פעם אחר פעם הצרכן הישראלי הולך שולל בנוגע לפתרון ליוקר מחירי המזון. יש גם מי שדואג להפנות את זעמו בחרמות וחרחור מלחמות לכיוון הלא נכון - המגזר הפרטי, כשהפתרון המיידי להוזלת מחירים נמצא בידי הממשלה, שבכמה צעדים פשוטים יחסית יכולה להקל במהירות על יוקר המחיה, או לפחות על מחירי המזון.
קחו למשל את המע"מ על המזון. אותו מס בסך 17% על המזון (למעט פירות וירקות) שהוא מהגבוהים בעולם - מקום שישי מתוך כ-40 מדינות. כלומר מדינת ישראל גובה מכם 17% מס לכל דבר על רכישת מוצרי מזון. רק לסבר את האוזן: המע"מ על מזון בקנדה הוא 0%, ברוב המדינות בארה"ב 1%, גרמניה וטורקיה 7%. בריטניה קבעה מס פרוגרסיבי - הממשלה קבעה סל של מוצרי יסוד החיוניים לצרכן ועליהם המע"מ הוא 0%. על מוצרי פינוק כמו ממתקים ומעדנים המע"מ כ-20%.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפי נתוני האיחוד האירופי, שיעור המע"מ על מזון בישראל גבוה ב-7% עד 9% ממדינות ה-OECD, אותן מדינות שהאוצר נלהב להשוות אליהן את מחירי המזון בישראל כדי להוכיח שהיבואנים והיצרנים הם האשמים, בו בזמן שהוא גובה את המס מהגבוהים בעולם על המזון.
האם מדובר במס שלא ניתן לוותר עליו? ובכן מתחילת השנה נרשם עודף מגביית מיסים בסך 33 מיליארד שקל. כתוצאה מכך שיעור הגירעון לתוצר הגיע לרמה אפסית הנמוך ביותר ב-14 שנים. שוק המזון מגלגל כ-40-50 מיליארד שקל בשנה כלומר, המע"מ הנגבה הוא בסביבות כ-7 מיליארד שקל. אין ספק שלפחות על חלק מהסכום יכולה המדינה לוותר, בטח בשנה של גביית שיא.
למרות זאת, הגורמים המקצועיים במשרד האוצר מתנגדים למהלך, משתי סיבות עיקריות: הראשונה, היא שלדבריהם העלות של אבדן ההכנסות תהיה גבוהה מאוד, ומדובר בכסף שעמו ניתן יהיה לעשות דברים אחרים לרווחת השכבות החלשות בלבד ולא לכלל הציבור, שחלקו לא זקוק להנחה במע"מ. השנייה, היא שההפחתת המע"מ עלולה לא להגיע לצרכנים.
ובכן, ניתן לעשות דיל בין האוצר לספקים לפיו המדינה תוריד את המע"מ והיצרנים והיבואנים יתחייבו להקפיא מחירים לתקופה מוסכמת. אבל לא. במקום זאת זורים לציבור חול בעיניים באמצעים פופוליסטיים: קריאה לחרמות על הספקים כפתרון ליוקר המחיה. למרות העליהום על היבואנים הגדולים בישראל, שאכן הם רווחיים מאוד וחיים אולי בעושר מופלג, הרי שהם עסקים פרטיים למטרות רווח וזכותם לגבות כמה שהם רוצים וזכותנו לא לקנות מהם ולרכוש תחליפים זולים יותר.
שני יבואנים, אפס תחרות? סערת עליות המחירים באולפן
(צילום: נויל האריס)
עכשיו על המוקד החרמות של ההסתדרות: שסטוביץ, דיפלומט וקימברלי-קלארק שמייקרות חלק ממוצריהם. בדיקת רשימת המוצרים ששסטוביץ מתכוונת לייקר כעת מגלה כי מדובר במוצרים של סדרת הפרימיום שלה "מאסטר שף", טונה יוקרתית מאוד במותג ריו מארה חלק ממתקי צ'וקטה ומוצרי טיפוח של מותג זר בשם בלונס. מוצרי פרימיום שלכולם יש תחליפים רבים והם בטח לא מרכיב מרכזי בסל הקניות הממוצע. שסטוביץ לא העלתה בסיבוב הנוכחי את מחיר משחות השיניים קולגייט, פסטה ברילה ועוד. לא חובה לצחצח בקולגייט אם יקר לכם, ובאתרים רבים ניתן לקנות את משחת השיניים הפופולרית במחיר נמוך של 5 עד 7 שקל ביבוא מקביל.
אגב בחשמל למשל - מונופול ממשלתי - שלא כמו במזון, אין לנו אופציה לקנות ממתחרה ומדובר בהוצאה משמעותית. בעבר טען האוצר כאמור כי מהורדת מע"מ יהנו גם העשירים. זה תירוץ לא משכנע במדינה שנותנת קצבאות ילדים לכולם, עשירים כעניים. גם מהירידה במחירי הדלק נהנים כולם. הגיע הזמן שהציבור יבין שלא יוני שסטוביץ או נעם וימן אחראים להפחית את יוקר המחיה עבורו. זה תפקיד הממשלה ויש לה כלים לכך.
