ערך החינוך במדינת ישראל הוא סוגיה בוערת. עם כתיבת שורות אלה, פתיחת שנת הלימודים אינה ודאית, והמשבר החינוכי הופך לדרמטי פי כמה, כשהוא מגיע בתקופה של אינפלציה ומשבר כלכלי. לא אעסוק באתגרי המדינה לקידום התחום החשוב ביותר, כי אם נצלול יחד אל מיזמי העתיד של הרשויות המקומיות והעיריות, השמות לנגד עיניהן את טובת ילדינו.
ערב ראש השנה הוא הזדמנות יקרה מפז לחשוף ולהציג פעילות חינוכית ענפה ברשויות, הרואות מטרה ראשונה במעלה בפיתוח ושגשוג כל מערך החינוך של תושביהן.
לא במקרה זכו במהלך העשורים האחרונים ערים המצטיינות במערכת החינוך שלהן, לביקושים הולכים וגדלים בקרב אוכלוסיות חזקות. תופעה זו הינה כלל עולמית ומאפיינת במיוחד את הכלכלות המובילות בעולם דוגמת מדינות ה־OECD, שישראל ממוקמת בתוכן במיקום טוב באמצע, הרבה בזכות מערכת החינוך שלנו.
מבדיקה שערכנו לקראת הוצאת מוסף זה, מתברר כי השאלה הראשונה ששואלים רוכשי דירות בבואם למצוא את עתידם בעיר אחרת, היא "איך מערכת החינוך בעיר?"
שאלה מתבקשת זו, כמובן, הגיעה במהלך השנים אל אוזניהם הכרויות של ראשי ערים והאחראים על מערכות החינוך, והרי היא התוצאה המרשימה לפניכם.
וברוח המאה ה־21, כשאנחנו מדברים על צריכת חינוך עירונית, הרי שכיום היא כבר הרבה מעבר למה שהכרנו בעבר - בית ספר יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה.
כיום כל עיר שמעוניינת להשביח את האוכלוסיה שלה, משקיעה את כל הונה ומרצה במה שמכונה "החינוך הלא פורמלי".
זה מתחיל בשיעורי העשרה לאחר סיום יום הלימודים בבית הספר, עובר דרך פרסים לעידוד מצויינות, לימודי מחשבים ושאר מקצועות טכנולוגיים וכלה באומנויות - ממוזיקה ועד תיאטרון ומחול.
דוגמה מובהקת לכך היא כיום העיר עכו, שחלק נכבד מהמיתוג שלה נעשה באמצעות העשרת החינוך הא־פורמלי, עם הקמת שלוחה של בית הספר לאומנויות "רימון" מרמת השרון, כולל כל מגוון התחומים האפשרי.
מהלך זה השתלב ככפפה ב"לוק" ההיסטורי הייחודי של עכו; אותו שילוב בין־תרבותי בין קהילות שונות ומגוונות, שהפך את כינויה "דוברובניק הישראלית" - על שם העיר מפורסמת בקרואטיה הממוקמת אף היא על חצי אי - לרלוונטי יותר מתמיד.
ללא ספק, התחרות שנוצרה במהלך השנים בין העיריות והרשויות המקומיות בשאלה "למי יש יותר זכאות לתעודת בגרות", לצד הישגי הבגרויות, היא בהחלט תחרות בריאה, כשבסופו של דבר המרוויחים הכי גדולים ממנה הם דור העתיד של מדינת ישראל.
וברשותכם, אתייחס להיבט נוסף שאני מזהה בנושא החינוך: במהלך השנים נוצר אצלנו בידול דיכוטומי בין "חינוך" ל"תרבות", בידול שבא לידי ביטוי גם במשרדי ממשלה נפרדים. ובכן, צל"ש לעיריות המופיעות במוסף זה. כולן, כך תוכלו לקרוא, משלבות את החינוך והתרבות כמקשה אחת ובונות, בפועל, דור של צעירים ישראלים סקרנים, חקרנים, מתעניינים ובעלי אופקים רחבים ביותר.
זהו, לטעמי, היעד נחשוב ביותר של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית לעתיד לבוא.
אין די בכך שהחוסן והעוצמה שלנו יבואו מכוחנו הפיזי. כוחנו האינטלקטואלי הוא זה שבסופו של דבר יוציא אל שוק העבודה במהלך העשורים הבאים דור חדש של ישראלים ויסייע עד בלי די בטיפוח עוצמתה של המדינה בכל תחום אפשרי.
מיד תיחשפו לכל אחת ואחת מהרשויות המיוחדות, נציג בפניכם את פעילותן המבורכת בתחום החינוך הפורמלי והא־פורמלי. רובן ככולן עוברות בעצם ימים אלה תהליכים משמעותיים מאוד של קליטת אוכלוסיות חזקות ובד בבד חיזוק כל מערך החינוך, לצד התשתיות הקיימות בתחומים נוספים ומשיקים: קהילה, תרבות, סביבה, בילוי ופנאי, ספורט ותשתיות משלימות לטובת התושבים, ותיקים כחדשים.
אודה על האמת, הבחירה ברשויות לא היתה קלה כלל ועיקר. מצאנו כי רובן הגדול עמדו במשימה בהצלחה מרובה. אבל, מה לעשות, מתוך הטובים והטובים מאוד צריך לבחור את ה"מצויינים".
מאחלת לכם קריאה נעימה ומועילה
ובברכת שנת לימודים מוצלחת ושנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל.
שלכם,
עו"ד שיר הספרי - ממתגת ערים ונדל"ן
יו"ר א.מ.ן איגוד משווקי הנדל"ן
