רחוב יצחק שדה בתל-אביב, שהיה פעם מפויח להחריד, הוא היום אחד המעוזים העדכניים של ההיי-טק הישראלי. במשרדים המעוצבים של חברת הסייבר "ארמיס" שבבניין "אקרו" כבר התקינו את הלוגו על קיר חדר הישיבות, לקראת העובדים שיגיעו למשכן החדש. עכשיו המנהלים, מנהלות כוח האדם וגם היזם והמייסד, יבגני דיברוב, מתרוצצים בין השיפוצניקים שמתקינים רהיטים אחרונים ובין השליחים שמביאים עוד מגשים גדושים בפירות העונה וקרטונים של חלב ודגני בוקר בכל הצבעים. אי-אפשר להתעלם מהטיימינג. המעבר של ארמיס למשרדים החדשים מתרחש על רקע הכותרות על בועת ההיי-טק, החשש שהמסיבה הגדולה של ההיי-טק הישראלי עומדת לקראת סיום. את הסבלים והשיפוצניקים שרק רוצים לסיים את העבודה זה פחות מעניין. תנו להם לתקתק את העבודה ולסיים את היום.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ארמיס גייסה 300 מיליון דולר לפני כחצי שנה לפי שווי של 3.5 מיליארד דולר. סכום שנראה פנטסטי היום על רקע המשבר בהיי-טק. 2021 הייתה שנה מטורפת להיי-טק הישראלי, הנפקות בנאסד"ק בשווי של מיליארדי דולרים, גיוסי השקעות במאות מיליונים וחגיגת שכר מטורפת. בינתיים, מרבית החברות שהנפיקו בנאסד"ק נחתכו בעשרות אחוזים ואיבדו מיליארדים ועננה שחורה של חששות מפיטורים וקיצוצים מרחפת מעל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
דיברוב ממליץ להסתכל למשבר בעיניים. נכון שיהיו חברות שייאלצו להצטמצם, לפטר ואולי כמה שאפילו יסגרו את השערים - אבל הוא מאמין שנבואות הזעם לגבי ענף ההיי-טק מוגזמות. "זה תהליך טבעי של תיקון שקורה אחת לכמה שנים", הוא בטוח. "הדגש עכשיו הוא לא על חלומות אלא על הכנסות אמיתיות וביזנס אמיתי. היו שני רבעונים מטורפים ב-2021, אבל בסוף חוזרים לערך הריאלי. חברות שנבנו נכון, בדגש על להיות רווחיות עוד איקס שנים, יידעו להתאזן. יש הרבה חברות שגייסו מלא כסף ויושבות על קופות מזומנים גדולות. הטובות ימשיכו לגייס".
עוד ניגע בהמשך בהרחבה במשבר ההיי-טק, אבל לפני זה צריך לחזור להתחלה. דיברוב בן ה-33, שירת ביחידה 81 של חיל המודיעין, ונחשב היום לאחד מיזמי הסייבר המשפיעים בישראל. הוא כבר היה שותף לשני אקזיטים ולא, אין צורך לדאוג לחשבון הבנק שלו. לכו ספרו את זה ליבגני הילד, שבגיל ארבע עלה עם אמו, סבו וסבתו מדנייפרו שבאוקראינה לשכונת שעריים, מעוז העדה התימנית, ברחובות.
אתה חזק בג'חנון?
"עד היום אני מגיע בכל שישי לבקר את אמא וסבא ברחובות - סבתא נפטרה בינתיים - ויושב עם החברים לג'חנון או קובנה", הוא צוחק. "בדיוק עכשיו אנחנו חוגגים 30 שנה בארץ. הגענו משפחה קלאסית של ברית-המועצות - אמא, סבא, סבתא ואני. כולנו בנים יחידים, חוץ מסבתא שיש לה אח באמריקה".
ואבא?
"ההורים התגרשו לפני שעלינו. מעולם לא הכרתי אותו ואנחנו לא בקשר. סבא וסבתא היו דומיננטיים בגידול שלי ועשו הכל כדי שלא ארגיש שחסר לי משהו. סבא, שהיה מנהל ומהנדס בחברת גז, השיג ג'וב בפזגז, אבל ביום הראשון לעבודה כשהגיע עם חליפה והכול, אמרו לו 'הנה בלוני הגז, תתחיל להעמיס'. סבתא הייתה ברוסיה מנהלת בית מרקחת, אמא הייתה כלכלנית עם תואר שני, אבל שלושתם עבדו כאן בקטיף תפוזים, ובעוד כמה עבודות במקביל. הם הבינו שכבר לא יחזרו לעבוד במקצועות שלהם, ושהעתיד זה אני, והשקיעו בי. תמיד הייתי במקביל גם בחוג טכנולוגי או מתמטי כלשהו ובחוג ספורט. לחוגים ולספרים בשבילי תמיד היה כסף. זה מרגש אותי כל פעם מחדש, ולכן אני תמיד אעשה בשבילם הכי טוב שאני יכול, כי הם תמיד נתנו לי את ההרגשה שגם אם להם חסר - עבורי תמיד יש. הכי חשוב היה להם שאקרא הרבה, ובאמת כל מה שסבא הביא מהדירה שלנו שהוא מכר בברית-המועצות היו מזוודות עם ספרים, ואמא אף פעם לא קנתה לי ספרים משומשים, רק חדשים".
כך, בגיל צעיר מאוד, ישב יבגני וקרא ברוסית את דוסטויבסקי ואת ז'ול ורן, את דיקנס ואת טולסטוי. אבל לפני זה התרחש מה שהוא מגדיר "הדבר הכי טוב שקרה לי: העבירו אותי בגיל חמש לגן אילנה, שהיה קרוב לבית בשעריים, גן שבו אף אחד כבר לא דיבר ברוסית, ולא הייתה ברירה אלא ללמוד עברית, ומאז אני המאמין הכי גדול בכור ההיתוך - אתה פה, יאללה, בום, קפוץ למים, דבר עברית למרות שבבית מדברים רוסית. זה בסיס שאחריו מעולם לא הרגשתי זר יותר. הגירה זה אף פעם לא קל, אבל המדינה עשתה את הכי טוב שאפשר כדי לקלוט אותנו ולהקל". דבר אחד הוא זוכר שמאוד רצה כילד: "חלמתי על אוטו. כבר ביסודי הבנתי שלכל הילדים יש, ולנו אין".
ואתה מתפרע היום וקונה כל אוטו שבא לך?
"כן, היום יש לי ג'יפ, אבל יותר חשוב לי לעזור להורים (לאורך כל השיחה הוא קורא לשלושתם - אמא, סבא וסבתא - "ההורים", על"א). אחרי שכל החיים גרנו בדירות שכורות, לא מזמן עזרתי להם לסגור משכנתא ועכשיו אני רוצה לקנות להם דירה יותר גדולה ברחובות, אנחנו מחפשים. קשה לי עם זה שהפכנו מארבעה לשלושה. סבתא נפטרה קצת לפני שרכשו אותנו ב-1.1 מיליארד דולר. אבל לסבא ואמא, השכנים בבניין תלו שלטים עם ברכות, וכל החברות של אמא התקשרו אליה בהתרגשות".
רכישת ארמיס על ידי קרן Insight Partners, לפני כשנתיים וחצי בסכום עתק של 1.1 מיליארד דולר, נחשבת לרכישה הכי גדולה בישראל בתחום הסייבר. זה לא אקזיט במובן הקלאסי, שכן צמד המייסדים - דיברוב ונדיר יזרעאל - וחלק מ-30 עובדי החברה עדיין עובדים בה, למרות שהפכו למיליונרים. "כשג'ף הורינג (ממייסדי הקרן - על"א) הציע לנו את המודל הזה, לא האמנו. זה היה טוב מכדי להיות אמיתי - החברה ממשיכה להתנהל כרגיל לאחר הרכישה ולצמוח בדיוק כמו לפני כן. ההבדל הוא שנוצר אפקט של אקזיט והנזלה, שבזכותה העובדים נפגשים עם הכסף גם בזמן הרכישה" (או בעברית לא הייטקיסטית: העובדים משלשלים לכיסם מיליונים).
חברת Armis מציעה אבטחה לחברות וארגונים בעידן שבו יש התפוצצות של מכשירים דיגיטליים שמחוברים לרשת הארגון וכולם דורשים הגנה מפני האקרים - ממדפסת וטלוויזיה ועד מכשור רפואי ואחר. "אנחנו נכנסים לארגון וממפים כל מכשיר שפועל בו ומגינים עליו - בין אם זה בית חולים ובין אם זו עמדת תשלום דיגיטלית בסופרמרקט". החברה נותנת שירותים ל-40 מתוך 100 החברות הגדולות ביותר בארה"ב, שצריכות הגנה ביותר מ-2 מיליארד מכשירים. היא מספקת הגנה לשישה מתוך עשרת בתי החולים הגדולים ביותר בארה"ב, לשבע מעשר חברות המזון הגדולות בעולם, לחברות שבבים, לגופי ביטחון ותשתיות קריטיות כמו חשמל, גז, מאגרי מים ועוד.
חייבת לשאול, מה זה השם ארמיס?
"בלטינית ARMIS זה הרבים של ארמה, נשק להגנה. רצינו שם קליט שלאמריקנים יהיה קל למצוא ולבטא. ומהניסיון שהיה לי בחברת אדאלום, שבה עבדתי, ידענו ששם באות A קופץ בשורות הראשונות של החיפושים, בלי קשר לביצועים".
אתה ונדיר עדיין מנהלים את החברה. מה בכל זאת ההבדל מאז שאינסייט רכשה אתכם?
"קודם כל המַיילים", צוחק יבגני את הצחוק המידבק שלו. "מ-2015 ועד הקורונה גרתי בארצות-הברית וטסתי חצי מיליון מייל בשנה, כבר התחריתי עם הדיילים. אבל למרות המכירה, נשארנו ארמיס עם התרבות הארגונית שלנו, עם הדי-אן-איי שלנו. חוץ מזה שהחלפנו דירקטוריון ושינינו את המשקיעים, לא השתנה כלום".
אבל דבר אחד כן השתנה: החשש שהאוויר מתחיל לצאת מבועת ההיי-טק. חברת Avo, למשל, סגרה את הפעילות שלה בישראל ופיטרה את כל העובדים. מניות ההיי-טק הישראליות שהונפקו בנאסד"ק בשנה שעברה נחתכו בעשרות אחוזים.
"אני חושב שצריך לעשות הבחנה. חברות שיש להן טכנולוגיה חזקה, מערך מכירות רחב ושוק פוטנציאלי גדול שלא מושפע מקורונה או מהמלחמה באוקראינה, חברות שמצליחות להסתגל במהירות לשוק משתנה - יכולות להמשיך ולצמוח. חברות נישה, עם טכנולוגיה טובה אבל ללא ביקוש גדול מלמטה - לא בהכרח ישרדו".
ואצלכם חושבים על פיטורים, קיצוצים?
"ממש לא, בטח לא ברמה הזאת. בסוף, המציאות לא כזו קיצונית והדברים מבחינת ארמיס לא השתנו. יש לנו פה ביזנס אמיתי, עם הכנסות משמעותיות שהולכות לחצות את המאה מיליון דולר וגם מבחינת המזומן יש לנו מספיק לתקופה ארוכה. בנינו את החברה לטווחים ארוכים והצבנו מזמן יעדים מבחינת רווחיות וצבירת לקוחות בלי קשר למה שקורה עכשיו בהיי-טק. קחי בחשבון שתקציבי הסייבר של ארגונים וחברות רק גדלים כל הזמן".
הצהרת שהמטרה שלך היא להנפיק את ארמיס לפי שווי של 10 מיליארד דולר בנאסד"ק. אתה עדיין מאמין שזה אפשרי או שהמציאות נתנה סטירה לחלום שלך?
"אני מאמין שארמיס תמשיך לצמוח באותו קצב מהיר שבו צמחה עד היום, משום שמספר המכשירים המחוברים לאינטרנט גדל בקצב מסחרר, ובגלל שאנחנו כל הזמן משביחים את הטכנולוגיה שלנו. לכן הנפקה בניו-יורק לפי שווי של 10 מיליארדר דולר היא ריאלית, אבל נעשה זאת כמובן רק כשנרגיש מוכנים וכאשר השוק יחזור להיות בשל. תמיד דחפו אותי להצלחה, לא לרדיפה אחרי כסף. אני רוצה לנצח, כי הבטחתי למשקיעים לגדול ואין סיכוי שאני לא עומד בזה. זה מה שמניע אותי".
"הנפקה בניו-יורק לפי שווי של 10 מיליארדר דולר היא ריאלית, אבל נעשה זאת כמובן רק כשנרגיש מוכנים וכאשר השוק יחזור להיות בשל. תמיד דחפו אותי להצלחה, לא לרדיפה אחרי כסף"
היעד להנפקה שדיברוב מציב נראה היום כמו חלום רחוק, יש שיגידו אפילו הזוי. אבל דיברוב והשותף שלו, נדיר יזרעאל, מבינים משהו בחלומות. "אנחנו כמו זוג נשוי, מדברים 50 פעם ביום, חולקים הכול באמון מוחלט. הוא הבנאדם הכי חכם שאני מכיר. בצבא הוא שירת ב-8200 ואני ב-81 ועבדנו על פרויקט משותף. אחרי הצבא נפגשנו שוב כששנינו למדנו בתוכנית המצטיינים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, ושם כבר ידענו שאנחנו הולכים לפתוח חברה ביחד. אבל זה לא קרה מיד. הוא עבד הרבה שנים בגוגל, אני במלנוקס, ואז עברתי לחברים מהיחידה שהקימו את אדאלום (גם היא חברת אבטחת מידע - על"א). אסף רפפורט, שהיה מנכ"ל מרכז פיתוח התוכנה של מיקרוסופט ישראל והקים את Wiz, גייס אותי להיות העובד הראשון באדאלום עוד כשהייתי סטודנט. זה היה בית הספר הטוב ביותר בעולם שבו למדתי הכול. כשהייתי כבר סמנכ"ל פיתוח עסקי, מכרנו את אדאלום למיקרוסופט ב-320 מיליון דולר".
יבגני לקח את חלקו בכספי המכירה, הלהיב את חברו הטוב נדיר ויחד הם הלכו להגשים את חלום ארמיס. רפפורט מצידו, הקים את Wiz, שמוערכת כיום ב-6 מיליארד דולר.
מה בער לך להקים את ארמיס, למה לא נשארת קרוב לסיר הבשר?
"החיידק של היזמות. ורציתי משהו משלי. ראיתי את היזמים של אדאלום".
רפפורט לא התבאס?
"הוא תמיד ידע והוא אמר, 'זה מה שאתה צריך לעשות'. הוא עודד ודחף אותי לזה. נדיר ואני גייסנו מאותם משקיעים של אדאלום - גילי רענן מקרן סקויה, זוהר זיסאפל, וגם אסף נכנס בתור משקיע ראשון בארמיס. לפני שנתיים סגרנו מעגל כשנדיר ואני השקענו ב-Wiz שלו. יש הרבה פרגון בתחום. מפרגנים כי יודעים כמה קשה עבדת, שלא זכית בלוטו ולא קיבלת ירושה. אם הייתי מתחיל את הבוקר בדרינקים בנמל, שותה לי מרטיני, זה היה צורם לסביבה. אבל כולם רואים כמה אני עובד קשה, את העייפות והלילות ללא שינה. גם היום רואים אותי בשלוש בלילה עדיין זמין, וחזרתי עכשיו לטיסות מטורפות. לא כמו ב-2019 עם חצי מיליון מַייל בשנה, לשם אני לא חוזר".
למקום אחד הוא כבר כן חוזר. הביתה, לאשתו שארין פישר, אשת היי-טק בפני עצמה ששותפה בקרן ההון סיכון Fort Ross Ventures. פישר, 33, לשעבר מנהלת תוכנית הסטארטאפים של 8200, הכירה את יבגני דרך חברים משותפים בקליפורניה, ואחרי קפה שהפך מהר מאוד לארוחת ערב, הם מצאו את עצמם בסופשבוע רומנטי בניו-יורק. מכאן קצרה הדרך לחתונה המתוקשרת שנערכה בחוות רונית בספטמבר האחרון, שבה הופיעו סטטיק ובן אל, ארז קומרובסקי ניצח על הבופה, וכל הנכונים והצעירים של עולם העסקים הישראלי פיזזו על הרחבה.
הזוגיות שהתחילה בעמק הסיליקון וידעה שנה מאתגרת של לונג דיסטנס עם פגישות חטופות בכל מיני בירות ברחבי העולם, נחתה ב-15 במארס 2020 בדירה השכורה בשכונת בבלי בתל-אביב, והקורונה הגיפה עליה את הדלת. יבגני: "חזרנו מניו-יורק ישר לבידוד של שבועיים בארץ. זה היה מאתגר, כמו להרבה זוגות. קפיצה ישר למים העמוקים. אבל זה עבד לנו טוב ברוך השם, וכבר בסוף 2020 הצעתי לה נישואים במלון גורדוניה מול הנוף של הרי ירושלים, אחרי שבבוקר היינו בכותל".
מה אמרו סבא ואמא?
"נורא התרגשו, הם אוהבים אותה כמו הבת שלהם, והמשפחות אוהבות להיות ביחד. עשינו כולנו את ליל הסדר אצל ההורים שלה באלפי מנשה, ופתאום אמא, סבא ואני היינו מוקפים במשפחה. שארין היא חצי תימניה וחצי גרמניה-רומניה, ובפעם הראשונה כשהייתי אצלם בארוחת שישי ואבא של שארין עשה קידוש, הבנתי למה בנעורים שלי חלק מהחברים אמרו שהם יכולים לצאת רק בתשע בערב אחרי ארוחת שישי, כי על זה לא מוותרים. מאז אנחנו כבר לא לבד סביב השולחן בשבתות ובחגים. עד שפגשתי את שארין לא רציתי להתמסד, אבל כשאתה פוגש את האחת, או כמו שאמא של שארין אומרת 'זיווג הגון' - אתה לא רוצה משהו אחר".
