הפגנות הענק באיראן, אשר החלו לפני כחודש וזכו לכינוי "מהומות החיג'אב", ממשיכות ביתר שאת. ביום רביעי האחרון אזרחים הפגינו בלפחות 19 ערים ברחבי המדינה, בהן גם בבירה טהרן. זאת, על אף ניסיונות חוזרים של המשטר לדכא את המחאות, בין היתר באמצעות חסימת האינטרנט במדינה, מעצרי ענק ואלימות קשה נגד המפגינים. עד כה נהרגו למעלה מ-200 איש במהלך ההפגנות.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בריאיון לתוכנית "כסף חדש" ב-ynet radio, הסביר ד"ר מנחם מרחבי, מומחה לאיראן ממכון טרומן באוניברסיטה העברית, כי המחאות אומנם החלו בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני, אולם הן מתחברות למציאות כלכלית-חברתית קשה שקיימת במדינה זה שנים רבות. "מותה של אמיני היה הטריגר, אבל איראן מתמודדת כבר כמה שנים עם הפגנות שבדרך כלל פחות שמעו עליהן במערב ונוגעות לנושאים 'משעממים' הרבה יותר כמו תנאי העסקה ושכר מינימום". האזינו לריאיון המלא באמצעות הנגן בפתח הכתבה.
אמיני בת ה-22 נעצרה על-ידי משטרת המוסר כשבאה לביקור עם בני משפחתה בטהרן ועדי ראייה סיפרו שהשוטרים הכניסו אותה בכוח לניידת בטענה שלא עטתה כראוי את כיסוי הראש שלה (חיג'אב). במהלך המעצר קרסה אמיני ושקעה בתרדמת, ואחרי שלושה ימים היא מתה בבית החולים. משפחתה טוענת שהוכתה ושעל גופתה נראו חבלות, ואילו המשטר טוען כי סבלה ממחלות רקע וכי לא ספגה אלימות כלשהי.
עוד טען מרחבי, כי ההפגנות הנוכחיות שונות באופיין מהפגנות קודמות שהיו במדינה בשנים האחרונות, אשר גם בחלקן נהרגו עשרות ואף מאות מפגינים על ידי שלטון האייתולות. "ההפגנות עכשיו הרבה יותר רחבות והן כבר תופסות קהלים מאוד רחבים שעבור חלקם, נושא החיג'אב לא בהכרח בראש מעייניהם. זה כבר לא הפגנות של סטודנטים או של 'היפסטרים' עירוניים עם מודעות גבוהה. אנשים מהרבה מאוד שכבות ומקבוצות אתניות מגוונות לוקחים בהן חלק. זה מתחבר למצוקה הכלכלית הקשה ששוררת במדינה כבר כמה שנים.
"כשהמשטר מצד אחד מדכא זכויות של אנשים ומהצד השני גם לא מספק את המינימום הנדרש - קיום בכבוד לאזרחים - זה יוצר קוקטייל מאוד נפיץ. יכול להיות שפחות אנשים היו יוצאים לרחוב בעניין החיג'אב אם תנאי ההעסקה היו סבירים, אבל כשיש לך אינפלציה שנעה בסביבות 50%, מטבע שצונח ושובר שיאים שליליים, אבטלה שבאזורים גדולים במדינה עולה הרבה מעל ל-20% ושחיתות כמעט ממוסדת, הדברים האלו יחד הם בלתי נסבלים", אמר מרחבי.
אולם, לדברי מרחבי, מה שמדאיג את המשטר יותר מכל היא דווקא המחאה של עובדים בדרום המדינה, העוסקים בתעשיית הנפט. "זו הבטן הרכה של איראן. זו התעשייה הגדולה והחשובה במדינה ומשם ההכנסות העיקריות שלה. אם העובדים האלה מצטרפים עכשיו למחאה, אז המדינה באמת בבעיה רצינית וזה בהחלט מערער הרבה יותר מכל תחום אחר. אני גם מניח שהמשטר הנוכחי זוכר שזה אחד הדברים שהביאו בסופו של דבר לסופו של המשטר המלוכני של שושלת פהלווי, טרם המהפכה האסלאמית. הדבר הזה באמת יכול להביא מדינה לברכיים".
על האפשרות שהמדינה תנסה לדכא גם את ההפגנות הללו בכוח הזרוע, אמר מרחבי כי "שם זה יותר עדין, כי הבעיה היא לא רק להפסיק את ההפגנה, אלא לשלוח את האנשים לעבוד - וזה כבר יותר קשה".
4 צפייה בגלריה
"יצטרכו קורבנות פוליטיים משמעותיים בשביל להשקיט את המחאה". המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנהאי מדבר בכינוס בטהרן ב-12 אוקטובר
(צילום: EPA)
על ההשפעות של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה והיציאה העולמית ממשבר הקורונה על האינפלציה באיראן, אמר מרחבי כי "זה עוד גורם, אבל זו באמת כבר השכבה העליונה. מה שתרם למצב הוא סנקציות של הרבה מאוד שנים שלא לגמרי הוסרו בשום שלב, אלא היו יותר או פחות חמורות.
"בסופו של דבר, ייצור הנפט של איראן מאוד מוגבל והיא מוכרת כמעט רק נפט גולמי, לגורמים מעטים ובמחיר יחסית נמוך. כל זה גורם לכך שההכנסות של המדינה הרבה יותר נמוכות מההוצאות שלה ואז היא מדפיסה כסף. בנוסף, באיראן יש גם שוק שחור מאוד מפותח שתורם גם הוא לאינפלציה".
עוד טען מרחבי, כי "זה כבר לא הפגנות שאפשר לפזר עם כמה שוטרים ואפילו לא עם נשק חי. הם יצטרכו לחשוב לעומק מה הם עושים. אני לא חושב שזה יפיל את המשטר מחר או מחרתיים, אבל זה בהחלט יכול לגרום לשינויים דרמטיים בצמרת. הם יצטרכו 'קורבנות פוליטיים' מאוד רציניים בשביל להשקיט את המהומות האלה".
בדרך למאבק בצמרת ההנהגה האיראנית?
בימים האחרונים עלה סימן משמעותי ראשון לסדקים ביחסה של האליטה הפוליטית האיראנית למהומות החיג'אב. עלי לריג'אני, פוליטיקאי בכיר ורב-השפעה, שנחשב לאיש מובהק של הממסד וכיהן במשך שנים כיו"ר הפרלמנט האיראני, הודה כי ייתכן שהמשטר צריך לנקוט גישה מתונה יותר בכל הנוגע לעטיית החיג'אב.
4 צפייה בגלריה
יו"ר הפרלמנט לשעבר לריג'אני. "אם צעירים לא מיישמים אחד מעקרונות השריעה, זה לא פסול ב-100%"
(צילום: AP)
בריאיון לאתר אינטרנט איראני, הזהיר לריג'אני כי התנהלות קיצונית באכיפה של מוסכמות חברתיות מובילה לתגובות קיצוניות: "לחיג'אב יש פתרון תרבותי, והוא לא מצריך צווים ומשאלי עם. אני מעריך את המשטרה והבסיג' (מיליציית המתנדבים של משמרות המהפכה), אבל הנטל הזה של עידוד עטיית החיג'אב לא צריך להיות מוטל עליהם".
עוד אמר יו"ר הפרלמנט לשעבר, כי "כשתופעה תרבותית נעשית נרחבת, תגובה קשוחה לזה היא לא התרופה. הצעירים שיוצאים לרחוב הם הילדים שלנו. במשפחה, כשילד מבצע פשע - מנסים לכוון אותו לנתיב הנכון. החברה זקוקה ליותר סובלנות. זה כמו שלאדם תהיה מיגרנה ותכתוב לו מרשם כאילו הוא סובל ממחלת לב וכל העורקים שלו חסומים. בעניין החיג'אב, זה המצב".
לירג'אני, כך מדווחים ב"גרדיאן", ציין שבימיו של משטר השאה, לפני המהפכה האיסלאמית, לא חלה חובה לעטות חיג'אב ובכל זאת נשים רבות עטו אותו מרצונן החופשי: "ממשלה אסלאמית פירושה שאנשים מנהלים את החיים שלהם בעצמם. אם צעירים לא מיישמים אחד מעקרונות השריעה מתוך השקפת עולם חברתית - זה לא פסול ב-100%". הוא הוסיף: "בחברות איסלאמיות מסוימות חוקי החיג'אב מחמירים משלנו. האם יש בהן פחות שחיתות? לא".
