בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש בן ממשיך נגד אחיינו שגר עם משפחתו בנחלה שלו במושב. השופטת ענבל קצב-קורן דחתה את טענת האחיין שלפיה יש להגשים את רצון סבתו שלפיו הוא יגור בנחלה לצמיתות, וגם קבעה שהוא לא זכאי לפיצויים.
הוריו המנוחים של התובע מינו אותו כבן ממשיך בנחלה ב-1982. אביו הלך לעולמו ב-1992, ושנה לאחר מכן ניתן צו ירושה המכריז על האם כיורשת יחידה של האב. האם הלכה לעולמה ב-2017. הנתבע ובני משפחתו גרים יחד עם ילדיהם במבנה עץ שבנו בנחלה סמוך ל-2003, עוד בתקופת חייה של סבתו (אם התובע).
בתביעת הפינוי טען התובע כי בשנים 2005-2003 החליט האחיין על דעת עצמו להקים מבנה בנחלה, ללא היתר או רשות, וללא הסכמת מי מהגורמים המוסמכים. לדבריו, לפני תחילת הבנייה הוא הסביר לאחיינו שאסור לו לבנות בנחלה לנוכח מינויו כבן ממשיך. הוא הדגים כיצד מיקומו של הבית הרעוע מקשה על השימוש בחלקת המגורים שבנחלתו.
האחיין טען מנגד כי סמוך לאחר נישואיו ב-2003 הוא החל לבנות בנחלה בית מגורים מעץ. לדבריו עבודות הבנייה בוצעו בהסכמת הסבתא המנוחה ובהתאם לרצונה שהוא ומשפחתו יגורו עמה בנחלה. לטענתו, לאחר התחלת הבנייה הביע דודו מחאתו בפני המנוחה ובפניו, אך הסבתא הבהירה כי רצונה הוא לאפשר לו לגור שם ולהקים משפחה. הוא הוסיף כי הרשות לבנות בית מגורים בהשקעה של מאות אלפי שקלים נעשתה לתקופה שאינה מוגבלת בזמן, מתוך כוונה שיוכלו להתגורר בו לצמיתות.
האחיין הוסיף כי במבנה מתגוררת משפחה בת שש נפשות, בנייתו מותרת לפי התוכנית התקפה החלה על המקרקעין ואושרה, ואין מניעה לסיים את הליך הכשרת הבניה גם כיום.
עו"ד שלום פינחס וייסיואב כהנאהשופטת ענבל קצב-קרן כתבה כי אין מחלוקת שניתנה לאחיין ובני משפחתו רשות על ידי הסבתא לבנות על הקרקע, ואולם זו לא הוסדרה בהסכם בכתב ביניהם. כמו כן, לא מדובר ברשות שניתנה בתמורה כספית. לשיטתה, הטענה שלפיה מדובר ברשות בלתי חוזרת לא הוכחה.
על אף טענת האחיין שלפיה יש "להגשים את רצונה של המנוחה", לא הובאה כל ראיה לרצון זה: צוואת הסבתא מ-2013 לא כוללת התייחסות לרשות שנתנה והאחיין אף אינו נמנה על יורשיה.
השופטת קבעה כי נסיבות המקרה לא מצדיקות הענקת סעד מן הצדק או הגנה על אינטרס ההסתמכות של הנתבעים. היא הדגישה כי האחיין ומשפחתו הודו שידעו על התנגדותו של הדוד לבנייה מהיום הראשון. מכאן, חזקה כי כל השקעה שביצעו בהקמת המבנה נעשתה תוך ידיעה שהרשות עלולה להתבטל.
נקבע כי המבנה שבנה האחיין בנחלה הוא מבנה עץ, וספק אם מלכתחילה היה מיועד אף בעיניו להיות מבנה למגורי קבע שבו יחיה עם המשפחה. לפי השופטת, טענת האחיין בדבר האפשרות להסדרת הבנייה נותרה בגדר אפשרות תיאורטית שלא הוכחה. לפיכך הורתה השופטת לאחיין ובני משפחתו להתפנות מהנחלה תוך שישה חודשים.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד בר יער
• ב"כ הנתבעים: עו"ד דוד דהאן
• עו"ד שלום פינחס וייס עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
