לא פשוט להיות נוודים דיגיטליים כשאתם הורים לתינוקת, אבל גם זה אפשרי: במארס לקחו יסף והריאלה בורשן את ג'וי, בתם בת ה–4 חודשים, ויצאו למסע בחו"ל. מאז הם עובדים ומטיילים בעולם: "יש קושי בלי סבתות ובייביסיטר"
בספטמבר 2019, אחרי שיסף (42) והריאלה (38) בורשן סיימו קורס של אחד המנטורים המפורסמים בעולם, טוני רובינס, הם החליטו לארוז את כל המזוודות שלהם ואת בתם ג'וי, שהייתה בת ארבעה חודשים, ולצאת לטייל בעולם למשך שנה. אחרי שנה בחו"ל ראו כי טוב, והחליטו להשתקע באיסלנד ולצאת ממנה למסעות בעולם כעניין שבשגרה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"בעקבות הרבה קשרים שרקמנו בתוכנית של רובינס, החלטנו שאנחנו מעוניינים לחוות משהו גדול יותר מלחיות רק במקום אחד", מספר יסף. "אפשר להגיד שהרגשנו 'קריאה' להוסיף ממד של התרגשות וחוויות לחיים שלא ניתן לחוות כאשר מקורקעים במדינה אחת בלבד. אנחנו מתכוונים להמשיך ולטייל כמה חודשים בשנה, כשאיסלנד תהיה הבסיס".
במה אתם עוסקים?
"אני מספק שירותים טכנולוגיים לייעול העסק, ובנוסף יש לי תוכנית ייעוץ ואימון עסקי בשם Anywhere Boss, שמבוססת על הניסיון שלנו מהמסע, ואני גם מציע ללקוחות לפרסם קורסים דיגיטליים בנושאים שונים. הריאלה מתמקדת כרגע בגידול של ג'וי. אנחנו מתכננים שעם כניסתה של ג'וי למערכת החינוך כאן בשנה הבאה, היא תוכל להתרכז בעסק שלה, שעוסק בייעוץ אנרגטי".
איך אתה מסתדר מבחינת הריחוק מהלקוחות?
"הרוב המוחלט של הלקוחות שלי לא נמצא בישראל. 85% מהם בארה"ב, 10% באוסטרליה, והיתר במדינות אחרות. בהקשר הזה דווקא לעבוד מישראל היה יותר קשה, ובתקופה שבה היינו בארה"ב ובאוסטרליה זה היה יותר קל כי התקרבתי לאזור הזמן של הלקוחות שלי".
המעבר לחו"ל כרוך לא פעם בירידה בשכר, אבל הזוג בורשן התכוננו לזה מראש, חסכו כסף ששימש כמצנח לתקופה הראשונה, ודי מהר הצליחו לייצב עצמם כלכלית. יסף: "פתחתי את החברה שלי ממש בגל הראשון של הקורונה, אפריל 2020. לפני כן עבדתי באיקאה כמנהל מערכות מידע. הודעתי על סיום תפקידי באיקאה כבר בספטמבר 2019. נתתי התראה ארוכה מאוד, הרבה יותר ממה שהתחייבתי, כי התפקיד היה מאוד מורכב. באותו זמן אף אחד עוד לא שמע על הקורונה. תיכננו לטוס לחו"ל בסוף מרץ, ויומיים לפני הטיסה נכנסנו לסגר. אי-הוודאות הייתה גדולה מאוד, פגישות שהיו מתוכננות לי בארה"ב התבטלו או הפכו לפגישות זום, והלקוחות התקשו לקבל החלטות באותה נקודת זמן. המזל הגדול היה שנערכנו מראש מבחינה תקציבית בלי קשר לקורונה, בגלל העזיבה המתוכננת, ולכן לא נלחצנו".
מזל נוסף שהיה להם הוא שהתחומים שבהם בחר יסף להתמקד בעסק שיקים צמחו מאוד בגלל הקורונה. "נהיה ביקוש עצום ללמידה מקוונת, שמובילה גם לצורך גדול באוטומציות יעילות. גם כל התחום של עבודה מרחוק וניהול צוותים מרוחקים צמח משמעותית. וכאן השילוב של כל הניסיון שצברתי ביותר מ-20 שנה בניהול מערכות מידע, יחד עם Monday כפלטפורמה המובילה בעולם לנושא, בהחלט שיחק לטובתנו. ללקוחות לא משנה איפה אני, כל עוד הם מקבלים מענה מהיר ואיכותי. יש להם סל של כלים ליצור איתי קשר בצורה שנוחה להם. כל אחד לפי ההעדפה שלו. זה עובד מצוין".
איך אנשים מגיבים לצעד שעשיתם?
"אם היה לנו דולר על כל פעם ששמענו 'אתם חיים את החלום', היינו פורשים מעבודה מחר. עשינו הכול במו ידינו, בעשר אצבעות, בעזרת כישרון, התמדה ותעוזה לחלום. אנחנו מקווים שזה ייתן השראה לאחרים להעז".
ספרו קצת חוויות.
"וואו יש כל כך הרבה! לעשות מלאכים בשלג בהר הגעש שאסטה בקליפורניה, טיול שקיעה אבא-בת במזח בסן פרנסיסקו, עצירה מקרית וספונטנית ב-Terrace בקנדה, שהפכה לשני לילות מדהימים בבקתה על שפת אגם עם הרים מושלגים מסביב ונוף עוצר נשימה, שיחה של ארבע שעות עם נכד של צ'יף של שבט ילידים בקנדה, שממנה למדנו על התרבות, המנהגים והערכים שלהם, טיול אחר הצהריים ב-Agnes Water באוסטרליה שהתפתח למפגש עם משפחה שלמה של קנגורו שבאה לאכול ארוחת ערב ולשתות בנהר, ואנחנו עומדים במרחק של מטרים בודדים מהם וג'וי מנופפת להם לשלום. בכלל, אני מאמין שאני אבא בר-מזל. יש לי שעתיים מלאות כל בוקר וכל ערב עם ג'וי, ובנוסף יום בשבוע שאני מפנה להיות רק איתה. אני זוכה להיות איתה ברוב 'הרגעים הראשונים', ואני זוכה לראות את העולם דרך העיניים שלה. חבר אמר לי: 'ג'וי נותנת לך שעתיים במתנה כל בוקר'. זה ממש ככה. כשאני הייתי ילד אבא שלי עבד מסביב לשעון ולא היה בבית. אני הבטחתי לעצמי שכאשר אני אהיה אבא אני כן אהיה, וסגנון החיים הזה מאפשר לי את זה".
איזה תקלות היו לכם?
"שעה לפני שהמראנו לאיסלנד הייתה לי תחושה שאני צריך להתקשר לבעלים של ה-Airbnb שהזמנו ברייקיאוויק ולוודא את ההזמנה, למרות שכבר היה אישור באפליקציה. טוב שעשיתי את זה, כי התברר שהוא סגר את המקום, ופשוט אמר לי אל תגיעו. השעה 20:00 בערב, הטיסה ממריאה ב-21:00, שיא העונה, ובנוסף הר הגעש נמצא בשיא ההתפרצות, ואין מקומות חלופיים. עברה עלינו שעה מורטת עצבים עם נציגת שירות של Airbnb שכבר הראתה סימני מצוקה עקב שישה סירובים של בעלי נכסים אחרים, עד שהצלחנו למצוא את הדירה האחרונה ברייקיאוויק כדי לישון בה, ממש עם ההמראה.
"בכלל, יש אמונה שכל מה שנוודים דיגיטליים צריכים זה אינטרנט בפס רחב והם מסודרים. השנה האחרונה לימדה אותנו שבעוד שאינטרנט בפס רחב זה חשוב, זה מאוד רחוק מלהיות הדבר הכי חשוב. יש קושי גדול מאוד במעבר תדיר ממקום למקום, בעיקר עם ילדה קטנה, והוא ההיעדר של מערכת תמיכה. כל מה שנלקח כמובן מאליו בישראל: סבתות, דודות, בייביסטר שאתה מכיר, לא קיים. זה אומר שאנחנו כל הזמן או הורים או עובדים. בשלב כלשהו עשינו חישוב שבמשך יותר מחצי שנה היינו בממוצע 20 שעות ביממה ביחד. זה מוקש לא פשוט, והיו לנו מספר חיכוכים כתוצאה מכך. לשמחתנו תפסנו את זה בזמן ועשינו תיקונים תוך כדי תנועה כדי לאפשר לכל אחד גם את ה'אני' שלו לבד".
מה עם הקשר עם המשפחה והחברים?
"אנחנו שומרים על קשר באמצעות שיחות וידיאו רציפות. המרחק הוליד כמה שגרות וטקסים חדשים, כמו שיחת וידיאו שבועית משפחתית בזמן קבוע. לא משנה כמה אנחנו מדברים במהלך השבוע, כולם מחכים לשיחה המשותפת הזו, וזה ממש נחמד. את החגים אנחנו חוגגים עם הקהילה היהודית בבית חב"ד ברייקיאוויק. יש כאן קהילה של בערך 350 איש. בראש השנה כ-80 איש הגיעו לחגוג יחד. תקענו בשופר, צחקנו, התחברנו. יש כאן יהודים מארה"ב, אירופה וגם עוד כמה ישראלים. היה מאוד נחמד להעביר את החג עם חבר'ה שכבר יצא לנו להכיר, וגם להכיר חברים חדשים. וכמובן – שיחת זום עם כל המשפחה משולחן החג".
כמה אתם עדיין מעורבים במה שקורה בישראל?
"אנחנו מתעדכנים בחדשות ברמה כמעט יומית ויודעים מה קורה בארץ. טלוויזיה לא הייתה לנו בבית גם לפני שיצאנו למסע, כך שזה לא חסר לנו. מה שכן יחסר לי זה המנוי למכבי תל אביב בכדורסל, שלא חידשתי השנה אחרי כמעט עשור".
עצות לבעלי עסק שרוצים לעבוד מחו"ל?
"אני נעזר בפלטפורמת Fiverr, שדרכה אני מציע שירותים הכוללים אוטומציות באמצעות תוכנת Zapier והטמעת מערכת Monday. פייבר זו פלטפורמה נהדרת, ובתור מישהו שניסה את רוב הפלטפורמות בתחום, היא גם הקלה ביותר לשימוש. היא איפשרה לי מהיום הראשון להציג בקלות את מגוון השירותים שלי בפני קהל ממוקד שמגיע כשהוא מוכן לרכוש, תוך שהיא מספקת מעטפת של הגנה על העסקה. ברגע שמישהו רוכש את השירות אני יודע שאקבל את הכסף. אז נכון, לפייבר יש הרבה רבדים ואפשרויות לאופטימיזציה וצריך להכיר אותם כדי לבלוט - פרופיל איכותי, תיאור איכותי לשירות, ועדיין זה הרבה יותר פשוט וממוקד מלהשקיע בפרסום, שיווק, דפי נחיתה, משפכי נחיתה, מערכות סליקה וגבייה. באפריל 2020, תוך 48 שעות כל השירותים שלי היו חשופים לקהל יעד ממוקד. את יודעת כמה זמן זה היה לוקח בדרכים מסורתיות? חודשים, אם לא יותר".
ירדן אבירב (34) ורוזה גברילוב (31) נמצאים כרגע באיים הקנריים בספרד, באי גראן קנריה, לאחר סבב של שנה בדרום-מזרח אסיה, שכלל חצי שנה בתאילנד, שלושה חודשים בבאלי (אינדונזיה) וחודשיים בפיליפינים. הם כבר שלוש שנים עובדים בדרכים. "התחלנו לטייל ממש כשהקורונה התחילה", מספר ירדן. "היו מספר חודשים של מעין נוודות בארץ, ואז הצלחנו לצאת לכיוון סרביה. משם התגלגלנו לקרואטיה, סלובניה, אוסטריה, מקסיקו, הרפובליקה הדומיניקנית, ביקור של חודש בארץ, ואז הסבב באסיה. אנחנו שוקלים להמשיך מכאן למרוקו. יש לנו סטודיו משותף לעיצוב ושירותים דיגיטליים, אבל לפני שהתחלנו לנדוד כל אחד היה בתחום שונה. רוזה עבדה במשטרה, בתפקיד האחרון שלה היא הייתה מפעילת זירה במרכז דיווח מבצעי במחוז מרכז, ואני הייתי מתכנת בצ'ק פוינט. לאחר מכן החלטנו שרוזה תלמד עיצוב גרפי ואני אעמיק את הידע שלי לכיוונים נוספים בעולם הדיגיטלי, הכול תוך כדי העבודות שעבדנו בהן, ואז עברנו לשלב המעשי - ליצור ארגז כלים חדש כל אחד בתחום שלו".
רוזה: "אנחנו זוכרים אותנו עדיין בדירה שלנו ברמת גן, חוזרים הביתה מהעבודות שלנו ומתיישבים ללמוד וליצור תיק עבודות עד השעות הקטנות של הלילה. זה זיכרון שממש חרוט אצלנו לטובה, אני לא יודעת אם זה כי באותם רגעים החלום התחיל להפוך ליותר אמיתי, או כי פתאום התחלנו ליצור משהו ביחד. מפה לשם נולד הסטודיו שלנו - Pixstory".
לפי בני הזוג, אין דרך אחת נכונה לייצר הכנסה בזמן נוודות. "יש שיבחרו להיות עצמאים או שכירים בתחום שממנו באו, ויש שיבחרו להיפתח לתחום חדש. הדרך המומלצת היא ניסוי וטעייה".
מתי ולמה החלטתם לעזוב הכול ולהפוך לנוודים?
"המחשבה התבשלה כבר לפני חמש שנים. רוזה הייתה כבר עשור במשטרה, ואני עבדתי כמתכנת שנתיים. היה לנו מין רצון לטייל בלי הגבלת זמן, לחוות לעומק כל מיני מדינות, אבל בלי לשרוף את כל החסכונות על הדרך. עד אז לא ממש שמענו על אנשים עם רצון דומה, או בכלל את ההגדרה 'נוודות דיגיטלית'. וזה לא היה מסלידה מהמדינה או בגלל המצב האישי, כמו שהרבה אנשים שפגשנו אמרו לנו. סך הכול היה לנו טוב בארץ, אבל ברגע שהרעיון על נוודות היה באוויר, קשה היה להחזיר אותו לבקבוק".
כחברה צעירה, לא היה להם פשוט להתנהל עם הלקוחות בארץ מחו"ל, אבל כמו שהם קפצו בנג'י לתוך ההרפתקה הזו, הם חיבקו את כל הקשיים ועם עבודה קשה הצליחו למצוא את השילוב המושלם בשבילם. "מלבד הקשיים והאתגרים שכל עסק צעיר מתמודד איתם, לעבוד באזור זמן אחר מוסיף קושי", מסבירה רוזה. "או שאתה קם בבוקר במקסיקו כאשר כל המייל שלך כבר מפוצץ, או שאתה מושך את העבודה עד שעה יותר מאוחרת מהרגיל כי בתאילנד אתה מקדים את ישראל בכמה שעות טובות. דבר נוסף שלא כל כך לקחנו בחשבון הוא נושא המרות הכספים. אנחנו מרוויחים לרוב בשקלים, אבל מוציאים במטבע מקומי. זה גורר הפסד על ההמרה. עם הזמן למדנו איך לייעל את ההתנהלות אבל עדיין לצערנו אין פתרונות מספיק טובים לזה עבור ישראלים, אלא אם פותחים חשבון בנק במדינה זרה. מצד שני, להרוויח במטבע חזק כמו השקל ולחיות במדינה שהמטבע בה ויוקר המחיה בה הרבה יותר נמוכים, מאפשר רמת חיים טובה יותר ולחסוך יותר בקלות. על דירת שני חדרים במזרח, למשל, אפשר לשלם בין מחיר מציאה של 800 שקל לחודש, לבין 2,500 שקל במקומות יותר מתוירים כמו באלי".
נאלצתם לרדת בשכר?
"בתחילת הדרך כמובן שהייתה ירידה בשכר. עברנו מעבודות כשכירים להקמת עסק שצריך למצוא לקוחות בתקופה לא קלה גם ככה. אבל החיים במקומות זולים איפשרו לנו להיות פחות לחוצים מבחינה כלכלית ולהשקיע בבניית העסק בצורה יסודית ונכונה. כיום אנחנו כבר בטוחים שנוכל לעבור את השכר הקודם שהרווחנו בארץ. ללקוחות שלנו ממש לא אכפת שאנחנו עובדים מרחוק, כל עוד אתה מספק תוצאות. אולי אפילו חלקם מאמינים שזה תורם ליצירתיות".
איך החברים והסובבים מגיבים להרפתקה?
"דבר ראשון, לא הכול תמיד ורוד וחלומי כמו שבוודאי חלק מתארים לעצמם. יש הבדל עצום בין טיול שבו אתה 100% בחופשה לבין נוודות כשגרה. אנחנו עדיין עובדים קשה, עדיין יש סידורים, ועדיין רואים טלוויזיה מפעם לפעם כדי להעביר את הזמן. אז חשוב להגיד שגם אחרי שמגשימים את החלום הזה, בסוף אתה נכנס לשגרה שאתה בונה לעצמך. אבל לדעתנו כמעט כל אחד יכול לעשות את המעבר הזה וליצור לעצמו את האפשרות לעבוד מרחוק. הקושי הוא בדרך כלל לקבל את ההחלטה. בסך הכול זאת הרפתקה מעניינת ומומלצת, ואנחנו תמיד שמחים לשתף מהניסיון שלנו".
ומה עם הריחוק מהמשפחה והחברים?
רוזה: "זה יכול להרגיש מאוד בודד כשזזים תקופה ארוכה, אפילו שאנחנו זוג. אז כאשר מתגבשת קבוצה של נוודים שנהיים חלק מהחוויה שלך, זה לרוב החלק הכי כיפי במסע. ולרוב אנשים כמונו מתרכזים בערים או במקומות שיש בהם קהילה פורה של נוודים, כדי לענות על הצורך הזה. בקופנגן למשל הייתה קבוצה בינלאומית מקסימה שהיינו נפגשים על בסיס יומי ועובדים ביחד. הכי כיף לפגוש אנשים שכבר הכרת במדינה אחת, ובמקרה את מגלה שהם איתך שוב באותו האי במדינה אחרת. אצלנו זה קרה כמה פעמים".
חוויות מיוחדות?
"הודות לקורונה היו מעט מאוד תיירים בחלק מהיעדים, אז הרבה פעמים הגענו לנקודה מטורפת ביופיה והיינו בה לגמרי לבד, בשלווה שלא יכלה להיות מושלמת יותר. אם זה מפלים עוצרי נשימה בבאלי, או העיירה הקסומה הלשטאט באוסטריה, שבזמנים רגילים הם מפוצצים באנשים. החוויה הכי מיוחדת שהייתה לנו היא שהתחתנו תוך כדי המסע, כשהיינו בקרואטיה. כמעט סירבו להכניס אותנו לקרואטיה בגלל הגבלות הקורונה. לירדן איפשרו כי יש לו דרכון אירופאי אבל אני לא יכולתי, אלא אם היינו נשואים. למזלנו, כושר השכנוע שלנו הצליח לשבור את השוטרים בגבול, ולמרות הפרצופים החמוצים, הם נתנו לנו להיכנס. אבל אז, אחרי חמש שנות זוגיות ודחיפה קטנה מהאירוע הזה, החלטנו להתחתן".
רגעים קשים?
"נשדדנו פעמיים ברצף, באותה צורה ובאותו השבוע. זה קרה בבאלי כאשר נסענו על קטנוע בערב. תוך כדי נסיעה נצמד אלינו קטנוע נוסף עם שני בחורים, שהצליחו לנתק את הפאוץ' שהיה לי על הגב תוך שנייה ולברוח במהירות מטורפת. מלבד זה הגעגוע למשפחה ולחברים הוא אתגר שאין איך לגשר עליו. אנחנו מנסים לעשות ביקור בישראל פעם בשנה פחות או יותר, אבל לא תמיד זה מסתדר עם התוכניות והתקציב. למזלנו ישראלים יודעים טוב מאוד למצוא אחד את השני בחו"ל, וכשיש חג מישהו מרים את הכפפה ומארגן ארוחה חגיגית שנותנת טעימה של בית. למשל, בפוארטו אסקונדידו במקסיקו השתתפנו בארוחת חג הפסח עם יותר מ-20 ישראלים, חלקם נוודים שהכרנו בדרך וחלקם אנשים שעברו לגור שם. גם לנו יוצא לארגן ארוחות שישי מדי פעם, לפעמים בפורום בינלאומי ולא רק עם ישראלים. לאנשים מחו"ל אין את המנהג הזה של ארוחות שישי, אז זה כיף גם להראות להם את הצד הזה בתרבות שלנו".
עוקבים אחרי חדשות מהארץ?
"אנחנו לא עוקבים באופן כללי, אבל כשיש משהו מספיק חשוב אנחנו מגלים עליו דרך הרשתות החברתיות או משיחות עם חברים ומשפחה. זה די משחרר להתנתק מכל האקטואליה. בדרך כלל זה דברים לא חיוביים שאנחנו שמחים לא לדעת מהם, למרות שזה כן מסקרן מדי פעם לדעת מה חדש".
