"במפגש המציאות עם האמנות לסוגיה, באים לידי ביטוי אושר גדול וסבל גדול. אמנם, לרוב, אנחנו מתייחסים לציורים של אמנים מוכרים ומוערכים, אבל אמנות כוללת גם צילומים ותיקים, שעלותם יכולה להגיע לסכומים כמעט דמיוניים, ואפילו דובוני צעצוע". כך אומרת רוני גילת בהרב, מנכ"לית הסניף הישראלי של בית המכירות הפומביות כריסטי'ס, ואחד השמות הבולטים בעולם האמנות הישראלי והבינלאומי. בנוסף היא עובדת עם לקוחות הקונים ומוכרים יצירות אמנות בכריסטי'ס, ולוקחת חלק במכירות פומביות בחו"ל. לכריסטי'ס יש סניפים באירופה, ניו יורק וגם בישראל.
"במוזיאון ת"א", היא מדגימה, "יש יצירות של גדולי האמנים, אבל כשמגיעים לרחבת המוזיאון פוגשים בימים אלה את שולחן החטופים, גם סוג של אמנות. אמן מביע באמצעות האמנות את קשת הרגשות שלו, וצרכני אמנות מוכנים לשלם כסף רב בעבור החיבור שלהם לקשת הזו".
שנים מאתגרות לאמנות בישראל
כבר מעל 30 שנה שגילת בהרב (56) חיה ונושמת אמנות. היא נשואה לאלן, אם לשלושה ותושבת ת"א, העיר בה נולדה וגדלה. היא בוגרת תואר ראשון באמנות באוניברסיטת ת"א ושני ב-Courtauld Institute בלונדון. למרות, שספק בצחוק ספק ברצינות, היא מצהירה שעדיין לא החליטה מה תעשה כשתהיה גדולה, אין ספק שהאמנות היא חלק בלתי נפרד מחייה, וככזו, בין היתר היא גם חברה בהנהלת אגודת הידידים הישראלית של מוזיאון ישראל, ירושלים, חברת חבר הנאמנים במוזיאון ת"א, וחברת הוועד המנהל של בצלאל.
"אמן מביע באמצעות האמנות את הרגשות שלו, וצרכני אמנות מוכנים לשלם כסף רב בעבור החיבור שלהם לזה"
"השנה הייתה קשה לאמנות בישראל", היא אמרה לאחרונה, כשהתארחה בפאנל בנושא אמנות ופילנתרופיה של ארגון בוגרות ובוגרי אונ' ת"א. "יש הרבה שיח נגטיבי סביב ישראל בעולם. למרות ששיח בתחום כמו אמנות אמור להיות פתוח, מכיל ועם הקשבה, השנה לא מצאנו קשב ונתקלנו ביותר כעס ועמדות נוקשות בשיח הכללי. היה לי קשה להיווכח בזה. לשמוע בשבועות הראשונים של המלחמה אנשים שהתבטאו באופן קשה נגד ישראל ונגד אמנים ישראלים, שבעצמם עברו ימים קשים. באנו להגיד משהו ונתקלנו בחומה. מה שמאפיין את התקופה הזו בעיניי הוא, שהכל בה בגדר לא צפוי. את חושבת שהבנת משהו, ושוב מגיע משהו שמפתיע אותך. כדוגמה, סוג האמנות שהתפתחה בכיכר החטופים בת"א, מבטא תחושת התפרקות".
זה יימשך כך?
"אני צופה, שהשנים הקרובות יהיו מאתגרות לשוק האמנות בישראל, שעוסק בעיקר באמנות שלנו, בניגוד לשוק האמנות הבינלאומי, שמתנהל אחרת. עם זאת, אני מנסה לשמור על אופטימיות. אבי, שהיה ניצול שואה, פרופסור ומרצה באונ' ת"א, היה איש שמח ואופטימי, ואמר שכל בוקר שקמים על הרגליים, זה יום טוב. כנראה שככה אנחנו גם צריכים להיות".
האספנים החדשים: יותר צעירים
את עבודתה בתחום האמנות החלה בכריסטי'ס לונדון, לאחר שסיימה את לימודיה. ב-1994, כשהחלו המכירות הפומביות בישראל, השתלבה בכריסטי'ס ישראל, כמומחית מתחילה לאמנות. כיום היא מוגדרת מומחית לאמנות המאה ה-20 ומתמחה באמנות אימפרסיוניסטית, מודרנית, כשהיא מתמקדת בעיקר בשוק הבינלאומי.
ושלא תטעו: לא לה ולא לסובבים אותה אין ספק שהיא מאוהבת בעבודתה ו'שוחה' בתחום. "שוק האמנות השתנה בשנים אלו. כדוגמה, אם מתייחסים לאמנים שנסחרים באופן קבוע בשוק הבינ"ל, הרי שבתחילת הקריירה שלי היו כ-5,000 כאלו. עכשיו יש כמעט 50 אלף, עקב ההתרחבות הגלובלית של שוק האמנות הבינ"ל והשינוי ביכולת העברת מידע דיגיטלי, שמאפשר להכיר אמנים רבים. יש גם יותר ויותר ירידי אמנות בעולם".
"שינוי נוסף שחל בשנים האחרונות", היא מוסיפה, "הוא התפתחות של שוק ער של קונים במזרח הרחוק. במקומות אלה האספנים החדשים לאו דווקא ירצו לרכוש תרבות אירופאית או אמריקנית. שוק האמנות בת זמננו גם מונע ע"י אנשים צעירים יותר, שמתעניינים בטכנולוגיה והיא נגישה להם".
היא מכוונת בדבריה לדור המילניום - צעירים שיצאו לחיים הבוגרים בשנות ה-2000. "יש בארץ ובעולם אספנים צעירים, שפעילים ורוכשים יצירות אמנות, גם במכירות אונליין של כריסט'יס ויש קניינים צעירים שרוכשים דווקא תכשיטים או מוצרי luxury אחרים שנמכרים בכריסט'יס".
איך זה קרה?
"למעשה, הקורונה דחפה קדימה את שוק האמנות בכל הקשור לטכנולוגיה. מאז הקורונה חלה עלייה של עשרות אחוזים במכירות באונליין".
שנים רבות שאת מנהלת מכירות פומביות. למביט מהצד זו יכולה להיות ההצגה הטובה בעיר.
"זה אכן נראה כך. אנשים שמגיעים למכירה פומבית, מגיעים לשואו. את יושבת בחדר עם אנשים עשירים מאוד ומול העיניים הם מחליפים יצירות במאות מיליוני דולרים, כשהעיניים שלהם נוצצות. אבל צריך להבין שזה לא תהליך קצר, ויש פה עושר מחקרי. היום חוקרים את ההיסטוריה של היצירה ואין שדים בארון. כדוגמה, אם יש לי עבודה של שאגאל בבית ואני רוצה למכור אותה, קודם עושים עליה מחקר ונותנים הערכה. לאחר הערכה, חותמים חוזה עם המוכר, והעבודה נשלחת לחו"ל לתהליך מחקרי מדוקדק נוסף. אם הכל טוב ויפה מוציאים לתצוגה ואז מה שאת חושבת שהוא ספונטני, הוא ממש לא.
"כל מי שרוצה להשתתף במכירה צריך להירשם מראש, והיא מתנהלת בצורה סדורה. פעם זה היה אירוע מעונב, אנשים הזמינו מקומות באולם וזה היה גם אירוע חברתי, היום זה אחרת. הטכנולוגיה שינתה הרבה מאוד בדרך בה אפשר לצרוך אמנות מרחוק. היום אפשר גם לשבת בבית בזמן המכירה ולהשתתף בה מרחוק, החדר הפך הרבה יותר גדול. לאחר המכירה, החברה משלמת למוכר את מה שמגיע לו, בניכוי עמלה והוצאות שהוסכמו איתו. לבית המכירות יש אחריות על כל פריט שנמכר".
"פעם זה היה אירוע מעונב, אנשים הזמינו מקומות באולם וזה היה גם אירוע חברתי. היום אפשר גם לשבת בבית בזמן המכירה ולהשתתף בה מרחוק"
אם אמצא משהו ב'בוידעם', ואחשוב שהוא בעל ערך ואציע אותו למכירה. איך ייקבע המחיר המינימלי?
"כמעט לכל אחד יש חלום למצוא משהו כזה ב'בוידם' ולמכור אותו בכסף רב, זה לא עובד כך", היא משיבה בחיוך. "יש דברים שמוכרים גם ללא מחיר מינימום. לעיתים מסכמים עם המוכרים שהפריט יימכר בכל מחיר, ללא קשר להערכה שמפורסמת בקטלוג, כי זו טקטיקה שגורמת לקונים להתחרות זה בזה. זה קורה עם ציורים, ספרים, פורצלן, שטיחים ועוד פריטים".
הסכומים מזנקים
כדי לסבר את האוזן בסכומים שמוכנים צרכנים לשלם עבור יצירות אמנות, אפשר להיזכר, למשל, במכירה שנערכה לפני כשנתיים בכריסטי'ס ניו-יורק, אז נמכר דיוקן של מרילין מונרו, שצייר אמן הפופ ארט אנדי וורהול במחיר של 195 מיליון דולר. אחד משיאי המכירה התקיים ב-2017, אז נמכרה באותו בית מכירות יצירה של לאונרדו דה וינצ'י ב-450 מיליון דולר.
והעלייה בביקוש לאמנות בסכומים כמעט דמיוניים ממשיכה. לפי הנתונים, במכירה הפומבית שנעשתה ב-9 באוקטובר השנה בכריסטי'ס לונדון, של אמנות המאה ה-20/ ה-21, מומשו במכירה כ-107 מיליון דולר, שמהווים עלייה של 83% לעומת אוקטובר 2023. "המציעים והקונים הגיעו מ-23 מדינות, פלטפורמת 20/21 ממשיכה למשוך דמוגרפיה צעירה יותר. כרבע מהקונים הם בני דור המילניום ומטה (דור הרשתות החברתיות, צעירים בני 30-45, י.ו)", היא מספרת.
"דיוקן עירום" של לוסיאן פרויד הוביל את המכירה, עם מחיר ממומש של 11,810,000 פאונד, ואחריו ג'ף קונס עם הציור Balloon Monkey (כחול) במחיר ממומש של 7,555,000 פאונד, ו-More Woldgate Timber של דיוויד הוקני, במחיר ממומש של 4,638,000 פאונד. כן הוצעו להצעות תחרותיות שלוש יצירות של רנה מגריט, שנמכרו תמורת 2,581,000 פאונד. רוגומלק מאת לאונור פיני השיג 907,200 פאונד, ושיא מכירות פומביות חדש נקבע עבור לאון ספיליארט, שספרו Phare sur la digue נמכר עבור 982,800 פאונד. שיא מכירות פומביות נקבע גם עבור Spell של שרה סזה שנמכר ב-756,000 פאונד. תוצאות בולטות נוספות כללו את סטאק 8 של אנני מוריס, וירידיאן גרין, מחיר מימוש של 302,400 פאונד, 68% מעל האומדן הגבוה, ולנדסקאב של וילהלם המרשוי. Sommer, Fra Ryet ved Farmuse, מחיר ממומש: 1,250,000 פאונד, 79% מעל הערכה גבוהה.
מכירות נוספות שהעלו סכומים דומים התקיימו באוקטובר גם בפריז ובניו יורק, במכירות ערב, יום, ובמכירה מקוונת של עבודות מהסטודיו של מארק שאגאל.
מאז שנת 2008 לא מקיים כריסטי'ס מכירות פומביות בישראל. גיום סרוטי, נשיא ומנכ"ל בית המכירות כריסטי'ס, הסביר בעבר כי "ההחלטה הייתה לשמור על הקשר עם הלקוחות דרך קטלוגים, הרצאות ומפגשים. במכירות אנחנו רוצים להתרכז בכמה בתי מכירות מרכזיים. היום אנשים נותנים הצעות מרחוק, דרך הטלפון והאינטרנט, הם לא צריכים להיות בחדר".
"לכריסטי'ס אין מכירות פומביות מקומיות בישראל, או כאלה המיועדות לאמנות ישראלית", אומרת רוני גילת בהרב. "יש בארץ אמנים נהדרים, שמביעים שפה אמנותית מגוונת. עם זאת, הערך שלה נקבע בישראל משום שהשוק בעיקר מקומי. הדור שנספה בשואה לא הביא ארצה את עולמו התרבותי. אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו שני דורות אחורה, לא יותר מזה. בישראל, שזו מדינה צעירה יחסית, מכירים אמנות מתחילת המאה ה-20 וקצת אמפרסיוניזם. השוק הבינלאומי הוא יותר רב שכבתי".
במכירה פומבית של כריסטי'ס ישראל נמכר באפריל 2006 ציור של מרדכי ארדון ב-643,200 דולר, שנחשב מחיר שיא ליצירה של אמן ישראלי. יש עוד דוגמאות כאלו?
"המחירים הגבוהים ביותר מתקבלים עדיין בשוק המכירות הפומביות לאמנים ישראלים מוכרים וותיקים כמו מרדכי ארדון וראובן רובין. אמנים בעלי מחירים גבוהים אחרים הם יעקב אגם, נחום גוטמן, ומהצעירים יותר מוכרים זיוה צ'רקסקי, סיגלית לנדאו, יהודית סספורטס ומיכל רובנר. לכל דבר יש מחיר משלו לפי הערכת המדדים הנבדקים. פה ושם יש אמן ישראלי צעיר, שמצליח קצת יותר או קצת פחות. אבל זה לא מספיק. אמנים ישראלים לא מגיעים למכירות הגדולות. אני בטוחה, שאם אמן כמו יגאל תומרקין, למשל, היה חי בארה"ב, ו'נופל לידיים' של גלריסט רציני, הוא היה מזמן אחד האמנים המפורסמים והיקרים בעולם. להיות צייר ולחכות לשכר ולהערכה בך כאמן, לא מגיע בקלות, אם בכלל".
לדבריה, בכריסטי'ס מוכרים מעט אמנים ישראליים. "מוצגים כאלה שיצירותיהם נמכרות באופן קבוע בשוק הבינ"ל, זה לא מדגם מייצג".
הגם שישראל היא מדינה צעירה יחסית, יש כמה וכמה שמות המוכרים בישראל ובעולם כאספני אמנות גדולים. כך לדוגמה, בתיה ועידן עופר, איש העסקים, אותם הגדיר בשנת 2022 המגזין "ארט ניוז" כשניים מ-200 אספני האמנות החשובים בעולם. גם יוסף דוד חכמי, איש העסקים והביטוח, שמוכר כאספן אמנות ישראלי, נכלל בכתב העת ARTnews ברשימת 200 אספני האמנות הגדולים בעולם. חכמי גם ידוע כפילנתרופ בתחום. שם מוכר נוסף של אספן אמנות ידוע הוא יהודה אסיא ז"ל, שהיה בנקאי ואיש עסקים ישראלי, שהוביל בתחילת שנות ה-60 לגיוס התרומה העיקרית להקמת מוזיאון ת"א. גם שמם של עו"ד יהודה רוה ואיש העסקים דובי שיף, הולך לפניהם כאספני אמנות, וגם אמיר גרוס כבירי, איש העסקים הצעיר. ויש עוד. "לא אתייחס לאספנים מפאת החיסיון", אומרת גילת בהרב, "אבל אני גאה ונרגשת ממכירות בחו"ל של יצירות מתוך האוספים, וחיבור המכירה לפילנתרופיה".
למשל?
"במאי האחרון, נמכרו בכריסטי'ס ניו יורק שתי יצירות מאוסף הפניקס, כשפדיון המכירה הוקדש ע"י הפניקס לתמיכה באמנות בישראל", היא אומרת ומדגימה את התמונה של ראובן רובין, עצי זית בגליל, שצוירה בשנת 1924, ונמכרה בסכום של 226,800 דולר, ואת התמונה של מרדכי ארדון, משנת 1970, שנמכרה בסכום של 176,400 דולר.
"דווקא בשנה הקשה הזו, אחד הדברים המרגשים שעשיתי, עם חברת הפניקס, היה תערוכה של אמנות ישראלית, ששילבה אמנות בת זמננו ואמנות ותיקה. התערוכה שאיננה למכירה, הוצגה בכריסטי'ס. נוצר מומנטום להחיות אוסף אמנות ישראלי שהיה במחסנים המון שנים. זה הרחיב לי את הלב ונתן לי סוג של נחמה".
תומס מאן אמר, שאמנות אינה עוצמה, אלא היא נחמה. אכן כך?
"אמנות היא ערך, היא מרחיבה את הלב. שוק האמנות כמכשיר פיננסי זה דבר אחד, אבל עולם האמנות הוא עולם ומלואו. אחרי שנה קשה כמו שעברנו וגם במה שיש לפנינו, יש בעולם הזה הרבה נחמה. אנחנו חייבים להבין, כעם, שיש דברים שלא צריך לריב עליהם כל היום. נכנסנו לזעם קיומי בשנים האחרונות, קשה לחיות איתו. כשאני מחברת את זה לעולם האמנות, יהיו מי שיגידו שהם לא רוצים לראות יצירות שרואים בהן בחורות עירומות, ולא יסכימו לשמוע מוזיקה מסוימת, זה לא מוביל אותנו למקומות טובים. יש בארץ אמנים נפלאים, אני רואה כמה רוצים לעסוק בזה, ואני מאמינה שיש בזה עתיד. השיח על האמנות מכשיר את השיח לסובלנות. הסובלני. השיח הנוראי שיש בחברה הישראלית היום מתחיל ונגמר בהבנה הדדית, ויש לאמנות חלק בזה".
עד כמה מחנכים בישראל להבנה וצריכה של אמנות?
"יש חינוך לאמנות. מביאים ילדים מגיל קטן למוזאונים, הם לומדים את שפת האמנות. אם זה ייתן להם 2% של סובלנות, זה כבר טוב. אני מאמינה בזה. ראית? שפטת? הפעלת את המוח לשתי דקות? זה מציב את כולנו במקום הרבה יותר סובלני. הילדים שלי גדלו במוזיאונים, אבל הם הגיעו מתוך זה. האם ילד שגדל במשחקי מחשב או כדורגל גם יגיע לזה? אני לא יודעת להשיב על זה. אני מקווה שכן. השנה גם נוכחנו במוזיאונים שיוצאים החוצה, כדוגמת מה שקורה בכיכר החטופים. המוזיאון הפך לכיכר העיר, חלק מהתחושה של ה'ביחד'. דווקא בשנת הקשה הזו צריך לפתוח את הראש לאמנות, להבין שלא קונים אמנות רק בגלל הערך הכספי שלה, מה גם שאמנות ישראלית איננה יקרה מדי. אני אדם עסקי, מנהלת מכירות פומביות ומכמתת לכסף יצירות אמנות, אבל אמנות היא גם דבר רוחני וחשוב מעבר לכסף. כל אחד יכול לרכוש אמנות בדרך שלו. לרכוש אמנות ישראלית זה אומר שאתה תומך בתרבות של המקום בו אתה חי. אם לא נתמוך בזה, לא יהיה לנו. לא צריך להיות איש אמנות בשביל להבין את זה".
