בית משפט השלום בחיפה הורה לאחרונה למשרד הביטחון לבחון שוב את עמדתו בעניינו של בן 65 ששימש כחובש קרבי במלחמת לבנון הראשונה, וביקש הכרה כנכה צה"ל עקב פוסט טראומה. הרקע למחלוקת נעוץ בכך שמדובר במי שכבר הוכר בביטוח הלאומי כנכה בשל "הפרעה באישיות ושימוש בסמים".
המערער שירת כחייל סדיר בשנים 1981-1978, ולאחר מכן בשירות מילואים, בין היתר כחובש קרבי במלחמת לבנון הראשונה. ב-2001 הוא פנה לביטוח הלאומי בתביעת נכות כללית, שבסופה הוכר כנכה בשל "הפרעה באישיות והתמכרות לסמים".
הוא התנסה לראשונה בסמים בהיותו נער, ואחרי שחרורו מצה"ל החל להשתמש דרך קבע כולל בשנות ה-90. רופא הביטוח הלאומי כתב עליו שהוא "משתמש בסמים יותר מ-20 שנה" וכי "שוחרר לאחרונה מבית הסוהר, שם 'ישב' על התפרצויות וזיופים – כל זה כדי לממן את הסם. אין לו חשק לחיות, החיים מגעילים אותו, לא מתמודד עם מצבו ולכן לוקח סם, ואז לא צריך לחשוב על שום דבר".
כמה שנים לאחר הכרתו כנכה בביטוח הלאומי הוא פנה לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה להכיר בו כנכה צה"ל, בשל פוסט טראומה שהוא סוחב ממלחמת לבנון הראשונה. הגם שמומחית מטעם קצין התגמולים קבעה שמתקיים הקשר הסיבתי הנדרש, בין השירות במלחמה לתסמונת, לבסוף נדחתה בקשתו.
לטענת משרד הביטחון, כל הפרעותיו הנפשיות מקורן אחד - והוא השתתפותו במלחמת לבנון. לכן, מאחר שבחר בביטוח הלאומי כגוף שיפצה אותו עבור הפרעות אלה, הוא לא יכול היום לחזור למסלול של חוק הנכים.
לאחר שנדחה פנה המערער לבית המשפט, שם חידד השופט אמיר סלאמה שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם נכות בגין פוסט טראומה והנכות שהוכרה בתחילת שנות האלפיים על ידי הביטוח הלאומי הן בגדר "מאורע אחד", השולל אפשרות למיצוי זכויות גם במשרד הביטחון. תשובתו הייתה שלילית.
"המערער לא הגיש בשנת 2001 את תביעתו למוסד לביטוח לאומי מתוך מודעות לקיום תסמונת בתר חבלתית, ומתוך כוונה לממש זכות בגין תסמונת זו במסלול של הביטוח הלאומי", נכתב בפסק הדין. הודגש שבתביעה לביטוח הלאומי "אין זכר לשירות הצבאי, ואין בה זכר לתסמינים נפשיים הקשורים ל-PTSD".
יתרה מכך, העיר השופט, רק אחרי שהוכר על ידי הביטוח הלאומי עלה בדעתו של המערער, במסגרת טיפולים נפשיים שבהם לקח חלק, כי הוא סובל מפוסט טראומה. הדבר אירע, כך נראה, בשלהי 2006 או בתחילת 2007, כאשר לפני כן הוא לא היה מודע להיותו פוסט טראומתי.
יוצא, אם כן, שלא רק שהמערער לא התכוון ב-2001 לתבוע נכות בגין פוסט טראומה – אלא נראה שהוא כלל לא היה מודע לקיומה של נכות זו. "המסקנה המתבקשת מהאמור היא שאין לראות בתביעה לקצבת נכות כללית בשנת 2001 כוויתור על זכותו של המערער בכל הנוגע לנכות בגין PTSD", סיכם השופט.
בשולי הדברים הוא כתב שעצם הפניית משרד הביטחון את המערער לאבחון אצל מומחית מטעמו, מלמדת שאפילו הוא ראה בפוסט טראומה כנכות שונה ומובדלת מזו שהוכרה בביטוח הלאומי, כך שגם לשיטתו לא היה ראוי מלכתחילה לדחות את התביעה מהנימוק של "בחירה בזכויות".
בנסיבות אלה קבע השופט שקצין התגמולים במשרד הביטחון יבחן מחדש את עמדתו ביחס להכרת המערער כנכה צה"ל בשל פוסט טראומה, תוך שישלם לו שכר טרחת עו"ד בסך 5,850 שקל.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד ארז יער
• ב"כ המשיב: לא צוין
• עו"ד שרון מאירי עוסק בצבא ומשרד הביטחון
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
