עמיר לרנר, מנכ"ל בית איזי שפירא, הוא איש של שינויים. הוא נולד בניו יורק לפני 53 שנה, למשפחה של ישראלים יורדים, כהגדרתו. כשהיה בכתה ו', עלה עם הוריו ואחותו לישראל, והמשפחה השתקעה בחיפה. "החיבור שלי לישראל הגיע דרך הצופים. דרך תנועת הנוער ביקרתי בישראל, הכרתי את הארץ ולמדתי את השפה. עם זאת, ההשתלבות התרבותית והשפתית שלי בישראל לקחה קצת זמן. היה קצת הלם תרבותי", הוא מחייך. "למשל, ילדים שבאו אליי באמצע היום ודפקו בדלת כדי לשחק איתי, זה לא משהו שהכרנו בניו יורק. אבל התרגלתי לזה מהר מאוד".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לאחר שסיים קורס טייס, שימש נווט קרב על מטוסי F14 ו-F16, כשבמהלך שירות הקבע שלו התגורר בקיבוץ להב. "הייתי שם בהסדר חיילים. היה לי חדר משלי, חברים מהקיבוץ ומשפחה מאמצת, שהיא כמובן לא תחליף למשפחה אמיתית, אבל אנחנו בקשר חם גם היום. עזבתי כשהשתחררתי".
לאחר השחרור השתלב במשרד ראש הממשלה, ושימש בתפקידים בכירים בכמה אגפים, גם בחו"ל וגם בישראל. שני תפקידיו האחרונים היו סגן ראש אגף הדרכה ומנהל בית הספר למנהיגות.
לפני כשנתיים וחצי, לאחר 30 שנה של שירות במערכת הביטחון, נכנס לרנר לתפקידו הנוכחי, מנכ"ל בית איזי שפירא, שנוסד ברעננה ב-1980 ע"י היזמת החברתית נעמי סטוצ'ינר, בתו של איזי שפירא. הבית פועל למתן הזדמנויות שוות ושילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה. נכון להיום, מדי שנה נעזרים בשירותיו של הבית כ-30 אלף איש, וסניף נוסף שלו, לפעוטות וילדים עד גיל 6, נמצא בקלנסווה.
5 צפייה בגלריה
"רציתי לעשות משהו יותר חברתי". עמיר לרנר עם חברי תוכנית המנהיגות מנדל
(צילום: פרטי, באדיבות עמיר לרנר)
"להוביל שינוי חברתי"
"את השינוי הנוכחי בקריירה ביצעתי כדי להתמקד בעשייה חברתית-חינוכית, לשנות עמדות בקהילה ולהוביל לשינוי מדיניות", הוא אומר. "כארגון, אנחנו מקנים חשיבות עצומה להובלת שינוי חברתי בתחום, כולל שיח ועבודה עם אנשים עם מוגבלות והבנת הצרכים והבחירות שלהם. המטרה שלי היא, שכל אדם עם מוגבלות יהיה פעיל ושווה בחברה הישראלית. אני גם ממשיך לקדם את המודעות למוגבלות בחברה הערבית, כדי להנחיל גם במגזר הזה את ערכי איזי שפירא, ולהשוות את רמת השירות לאנשים עם מוגבלות במגזר הערבי מבחינת חינוך, תרבות וחדשנות".
מה גורם לאדם לחתוך כיוון ולעבור לאחר 30 שנה בתחום הביטחון לחינוך? אני משערת, שגם לאחר ההחלטה לפרוש ממשרד רה"מ ידעת, שאתה יכול לקבל הצעות כלכליות טובות יותר מאשר בתחום החינוך.
"הייתי בן 48 כשהחלטתי שאני רוצה לעשות עוד משהו בחיים, לבנות עוד קריירה. לאחר 30 שנה בעולמות ביטחוניים, רציתי לעשות משהו יותר חברתי, ולהתמקד בתחום החינוך. למען האמת", הוא מבקש לדייק, "במהלך השירות שלי במשרד רה"מ יצאתי לחל"ת של שנה, כדי לבדוק את עצמי. זה היה בשנת 1999, שיא בועת ההייטק. עבדתי בתחום, אבל ראיתי שאני לא נהנה ושאין בי תשוקה. חזרתי למשרד רה"מ, והצריבה הזו נשארה. הבנתי אז שאני מבקש לעשות דברים עם משמעות רחבה יותר, מאשר להתמקד בהייטק ובכסף. זה אולי נשמע קצת ציני, אבל זה אמיתי. במסגרת העבודה שלי במשרד רה"מ, עסקתי הרבה בהדרכה, ובין היתר הייתי ראש ביה"ס למנהיגות. כבר אז הבנתי שתחום החינוך קוסם לי, כי שם אמצא את החיבור בין התשוקה לעבודה".
איך זה בא לידי ביטוי בשטח לאחר שפרשת?
"לאחר שפרשתי ממערכת הביטחון, התחלתי לעבודה עם יעקב הכט, יזם סדרתי בתחום החינוך, שעומד היום בראש ארגון ערי חינוך. למדתי המון בשנה הזו. קיבלתי יריעה חברתית על כל מגזרי החינוך בישראל. ואז למדתי בביה"ס מנדל למנהיגות. שם, לראשונה, לאחר שנים ארוכות במשרד רה"מ, בהן הבטתי מהמדינה החוצה, ופחות הכרתי את הפנימה של המדינה, וחייתי בסוג של בועה, הבנתי את המורכבויות של החברה הישראלית. האמת, שכשלמדתי שם, לא חשבתי שאהיה באיזי שפירא, אבל כשקיבלתי לאחר סיום הלימודים את ההצעה להיות מנכ"ל הארגון, לא חשבתי לרגע. זה מקום שמתגשם בו כל מה שיכולתי לחלום עליו. גם חינוך וגם טכנולוגיה וגם הובלת שינוי חברתי, וגם צוות מקצועי ורציני ורגיש. זכיתי בפיס".
5 צפייה בגלריה
"חייתי בסוג של בועה". עמיר לרנר עם יעקב הכט וסוגטה מיטרה - יזמי חינוך בינלאומיים
(צילום: פרטי, באדיבות עמיר לרנר)
האתגר: להגדיל את ההכנסה מהפעילות העצמית
מייסדת איזי שפירא היא אשה. לפניך שימשה בתפקיד גם אשה, ג'ין יודס. החלטה די אמיצה למנות גבר לתפקיד שנדרשת ממנו רגישות יתרה, וניסיון בעולם סוציאלי, שאין לך.
"נכון", הוא מחייך. "שתי נשים, שתיהן עובדות סוציאליות דרום אפריקאיות. כשאתה הולך למגזר האזרחי, דבר ראשון שואלים אותך באיזה תחום תרצה לעסוק. רוב האנשים שנמצאים במגזר השלישי, מגיעים אליו מחיבור אישי לתחום מסוים. אני אמרתי שאני טוב בלנהל, שאני רוצה מקום משמעותי לנהל, שאוכל דרך ההובלה שלו לעשות שינוי. היה לי פחות חשוב התחום. הנה, אני שנתיים וחצי בתפקיד, ונראה לי שכל השותפים מרוצים".
אתה גם מביא אג'נדה כלכלית חדשה לאיזי שפירא.
"נכון. התקציב של הבית עומד על 45 מיליון שקל בשנה, כשכמחצית ממנו מגיע מתרומות בארץ ובחו"ל, רבע מגיע מהמדינה ורבע מהכנסות עצמיות, סעיף עליו אני שם דגש גדול, כי זה תקציב גמיש, שאפשר לצפות אותו ביתר קלות מאשר סעיף התרומות. זאת השאיפה שלי כמנכ"ל, לא להישען כל הזמן רק על גיוס כספים או על כספי מדינה. הכיוון שלי הוא להגיע לשלושה שלישים. אני יודע, שזה אתגר של הרבה עמותות, להגדיל הכנסות עצמיות, למצוא מנועי צמיחה כלכליים פנים ארגוניים. במקרה שלנו מדובר במכירה של שירותים טיפוליים, חלק לקופות חולים וחלק פרטי, חלק מההכנסות העצמיות מגיע מהכשרת אלפי אנשי מקצוע בשנה, וחלק ממכירה של ייעוצים בחו"ל, ועוד".
נכנסת לתפקיד רגע לפני הקורונה. לא תקופה קלה, יש להניח.
"לגמרי לא. בקורונה הייתה ירידה משמעותית בהכנסות העצמיות. היינו סגורים תקופות לא קצרות, והמדינה פחות שמה לב למגזר השלישי בתקופה הזו".
ולא בתקופת קורונה המדינה מתייחסת מספיק למגזר השלישי?
"ממש לא. לצערי, יש פה מגזר שלם שעובד בתקציבים מינימליים, שמתקשה עוד יותר בתקופות של משבר. בתקופה הזו ההכנסות קטנו, והיינו צריכים לקבל החלטות מהירות, כדי להמשיך לשרוד, למשל, לצמצם בהוצאות. אחד האתגרים הגדולים כמנכ"ל היה לא לוותר על החזון ועל האסטרטגיה, לזכור שמתישהו המשבר הזה ייגמר, וכגוף להכין תשתית ולהמשיך לחשוב. עשינו זאת, והיום אנחנו מוכנים לריצה כשהמשבר יסתיים. יש לנו פרויקטים גדולים וחדשים, שיובילו לצמיחה בהכנסות העצמיות".
גם התרומות מתחילות לחזור?
"עדיין לא. דווקא שנת 2021 הייתה יותר קשה מקודמתה. ב-2020 אנשים הבינו שאם לא יתנו, המגזר השלישי יקרוס. השנה יש עייפות מהמשבר. יש יותר שמבקשים תרומות, ותורמים זה לא מעיין בלתי נדלה. בנוסף, ירידת הדולר גם פוגעת בתרומות, משמעותית מתקבל פחות כסף. כל זה מביא לשימת דגש עוד יותר גדול על הכנסה מהפעילות העצמית".
ללכת בעזרת אפליקציות
לרנר ידוע גם כמי, שמייחס חשיבות גדולה לפיתוח וחדשנות טכנולוגית. "האג'נדה של איזי שפירא היא שאנשים עם מוגבלויות יהיו תמיד משולבים ופעילים בקהילה שלהם, ואין ספק שטכנולוגיה זה 'גיים צ'יינז'ר' רציני במקום הזה", מסביר לרנר. "כבר שנים שאנחנו עסוקים בפיתוח וקידום טכנולוגיה מסייעת, כמו פיתוח של אפליקציות, שאיזי שפירא מפתחת עם חברות טכנולוגיה. למשל, אפליקציית סונגו, שמעודדת ילדים עם מוגבלויות לנוע. באופן טבעי ילדים קטנים עם מוגבלות מתקשים לזוז, זה כואב להם. המוזיקה מסייעת להם. כשילד מתחיל ללכת עם ההליכון או עם אביזר אחר, הוא שומע מוזיקה, שעוצרת כשהוא מפסיק, וזה נותן לו מוטיבציה להמשיך ללכת. המוזיקה עוצרת כשהוא מפסיק. זה נותן לו מוטיבציה להמשיך. האפליקציות שלנו קיימות ומביאות חידושים בארץ ובחו"ל".
"כמו כן", הוא מוסיף, "יש דברים שלוקחים כמובן מאליו, מעון יום שיקומי לפעוטות מגיל חצי שנה ועד שלוש, זה מייסדת איזי שפירא הקימה, וב-2000 עבר חוק מעונות יום שיקומיים בזכותה, והיום יש כ-140 מעונות בארץ שנותנים מענה לכל טווח המוגבלויות. זו מסגרת ייחודית לישראל. באים מהעולם ולומדים ואנחנו מייעצים בנושא בעולם, ומשתפים בידע. זו ההשפעה שאנחנו גאים בה, וכל זה מחזיר אותי למקום, שבכל מקום שאפשר לייצר השפעה ולהביא משהו חדש לעולם, אנחנו שם".
היית נווט, ישבת בתוך קוקפיט. במשרד רה"מ שימשת גם בתפקידי שטח, שלעיתים חייבים להינעל רגשית כדי להצליח במשימה. איך אתה מפנה בתוך הקשיחות הזו מקום לרגישות ולחמלה ולהקשבה, לכל מה שנדרש להצלחת עבודה עם בעלי מוגבלויות, בני משפחותיהם והצוות?
"מנהל שמקשיב רק לעצמו נמצא בבעיה קשה. אני לא חושב שאפשר לנהל בלי הקשבה, וזה לא קשור למגזר כזה או אחר. אני מגיע ממקום מאוד צנוע לתוך המגזר השלישי. יכולתי לצנוח לתוך ארגון ישר לאחר שפרשתי, אבל בחרתי לעשות קודם תהליך של למידה והכרה, ולא צניחה ישירה. רק כשהרגשתי שאני מוכן, באתי. אני מוקף בצוות שמסייע, באנשים שיודעים לתת את האיזונים, ואני נמצא בהקשבה מתמדת לכל מי שסביבי".
מה קדימה? מה תהיה הצלחה גדולה עבורך?
"את מחזירה אותי לזמן שהייתי איש חיל אוויר, עם יעדים קצרים ויעדים ארוכי טווח", הוא מחייך. "גם באיזי שפירא הגדרנו יעדים, קצרים וארוכים, ויש תוכנית עבודה לשנים הקרובות בתחומי החינוך והטכנולוגיה, בתחום החברה הערבית, ועבודה בהטמעת ערכי שילוב והכלה. בית איזי שפירא הוא מקום של שינויים ארוכי טווח, בין היתר מוביל גם בשינויי חקיקה. יש חוקים שחתומים עליהם ויש שרוצים לחוקק בהמשך, ויש גם מחקרים שהתחלנו עכשיו, שיסתיימו רק בעוד הרבה שנים, ורק אז יוכלו לעשות שינויים. אם נצליח לעמוד בכל היעדים, עבור מי שיבוא אחריי, זו תהיה הצלחה. יש טעות בלמדוד הצלחה מיד לאחר חילופי תפקיד, הצלחה נמדדת רק שנתיים שלוש לאחר שאתה עוזב את התפקיד".
