אברהים נסאסרה נולד לפני 41 שנה בישוב הבדואי לקייה. אחד מ-32 ילדים שנולדו לאביו, אחמד אבו דרוויש, ואחד מ-14 ילדים שנולדו לאמו, אחת משלוש נשותיו של אביו. הוא גדל לתוך מציאות קשה, למערכות שאינן מתפקדות, אגב, גם היום. כך למשל מערכת החינוך, כשאחוז הזכאות לבגרות מבין תלמידי כיתות י"ב שבו נמוך בהרבה מהממוצע הארצי. גם שיעור האבטלה ביישוב גבוה, השכר החודשי הממוצע של שכיר קרוב לשכר מינימום, ובבתים רבים אין חשמל ומים זורמים. בדוח מבקר המדינה ל-2019 נכתב, בין היתר, כי הרשות המקומית בלקייה לא דואגת לתחזוקה מינימלית של התשתיות ומשלמת פרוטקשן גבוה מכספי הציבור. לכאורה, ילד שגורלו נדון מראש לחיי עוני וחוסר מעש.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
והנה, בניגוד לכל החישובים והסיכויים, נסאסרה הצליח ובענק. הקשיים שחווה והכאבים הובילו לרצון כמעט אובססיבי להילחם במציאות ולשנותה. מגיל צעיר הוא מוכר כיזם כלכלי ופעיל חברתי, והיום, כמייסד ובעלי קבוצת תמאם יוזמות, מקימת מיזמים עסקיים וחברתיים בחברה הבדואית. והוא גם איש עשיר. מבחירה הוא ממשיך להתגורר בלקייה, ומקדיש את מרצו וזמנו לשינוי המציאות בחברה הבדואית בפרט והישראלית בכלל, בעיקר בתחומי החינוך והעסקת נשים. ב-2019 זכה באות בן-גוריון על יוזמה ועשייה חברתית כלכלית ומחויבות לשינוי פני החברה הישראלית בנגב.
"כבר כנער היה לי ברור שאני רוצה להצליח כלכלית"
"החיים שלי כילד בלקייה לא היו פשוטים בלשון המעטה", הוא מספר. "לא היה גן, אז אבי שיבץ אותי ישר בכיתה א' עם שתיים מאחיותיי. הייתי בן 9 כשאמי חלתה בסרטן, וליוויתי אותה במחלתה עד שנפטרה, כשהייתי בן 19. זה היה האירוע השובר של חיי, ובמקביל, מותה עיצב את האישיות שלי והיה מהדברים שדחפו אותי למקום בו אני נמצא היום. אמי תמיד דחפה אותנו להצליח. המשפטים האחרונים שלה היו: 'שאלוהים ישמור אתכם ותצליחו בכל שתעשו'".
5 צפייה בגלריה
"תמיד רציתי להיות איש עסקים ולעשות כסף, והצלחתי". אברהים נסאסרה בתקופת ילדותו
(צילום: פרטי)
איך הייתה מערכת היחסים עם אביך, כילד מבין 32 ילדיו?
"אבי היה איש חכם ומשכין שלום. הוא היה שופט שפתר סכסוכים בחברה הבדואית. לא תמיד אהבו את פסקי הדין שלו, כי הוא היה איש ישר ולא מוטה. אני זוכר אבא דואג ואוהב. גדלתי בבית חם, שהיו בו הרבה הערכה וכבוד אחד לשני, אבל היה בו חוסר תמידי, כי לא היה כסף. לא גדלתי בת"א או ברעננה, ולא הייתי ילד מפונק, אבל רציתי יותר. רציתי לקנות בגדים יותר מפעם או פעמיים בשנה, בכלל, להרגיש שיש לי.
"הוריי תמיד דחפו אותנו ללמוד ולהצליח בלימודים. הייתי תלמיד טוב, אבל עבורי בית הספר היה סוג של מסגרת שחייבים ללכת אליה. לא מעבר. לכן, כשסיימתי את לימודי התיכון בלקייה, הדבר האחרון שחשבתי עליו היה להמשיך לרכוש השכלה. עוד כנער היה לי ברור שאני רוצה לעבוד ולהצליח כלכלית. בסופי שבוע ובחופשים הייתי הולך עם אבי לרעות את עדרי הכבשים שלו. אמי הייתה חולבת את הכבשים, מכינה מהם גבינות ונוסעת למכור אותן בקרית גת ובאזורים נוספים. זה היה חלק מכלכלת המשפחה, וכך, נראה, התחילו העסקים שלי".
בכל זאת סיימת לימודי תואר ראשון ותעודת הוראה בחינוך והיית מורה לחינוך גופני בחורה וברהט.
"כי זה מה שהוריי ביקשו עבורי. הם האמינו בהשכלה ובהוראה, והרצון שלהם הזה עבורי הגיע מהמקום, שהם היו אנשים חכמים ועם ערכים, אבל לא ידעו קרוא וכתוב. הם רצו שאהיה עובד מדינה, שכיר, כי זה ביטחון כלכלי, לא משנה כמה מרוויחים. הסכמתי מתוך כבוד להוריי, אבל כבר בתקופת הלימודים הבנתי שזה לא מתאים לי. במקביל ללימודיי עבדתי כנהג תורן במפעלי הברום ברמת חובב. התגוררתי בקרוואן, עם חשמל ומזגן ומים חמים, דברים שלא היו לי בבית. ארבע שנים עבדתי שם עם משכורת יפה, למדתי ביום ועבדתי בלילה ותהיתי למה המציאות בלקייה היא אחרת".
למה לא עזבת את הלימודים?
"בשנה השנייה ללימודים אמי נפטרה, והמשכתי את הלימודים כי ידעתי שזה מה שהיא רצתה, למרות שידעתי שאני חולם על משהו אחר. כשהתחלתי ללמד ההרגשה שאני לא רוצה להיות שם הייתה עוד יותר ברורה, כי לתת כדור ולהסתכל איך הילדים משחקים מחניים - זה לא אני. הבנתי שלא אוכל ליישם את כל מה שלמדתי ולהעביר קדימה את הידע שרכשתי, מה גם שהמשכורת הייתה מגוחכת. רציתי כסף, כדי לחבור לעולם הגדול ולסייע לחברה הבדואית".
עסקים לצד פעילות חברתית
לאחר שנה אחת עזב נסאסרה את ההוראה, וייסד עם משפחתו את חברת ההסעות "מטיילי להב", מסמן את הנקודה הראשונה במפת עסקיו, ממנה התחיל לממש את חלומו להיות איש עסקים. ב-2020 רכשה החברה שלו גם את פעילות חברת ההסעים "מרגלית". מאותו רגע לא נח. הוא הקים חברות נוספות, בהן החברה הקבלנית "נ.א אפיקים הנדסה", מפעל "שורשים" לעיקור ירקות שורש, חברת נדל"ן, ועוד חברות, שקובצו כולן תחת קבוצת האם תמאם יוזמות.
מטרת העל של הקבוצה, הוא מסביר, היא לחולל שינוי כלכלי-חברתי בחברה הבדואית בנגב, באמצעות הקמת וקידום מיזמים עסקיים וחברתיים בתחום התעשייה והשירותים. חלק מהאג'נדה החברתית שלו מגיעה לידי ביטוי בכך, שרוב המועסקים בקבוצה, ומדובר במאות עובדים, מגיעים מהחברה הבדואית בנגב, כמחציתם נשים. בדצמבר 2019 השקיעה קרן השקעות האימפקט ברידג'ס ישראל 14 מיליון שקל בחברות המזון בקבוצה.
5 צפייה בגלריה
"רוצה לעשות כסף, כדי להיטיב עם החברה הבדואית". אברהים נסאסרה באחת הפעילויות
(צילום: יח"צ קבוצת תמאם)
כאמור, את הפעילות העסקית שלו הוא משלב בפעילות חברתית. ככזה החזיק בעבר בתיק החינוך במועצה המקומית לקייה, והוא מקדם מתן תעסוקה לנשים בדואיות ואת החינוך בחברה הבדואית באמצעות תוכניות שונות, ומעסיק אנשים עם צרכים מיוחדים. לפני כשנה הקים את "קודרה" עם קבוצת פילנתרופים מהחברה הערבית, לחיזוק ופיתוח החברה הערבית.
אתה מרגיש ש'שיחקת אותה', שהגשמת את החלומות של אותו ילד קטן בלקייה?
"תמיד רציתי להיות איש עסקים ולעשות כסף, והצלחתי. אבל אני מודה שאפילו לא חלמתי שאגיע למקום כזה. הרי החלום שלי החל עוד כשהייתי עוזר לאבי עם עדר הכבשים שלו, כשרצינו להגיע לקרית גת כדי למכור את הגבינות. לא היה אז כביש ביישוב, עד היום אין כביש סלול ליד הבית שלי, ומתוך זה חלמתי להקים חברת אוטובוסים, שיהיו הסעות מסודרות לבתים ולכפר. שיהיו כבישים. חברת הסעות הקמתי, המשכתי ממנה להקמת עוד חברות, אבל לא עצרתי. אני ממשיך לחלום, כי אני רוצה לראות פה מציאות אחרת. לא תשמיעי ממני מילים של בכי ותלונות, אני אוהב לעסוק בדברים חיוביים ולא בשליליים. לא אבכה על העבר ואתלונן על ההווה. אני מסתכל על המקום שלי היום, ומרגיש מאושר שהגעתי אליו בהרבה מאמץ, ואני יודע שאמשיך לעשות דברים שיעצבו את העתיד. אנחנו צריכים להוביל את המציאות ולא להפך".
"לשלב נשים בדואיות במקומות עבודה שמותאמים להן"
אחת הנקודות החשובות ביותר במפת המטרות של נסאסרה מסומנת ב-2010, אז השתתף בכנס שנושאו היה צמיחה בחברה הערבית, כהמשך להצטרפותה של ישראל למדינות ה-OECD. בין היתר נחשף שם, כי אחוז האבטלה בקרב נשים בחברה הבדואית (בשעתו) היה 85%, הנתון הגבוה ביותר במדינה. נתון זה 'הקפיץ' את נסאסרה.
"בכנס אמרו כל מיני 'חכמים', שהאחוז הזה נובע מכך, שהגבר הבדואי לא נותן לאשה לעבוד, לפי התרבות והמסורת הבדואית", הוא אומר. "פה לא יכולתי להקשיב יותר. הפסקתי את השיחה וסיפרתי על אמא שלי, כמו שזכרתי אותה 30 שנה לפני כן. איך היא הייתה חולבת את הכבשים, מכינה ומוכרת את הגבינות שהכינה מזה וכך סייעה לפרנסת הבית. אבי עודד אותה לכך, והיא לא היחידה שעבדה כך באותה תקופה. אז למה להפיל את האשמה על הגבר הבדואי? יש מקומות עבודה שמותאמים תרבותית לנשים הבדואיות, צריך לשלב אותן שם".
בעקבות הכנס הוא הקים את חברת "ארמונות הנגב", מפעל הזנה ברהט, שהפך למפעל נזיד באזור תעשייה עידן הנגב. נכון ל-2021 המפעל מייצר עשרות אלפי מנות מדי יום, למוסדות חינוך ברחבי הארץ ולמפעלים מובילים וחברות הייטק. במפעל למעלה מ-120 עובדים, 80% מתוכם נשים בדואיות.
הכנס היה בתקופתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה, והנה הוא חוזר לשלטון. אתה שמח? מטפח תקוות?
"נתניהו הוא מנהיג שיש דברים שעומדים לזכותו ויש לרעתו, הוא לא מושלם. חשוב להיזכר בהחלטה 922 שאישרה ממשלת נתניהו בדצמבר 2015, שמטרתה הייתה צמצום פערי התקצוב בין החברה היהודית לחברה הערבית. ההחלטה הטילה על משרדי הממשלה משימות שנועדו להתבצע בין 2016 ל-2020, ולהסיט לפי הערכת האוצר מעל 10 מיליארד שקל ליישובים ערביים. זה לא קרה עד היום. אולי עכשיו".
בכל זאת אי אפשר להתעלם משינוי, שמתרחש בחברה הבדואית. יש הצלחות, יש מובילי דעה. שינוי לא מתרחש ביום אחד.
"נכון, יש הצלחות אישיות בחברה הבדואית בכלל ובלקייה בפרט, יש כמה פרופסורים ומדענים ופעילים חברתיים מוכרים. מה שצריך זה להפוך את האינדיבידואל לקולקטיב, שיהיו עוד ועוד מהחברה הבדואית במקומות של קבלת החלטות, כדי שישפיעו על מדיניות שמשפיעה על החיים של הבדואים. במשרדי הממשלה השונים לא מודעים למה שקורה בחברה הערבית, ולא יודעים להגדיר את הצרכים של החברה הזאת. למשל, צריך לדחוף את הצעירות הבדואיות לאקדמיה וללמוד שם מקצועות איכותיים כמו הנדסה, חשבונאות ומדעים, ולא רק הוראה".
"צמצום פערים בחברה הבדואית יהיה טוב למדינה כולה"
לפני כשנה יצאה חוברת, ביוזמתו של נסאסרה, שמסבירה איך אפשר לנצח את האפליה כלפי החברה הבדואית בנגב, וכותרתה היא, שהחברה הבדואית בנגב לוקחת אחריות על עתידה. בין היתר כתוב בה: "החברה הבדואית בנגב היא החברה עם הפערים הגדולים ביותר במדינת ישראל. צמצום משמעותי של הפערים אינו רק הכרח ערכי ודמוקרטי, אלא גם כלכלי. בשנים האחרונות, החברה הבדואית החלה לקחת אחריות על עתידה, ובעקבות כך דורשת כעת מהמדינה לעשות את שנדרש כדי לאפשר לה להדביק את הפער ולחולל את השינוי המיוחל. כל עיכוב בצמצום הפערים לא רק שינציח את המציאות העגומה, אלא אף יעלה במאות אחוזים את המחיר העתידי לתיקון המצב".
5 צפייה בגלריה
אברהים נסאסרה בשטח. "היהודים לא מבינים איך לפתור את הסוגיות הכואבות בחברה הערבית"
(צילום: יח"צ קבוצת תמאם)
תדייק עבורי. אתה מפיל אשמה על הממשלה. הכי קל להגיד 'אכלו לי', 'שתו לי'. איפה האחריות של החברה הבדואית עצמה לשינוי המצב?
"הבעיה הייתה ועודנה, שהיהודים לא מבינים איך לפתור את הסוגיות הכואבות בחברה הערבית, כי הם לא מבינים את התרבות הזו. מתחיל היום תהליך שינוי, אבל הוא איטי ולא מספק. קודם כל צריך להיות רצון משותף ומיידי של הממשלה ושל האנשים המצוינים בחברה הבדואית לפרוץ את הגבולות, כי זה יהיה ניצחון לשני הצדדים, ולא ניצחון פוליטי. צמצום פערים ייטיב עם החברה הבדואית ועם מדינת ישראל כולה. על יזמים כלכליים וחברתיים לחבור יחד, ובמשרדי ממשלה חייבת להיות נציגות מהחברה הבדואית. כדי לנצח את האפליה בישראל צריך, בין היתר, להעניק לבדואים שירותים ציבוריים בדיוק כמו שמקבל כל תושב אחר בישראל. צריך ללמד את התלמידים הבדואים את השפה העברית, לתת תמריצים למעסיקים שיעסיקו עובדים בדואים, להנגיש תחבורה ציבורית, להסדיר עסקים, לפתוח מרכזי קניות, לסלול דרכי גישה ליישובים ולחבר אותם למסלולי הרכבת, ולתקצב לפי מספר התושבים".
מה עושה קבוצת תמאם למען המטרה?
"שנת 2022 הייתה שנת תנופה עבור הקבוצה, שהעמיקה את הפעילות העסקית שלה בתחומי הנדל"ן, התפעול, השקעות ובתעשיית המזון, והתבססה כקבוצה כלכלית משמעותית ברמה הארצית. במקביל המשכנו ונמשיך ביזמות החברתית בנגב. חנכנו בית ספר תיכון חדש למדעים, פתחנו פעילות ללימוד עברית ופתחנו מרכז לתעסוקת אנשים עם צרכים מיוחדים".
אתה עדיין מתגורר בלקייה. אתה מרגיש שאיבדו שם תקווה לשינוי?
"אנשים נאבקים על החיים שלהם כל הזמן. לא כולם או רובם מכירים את המציאות שבחוץ, לא מודעים לשיח כמו שלנו, למשל. הם לא מודעים לכך שיש החלטה לחלק את העוגה עם יותר ייצוג לחברה הערבית, כי בסוף הם רואים את המציאות שלהם. בדיוק למקום הזה אני מגיע עם היוזמות שלי, לכן אני רוצה לעשות כסף ולסייע באמצעותו לחברה הבדואית. הרבה אנשים עשירים טוענים שהם לא באמת רוצים לעשות כסף, כביכול מתביישים להודות בזה. אני חושב הפוך. אני מודה שאני רוצה לעשות כסף, כי באמצעותו אפשר יהיה להיטיב עם החברה הבדואית, לפתח כלכלה ועסקים והשקעות חברתיות שיהיה להם אימפקט שם. אבל לא רק. זה ייטיב עם החברה ועם מדינת ישראל כולה".
