ללורן שוורץ מבוואריה יש כבר את מה שכל אמן קריאטיבי היה רוצה ומייחל לו: העבודות שלו מוצגות במוזיאונים וגלריות, יש לו עמוד אינסטגרם עם עשרות אלפי עוקבים, קונים נלחמים על העבודות שלו, מכנים אותו "כשרון הדור" ומציעים עבור ציוריו סכומים של שש ספרות באירו. ההבדל העיקרי בין לורן שוורץ לאמנים אחרים הוא שפעם בכמה שעות אחד ההורים שלו צריך להחליף לו חיתול. הוא רק בן שלוש.
"היינו בחופשה בנובמבר 2023, במלון משפחתי", סיפרה אמו ליסה שוורץ, בריאיון לעיתון "בילד" הגרמני. "עשינו את הפעילויות הרגילות וביום השני הכנסנו את לורן לסטודיו ציור שהיה שם, איפה שכל הילדים באו לצייר. ואז לא הצלחנו להוציא אותו משם. הוא לא רצה לאכול, לא לשחות ולא לישון".
ההורים, ליסה ופיליפ, חשבו שזה רק קטע שתכף ייגמר, אופוריה שתתאייד עד ההתעניינות הבאה שלו. רק שזה לא קרה. "הוא היה מגיע בבוקר לחדר שלנו, לפני שהתלבשנו אפילו", סיפר אביו, "והיה מתחיל לצעוק 'לצייר לצייר'" הם בנו סטודיו לציור בעליית הגג בבית שלהם, שמו בתוכו שני כני ציור וקנבסים, מילאו אותו במכחולים וצבעים אקריליים, הלבישו עליו סינור ציור, ונתנו לו לצייר". כמה חודשים לאחר מכן ההשקעה הזו בתחביב של הילד השתלמה כשחובבי אמנות התחילו להציע אלפי אירו בציורים של לורן.
תיבת המייל של ההורים מפוצצות ממיילים לאספני אמנות, בעיקר מאסיה וארצות הברית, אבל גם מבתי מכירה פומבית ומוזיאונים שמביעים עניין בציור הראשון שיצא מתחת למכחול של לורן שוורץ. ההצעות טיפסו עד ל-290 אלף אירו שהציע מפיק טלוויזיה אמריקני ידוע. אבל לציור הזה, "אצבעות" הוא נקרא, יש ערך סנטימנטלי להורים. הוא לא למכירה. הוא תלוי במסדרון בכניסה לביתם, מעל לאופניים שלושה גלגלים.
"מה שלורן עושה הוא לא בשביל הכסף, ולא בשביל שנשוויץ במה שהוא עושה", אמרה האמא ליסה בראיון לעיתון הגרמני. "אנחנו שמים את כל ההכנסות מהציורים שלו בחשבון נפרד שהוא יוכל לפתוח בגיל 18 ולעשות איתו ככל שיחפוץ".
מככב בתערוכות
באביב כבר הציג יריד האמנות הגדול ביותר במינכן את עבודותיו של לורן שוורץ. עכשיו הולכות ונתפרות ההכנות לתצוגה של עבודותיו בלבד במוזיאון בעיר החל מהשבוע הבא. התוכנית הייתה לחדר אחד במוזיאון לא מרכזי, אבל ההתעניינות מצד חובבי אמנות ומצד כלי תקשורת, גם מאוסטרליה וארצות הברית, יעבירו את התערוכה לחלל ענק, עם יותר מארבע מאות מוזמנים, כשחלק מהציורים יוצעו במכירה פומבית. כל ההכנסות, לפי הוריו, יועברו לארגוני צדקה.
אבל ההורים יודעים היטב גם איך לתרגם את הכשרון של הפעוט שלהם לעיבוי חשבונות הבנק: חברות צבעים וחברות טפטים כבר חתמו על חוזי חסות עם לורן שוורץ והוריו כדי ששמו, העבודות וההשראה שלו יהיו מקושרים למוצרים שלהם.
חלק מהתגובות האישיות ובאינסטגרם היו חיוביות. חלק מהמגיבים השוו את לורן שוורץ לפיקאסו או ג'קסון פולוק ("פיקאסו בגודל של כוס בירה", כינה אותו הניו יורק פוסט), חלק כתבו להורים שהבן שלהם היווה להם השראה, שהם חזרו לכן הציור אחרי שנים ארוכות אחרי שראו את העבודות שלו. אבל חלק לא קטן מאשים את ההורים בניצול הילד שלהם כדי להרוויח כספים ולגרוף תהילה. "שום דבר לא היה מתוכנן", אומרת ליסה שוורץ, "לא חשבנו ששום דבר מזה בכלל יקרה. מי בכלל יכול לחשוב על דבר כזה? יש לנו אנשים שמחכים מחוץ לבית, פשוט עומדים שם או יושבים על ספסלים בפארק סמוך ומחכים שמשהו יקרה. זה ביזארי".
3 צפייה בגלריה
לורן שוורץ בעבודה. "אנשים מציעים כסף בצורה עיוורת, הם מוכנים לשלם עבור כל ציור"
(Louisa Off/REUTERS)
עמוד האינסטגרם שהתפוצץ
לורן הקטן לא מצייר כל יום, או אפילו לא פעם בשבוע. אין שום מחזוריות או סדר למתי הוא צובע. כמו אמן אמיתי, הוא מחכה שתרד עליו המוזה, הוא נכנס לחדר ומתחיל לצייר ציורים עם כמויות עצומות של צבע וצבעים. כשהוא מסיים, הוא מתיישב על אחד משני כסאות הציירים שרכשו לו הוריו, קורא להם לחדר ומסביר להם מה הוא רואה בציור.
ללורן, כמובן, אין שום מושג מכל מה שקורה מסביבו. הוא לא יודע שאלפי שוחרי אמנות מחכים לראות משהו, למוצא המכחול שלו. לפעמים, כשעוד עיתונאי או צלם זרים נכנסים לביתו כדי לראיין את הוריו, הוא לוקח אותם ביד לסטודיו שלו ומציג להם את עבודותיו. אחר כך הוא מציג להם מלחמה דמיונית בין שני הדינוזוארים שהוא מחזיק בחדר, או את מדבקות הקעקועים על זרועותיו. בכל הזמן הזה, הוא לא מוציא את המוצץ מהפה.
ליסה שוורץ היתה מצלמת אותו בתהליך הציור שלו כמעט מהתחלה, במצלמת סטילס ובוידיאו. עם מוצץ בפה, עטוף בחיתול, משתולל ונרגע מול הקנבס, מתפקס ומאבד ריכוז. היא פתחה חשבון באינסטגרם (LAURENTS.ART) כדי שהסבתות והקרובים יוכלו לרוות נחת מהזאטוט, אבל היא שכחה לכתוב בהעדפות שזה חשבון פרטי שמיועד רק לקרובי משפחה.
ובום. כתבת שער בעיתון "בילד" הגרמני, 67 אלף עוקבים באינסטגרם, אי מיילים מאספנים, טלוויזיה, לייק מהדוגמנית ואשת הטלוויזיה היידי קלום וכמובן תערוכת היחיד במוזיאון במינכן.
עד כה סיים לורן 38 ציורים, רובם נמכרו בטווח מחירים של 15,000-7,000 אירו. אמו, ליסה שוורץ, אומרת שאחרי כתבת השער ב"בילד", העיתון הנמכר באירופה, חיכו לה 1,000 הודעות במייל הפרטי שלה ("חצי מהם בשפות שאני בכלל לא מבינה"). ברשימת ההמתנה לרכישת העבודות יש כמעט 20 אלף קונים פוטנציאליים, ורק בשבוע שעבר רכש אספן מקולורדו ציור בשם "הפילים הקטנים" ב-30 אלף דולר. "אין לי שום הסבר לזה", אמר אביו פיליפ, "אני חושב שיותר מכל דבר אחר, מדובר בספקולציה של הקונים".
"זה מוזר", סיפרה האם ליסה בראיון ל"בילד". "אנחנו חיים במקום קטן, עם 4,000 אנשים שכולם מכירים את כולם, ופתאום כולם מדברים עלינו אבל לא איתנו, והורים שולחים ילדים שלהם, הרבה יותר גדולים מלורן, כדי לשחק איתו בארגז החול או לשבת לידו בקרוסלה". על מפתן הבית של משפחת שוורץ מונחים דרך קבע חבילות מחברות שמייצרות צבעים, לצד קנבסים, מכחולים ומסגרות.
אמנות או קרקס?
אספנים ובעלי גלריות מדברים על התמימות ועל החופש המוחלט בתמונות, ומזכירים את קביעתו המפורסמת של פיקאסו, שלפיה כל ילד הוא למעשה אמן. אבל לא כולם שותפים להתלהבות מהאמן הצעיר. "ציור אמור להיות רפלקסיה לתהליך שעובר האמן, למשברים ותקופות בחייו", אמר מבקר אמנות ל"דר שפיגל". "מה ילד בן שנתיים יכול להביע בציור על חייו? מה הוא יכול להגיד לי על חיי? אז זה יפה מאוד שהוא ממלא את כל הקנבס בצבע, אבל זו לא אמנות, זה קרקס. והכישרון האמיתי היחיד פה הוא כישרון השיווק של ההורים. תסתכלו על אתר האינטרנט שלו. העיצוב שם מושקע יותר מאשר באתרים של אמנים גדולים באמת".
הוריו של לורן דוחים את הטענות וקובעים כי מדובר בצרות עין מצד אנשים, שאף הניבה לא מעט תלונות לרשויות. בין היתר, הם מספרים, התייצב בביתם פקיד שומה מטעם מס הכנסה, ואילו משרד הרווחה שלח קצינה לפקח. "דחינו לא מעט הצעות להשתמש בו כמקור להכנסות", אומר אביו, "הציעו לנו הרבה כסף על שימוש בלורן ובציורים שלו לקמפיין של אופניים חשמליים, ודחינו אותן – כי אין לזה קשר לציור".
בעמוד האינסטגרם של לורן מופיעים צילומי התמונות שלו, כשהם ניצבים על גבי קנבסים של מטר על 80 ס"מ סנטימטר. התמונות ממוספרות מ-0001 עד 0038 – עובדה שאינה מותירה מקום לספק בנוגע לציפיות ההורים מתפוקתו העתידית של בנם – ועל כל תמונה מצוין אם היא כבר נרכשה או עדיין עומדת למכירה. "אנשים מציעים כסף בצורה עיוורת, הם מוכנים לשלם עבור כל ציור", אמר האב פיליפ בראיון ל"דר סטנדרט", "יש לא מעט שמבקשים שנמכור להם כי הם רוצים לתת את הציור לקרוב משפחה שחולה במחלה סופנית, יש כאלו ששולים מעטפה מבוילת ומבקשים שלורן יחתום להם, אפילו בעוד מספר שנים".
אבל האם זו אמנות או קרקס? האם זהו אמן שהתגלה או מהלך שיווקי מבריק ללא ערך אמנותי ראוי לציון? התשובה אולי נמצאת בפיה של אמו. "אנחנו לא רוצים לקחת אותו למלונות בשדרה החמישית, שיאפשרו לנו שהות בחינם בתמורה להצגת העבודות. לורן הוא לא קוף בקרקס", היא הסבירה, "אבל אין ספק שלורן הוא מותג. ויכול להיות שבעתיד הוא יפסיק להיות מותג, ואני לא רוצה שבבגרותו הוא ישאל למה לא עשינו כלום עם הכישרון שלו".
