מרגישים שמגיעים לכם יותר ימי חופש בשנה? ואם כן, אז כמה? השבוע הודיעו בחגיגיות שר האוצר ונציגי המעסיקים והעובדים על תוספת של יום אחד בשנה למספר המינימלי של ימי החופשה בתשלום, מ-12 כיום ל-13 החל מהשנה הבאה - כלומר, שבועיים וחצי חופש בשנה למי שעובד חמישה ימים בשבוע.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מדובר בתוספת די מצומצמת לפחות ביחס למה שביקשה ההסתדרות להשיג, שכן עם כניסת הממשלה החדשה דיברה ההסתדרות על קיצור שבוע העבודה בשעה עד שעתיים בשבוע ובנוסף על שישה סופי שבוע ארוכים בשנה, שבהם יהיו העובדים בחופש מיום שישי עד יום ראשון, כולל (כלומר עוד שישה ימי חופש בשנה).
גם בתחילת השבוע הנוכחי עוד דובר על תוספת של שני ימי חופש, אולם בסופו של דבר, הפשרה בעסקת החבילה למשק שפורסמה השבוע כוללת רק תוספת של יום חופש אחד בשנה במקום כל אלה, לצד העלאת שכר המינימום והסכמים נוספים.
לפני שנצלול להבדלים המשמעותיים בין אורך החופשות שניתנות בישראל בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, חשוב לציין כי ישראל מובילה את רוב מדינות ה-OECD במספר שעות העבודה השבועיות, 42 לעומת 37-39 שעות ברוב המדינות המפותחות, וממוקמת בתחתית הרשימה במדד "איזון בית-עבודה" של המדינות המפותחות, עם שיעור נמוך מאוד של שעות פנאי.
שכיר ישראלי עובד כמעט 1,800 שעות בממוצע בשנה לעומת כ-1,350 שעות שעובדים שכירים בגרמניה או בבריטניה - בערך שליש יותר. ממוצע שעות העבודה של מדינות ה-OECD בשנה עומד על 1,690. מעבר לשעות העבודה השבועיות, לפחות את חלק מהפער הזה אפשר להסביר בהבדלים באורך החופשות בתשלום בישראל לעומת מדינות אחרות.
עוד חשוב לומר, כי למרות שאנחנו עובדים יותר שעות בשבוע והרבה יותר ימים בשנה, אחת הבעיות הגדולות של המשק הישראלי היא התוצר הנמוך לשעת עבודה, שקטן בכמעט 25% לעומת הממוצע במדינות המפותחות בעולם. כלומר - אנחנו עובדים הרבה יותר, אבל התוצר שלנו לשעה נמוך הרבה יותר. ההסבר לכך היא שהיעילות של העובד פוחתת ככל שעולה היקף העבודה, בין השאר בגין שחיקה ועייפות.
6 צפייה בגלריה
בישראל: עובדים הרבה שעות וזכאים למעט חופשים - בעוד שהתפוקה לכל שעת עבודה נמוכה
(צילום: Shutterstock)
ישראל בהשוואה לעולם
אז מה בדיוק קורה אצלנו בישראל מבחינת חופשים? מספר ימי החופשה המינימלי שמגיע לכל עובד מרגע שהתחיל לעבוד (במשרה של חמישה ימים בשבוע) יעלה בשנה הבאה ל-13 ימים בשנה, כאמור, כאשר בשנה הראשונה במקום העבודה נקבע מספר ימי החופשה בהתאם לחלק היחסי של הימים שעבד מתוך השנה.
מספר ימי החופשה מושפע מהוותק של העובד במקום העבודה ומהשאלה האם הועסק במשך כל השנה או רק בחלקה - ואז יהיה זכאי לחלק היחסי של ימי החופשה. מהשנה השישית עובד זכאי כיום ל-17 ימי חופשה בשנה, ומהשנה התשיעית ל-23. עובדי מדינה לעומת זאת, היו זכאים עד היום לכ-22 ימי חופש (לעומת 12 על פי החוק) מהשנה הראשונה לעבודתם.
ומה קורה במדינות אחרות? ברובן, וגם בחלק רחב מהמדינות הלא מפותחות, זכויות העובדים כוללות חופשה כלשהי, ולרוב - היא ארוכה יותר מזו שניתנת לעובדים בארץ - גם אחרי התוספת האחרונה. חושבים שלוח השנה בישראל גדוש בחגים שמעניקים לעובדים הרבה חופשות מעבר לימי החופשה בתשלום? גם פה, בהשוואה למדינות אחרות - לא ממש.
מספר ימי החגים שמקנים חופשה בתשלום לעובדים בישראל עומד על תשעה עד 11 ימים, תלוי בדת. בדקנו כמה ימי חופשה ניתנים במספר מדינות נבחרות, והתחלנו מלמטה - כך שאת החופשים הארוכים יותר שניתנים ברוב מדינות ה-OECD תוכלו לראות בסוף.
ארה"ב: בלי ימי חופש בכלל
מפתיע או שלא, המדינה המפותחת היחידה שלא מחייבת את המעסיקים להעניק ימי חופש לעובדים שלהם היא ארצות הברית, וגם החופשים בחגים הלאומיים לא מחייבים תשלום מצד המעסיקים. עם זאת, המצב קצת פחות חמור מאיך שזה נשמע, כיוון שלפי נתוני לשכת העבודה האמריקנית מעל ל-75% מהמעסיקים הפרטיים מציעים חופשה בתשלום לעובדים כחלק מתנאי ההעסקה, וגם מאפשרים חופש בתשלום בימי החג. במגזר הציבורי בארצות הברית מוגדרים 10 ימי חג בתשלום.
סין: לפחות 5 ימי חופש + 11 ימי חופשה בחגים
גם בסין, שנחשבת לכלכלה השנייה בגודלה בעולם אך לא חברה בארגוני המדינות המפותחות כמו ה-OECD, מונהגת מדיניות של מינימום ימי חופשה שנתית - נמוך בהרבה ממדינות אירופה ואף מישראל, אך גבוה למשל מארה"ב. במדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם מספר ימי החופשה בתשלום מבוסס על שנות הניסיון של העובד, כך שעובד מעל שנה ועד עשר שנים זכאי לחמישה ימי חופש, עובד בין 10 ל-20 שנים זכאי ל-10 ימי חופש, ומי שעובד במקום העבודה למעלה מ-20 שנים זכאי ל-15 ימי חופש. מעבר לכך, כל עובד זכאי ל-11 ימי חופשה בחג בתשלום, בראש השנה הסיני למשל וביום הפועלים ב-1 במאי.
יפן: לפחות 10 ימי חופש
ובחזרה למדינות ה-OECD. ביפן, אחרי חצי שנה במקום העבודה העובדים זכאים ל-10 ימי חופשה בתשלום, ובכל שנה מוענק להם יום חופשה נוסף עד 20 ימים לכל היותר. עם זאת ועל אף 16 ימי החג הלאומיים במדינה - המעסיקים לא נדרשים לשלם על החופשה בחגים, כך שיוצא שרוב העובדים מנצלים את ימי החופשה בתשלום שלהם במהלך החג.
מקסיקו: לפחות 6 ימי חופש + 7 ימי חופשה בחגים
מדינה נוספת שמובילה את הדירוג מלמטה היא מקסיקו, שמחייבת את המעסיקים להעניק שישה ימי חופש בתשלום למי שעובד יותר משנה. פחות משנה - אין זכאות. בכל שנה שהעובד נשאר אצל המעסיק מעל שנתיים, הוא יקבל עוד שני ימי חופשה נוספים, כאשר המקסימום של מספר ימי החופש המינימלי בחוק הוא 12, ובנוסף זכאים העובדים גם לשבעה ימי חג בתשלום.
קנדה: לפחות 10 ימי חופש + 6-10 ימי חופשה בחגים
בקנדה המצב קצת יותר טוב, אבל עדיין נמוך. החוק קובע מינימום של 10 ימי חופש ברוב המחוזות לאחר סיום שנת העבודה הראשונה, ומינימום 15 ימי חופש אחרי חמש שנות עבודה רצופות אצל אותו מעסיק. בנוסף, עובדים זכאים ל-6-10 ימי חופש בתשלום בחגים, תלוי במחוז.
טורקיה: לפחות 12 ימי חופש + 14.5 ימי חופשה בחגים
בטורקיה מוענקים 12 ימי חופשה בתשלום לעובדים עד חמש שנים באותו מקום עבודה, 20 ימי חופשה החל מהשנה השישית ולא פחות מ-26 ימי חופשה למי שמגיע לוותק של מעל 15 שנים. בנוסף, מספר ימי החג בתשלום גבוה יחסית ועומד על 14.5.
אוסטרליה: לפחות 20 ימי חופש + 10-13 ימי חופשה בחגים
באוסטרליה העובדים זכאים ללא פחות מ-20 ימי חופשה בשנה (ארבעה שבועות שלמים), ואם הם עובדים במשמרות - המספר יכול להגיע גם ל-25. בנוסף, כל עובד זכאי ל-10 עד 13 ימי חופשה בתשלום בחגים הלאומיים, תלוי בטריטוריה.
גרמניה: לפחות 20 ימי חופש + 10-13 ימי חופשה בחגים
בגרמניה, העובדים זכאים למינימום של 20 ימי חופשה בשנה, אולם נהוג להעניק 5-10 ימים יותר - כך שהמינימום עומד על לפחות 25 ימי חופשה בתשלום. לאלה מתווספים 10-13 ימי החג הנחשבים לימי חופשה בתשלום, ובנוסף רוב האזרחים זכאים לחופשת "חינוך" בתשלום של חמישה ימים בשנה. מעבר לכך שהמעסיקים מעודדים את העובדים לצאת לחופשות, בלא מעט מקומות עבודה אף נהוג שהמעסיק נותן מענק חופשה מיוחד לעובד.
6 צפייה בגלריה
מעבר למספר הגבוה של ימי החופש הקבועים בחוק - נהוג שהמעסיק נותן מענק חופשה. גרמניה
(צילום: Shutterstock)
יוון: לפחות 20 ימי חופש + 12 ימי חופשה בחגים
ביוון המצב לא רע גם כן. גם שם העובדים זכאים ל-20 ימי חופשה בשנה, שגדלים עד ל-22 ימים אחרי שלוש שנים באותו מקום עבודה. בנוסף, מונהגים 12 ימי חג שבהם ניתן חופש בתשלום.
איטליה: לפחות 20 ימי חופש + 12 ימי חופשה בחגים
גם באיטליה המספר המינימלי של ימי חופשה בתשלום עומד על 20 ימים בשנה לרוב העובדים, כשחלק מהם, בעיקר במגזר הציבורי, זכאים ללא פחות מ-28 ימי חופשה. בנוסף ניתן לעובדים האיטלקים בערך 100 שעות (השוות ליותר מ-10 ימי עבודה) לצרכים משפחתיים ואישיים - כלומר לסידורים, ולא פחות מ-15 ימי חופשה בתשלום עבור חתונתם. בנוסף, העובדים מקבלים 12 ימי חופשה בחג, בתשלום כמובן.
6 צפייה בגלריה
בנוסף לחופשים הרגילים - מי שמתחתן זכאי ל-15 ימי חופשה בתשלום על פי החוק. איטליה
(צילום: Shutterstock)
בריטניה: לפחות 28 ימי חופש
בבריטניה העובדים זכאים ל-28 ימי חופשה בסך הכל, אולם אלה כוללים על פי החוק את החגים הלאומיים בממלכה, שלא מזכים את העובדים אוטומטית בחופשה בתשלום כמו במדינות אחרות. בבריטניה שמונה ימי חג לאומיים, ומעסיקים רבים מעניקים בהם חופש בתשלום בנוסף ל-28 הימים הקבועים בחוק.
ספרד: לפחות 22 ימי חופש + 13 ימי חופשה בחגים
בספרד, מדינת הסיאסטה, עובדים זכאים ל-22 ימי חופשה בשנה, ובנוסף לכ-13 ימי חג שמקנים יום חופש, תלוי בדת ובמיקום המגורים של העובד. באיסלנד המספר מטפס כבר ל-24 ימי חופשה לעובד, 2 לכל חודש, בנוסף לכ-10 ימי חופשה בחג.
אלו המדינות שמעניקות מעל 25 ימי חופשה בשנה - בנוסף לחגים
באוסטריה, בדנמרק, בפינלנד צרפת ואחרות מדובר כבר ב-25 ימי חופשה שנתית לעובד, לא פחות מחמישה שבועות. בנוסף להם במדינות אלה העובדים זכאים גם ל-11-13 ימי חופשה בחגים, ובחלק מהם חלק גדול מהעובדים זכאים לשבוע ואף לשבועיים נוספים של חופש - כמעט חודשיים בשנה.
ואצלנו? נסתפק בינתיים בתוספת של יום לשבועיים וחצי הקיימים, ונקווה שגם בארץ נלמד בשנים הקרובות איך להצליח לעבוד פחות ימים בשנה ופחות שעות בשבוע - ובמקביל להגדיל את התפוקה לזמן שבו אנחנו כן עובדים.
