זעקת המפונים מהדיור הציבורי
(צילום: נויל האריס)
במשך כל חייה גרה שיה נוף (42), בדירת עמידר בתל אביב. כל זיכרונות ילדותה נמצאים שם בין קירות הבית, שלימים הפך גם לביתם היחיד של שני ילדיה. לפני שבועיים היא קיבלה צו ממשרד הבינוי והשיכון שדורש ממנה לפנות את הדירה, ומאז היא חרדה שתמצא עצמה ברחוב עם שני ילדיה, בני ארבע ושמונה.
"אמא שלי קיבלה את הדירה הזו בשנת 1975", היא מספרת. "נולדתי בדירה הזאת וחייתי בה כל חיי. אימי נפטרה, אבל משרד השיכון מסרב להכיר בי כדיירת ממשיכה והודיע לי שתוך חודש אנחנו צריכים להתפנות. אני אם חד-הורית, ואני חיה מקצבת נכות. מבחינה בריאותית וכלכלית אין לי אפשרות לשכור דירה ואין לי לאן ללכת. אין לי תמיכה כלכלית ואין מי שיעזור לי. אין לי כלום חוץ מהבית הזה. יש לי שני ילדים קטנים שייזרקו איתי לרחוב".
"יש מסמכים של שכנים שמעידים שחייתי פה כל החיים שלי. יש דו"ח מעובדת סוציאלית שאומר שאני גרה בבית הזה מיום היוולדי, אז מה, גם הרווחה שקרנים? איך הם יכולים להגיד שאני פולשת? אני לא פולשת, נעשה לי עוול. זה הבית שאני גדלתי בו, ואין לי לאן ללכת. אני לא רוצה שהילדים שלי יעברו את הדבר הזה. זה אכזרי, אני לא יודעת מה לעשות".
5 צפייה בגלריה
יניב, אב לשלושה ילדים. "אין לי איך לקנות אוכל. רוצים לפנות אותנו ועוד חודש נהיה ברחוב"
(צילום: יואב דודקביץ)
שיה אינה מקרה יחיד. בעוד שעשרות אלפי זכאים ממתינים לדירה בדיור בציבורי, חלקם במשך שנים, בימים אלו מפונות מביתן 1,090 משפחות, ביניהן משפחות מרובות ילדים, אימהות חד-הוריות וילדיהן, קשישים ונכים - אף אחד לא חסין. הבוקר (שני) תתכנס ועדת הכלכלה של הכנסת לדון במדיניות הפינויים מהדיור הציבורי. בדיון ישתתף גם שר הבינוי והשיכון זאב אלקין.
"הוועדה דורשת מהשר אלקין וממנכ"ל משרדו לעצור את הפינויים באופן מיידי ולייצר תיאום מלא בנוגע למדיניות בנושא", אומר יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון. "מדינת ישראל באופן שיטתי הקטינה וצמצמה את ההשקעות בדיור הציבורי. אנחנו דורשים להסדיר את הנושא ולהביא מחדש את חוק הדייר הממשיך בדיור הציבורי, שרלוונטי לדוגמה במקרים שבהם דייר סעד את הוריו והוא במצב כלכלי ורווחתי קשה".
לדבריו, "נושא הפינויים כאוב ביותר, אך הפתרון הוא לא רק להפסיק את הפינויים אלא לשפר ולשמר את מערך הדיור הציבורי. בשנות ה-60 וה-70 ישראל הייתה מדינה ענייה אך עשירה בליבה ומיטיבה עם אזרחיה - הדיור הציבורי היה נגיש לזקוקים לתמיכה וגם אני גדלתי בדירת עמידר בירוחם ואני גאה על כך. יש למצוא פתרונות חדשניים, לנצל את הכספים המושקעים במערך הדיור הציבורי בצורה מניבה. במקום להשקיע כספים בשכר דירה, להמיר את ההשקעה לרכישת דירות. ואני קורא כמובן לממשלה להחזיר את החובה לקבלנים בפרויקטים גדולים להכניס דירות לדיור ציבורי".
5 צפייה בגלריה
"אני ממתינה 11 שנים לדירה וחיה בשכירות. הילדים שלי חיים ממינימום". חגית, אם לשישה
(צילום: יובל חן)
יניב (45), אבא לשלושה ממרכז הארץ, קיבל גם הוא לאחרונה צו פינוי מהדירה בה הוא חי עם משפחתו. "אני גר בבית הזה כל חיי", הוא מספר. "במהלך התקופה הזו עזבתי, התחתנתי והבאתי ילדים. חזרתי לפה כשסעדתי את אבי לפני מותו, אשתי והילדים באו לחיות איתי כאן לאחר שנפטר".
יניב מוכר בביטוח לאומי עם 100% נכות. אשתו שהייתה המפרנסת העיקרית ועבדה כמזכירה פוטרה במהלך הקורונה, ומאז הם מתמודדים עם מצוקה כלכלית מתמשכת. "אני חולה בסוכרת שפגעה בעיניים וברגליים שלי ולאחרונה עברתי ניתוח גב. המצב הבריאותי שלי לא טוב, ובעקבות זה גם המצב הכלכלי. קשה לנו לקנות אוכל ולשלם חשבונות. אנחנו מקבלים אוכל חם מתרומות. אין לנו ללכת. אם יפנו אותנו נגיע לרחוב. אין לנו אפשרות כלכלית לשכור דירה. אנחנו מפחדים מאוד. הם לא רואים בי דייר ממשיך, והם גם לא רואים את המצב הבריאותי והכלכלי שלי. זה לא מעניין אותם. עוד חודש אנחנו ברחוב".
הממשלה החדשה מתפארת ברפורמה בדיור הציבורי, שבמסגרתה יתווספו עוד 1,700 דירות חדשות לדיור הציבורי בשנים 2022-2021 ותתוקצב בנייה של 3,000 יחידות דיור לקשישים. אבל האם זה מספיק כדי להציל עשרות אלפי משפחות שמשוועות לקורת גג?
5 צפייה בגלריה
"נגמר לי הכסף לשכירות, ואני רוצה שלילדים תהיה קורת גג". ענת, אם חד הורית לשלושה ילדים
(צילום: יריב כץ)
"על פי דו"ח מרכז אדווה, תקציב משרד השיכון ירד ב-20 השנה האחרונות מ-10.9 מיליארד שקל ל-5.6 מיליארד שקל כשכל הקיצוץ הזה בא על חשבון סיוע לאוכלוסיות מוחלשות", מסביר דני גיגי מפורום הדיור הציבורי. "הירידה הזו הובילה לחיסול של הדיור הציבורי, חיסול הסיוע בשכר דירה וגם חיסול של מערך המשכנתאות המסובסדות. נותרנו עם מערך סיוע הרוס ומיובש ולכן אנשים נזרקים לרחוב. למרבה הצער גם בתקציב הנוכחי אין שום בשורה ולא רק שאין שום סעיף תקציבי של הוספת דירות ציבוריות, משרד השיכון גם הסכים לבטל את ההחלטה של רשות מקרקעי ישראל להקצות 7% דיור ציבורי מכל בנייה חדשה".
לדברי גיגי, "מהלך הפינויים שנעשה כרגע נוגד את המלצת הוועדה המקצועית היחידה שעסקה בנושא, וועדת ברביבאי, ומשרד השיכון בעצם מעניש משפחות עניות על הכשלים שלהם ושל משרד האוצר. התירוץ שיש משפחות עניות שממתינות ובגלל זה עושים פינויים הוא דרך לסכסוך בין אוכלוסיות עניות שאמורות כביכול להיאבק על הפירורים".
"בסכום הכולל של תקציב משרד הבינוי והשיכון לשנת 2021 אין כמעט שינוי לעומת ההוצאה בפועל בשנת 2020, ואילו התקציב המתוכנן לשנת 2022 אף נמוך יותר מזה שבוצע בפועל ב-2020", מוסיף ירון הופמן דישון, חוקר במרכז אדווה. "למרות הבטחות ותוכניות שונות מהשנים האחרונות, כולל במסגרת דיוני התקציב, בינתיים הממשלה ממשיכה לסרב להשקיע וליישם תוכנית להרחבה משמעותית של הדיור הציבורי בישראל".
חגית משולם (44), אמא לשישה ילדים, היא מאלו שמשלמים את מחיר הייבוש המגמתי של הדיור הציבורי והיא ממתינה כבר 11 שנים לדירה. "עבדתי כטכנאית שיניים ונחשפתי לחומרים מסוכנים. חליתי ונעצרה לי הקריירה. היום יש לי 74% נכות, ואני מתמודדת עם קושי נשימתי ובגללו יש לי קושי תפקודי. בנוסף יש לי בעיה של פגיעת שרירים וחוסר שינה שנוצרה מהסטרואידים שאני מקבלת".
"לבעלי יש משכורת ממוצעת ולי יש נכות ומזה אנחנו צריכים להתקיים. זה נכון, אנחנו מקבלים סיוע בשכר דירה בזמן שאנחנו ממתינים, אבל מחירי השכירות עולים והסיוע לא. זה מקשה עלינו כלכלית. הילדים שלי חיים ממינימום, אין פה מותרות. אני רוצה לחיות בשקט בבית שלי ולא לעבור מדירה לדירה כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את השכירות".
ענת (25) היא אם חד-הורית לשלושה ילדים, נפגעת אלימות במשפחה, שנאבקת על היכולת לתת לילדיה קורת גג. "הייתי במקלט לנשים מוכות במשך שלושה חודשים, ואז יצאתי למציאות שאין לי בית. שכרתי דירה, והיה לי מאוד קשה לשלם שכירות. יש פה ילדים שצריכים אוכל. צריך לשלם חשמל, גז, אני לא מצליחה לשלם אותם, גם לא לקנות אוכל. אני כל כך מפחדת שייקחו לי את הילדים כי אני לא יכולה להעניק להם תנאי מחיה טובים".
היא מתארת בחשש את מה שצפוי לה: "זה עניין של כמה חודשים עד שלא יהיה לי כסף לשכירות, אני לא יודעת איפה אני אהיה. מי יעזור לי, מי יתמוך בי כדי שתהיה לנו קורת גג? הגשתי שלוש פעמים בקשה לדיור ציבורי, אבל סירבו, אני לא זכאית כי הילד הגדול גר אצל האבא. בעוד כמה חודשים יגמר לי הכסף לשכירות ואני לא יודעת איפה אנחנו נהיה. אני רק רוצה קורת גג".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי "משרד הבינוי והשיכון משקיע מאמצים ומשאבים רבים במטרה לטפל במערך הדיור הציבורי שהוזנח שנים. בתקופה האחרונה הביא המשרד תקציב לרכש 4,700 דירות חדשות למלאי, בנוסף לתקציב שיפוץ עבור כ-1,000 דירות שעמדו ריקות שנים, ופועל לילות כימים להשבת דירות למלאי.
נדגיש כי לכל דירה אשר מפונה ממתינה כחוק משפחה שזכאית לדיור ציבורי, וזוהי חובתו המוסרית של המשרד לפעול למען שמירה על זכויות הממתינים בתור על פי זכאותם. המשרד אינו מקל ראש במצוקה הקשה של הפולשים ומסייע להם במיצוי זכויותיהם, אך מחוייב לפעול על פי החוק. משרד הבינוי והשיכון כרשות מנהלית פועל על פי חוק ועל פי הדין ולמשרד אין את הפריווילגיה לבחור האם לפעול על פי החלטות בית המשפט או לא".
