מאה מטרים מפרידים בין גזרת הפינוי והפיצוי לבין חיים תחת מציאות מלחמה ובפני חשש מקריסה כלכלית באזור שהוא חלק מרצועת הביטחון הישראלית הנתון להפגזות חיזבאללה, אך לא מוכר כמרחב מפונה. המושב כרם בן זמרה נמצא במרחק 4,100 מטר מגבול לבנון, וכל עסקי התיירות והנופש בו מושבתים זה חצי שנה.
"כאילו החיים פה רגילים, אבל אנחנו קורסים", מספרת הלה בוזו, מנהלת יקב בן זמרה, שנמצא במושב כרם בן זמרה במרום הגליל. מרכז המבקרים, שהוא מקור ההכנסה העיקרי של היקב, והבית הפרטי שלה ושל בני משפחתה, שבו אין ממ"ד, ניצבים חשופים מול הכפר הלבנוני מארון א-ראס, וכמו רבים מבני המושב, הלה ומשפחתה עזבו אותו ועקרו את חייהם, למרות שלא פונו בהוראה רשמית. "חוקי המשחק הם שחיזבאללה יורים רק על יישובים מפונים, אבל אני לא יודעת מתי הכללים שהם קבעו ישתנו", היא אומרת בחשש.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כבר לפני חצי שנה היא ובעלה לקחו את ארבעת ילדיהם ועזבו. ביקשו להעניק מעט "נורמליות" לילדים בשעה שבית הספר, המעון וגן הילדים פועלים במושב במתכונת מצומצמת ובמקלט ישן. זה ארבעה חודשים שהיקב ומרכז המבקרים המושבתים מפעילות לא מקבלים פיצוי מהמדינה, ובעלה של הלה נאלץ לצאת בכל יום למטעים שלו הסמוכים לגבול באזור דוב"ב ולקטוף את מטה לחמם מהעץ.
בוזו: "בעלי וחמי מסכנים את חייהם כל יום כשהם נכנסים לעבוד שם - אבל אין לנו ברירה. אנחנו מגדלים כרמים ומטעי נשירים בשטחים צמודים לדוב"ב, ובעלי נוסע לשם ומסכן את חייו כי לא יודע אם יקבל פיצוי מהמדינה או לא, ולא יכול לקחת סיכון. לא קיבלנו שקל אחד פיצוי עד היום מפתיחת המלחמה".
היא מתארת כי "מרכז המבקרים שלנו מול הנוף המרהיב של הגליל ולבנון סגור. אנשים מדהימים קונים מאיתנו יין דרך האתר אינטרנט ומחזקים אותנו. המלחמה תפסה אותנו אחרי בציר, והיו לנו הוצאות ואין לנו איך לכסות אותן ומנסים להחזיק את העסק מהכסף הפרטי. הקונדיטוריה הצמודה לנו מנסה בכוח לשרוד, אבל אף אחד לא מעז להיכנס למושב ולעבור דרך מחסום חיילים שמזהירים מנסיעה בציר עוין, ובשביל הממשלה אנחנו כמו במרכז הארץ".
לבד במערכה
כמו רבים מבעלי העסקים בצפון, גם הם חיים תחת חוסר ודאות בפני מה ילד יום ומרגישים שנותרו לבד במערכה. "אין צפי מתי משהו בכלל יקרה פה באזור, משהו שיבטיח את הביטחון שלנו. ואנחנו חייבים לדאוג לפרנסתנו. הרשויות דורשות שניקח עורכי דין ורואי חשבון וניאבק כדי לקבל כסף, אבל זה דורש הוצאות ממש גדולות. אנחנו לא מבקשים תרומות, אנחנו מבקשים את המינימום שיכירו בנזקים שלנו בעסקים. אנחנו מאמינים במדינה הזאת ובזכות הקיום שלנו, ואיפה שתהיה התיישבות וחקלאות - שם יעבור הגבול. רק שיעזרו לנו לעבור את התקופה הקשה הזאת, כי בסוף יהיה טוב".
בנוסף ליקב, יש עוד מאות עסקי תיירות בצפון שנפגעו כתוצאה מהמלחמה ונמצאים בקריסה כלכלית. הינקי בריק, בעלים של צימר בגולן מתאר את המצב: "מאז 7 באוקטובר, העסק המשפחתי שלנו של צימרים ואירוח דרוזי אותנטי חווה קריסה. ההזמנה האחרונה שקיבלנו הייתה ב-6 באותו החודש, ומאז לא הגיע אף לא מבקר אחד".
בריק, בן 39, רווק, מתגורר במג'דל שאמס: "בימים טובים, הצימרים שלנו והאירוח הדרוזי הייחודי שהצענו, היוו מוקד משיכה לתיירים מכל רחבי הארץ. אנשים רבים חגגו אצלנו את, בין היתר, את ליל הסדר וחוויות אירוח קולינריות. אולם המלחמה הנוכחית, ובעקבותיה סגירת הר החרמון, שהיווה גורם משיכה מרכזי לאזורנו בעבר, השביתו את פעילותנו לגמרי. כיום, ברחובות מג'דל שמס השוממים נראים רק חיילים מסתובבים. אנשים לא רוצים לנפוש כשיש ברקע הדי פיצוצים וזמן תגובה של אפס שניות לאזעקות".
קיבלת פיצויים בהתאם?
"פנינו למדינה לקבלת סיוע, ואכן קיבלנו מענקים אבל בסכומים מאוד קטנים. כאלה שלא באמת יכולים לעזור לנו להשתקם. במצב הנוכחי, קשה מאוד לראות אופק של תקווה וחזרה לשגרה. אנחנו מחכים ומתפללים שהמצב ישתפר באזור שלנו ומקווים מאוד שעד אז יחזרו אלינו המבקרים. כרגע, לצערנו, המצב רק מחמיר ואין התפתחות חיובית. הדי הפיצוצים נשמעים היטב, ואנחנו חיים בחוסר ביטחון, אבל מנסים לשמור על אופטימיות ולקוות שהכול ייגמר בקרוב ויחזור למצבו הקודם".
בריק תולה תקווה בתערוכת התיירות המתקיימת כעת בתל-אביב. "בימי שגרה התערוכה תמיד עזרה, והביאה בעקבותיה המון מבקרים, אני מקווה שגם הפעם זה יעזור אפילו קצת. גם אם יגיעו 10 אחוז מהלקוחות, זה יהיה חלום מבחינתי".
"ממאה לאפס"
תמונת מצב דומה מתאר גם ליאור שלף, בעל חברת טיולים ומורה דרך בן 48, נשוי ואב לשלושה, שמתגורר בקיבוץ שניר. הוא גויס למילואים ומשרת בכיתת הכוננות של קיבוץ. "ספגנו פגיעה קשה מאוד, העסק הושבת כמעט לחלוטין, הוא עבר ממאה לאפס. בחול המועד סוכות עוד העברנו מסלול חדש שהשקנו בהר דב ובו השתתפו כמאה איש בסיור. למעשה, אוקטובר היה אמור להיות החודש הכי עמוס בשנה, ובשנייה אחת הכל קרס. קוראים לנו 'דרך השלף' והקמתי את העסק עם אחי לפני 15 שנה, עוד לא חווינו כזאת פגיעה מאז שהתחלנו. אנחנו מתמחים בסיורי עומק על גבול הצפון הסורי והלבנוני ומשלבים סיורים עם פעילויות גיבוש מגוונות".
שלף מוסיף: "כרגע אנחנו יוצאים בקושי לטיול אחד בשבוע. אני בחרתי לקבל פיצויים במסגרת המסלול האדום שהמדינה מציעה כדי לתמוך בעסקים וקיבלתי מספר מקדמות קטנות שנותנות מעט אוויר לנשימה. כרגע שוררת אי-ודאות מוחלטת. התוכנית היא לבנות מחדש את העסק ולהתאים את המסלולים והתכנים למציאות החדשה שתהיה בצפון לאחר המלחמה".
לדברי עו"ד אלי דורון, שותף מייסד ומומחה לדיני מיסים ותביעות מס רכוש ממשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, עמית גרוס ושות': "מאז פרוץ המלחמה, בעלי עסקים רבים מתחום התיירות פונים בבקשה לסיוע מיידי, חלקם עם דמעות בעיניים, עם תחושת תסכול וחוסר אונים. לצערי, לא נראה שהעתיד עומד להשתנות, וגם בתקופת פסח, שאמורה להיות שיא בתיירות המקומית, הצימרים נשארים ריקים, גם באזורים שהפסיקו להיות מוגדרים כמפונים".
לדבריו: "חשוב להבין שגם אם המלחמה תסתיים מחר בבוקר, לוקח לענף התיירות זמן להתאושש ולחזור לשגרה. יש כמה היבטים לפגיעה הכלכלית האנושה: יובש בהזמנות, תחזוקה שוטפת שיש לבצע כדי לשמור על הצימרים, ותזרים מזומנים עתידי שירד לאפס. מעבר לנזק הכלכלי, לבעלי הצימרים ביישובים לא מפונים - הזכאות למקדמות חודשיות נעצרה, כך שהם נותרו ללא כל פיצוי וחלקם מגיעים לכדי פת לחם. אם ממשלת ישראל רוצה שענף התיירות בישראל ישרוד - עליה להשיב את המקדמות ולהכריז על תוכנית חירום לאומית".
התיירנים מהצפון משתתפים בימים אלה בתערוכת התיירות IMTM בתל-אביב. אייל שמואלי, מיזמי התערוכה, אמר ל-ynet ול"ממון": "למרות האתגרים והקשיים בענף התיירות, החלטנו לקיים את התערוכה כסדרה, וזאת במטרה לתמוך בתיירות הישראלית".
אושר פיצוי
בתוך כך ועדת הכספים של הכנסת אישרה אתמול את הארכת תקנות הפיצויים עבור ינואר - פברואר בהתאם לפירוט הבא: יישובי קו העימות זכאים לפיצוי מלא במסלול מחזורים או במסלול האדום. יישובי קו עימות שלא פונו זכאים לפיצוי מלא עבור ינואר - פברואר במסלול מחזורים. כלל העסקים ביישובי רמת הגולן זכאים לפיצוי מלא עבור החודשים ינואר-פברואר בענפיי התיירות והחקלאות במסגרת המסלול האדום. יתר העסקים (שאינם עסקי תיירות או חקלאות) ביישובים אלו יהיו זכאים למענק במסגרת מסלול הוצאות מזכות.
