בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש תושב רחוב טיומקין בעיר נגד הרשעתו בעבירת בנייה וההחלטה להרוס מיידית מרפסת שסגר בדירתו. השופט ציון קאפח קבע שמדובר באכיפה בררנית, ולכן ביטל את ההרשעה ובשל המלחמה המתנהלת עיכב בשנתיים את ההריסה כדי לאפשר השגת אישור בנייה.
באפריל 2019 סגר הנאשם מרפסת בשטח 4.5 מ"ר בביתו שבמרכז תל אביב. בשל כך הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו עבודה אסורה ללא היתר, עבירה לפי סעיף 243(ב) לחוק התכנון והבנייה. חרף טענתו לקיומן של עשרות מרפסות נוספות באזור מגוריו שנבנו אף הן ללא היתר, הוא הורשע ונגזרו עליו בין היתר קנס של 7,500 שקל וצו הריסה. בית המשפט לעניינים מקומיים נימק את החלטתו בכך שלגבי יתר המרפסות חלה התיישנות, ומשכך לא הוכחה אכיפה בררנית.
בערעור שהגיש למחוזי הוא טען שהריסת המרפסת שלו, בד בבד עם הותרת עשרות מרפסות בלתי חוקיות אחרות באזור על תילן, מהווה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות ואף עולה כדי אכיפה בררנית. הוא ביקש הנאשם לבטל את הרשעתו.
מנגד טענה הוועדה המקומית בעיריית תל אביב כי העונשים שנגזרו היו במסגרת הסדר טיעון, כך שהסוגייה היחידה שנותרה להכרעה היא אם מוצדק להרשיעו או לא. לשיטתה, משלא נמצאה סיבה קונקרטית לביטול ההרשעה – ממילא גורל הערעור להידחות.
אבל השופט קאפח קבע שדווקא מתקיימות נסיבות המצדיקות לבטל את הרשעת הנאשם בעבירה שיוחסה לו. לדבריו, מנגנון האכיפה של העירייה מושתת בעיקר על דיווח של שכנים, "שאינו אלא לשון מכובסת של הלשנות". נקבע כי לא יעלה על הדעת שתינקט אכיפה נגד הנאשם רק מפני ששכן מסוים הלשין עליו, בעוד עשרות מרפסות נוספות שנבנו גם הן בניגוד לחוק ימשיכו לעמוד על תילן בהעדר הלשנה.
עו"ד דניאל כהןשרית ינקובפסק הדין צוין שהתושב נוסע רבות לחו"ל במסגרת עבודתו, כך שהרשעתו בפלילים עלולה לפגוע בו, וגם מטעם זה מוצדק להתחשב בו. השופט הבהיר כי אמנם על מנת שתתקבל טענה לאכיפה בררנית לפי הפסיקה, יש להראות שמדובר באכיפה פסולה – להבדיל מאכיפה בררנית לגיטימית שמקורה במגבלת משאבים וכיוצא באלה. אלא שלדבריו, דווקא "מתוך הבנת מצוקת כוח האדם של הרשות יש להישמר ממצב בו הרשות תשמש כלי, שלא מדעת ל'חיסול חשבונות' בין שכנים".
לאור זאת הוא ביטל את הרשעת הנאשם תוך שהורה לו לחתום על התחייבות בסך 10,000 שקל להימנע מביצוע עבירה דומה במשך שנתיים ממועד פסק הדין.
בנוסף קיבל השופט באופן חלקי את בקשת הנאשם לעכב את ביצוע צו ההריסה שניתן נגדו "בהיות מדינת ישראל במצב מלחמה אשר אין לדעת מתי תסתיים". לעניין זה ציין שהוועדה המקומית הסכימה זה מכבר לעיכוב ביצוע ואף, כאמור, נמנעה מלנקוט הליכים נגד בעלי מרפסות אחרים – באופן שמצייר אותה כמי שלא רואה סכנה בטיחותית בעצם קיומן של המרפסות הבלתי-חוקיות, ומאפשר להמתין עם ההריסה בפועל. נקבע השופט שצו ההריסה יעוכב עד דצמבר 2025, על מנת לתת לנאשם שהות להשלים קבלת היתר בנייה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער (הנאשם): עו"ד רן בסה
• ב"כ הוועדה המקומית: עו"ד ענת סגל
• עו"ד דניאל כהן עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
