בעלי נכסים לשימור בתל אביב הגישו לאחרונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בעיר עתירה נגד ועדת הערר המחוזית בטענה שהיא נמנעת ממתן החלטה בעררים שהגישו, אף שהייתה אמורה לעשות כן לפני כשלוש וחצי שנים על פי החוק. הם הוסיפו כי המחדל מציב אותם בחוסר ודאות ביחס להשלכות הכלכליות של תוכנית לשימור מבנים שפורסמה ב-2008.
באמצעות עו"ד אלון סמואל הם טוענים שהוועדה המחוזית לפיצויים ולהיטל השבחה של מחוז תל אביב מתעכבת שלא כדין מזה כשלוש וחצי שנים לתת הכרעה בשאלות הרוחב בעררים המאוחדים שהגישו.
ב-2008 התפרסמה תוכנית מתאר לשימור מבנים שחלה על כ-1,000 בניינים לשימור בעיר. על בסיס פרסום התכנית הגישו העותרים ובעלי נכסים נוספים תביעות לוועדה המקומית לקבלת פיצויים בגין ירידת ערך נכסיהם על סמך חוות דעת שמאיות. לאחר שהוועדה דחתה דחייה גורפת את כל מאות התביעות, הוגשו עררים לוועדה המחוזית לפיצוים ולהיטל השבחה. במקביל ועל בסיס תוכנית השימור, החלה הוועדה המקומית להנפיק לבעלי נכסים שביקשו לממשם דרישות לתשלום היטלי השבחה.
בעלי הנכסים הגישו עררים לוועדה המחוזית לביטול החיוב. כלל העררים אוחדו על ידי ועדת הערר לשמיעה בשלב ראשון כתיקים מאוחדים לצורך הכרעה בנושאים עקרוניים. בפברואר 2016 החליטה ועדת הערר כי קודם כל תדון בשאלות הרוחב בעררים ולאחר מכן ידון כל ערר לגופו באופן פרטני.
מאז מתן ההחלטה התקיימו במשך מספר שנים דיונים רבים וממושכים בעררי השימור המאוחדים. בין היתר מינתה הוועדה אדריכל מומחה לשימור שיקבע את עקרונות העלות העודפת של שיפוץ מבנה לשימור לעומת שיפוץ מבנה רגיל, וזה הגיש לוועדה את חוות דעתו במחצית אוקטובר 2019. מאז, חרף פניות העותרים, טרם התקבלה החלטה אף שכבר לפני כמעט שנתיים וחצי קיבלו העותרים מכתב ממזכיר הוועדה שלפיו יו"ר הוועדה החל לכתוב את ההחלטה.
העותרים הבהירו שכיום חלפו 3.5 שנים מסיום הדיונים וכ-12 שנים מאז הוגשו התביעות לפיצויי ירידת ערך. מדובר בפרק זמן בלתי סביר בעליל ומשכלו כל הקיצים הוגשה העתירה.. הם ציינו כי על רשות מינהלית לקבל את החלטותיה ולבצע את הפעולות שבסמכותה במהירות הראויה ותוך פרק זמן סביר. בתקנות התכנון והבנייה נקבעה מסגרת זמנים קונקרטית וברורה למתן החלטת ועדה לפיצויים ולהיטל השבחה ונקבע שהחלטה בערר תינתן בתוך 60 ימים מסיום הדיון בערר.
הם הבהירו כי תכלית ההוראה היא שמירה על אינטרס ציבורי מובהק של יצירת וודאות בהליכי תכנון מקרקעין ומימושם. כמו כן, המטרה בהליכי תביעות פיצויים היא שיתאפשר לנישומים לכלכל את צעדיהם בצורה מושכלת, קל וחומר כשמדובר בבניינים לשימור שעלות שיפוצם גבוהה מאוד.
"העותרים אינם יודעים במשך שנים ארוכות האם הם זכאים לפיצוי כספי גדול או שמא מצב הדברים הוא הפוך והם עלולים להיות חייבים בהיטל השבחה בסכומים גדולים", נכתב בעתירה. הם הוסיפו כי הם לא יכולים לתכנן את השימוש בנכסיהם (בנייה או מימוש) בהעדר ידיעה על ההשלכות הכלכליות.
"מדובר בעינוי דין מתמשך וזועק לשמיים שעליו להיפסק", סיכמו העותרים. הם ביקשו כי בית המשפט יורה לוועדת הערר לתת לאלתר החלטה בשאלות הרוחב בעררי השימור.
ממטה התכנון הלאומי נמסר: "מטה התכנון עושה את מירב המאמצים על מנת לוודא שוועדות הערר השונות תעמודנה בלוחות זמנים קצרים במתן ההחלטות, ואף לאחרונה, בוצעו פעולות משמעותיות לזירוז מתן החלטות בעררים רבים, ובעיקר במחוז ת"א. הצפי הוא שההחלטות בעררים נשוא העתירה יופצו עד לסוף חודש מאי".
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותרים: עו"ד אלון סמואל ממשרד יוסף סמואל ושות'
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
