כשאני חוזרת לבית ילדותי, הרי שגדלתי בבית שמושג ההתנדבות היה ברור וטבעי וקבוע. הוריי, לאורך כל חייהם, התנדבו לפחות אחת לשבוע למען מטרות שונות. אני זוכרת את אימי ז"ל חוזרת מדי שבוע מהמועדון למען החייל בעיר הקטנה שבה גדלתי, לאחר שעות ארוכות שבהן היתה מבשלת ומגישה אוכל לחיילים שעצרו במועדון בדרכם לבסיס, ולא הפסיקה את פועלה גם בעיתות מלחמה. היא הייתה חוזרת עייפה, אבל עם חיוך רחב. "אני לא תורמת להם, הם תורמים לי", נהגה לומר. "את יודעת מה זה, כשאחד החיילים אומר לי שהוא נוסע לבסיס עם טעם החביתה שהכנתי לו?".
בהגדרה הבסיסית התנדבות היא מעשה שנעשה מרצונו החופשי של האדם. זה יכול להיות תרומה של זמן, שירות, מומחיות או ידע, באופן ישיר או עקיף, לאנשים, לארגונים, למוסדות ולתנועות, לקהילה או לסביבה, ללא תמורה חומרית או אחרת.
אם מרחיבים את ההגדרה, הרי שהתנדבות היא עבודה חסרת אנוכיות, שאנשים עושים כדי לעזור לקהילה או לסביבה על־פי בחירתם, כי כך הם מרגישים מועילים ומעשה ההתנדבות הולם את ערכיהם. יתרה מזאת, במחקרים רבים נמצא, כי עצם הידיעה שהם חשובים למען המטרה או הקהילה שאליה הם מקדישים זמו או ידע, מחזקת את ההערכה העצמית והתפיסה העצמית שלהם.
המתנדבים מרוצים יותר
בדצמבר 2019, לרגל יום המתנדב הבינלאומי שמצוין מדי שנה ב־5 בדצמבר, פורסמו ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) על נתוני ההתנדבות בשנת 2018 בקרב בני 20 ומעלה. מהנתונים עלה, כי בשנה זו התנדבו כ־1.1 מיליון ישראלים, שהם 21% מבני 20 ומעלה באוכלוסייה הקבועה. 19% מהנשים ו־22% מהגברים התנדבו, 24% מהיהודים ו־6% מהערבים, 22% מבני 64-20 ו־16% מבני 65 ומעלה. הפילוח הראה, כי 46% התנדבו במסגרת ארגון אחד או כמה, 40% התנדבו באופן פרטי ו־14% נוספים התנדבו הן בארגון הן באופן פרטי. באותה שנה נמצא, כי 42% מהמתנדבים פעלו בתחום העזרה לנזקקים (כגון קשישים, נכים, מעוטי יכולת, נוער במצוקה) ו־20% התנדבו בתחום החינוך.
כדי להרחיב על נתוני הלמ"ס, ערכה המועצה הישראלית להתנדבות סקר, שבחן מיהו האזרח שבוחר להתנדב, ומיהו זה שנמנע. בסקר הטלפוני, שביצעו עמותת מידות ומכון CI מידע שיווקי עבור המועצה הישראלית להתנדבות, בהשתתפות 2,500 איש ואישה, נרשמה שביעות רצון גדולה של המתנדבים מהעיסוק בהתנדבות והם אף מרוצים יותר מחייהם שלהם.
בנושא זה מעניין לבחון את החברה החרדית, שם ההתנדבות היא חלק אינטגרלי מחיי היומיום, מהעזרה ההדדית ומעשיית החסד.
ב־2017 התפרסם מחקר של המכון החרדי למחקרי מדיניות, שערכו המשנה ליו"ר ניצה (קלינר) קסיר והחוקרים חדוה לויץ ואסף צחור־שי, שבחן את תופעת ההתנדבות, וערך השוואה בין היקפי ההתנדבות ודפוסיה בקרב האוכלוסיות השונות בישראל. מהמחקר עלה, כי שיעורי ההתנדבות לפי דיווח עצמי באוכלוסייה הדתית והחרדית דומים באופן יחסי וגדולים באופן משמעותי מאלה הקיימים בקבוצות אוכלוסייה אחרות. עם זאת, שיעור ההתנדבות הגבוה בקרב חרדים ודתיים נבע משיעור גבוה של התנדבות באופן פרטי, שלא במסגרת ארגונים שונים, שם שיעורי ההתנדבות באוכלוסייה החרדית ובאוכלוסייה היהודית בכלל דומים בהיקפם. עוד הציגו עורכי המחקר נתונים מסקר בינלאומי, שערך ארגון ה־OECD בשנים 2014–2015, שמהם עלה כי האוכלוסייה החרדית דיווחה על שיעורי ההתנדבות הגבוהים ביותר בהשוואה בינלאומית. בין הממצאים עלה הבדל מגדרי: שיעור המתנדבים בקרב גברים חרדים עמד על 41% בהשוואה ל־22% בקרב גברים יהודים מסורתיים וחילונים, ושיעור המתנדבות בקרב נשים חרדיות עמד אז על 29% לעומת 21% בקרב יהודיות מסורתיות וחילוניות.
הרב יעקב (יענקל'ה) גלויברמן, מראשי העסקנים החב"דיים בישראל ומנהל עמותת החסד "יד ביד": "להתנדב זה לעשות משהו טוב לאדם אחר מתוך הנשמה שלך. רוח ההתנדבות מפעמת בתוכנו. לצערנו, יש רבים שאינם במצב טוב. לחלק מהם אין מה לאכול, אין להם כסף לקנות נעליים לחג, המקרר שלהם ריק. יש כאלו שאינם בריאים. אצל אלו רואים את העצב והייאוש בעיניים. כשאתה מושיט להם יד ורואה את החיוך מגיע, אי אפשר לתאר את ההרגשה שזה עושה לך. עם ישראל ערב זה לזה בעיקר במלחמות. צריכים לזכור, שבישראל מתקיימת מלחמת עוני, וכולנו צריכים להטות שכם ולסייע ככל יכולתנו בנושא הזה. התנדבות זו אחריות חברתית, אבל היא גם נותנת הרבה למתנדב עצמו. המילה "ונתנו" נקראת הלוך וחזור, אלו אותן אותיות. זה אומר, שמי שנותן גם מקבל בעצמו. זה אחד מסימני ההתנדבות והצדקה".
אלטרואיסטי, אגואיסטי, חברתי
מחקרים מצביעים על שלושה מניעים עיקריים להתנדבות שמקורם באדם עצמו: מניע אלטרואיסטי, אותו רצון טבעי לסייע לזולת; מניע אגואיסטי - האדם חושב על התועלת הצומחת לו מההתנדבות, כגון סיפוק, מימוש עצמי, פיתוח, קידום מקצועי וכד'; ומניע חברתי - ההתנדבות יוצרת מסגרת חברתית וחשיפה לחברות שונות. שני מניעים מרכזיים נוספים הם הקהילתי והדתי. המניע הקהילתי נעוץ במחויבות המתקיימת כחלק מחברּות בקהילה, שמקבלת משקל גדול במיוחד בקהילות סגורות. המניע הדתי מזוהה עם מושג החסד ומתקשר לחובה הדתית לעשיית חסד עם האחר, כשלפי האמונה, מצוות גמילות חסדים היא מהמאפיינים המובהקים של עם ישראל.
מעניין לציין, כי בתקופת הקורונה עלה שיעור ההתנדבות, מן הטעם שבעת משבר הערבות ההדדית מתעצמת. דוגמה לכך הוא המרכז הרפואי הישראלי לאלצהיימר בתל השומר. בעקבות המגפה והיעדר הביקורים המשפחתיים, שהעצימו את תחושת הבדידות בקרב החולים, החליטו מנהל המרכז ניתאי אליאש והצוות הרפואי להרחיב את ההתנדבות. במרכז מתנדבים אזרחים וגם חיילים. אחת מהמתנדבות, מזל אתרוג (48) החלה להתנדב במרכז לפני כשנה. "אני מגיעה במסגרת עצמאית פעם בשבוע, בעיקר כדי לסייע לחולים בטיפוח השיער והפנים ולהעניק להם הרגשה נעימה. אני גם מנהלת איתם שיחות אישיות, ובסוף היום יוצאת משם עם סיפוק אדיר. התחברתי למרכז, כי אני מחוברת לגיל השלישי וגם כי סבתי נפטרה ממחלת האלצהיימר, משהו שאקח איתי כל חיי".
גם יאיר הלר, בן 68, גימלאי צה"ל, מתנדב במרכז אחת לשבוע. "ההתנדבות שלי, לאורך כחמש שעות בכל פעם, כוללת תפילה משותפת עם דיירי המרכז, לאחר מכן אני מעביר להם הרצאות בנושאים שמחים שעל סדר היום. למדתי שכאשר אני נותן, אני מקבל הרבה יותר".
"אחד מהמשלים, שאני אוהב לספר לקראת חגי תשרי, קשור בדבורים", אומר הרב גלויברמן. "המשל הוא הדבורה, שלאורך כל חייה מספקת חצי כפית של דבש. אנחנו טובלים תפוח בדבש בראש השנה, ולפעמים חצי כפית זה לא מספיק. אם ניקח עוד חצי ועוד חצי – יהיה לנו מתוק ממש. הנמשל הוא, שכל אחד מאיתנו יכול לתת את חצי כפית הדבש שלו. כולנו ביחד נבנה כך עולם מתוקן, טוב ומתוק".
