לפני כמה שבועות קבע תומר עם הבייביסיטר הקבועה של ילדיו, צעירה בת 21 המתגוררת בסמוך, לאחד הערבים בהמשך השבוע. בבוקר היום שבו הייתה אמורה להגיע הוא נזכר שקבע משהו אחר לאותו הערב, ושהוא ובת זוגו בכל מקרה לא יכולים לצאת. הוא סימס לשמרטפית שהוא מתנצל אבל שלא צריכים אותה היום, ושאל אם אפשר לדחות למחר. היא ענתה שלא והוסיפה בלי להתבלבל "אגב, בפעמים הבאות, על ביטול של פחות מ-24 שעות אני גובה מאה שקלים". כשאשתו נעמי שמעה את זה, היא רתחה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"בעיניי זה חצוף ולא לגיטימי לגבות דמי ביטול", היא מסבירה. "ומה אם אחד הילדים חולה? במקרה כזה ברור שמבטלים בייביסיטר, והרי ילדים חולים כל יומיים. ביטולים הם חלק מעבודה כזו וצריך לקבל את זה. כשהייתי צעירה עבדתי במלצרות והיו לי המון משמרות סטנד-ביי. הייתי מגיעה למסעדה ומחכה בצד לראות אם צריך אותי. הרבה פעמים בסוף לא עליתי למשמרת, סתם הלך לי כל הערב ולא קיבלתי על זה שקל. היה לי לפחות אחד כזה בשבוע, וראיתי את זה כחלק מעסקת החבילה הזו שנקראת מלצרות. מצד אחד, קרו שם הרבה דברים לא חוקיים ואולי גם לא הוגנים. מצד שני, בסוף החודש יצא שהרווחתי הרבה יותר לשעה ממוקדנית או פקידה, אז זה השתלם לי. הדור הנוכחי פחות מוכן לקבל את זה. נראה שהבייביסיטריות של היום עדיין רוצות את התנאים הטובים בעסקה הזו - תשלום גבוה יחסית לשעה, בשחור - אבל בועטות בכל הדברים הרעים: ארעיות והעדר ביטחון תעסוקתי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
האם הדרישה הזו היא חוצפה, או שאולי נכון יותר לקרוא לה תעוזה ויכולת מרשימה להציב גבולות? מה שבטוח, יותר ויותר הורים מרגישים שמשהו בשוק השמרטפות השתנה, או יותר נכון מישהו. העובדות הן כבר לא מה שהיה פעם. בייביסיטריות מודל 2023 הן נשים צעירות בטוחות בעצמן, שמודעות לכוחן ולזכויותיהן ולא מהססות לדרוש.
"אני גובה 75 שקלים דמי ביטול אם מבטלים לי פחות מעשר שעות לפני", מודיעה לי דניאל בת ה-23 מראשון לציון, ואין לה שום כוונות להתנצל: "אם קבעו איתי - אני סוגרת את הערב. זה אומר שאני לא קובעת עם משפחה אחרת או מוותרת על בילוי. החלטת שעה לפני שלא מתאים לך? תשלמי".
ואם הילד חולה?
"והאמא גילתה שהוא חולה שעתיים לפני? נו באמת. מה היה קורה אם הייתי מודיעה לה שעתיים לפני שהיא צריכה לצאת שאני חולה ולא מגיעה לשמור על הילדים שלה? איך זה היה מתקבל? ברור לי שבשעתיים הסיכויים שלה להשיג בייביסיטרית חלופית הם אפסיים. המשמעות היא שהיא תיאלץ להישאר בבית ודפקתי לה את הערב. אותו הדבר אצלי. אם היא מודיעה לי בדקה ה-90, היא דפקה לי את הערב. לצערי להורים יש נטייה לעשות את זה לא מעט ונמאס לי, אז החלטתי לגבות על זה תשלום. מי שלא טוב לו – יום טוב לו".
מילי בת ה-22 מתל אביב נשמעת קצת יותר מפויסת: "כבר קרה לי שביטלו לי שעתיים-שלוש לפני. ההורים עשו תוכניות ואז הן התבטלו להם או שהילד במצב רוח רע והם לא רוצים להשאיר אותו עם מישהו אחר. אני לא דורשת כלום כי אני מבינה את ההורים. לא הייתי רוצה לשמור על ילד שלא מרגיש טוב או במצב רוח רע, וגם קורה שתוכניות מתבטלות. בייביסיטר זה משהו דינמי וצריך לקבל את זה. לי זה פחות מפריע, כי אני במשרה מלאה וכל הכסף הזה הוא אקסטרה. לא נורא שיהיה קצת פחות ממנו, אבל אני מכירה בנות שזה קריטי עבורן".
במקור היא מיישוב קטן בדרום הארץ, והתחילה לשמש כבייביסיטר כבר בכיתה י'. לעיר הגדולה היא עברה לפני ארבעה חודשים. "ביישוב שגדלתי בו יש קבוצת וואטסאפ ייעודית לבייביסיטר שבה הורים כותבים מה הם צריכים, באיזו שעה וכמה ילדים, ואם זה מתאים לך את מגיבה. זה מקום קטן שבו כולם מכירים את כולם, אז הכול הרבה יותר זורם. הבייביסיטר מגיעה, ההורים הולכים וזהו. תל אביב עיר גדולה, אף אחד לא מכיר אותך ולהורים אין מושג מי ייפול עליהם, אז הם אשכרה עושים לך ריאיון עבודה בשביל בייביסיטר של שלוש שעות, ויש להם מלא דרישות: חובה שלוש-ארבע המלצות, חובה אנגלית, חובה פה וחובה שם. הם גם רוצים יותר עדכונים כשאת עם הילד, מתקשרים הרבה יותר. יש הורים שמאכילים את הילדים שלהם באוכל מאוד מסוים. הכול בלי גלוטן או טבעוני או אסור מתוקים. גיליתי שבמרכז יש הרבה אג'נדות ותפיסות עולם, ואת צריכה להתאים את עצמך".
אלה, אם לשניים מתל אביב, היא מהאימהות האלה שדורשות מלא המלצות: "למצוא בייביסיטר טובה זה תהליך. מאוד קשה לנו להשאיר את הילדים עם סתם מישהי שאנחנו לא מכירים, ולכי תמצאי עכשיו בחורה שאת סומכת עליה, שהילדים אוהבים, שלא תעזוב אותך פתאום. אם אני לא מכירה אותה מהגן אז אני אוספת כמה שיותר המלצות מאימהות בשכונה, ואז מדברת איתה בטלפון. אם אני רואה שיש חיבור, אני עושה מפגש משולש - אני, היא והילדים - כדי לבחון את הדינמיקה. אני מזמינה אותה להיות איתם כשאני ובן זוגי בבית, צופים מהצד ולא מתערבים. המטרה היא לראות איך הכימיה ואם זה זורם".
גם תמי מירושלים, אם לבת שמונה ולתאומים בני ארבע, לא מוכנה לדבר עם בייביסיטרית לפני שבדקה שלוש המלצות לפחות: "בארבע שעות עם ילד אפשר לעשות הרבה נזק. היא יכולה לפלוט אמירות גזעניות או הומופוביות או להתנהג בגסות רוח שלא מתאימה לאופי של הבית, או להחליט שהיא מאפשרת לילדים שלי דברים שאני חד-משמעית לא מרשה להם".
אבל שלוש המלצות?
"במינימום. כבר קרה שהגיעה לכאן איזו ילדה בת 16 שראתה לק על הציפורניים של אחד הבנים שלי ואמרה לו: 'רגע, אתה בת? חשבתי שאתה בן'".
אוי.
"כמובן שהיא לא נשארה לשמור עליו. אמרתי לה באותו הרגע 'תודה אבל לא תודה', ביטלתי את מה שהיה לי ושחררתי אותה לדרכה".
את מוכנה להתראיין בשמך המלא?
"מה פתאום? מי תבוא לשמור לי על הילדים אם היא תגלה שאני מדברת עליה בתקשורת?"
וזו, ליידיז אנד ג'נטלמן, הסיבה לכך שכל המרואיינות בכתבה מופיעות בשם בדוי. כולן, הן אימהות והן בייביסטריות, הסכימו לדבר בתנאי ששמן לא יוזכר ושתמונתן לא תופיע. מתברר שבמפגש הטעון הזה אף אחת לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד. אימהות זקוקות מדי פעם למישהי שתשמור להן על הילדים, ובייביסיטריות זקוקות לפרנסה.
1.5 מיליון שקלים עולה בממוצע לגדל ילד בישראל. מדובר במספר משוער שמשתנה בהתאם למקום המגורים, למספר הילדים במשפחה, לצורכי הילד ולמצב הכלכלי של ההורים, אבל איך שלא נשחק עם המספרים, ילדים זה עסק יקר. לצד התשלום על גנים, מזון, חיתולים, הלבשה, חוגים, העשרה וטיפולים רפואיים, ישנה גם ההוצאה המעיקה הזו שכל הורה נדרש לה מדי פעם: בייביסיטר. לא מדובר כאן על או-פר במשרה מלאה או מטפלת יומית שמהווה תחליף לגן ומקבלת שכר חודשי, אלא במשרה זמנית של נערה או סטודנטית שמעוניינת להרוויח "כמה שקלים" בזמן שהיא לומדת או עובדת במשרה אחרת.
"כמה שקלים" אמרנו? ובכן, נראה שהרבה יותר מכמה שקלים. המחיר לשעת בייביסיטר משתנה בהתאם לגיל ולניסיון של השמרטפית, לגיל הילד, למספר הילדים שצריך לשמור עליהם, לשעות היום או הלילה וכמובן, למקום המגורים. את ראש הטבלה מובילה, כמה לא מפתיע, העיר תל אביב. נשים בוגרות, מנוסות, לפעמים אקדמאיות ולפעמים סטודנטיות, גובות 70-60 שקלים לשעת שמרטפות. נערות דורשות 35-25 שקלים. בערים הגדולות וביתר ערי המרכז המחיר לשעה הוא כ-50 שקלים, והנערות דורשות אותו הדבר: כ-30 שקלים לשעה. ביישובי הפריפריה בצפון הארץ ובדרומה תיפרדו מ- 35-25 שקלים בממוצע לשעת בייביסיטר. ילדות יסתפקו ב-20 שקלים וביישובים קטנים אפילו ב-15 שקלים, והמנוסות יבקשו סביב 40 שקלים. שימו לב, אלה המחירים לבייביסיטר בלבד. מטפלת קבועה (נני) או משלבת בגן דורשות 100-65 שקלים לשעה.
"המחירים הפכו לפסיכיים", אומרת שלי מחיפה, אמא לתאומים בני חמש. "אני זוכרת שכשהייתי בכיתה ז' נשארתי לשמור על הילדים של השכנה, ובתמורה היא נתנה לי לזלול ממתקים מהמזווה שלה. זה היה התשלום שלי, וזה היה נראה לי בסדר גמור. בגיל 15 היא התחילה לשלם לי 50-40 שקלים לערב, ולא משנה כמה שעות הייתי שם. הייתי מבסוטה עד הגג. היום ילדה שעוד לא קיבלה וסת מעבירה לי דרישות שכר מופרכות, ואין לי ברירה אלא ליישר קו ולהיענות להן כי אלו המחירים בסביבה שלי. כשמדובר במישהי מבוגרת שמגיעה במהלך היום, מוציאה מהגן ומבלה עם הילדים, ניחא, אבל נערה שמגיעה אליי בערב אחרי שהילדים כבר ישנים וחוגגת על הנטפליקס שלי דורשת 30 שקלים לשעה? על מה ולמה?"
שאלה טובה. נתתי למיה, בת 18 וחצי מנס ציונה, לענות עליה. היא התחילה לעבוד כבייביסיטר בכיתה ו', ובראשית דרכה דרשה 25 שקלים לשעה. לאט-לאט העלתה את המחיר. "העליתי כי צברתי ניסיון. עכשיו אני עובדת בגן ילדים, בכיתה של התינוקייה. את הבקרים אני מעבירה עם תינוקות ואת שעות אחר הצהריים עם ילדים גדולים יותר, אז יש לי ניסיון עם כל הגילים ואי אפשר להתקיל אותי. מבלי להתנשא, אני יודעת מה אני שווה. אני אוהבת ילדים והם אוהבים אותי. אני לא מאחרת אף פעם, אני לא מבטלת מעכשיו לעכשיו, אני אחראית ומסודרת. אני שווה את הכסף הזה ואני לא מפחדת להגיד את המחיר, ואם זה לא מתאים למישהו - הכול בסדר. לא חובה".
אז מה המחיר?
"על ילד אחד אני גובה 45 לשעה, על שניים 50 ועל שלושה 55 שקלים. אם זה כולל איסוף מהמסגרות שדורש להוציא רכב אז אני מוסיפה את עלות הנסיעות בהתאם למרחק: 20-15 שקלים, תלוי איפה הגן נמצא ובכמה ילדים מדובר".
מילי, שעברה כאמור מיישוב בדרום לתל אביב לאחרונה, העלתה גם היא את דרישות השכר שלה. "כשהתחלתי לקחתי 30 שקלים לשעה. היום, כשאני חוזרת לסופי שבוע ביישוב ועושה בייביסיטר, אני לוקחת 45 שקלים לשעה, לא משנה מספר הילדים ובאיזו שעה ביום. בתל אביב המחירים גבוהים יותר, אז אני לוקחת 60 שקלים לשעה".
"זה באמת מה שלוקחים פה", מודה אלה, שמחזיקה בשתי בייביסיטריות קבועות, אחת בת 18 (40 שקלים לשעה) והשנייה בת 27 (60 שקלים לשעה). את הצעירה יותר היא מעדיפה לקחת בערבים כשהבנים ישנים, ואילו את המבוגרת והמנוסה במהלך שעות היום כשצריך לחתל, להאכיל ולהעסיק. בסך הכול היא מוציאה כ-1,500 שקלים על בייביסיטר בחודש. "זה שוק לא רע בכלל", היא אומרת, "אם הייתי צעירה היום ברור שהייתי עושה את זה. למה לא? זה מלא כסף והכול בשחור".
"אנשים לא מבינים את המשמעויות של 'הכול בשחור'", אומרת טל שרון, עורכת דין ומגשרת בתחום האזרחי לדיני עבודה. "כשאנשים מזמינים בייביסיטר, בכלל לא עובר להם בראש שהם אמורים לשלם גם את הזכויות הסוציאליות שלה. העניין הוא שהעסקת בייביסיטריות היא העסקה לכל דבר ועניין. ראשית, מהרגע שהוחלט על העסקה יש 30 יום לתת לעובדת הסכם עבודה. חשוב לציין שבתי דין פוסקים עד 15 אלף שקלים פיצוי על העדר תיק כזה. זו לא חייבת להיות דרמה גדולה. יש טופס בגוגל שנקרא 'הודעה על תנאי העסקה', מורידים אותו וממלאים את השעות והשכר. הרעיון הוא שאם מתישהו בהמשך יתגלע סכסוך בין הצדדים, יהיה הסכם. שנית, המעסיק מחויב לפתוח תיק בביטוח לאומי ולדווח על ההכנסות האלה ברמה השנתית. אם הוא לא עושה את זה, ולבייביסיטר קרה משהו בזמן שהיא שמרה על הילדים – החליקה ושברה את הרגל או כל דבר אחר – כל עלויות הטיפול בה ייפלו עליו. בהקשר הזה אני ממליצה לכל מי שמעסיק אדם חיצוני בביתו באופן ארעי (מטפלת, עוזרת בית, גנן וכו') לעשות ביטוח צד ג' בדירה. המשמעות היא שאם חלילה קורה משהו בדירה למישהו שהוא צד ג', דהיינו לא דייר קבע בדירה, הביטוח יכסה את נזקי הגוף. זה לא מחליף את פתיחת התיק בביטוח לאומי, אבל זה יכול להיות עוד משהו שיעזור לך במקרה של אסון.
"בנוסף, מעסיק חייב לשלם לבייביסיטר ימי חופשה ודמי הבראה. אם מדובר בעובדת שמגיעה באופן קבוע לבייביסיטר, אז מגיע לה גם חופש מחלה בהינתן אישור מחלה ובהתאם לחוק (יום ראשון ללא תשלום, יום שני ושלישי 50% והחל מהיום הרביעי 100%). מה עוד? חובה לפתוח קופת פנסיה ולהפריש כספי פנסיה לעובד (נשים מעל גיל 20, גברים מעל גיל 21), וכמובן, החלטתם שהילד גדל מספיק והוא כבר יכול להישאר לבד? עליכם לשלם לה דמי פיטורין".
מדובר בהמון דרישות בשביל שמישהי תשמור לי על הילדים שעתיים בזמן שהלכתי לסרט.
"ברור לי שאם הזמנתי מישהי לשמרטפות של שלוש-ארבע שעות, והיא לא באה לי טוב ולא אקח אותה שוב, אין טעם לעשות את כל הפרוצדורה. אבל אם הבחורה מתחילה לעבוד אצלי באופן קבוע, וכן, גם פעמיים בחודש נחשב, אז כדאי לסדר את העניינים. בסופו של דבר כל הזכויות האלה הן נגזרות של אחוז המשרה, ואחוז המשרה של בייביסיטר הוא מאוד קטן, ולכן הסכומים שמשולמים הם גרושים. עדיף לשלם ולישון בשקט".
אני לא מכירה אפילו אדם אחד שמעביר חוזה לבייביסיטר שמגיעה פעם בשבוע, וגם לא כאלה שפותחים לה קופת פנסיה.
"נכון, כי מדובר בפרוצדורה מתישה שלאף אחד אין כוח להתעסק איתה עבור בחורה שמגיעה לכמה שעות בערב, אבל אם מסתכלים על החוק היבש - המעסיק מחויב. בסופו של דבר זה סיכון שאדם לוקח על עצמו. מבחינה סטטיסטית, הסיכוי שהבייביסיטר שיושבת אצלי בבית ורואה טלוויזיה תשבור את הרגל או תחטוף דום לב הוא באמת נמוך. גם הסיכוי שהיא תתבע אותי בתום ההעסקה נמוך. שכל אחד יעשה את השיקולים שלו. רוב הבייביסטריות בעצמן יעדיפו שלא תדווחי עליהן".
6 צפייה בגלריה
''מעסיק חייב לשלם לבייביסיטר ימי חופשה ודמי הבראה''. עו''ד טל שרון
(צילום: שמרית קרמר)
אם הבייביסיטר שלכם קטינה, ברוב המקרים ההעסקה עצמה בכלל לא חוקית. לפי חוקי מדינת ישראל, נערות ונערים עד גיל 14 אסור להעסיק בכל שעה של היום ובכל תקופה בשנה. בגיל 15-14 ניתן להעסיק רק בחופשות רשמיות מבית הספר. בגיל 16-15 ניתן להעסיק בני נוער במהלך חופשות, ובמהלך שנת הלימודים ניתן להעסיק אותם רק תחת תנאים מאוד מסוימים וקפדניים, כמו פטור מחוק חינוך חובה ואישור ממשרד העבודה. בני נוער מעל גיל 16 ניתן להעסיק לאחר שעות הלימודים ובחופשות. העסקת קטין מחייבת אישור רפואי ואישור הורים, וקבלו את השוס: אסור להעסיק בני נוער מתחת לגיל 16 בין שמונה בערב לשמונה בבוקר, ובני 18-16 בין עשר בלילה לשש בבוקר. בשורה התחתונה, אם הזמנתם נערה שתשמור לכם על הילד בזמן שאתם מפזזים על רחבת הריקודים בחתונה של חברים, אתם פועלים בניגוד לחוק.
העניין הוא שבכל הנוגע להעסקת בייביסיטריות, החוק הוא כמו קריסטל מנטה. אף אחד לא באמת רוצה לגעת בו. הורים מעדיפים לשלם כמה שפחות, ונערות מאוד רוצות להרוויח קצת דמי כיס. "ניסיתי למצוא עבודות אחרות, אבל זה היה מאוד לא משתלם", מספרת שירה, בת 15 מגבעתיים. "יש לי חברה שעובדת בקיוסק, היא כל היום יושבת שם, משעמם לה, הזמן לא זז ולפעמים יש לקוחות מגעילים והיא מקבלת שכר מינימום - 22 שקלים לשעה. בבייביסיטר אני משחקת עם ילדים מתוקים, שומעת את הסיפורים שלהם מהגן או מבית הספר, רואה איתם טלוויזיה ומקבלת 30 שקלים לשעה. זו עבודה ממש טובה".
גם מיה, כאמור, התחילה כבר בכיתה ו'. "אני מאוד אוהבת ילדים. אני אחות בכורה לשלושה אחים קטנים, ותמיד שמעתי מאנשים שאני 'אמא קטנה' ושאני מוכנה לילדים, אז למה לא לעשות מזה כסף?"
לעשות כסף. זו באמת המטרה שבשבילה התכנסנו. בגיל 20 לא ידעתי לדרוש את הזכויות הבסיסיות שלי, גם לא כשהבוס במשרד עורכי הדין הורה לי לשלם מהכיס שלי על מונית שלקחתי בשביל שליחות לעבודה. נעמי הסכימה למשמרות סטנד-ביי במלצרות ללא שכר, ושלי הסתפקה בממתקים מהשכנה כתשלום תמורת בייביסיטר. אנחנו חלק מדור שלם שהיה מוכן לעבוד קשה ולהתאמץ, שקיבל בהכנעה מעסיקים שדרכו עליו, שקרא את התנאים ואמר "אמן", שהתקשה לדרוש, שהאמין שמגיע לו מה שאמרו שמגיע לו. בקיצור, דור אחר. הצעירות שראיינתי לכתבה הזו הן בפירוש לא חלק ממנו.
"הגעתי לבייביסיטר במשפחה מרובת ילדים", מספרת שירה. "יש שלושה בנים בני שש עד עשר, תינוק בן שנה וחצי ועוד שתי בנות. על הבנים הגדולים כבר שמרתי בעבר. בתחילת החופש הגדול האמא שאלה אם זה בסדר מבחינתי לשמור על התינוק מ-8 עד 13:30. הקאצ': שלושת הבנים האחרים יהיו גם בבית, אבל הם 'יסתדרו לבד'. היא הבטיחה לי שלא אצטרך להחליף חיתולים כי היא עובדת קרוב, תקפוץ הביתה ותחליף לו בעצמה. אני רק בת 15 ומעולם לא שמרתי על תינוק בשעות הערות שלו, אבל יש לי בני דודים בגיל הזה, ואם אני לא צריכה להחליף חיתול אז מה כבר יכול להשתבש? הסכמתי. הגעתי אליה ברבע לשמונה להיכרות. הילד קלט שאמא שלו הולכת להיעלם ולהשאיר אותו עם אדם זר והתחיל לבכות בהיסטריה. היא הצליחה איכשהו לחמוק מהבית והשאירה אותי עם תינוק בהתקף פניקה. לא ידעתי מה לעשות. הוא בכה ברמות כאלה שחשבתי שהוא עוד רגע נחנק. סימסתי לאמא, והיא ענתה לי שזה נורמלי ושלא אתרגש. ניסיתי להרגיע אותו בכל הדרכים שידעתי, ובמקביל האחים שלו ביקשו שאשחק איתם ועשו לי פרצופים נעלבים ושאלו אותי אם אני לא אוהבת אותם יותר. זה היה סיוט. לא הצלחתי לחלק תשומת לב בין ארבעה ילדים. מתישהו האבא הגיע ושחרר אותי סוף-סוף.
"למחרת האמא כתבה לי ושאלה אם אני יכולה לבוא לשמור על שתי הבנות שלה. היא הוסיפה: 'הבנים גם בבית אבל את לא צריכה לשמור עליהם, הם יסתדרו לבד'. פה כבר חטפתי עצבים. גברת, לא משנה איך את מסובבת את זה, את רוצה שאשמור לך על חמישה ילדים עבור 30 שקלים! זה לא הגיוני! כתבתי לה שאני לא יכולה, אבל לפעמים הבאות, אם היא צריכה אותי ויש יותר משלושה ילדים בבית - המחיר הוא 40 שקלים. לא שמעתי ממנה מאז, ואני בסדר עם זה. אני לא עבד".
גם למילי יש סיפור שכולל דרישות בלתי סבירות, וגם היא נאלצה להעמיד אמא במקום: "פעם אחת הגעתי לעשות בייביסיטר בבית שאני לא מכירה. אני נכנסת, אומרת שלום לילדה, האמא נותנת לי כמה הוראות והסברים, נפרדת מהבת שלה - ואז רגע לפני שהיא הולכת היא זורקת לי: 'אם הילדה נרדמת ויש לך זמן, תקפלי את הכביסה'".
אני בשוק. מה עשית?
"סירבתי מיד. הסברתי לה יפה מאוד שבמודעה שהיא פרסמה כתוב שהיא מחפשת מישהי שתשמור לה על הילדה, ולזה בדיוק באתי. אני לא כאן בשביל לעשות את מטלות הבית שלא בא לה עליהן. אנשים חושבים שאם הם משלמים לך את שלהם, והם יכולים לבקש מה שבא להם ולהתנהג איך שבא להם. אז זהו, שלא".
מצד אחד, ההתנהלות של הצעירות הללו מעוררת התפעלות והערכה. מצד שני, לפחות חלקנו תוהות לעצמנו - היכן עובר הגבול? כשחיפשתי מרואיינות לכתבה הזו פניתי דרך הרשת לעשרות נשים צעירות שהצהירו שהן עובדות כבייביסיטר. אחת מהן חזרה אליי, והשאלה הראשונה ששאלה הייתה אם הריאיון בתשלום וכמה אני משלמת. ראיינתי מאות אנשים בחיי במסגרת עבודתי. מעולם לא שאלו אותי שאלה כזו. תהיתי אם להסביר לה שלא הכול בחיים בתשלום וזה לא אומר בהכרח שמנצלים אותך, אבל ויתרתי. חלקן מודות בפה מלא שהן מעלות מחירים בחגים או במועדים כמו סילבסטר או פורים. מירי, בת 25 מאשדוד, מספרת שבסילבסטר האחרון דרשה מאה שקלים לשעה רק כי אפשר. "אני לא ארגון צדקה. אני מספקת שירות מסוים, והמחיר שלו עולה בהתאם לתאריכים ספציפיים. בעבודות רגילות על שבת וחג מקבלים 200%, אז למה אצלי לא?", היא מתקוממת.
"בכל תחום של שירות לקוחות יש נותני שירות מגעילים ויש מקבלי שירות מגעילים, בשמרטפות זה לא שונה", מסכמת נועה, בייביסיטרית בת 27 מירושלים. "לא כל בייביסיטרית תתאים לכל הורה ולא כל הורה יתאים לכל בייביסיטרית. ממש כמו מאצ' בטינדר, זה יכול ליפול על כל מיני דברים: תקציב, ציפיות לא חופפות ובעיקר כימיה וזה בסדר גמור. יש מלא בייביסיטריות שם בחוץ ויש מלא ילדים שצריכים מישהי שתשמור עליהם".
