בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה לאכיפת טיוטת הסכם פשרה בין מוכרים של נכס בקריית ביאליק לבין מי שהיו אמורים לרכוש אותו: בשלב מסוים נסוגו הקונים מההסכם, אולם השופטת עפרה אטיאס קבעה שאף שמדובר בהתנהלות שלא בתום לב - הטיוטה אינה מחייבת.
ביוני 2017 רכשו בני זוג דירה אחורית בקומת קרקע בקריית ביאליק תמורת כ-1.5 מיליון שקל. לאחר חתימת ההסכם הם שילמו את רוב התמורה, 986,728 שקל. בהמשך הם גילו שבבניין קיים סכסוך ארוך וחריף עם אחת השכנות על השימוש בחצר הסמוכה לדירה. תביעה שהגישו לביטול ההסכם התקבלה ונקבע כי המוכרים הפרו את חובת הגילוי.
במקביל הגישו הרוכשים נגד המוכרים תביעה כספית על סך כ-1.4 מיליון שקל לבית משפט השלום בחיפה. בפסק דין חלקי הורה השופט למוכרים להשיב את התשלום בגין תמורת הדירה וההליך עדיין תלוי ועומד.
במסגרת הידברות בניסיון לגבש פתרונות לסיום ההליכים המשפטיים נפגשו הצדדים ובאי כוחם. בפגישה הציעו המוכרים למסור לקונים את הדירה ללא תשלום נוסף על מנת לייתר את כל ההליכים. בהמשך לפגישה העבירו הקונים טיוטת הסכם פשרה ברוח ההצעה. בעקבות זאת פעלו המוכרים לביטול הערת אזהרה שהייתה על הנכס.
ביולי 2020 נפגשו הצדדים בדירה ולאחר הפגישה מסרו הקונים כי הם אינם מעוניינים להתקדם עם הסכם הפשרה. בנסיבות אלה הגישו המוכרים תביעה לאכיפת טיוטת הסכם הפשרה. הם טענו כי התקיימו כל יסודות ההסכם וכי משלוח הטיוטה מטעם הקונים מהווה הסכמה ברורה להצעתם.
הקונים טענו כי לא השתכלל הסכם מחייב. לטענתם, בביקור בדירה הם גילו רטיבות ובעיות איטום ולמוכרים היה ידוע שהליך המשא ומתן לא יושלם עד שהם יבחנו את מצב הדירה.
עו"ד איתי הפלרהשופטת עפרה אטיאס ציינה כי השאלה המרכזית היא אם הצעת הקונים, שמצאה את ביטוייה בטיוטת הסכם הפשרה ששיגרו למוכרים, התקבלה על ידי המוכרים, למרות העדר החתימה על ההסכם. היא קבעה שהתשובה שלילית.
בפסק הדין צוין כי במייל ששיגר בא כוח הרוכשים לבא כוח המוכרים, שאליו צורפה הטיוטה, הוא ביקש כי ככל שההסכם מקובל יש לקבוע מועד לחתימה. כלומר, מההצעה לא עולה האפשרות של קיבול על דרך ההתנהגות, אלא קיבול על דרך של חתימת חוזה.
בנסיבות אלה, פעולת המוכרים להסרת הערת האזהרה אינה יכולה להוות קיבול. זאת ועוד, התנהגות המוכרים עצמה מלמדת כי לא סברו בזמן אמת שנכרת בין הצדדים חוזה מחייב, בין היתר, לנוכח העובדה שהצדדים קבעו שהקונים יבקרו בדירה.
השופטת קבעה כי ניכר שהרוכשים ביקשו לסגת מהמשא ומתן לא בשל הרטיבות, אלא כי סברו שהצעת המוכרים אינה אטרקטיבית מספיק מבחינה כספית. היא הוסיפה כי עיתוי הנסיגה הוא חסר תום לב, בפרט שהקונים ידעו שהמוכרים מסתמכים על הטיוטה ופועלים לסילוק הערת אזהרה. בנסיבות אלה היה מקום עקרונית לפסוק לטובת המוכרים פיצויי הסתמכות, אך הסעד לא נתבע וגם אינו בסמכות בית המשפט המחוזי. בסיכומו של דבר דחתה השופטת את התביעה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד איתי הפלר עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
