בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה בן שביקש לבטל את צוואת אמו שממנה הודר וטען שהיא לא הייתה צלולה בזמן שחתמה עליה. השופטת עפרה גיא קבעה שהוא הגיש את ההתנגדות באיחור ומבלי שהציג עובדות חדשות.
המנוחה מתה בגיל 91 והשאירה צוואה עליה חתמה ב-2019, ובה הורישה את כל רכושה לארבעה מילדיה ולנכדה אחת שלה. את בנה החמישי היא הדירה מהצוואה.
לפני שנה ניתן צו לקיום הצוואה ובאוגוסט האחרון הגיש הבן המנושל בקשה לרשם לענייני ירושה לביטול הצו, והתיק הועבר לבית המשפט למשפחה. הבן טען שבעת החתימה על הצוואה האם הייתה חולה, תשושה ולא כשירה לחתום. לדבריו, הנכדה הזוכה ניצלה את מצבה של אמו ויזמה את ההליך, והמנוחה - שלא ידעה עברית - חתמה על הצוואה מבלי שהבינה אותה. הוא ציין שהגיש את הבקשה בתוך זמן סביר, שכן חלף זמן קצר ממועד מתן הצו לקיום והוא נזקק לזמן כדי לאסוף חומר להגשתה.
הנכדה טענה מנגד שהיא לא לקחה חלק בעריכת הצוואה ונודע לה על אודותיה רק לאחר מות סבתה. היא הוסיפה שהמנוחה הייתה צלולה בעת עריכת הצוואה והיא הוקראה לה ותורגמה עבורה לשפה הצרפתית אותה היא דוברת, לפני שחתמה.
עוד טענה הנכדה כי הצוואה הגיונית ומשקפת את רצונה של הסבתא, שכן בנה ניתק עמה קשר והיא הודיעה לילדיה האחרים שאין בכוונתה לתת לו חלק בירושה. לעומת זאת, ציינה, בינה לבין סבתה היה קשר קרוב והמנוחה רצתה לגמול לה. היא הוסיפה שהדוד הגיש את הבקשה לביטול הצו באיחור. לדבריה, הוא ידע על הגשת הבקשה למתן הצו עוד לפני שניתן, והיה עליו להתנגד בהזדמנות הראשונה. יתר המשיבים, ילדיה הנוספים של המנוחה, הצטרפו לעמדת הנכדה.
ואכן, השופטת עפרה גיא דחתה את הבקשה. היא הסבירה שבית המשפט רשאי לבטל צו קיום אם הובאו בפניו עובדות חדשות שלא היו בפניו בעת מתן הצו, במידה שמדובר בעובדות או טענות שלא היו ידועות למבקש הביטול לפני מתן הצו או סמוך להוצאתו.
במקרה זה, ציינה, הבן לא טען שיש אף עובדה או טענה חדשות שנגלו לו ושבגללן הגיש את בקשתו ארבעה חודשים לאחר מתן הצו. בפסק הדין הוסבר שמחקירת הבן עולה שהוא ידע על הבקשה לקיום הצוואה כבר בפברואר 2019 לכל הפחות, אולם הגיש את בקשתו רק לאחר חצי שנה, מבלי להציג הסבר מניח את הדעת לשיהוי. לכן, נקבע, די בכך כדי לדחות את הבקשה.
השופטת פסקה כי הבן גם לא הוכיח שאמו לא הייתה כשירה בעת החתימה על הצוואה. להיפך: אחיו הציגו מסמך רפואי שממנו עולה כי שלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה נבדקה אמם על ידי גריאטר שלא ציין דבר לגבי כושרה הקוגניטיבי - מה שמלמד כי הייתה כשירה לערוך צוואה.
גם הטענה שהמנוחה לא ידעה עברית נדחתה, לאור העובדה שבצוואה כתוב במפורש שהיא תורגמה לשפתה לפני החתימה. הבן המבקש חויב בהוצאות המשיבים בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד ניצן פיק
• ב"כ המשיבה: עו"ד אופיר אריה
• עו"ד רחל דון יחייא עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
