"אני לא יודע על מה מגיע לי לקבל את האות", אומר ברצינות עמי זוגלובק, הבעלים של חברת זוגלובק, כשהתייחס להיבחרו ליקיר העיר נהריה לשנת 2023. "רונן מרלי, ראש העירייה, התקשר אליי ובישר לי על כך. כששאלתי אותו על מה, השיב, שעשיתי רבות למען העיר. עשיתי ואמשיך לעשות כמה שאני יכול, אבל אני לא עושה דברים כדי לקבל פרסים. בכלל, מעולם לא דחפתי את עצמי ולא רציתי להתבלט, קשה לי הדבר. אני הולך ברחוב בנהריה, והרבה אנשים לא מזהים אותי. הם יודעים שיש פה עמי זוגלובק, אבל הם לא באמת מכירים".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
אנחנו חיים במציאות בה לא אחת אומרים לנו למה ובמה אנחנו לא בסדר. מה רע בקצת פרגון?
"צריך לדעת לפרגן לדברים טובים, אבל כשאני עם עצמי, אני מבקר את עצמי בלי הפסקה, מה שמקשה עליי לא אחת את החיים", הוא מודה. "אני באמת לא יכול אחרת, זה האופי שלי. אני לא יודע ליהנות מדברים, ובכלל אני לא נהנתן. בחורף, למשל, עוברים עליי ימים גרועים, כי בסופי שבוע אני לא יכול לעבוד בגינה, וכשאני לא עובד, כל הגוף כואב לי. במשך כל השבוע אני עושה פעילות, כדי להרגיש טוב. מאז הקורונה אני לא הולך לחדר כושר. לכן בכל בוקר אני קם, רץ בעיגולים בסלון הבית, רואה טלוויזיה אגב כך, ואז הולך לעבודה, למשרדים או למפעל. גם בשבתות אני רץ ועובד בגינה. אני גם לא יודע ולא אוהב לנוח ולא יוצא כמעט לחופשות. במשך כל חיי יצאתי שלוש פעמים לחופשות עם המשפחה, כי חופשות עושות לי רע. אני זוכר שטסתי לפרנקפורט לנסיעת עבודה. הלכתי לתערוכה וחזרתי למלון מיד. אני לא נהנה משיטוט ברחובות".
מספיקה שעה קלה עם זוגלובק, כדי להבין שהאיש, שבאפריל הקרוב ימלאו לו 83, לגמרי מתכוון ושלם עם דבריו ועם דרך חייו. הוא נולד בנהריה, בן שני מבין ארבעת ילדי המשפחה. הוריו, ריינהולד אברהם ואירמגרד יונה, הקימו את החברה לפני 85 שנה, בה הוא עבד מגיל צעיר וצמח איתה ביחד.
גם היום, בגילו, הוא מגיע לעבודה מדי יום. "התקופה הכי ארוכה ששהיתי מחוץ לבית הייתה כשנסעתי לבקר את אלי, בני, שהתגורר 17 שנה בארה"ב", הוא מוסיף. "הייתי אצלו בזמן שנכנס לזוגלובק מנכ"ל חדש, ואני יצאתי מהניהול השוטף. מכיוון שהיה לי קשה לא להיות במפעל, טסתי להתנתק. כשחזרתי לארץ מיד חזרתי לעבודה".
זוגלובק, חברה תעשייתית ישראלית בתחום המזון, הוקמה ב-1937, עם עליית המשפחה לישראל. מאז הקמתה מייצרת החברה מוצרי בשר ומוצרים שהם תחליפי בשר. הבעלות על החברה נמצאת היום בידי עמי בלבד, לאחר שבמאי 2022 השלים את תהליך השליטה על החברה המשפחתית, כשרכש את מלוא אחזקותיה של אחותו, יעל אנדר-זוגלובק, שמתגוררת עם משפחתה בטורונטו שבקנדה, וממשיכה לכהן בדירקטוריון החברה.
"חשוב לי שזוגלובק תישאר בבעלות המשפחה. אני רואה בעמי, אחי, ובמשפחתו, את דור ההמשך, ובטוחה שזוגלובק תמשיך לצמוח ולשגשג תחת הובלתו של אלי זוגלובק", אמרה אז, במעמד רכישת המניות שלה בידי עמי, וכיוונה לאלי, בנו של עמי, שמשמש היום יו"ר החברה.
"מאז שהייתי ילד קטן הייתי קשור לבית ובעיקר לאבי", ממשיך זוגלובק. "מאוד סבלתי, למשל, כשהייתי ארבע שנים בבית ספר לקציני ים בעכו. יעצו לי ללכת ללמוד שם והלכתי, אבל לאורך כל השנים חסר לי הבית. כל 'אפטר', בזמן שהחבר'ה הלכו לקולנוע, אני הלכתי לראות את אבא וחזרתי. זה אולי נשמע לא ממש נורמלי, אבל זה אני".
אנחנו יושבים במשרדי החברה, שממוקמים בבית בו נולדו וגדלו הילדים לבית זוגלובק. מפעל החברה, אגב, נמצא בשלומי. בראיון לוקחים חלק גם אלי, הבן הבכור (53). הבן הצעיר, דני, נמצא בעבודתו, כמנהל חנות המפעל. בסלון הבית פזורות תמונות שמנציחות את המשפחה המורחבת, וצביה, רעייתו של עמי, מגישה ירקות טריים וצלחת עמוסה בנקניקים. "את יודעת שעוד מעט אנחנו חוגגים 54 שנות נישואין?", היא שואלת בגאווה ומלטפת אותו. "כן, זה יהיה ב-18.2", הוא מחייך. "יש לנו הרבה 18 במשפחה. ימי הולדת וימי נישואין. מספר מזל אצלנו".
איזו ילדות הייתה לכם בנהריה של פעם?
"נהדרת. לא חסר לנו דבר. בשטח הזה היה משק חקלאי, לולים בהם גידלנו את סוגי העופות, היו שדות של תירס ואספסת. לכאן הבאתי את החברים שלי, ששיחקו איתי בשדות וגם לקחו חלק בחליבה של הפרות. לא שיעמם לנו לרגע. גידלתי פה עגל, שלא הרשיתי שישחטו אותו. הוא הגיע למשקל של 700 ק"ג, הוא היה החבר הכי טוב שלי. קראתי לו אורי, וסבתי שמרה שלא יגעו בו. היא הבטיחה לי את זה וקיימה. כשהעגל הזה היה רואה אותי, הוא היה עושה תנועות שמחה. היה קשה להאמין כמה התקשרנו אחד לשני".
אלו היו שנים בהם נהריה הצמיחה תעשיינים, כדוגמת משפחת שטראוס ומשפחת ורטהיימר.
"את משפחת ורטהיימר לא הכרתי כל כך, אני רק זוכר את הצריף בו הם תיקנו אופניים בתחילת דרכם. הקשר שלי עם משפחת שטראוס הולך אחורה, לזמן בו הייתי הולך עם עגלה כדי להביא מהם מי גבינה, להאכיל את העגלים שלנו".
"רק מי שחקלאי בדם שורד"
משפחת זוגלובק ידעה עליות ומורדות כחברה משפחתית. כחלק מהסיפור, חזר אלי זוגלובק לישראל בשנת 2007, לאור העובדה, שעמי ויעל רכשו את המניות מהאח הנוסף והגיס, ונשארו בבעלות משותפת על החברה, כל אחד מהם 50%, כאמור, עד 2022, אז רכש עמי מיעל את חלקה. "בתחילת הדרך היינו כל האחים ביחד בחברה והייתה חלוקת עבודה, עד שנוצרה ההפרדה בינינו", מספר זוגלובק. "אז קראתי לאלי לדגל, ביקשתי שיחזור לישראל".
5 צפייה בגלריה
הכל נשאר במשפחה. מימין: דני, צביה, עמי ואלי זוגלובק ביום ההולדת 80 לעמי
(צילום: רובי נוי)
"לא היה בתוכניות שלי בכלל לחזור לישראל", מודה אלי. "היה לי טוב שם. אבל במהלך רכישת המניות, כשהגעתי לפה לפגישות, הבנו שאני חייב להישאר פה, ואני שמח על כך. היום, אף אחד מהילדים שלנו לא נמצא בעסק. זה בסדר שבמועצת המנהלים ובדירקטוריון ישבו, אבל הניהול לא יהיה מבוזר. גם לאור תקלות ובכלל, הבנו שזו ההחלטה הנכונה. הילדים יכולים לעבוד במפעל, אבל בתפקידים בריצפת הייצור, לא בתפקידים ניהוליים".
עמי, אתה עובד במפעל מגיל צעיר. מה השתנה?
"צריך להתחדש כל הזמן, להתייעל. הלחץ הכלכלי דורש התייעלות. היום אני יותר מפקח על מה שקורה, מקשיב, נותן עצות".
חוויתם במהלך השנים גם רגעים פחות נעימים. למשל, כשנטען נגדכם, שהייתה התעללות בבעלי חיים תוך כדי ניודם. יש לכם גם מתחרים, והתקשורת והרשתות החברתיות לא עושות הנחות, ובצדק. מילים כמו ריקול מתעופפות ומאיימות.
"הרבה דברים שנאמרו ונכתבו לא בהכרח נכונים, והם מאחורינו", הוא משיב מיד. "זוגלובק תמיד היתה ותישאר עם DNA של הקפדה על תהליך הייצור ולא מתפשרת על האיכות. תקלות קורות בכל מקום, כל יום יכולות לצוץ בעיות. השאלה היא מה מחליקים ובמה מטפלים. מעולם לא החלקנו דברים, תמיד טיפלנו. סלמונלה, למשל, נמצאת בכל מטבח, על כל קרש חיתוך. 80% מהעופות בארץ נושאים סלמונלה, שנעלמת עם הבישול. חייבים לשמור על ניקיון מוחלט, על אריזות מוקפדות, זה קיים אצלנו וימשיך להיות כך.
"מה שהשתנה בוודאות הוא עבודת האדמה. חקלאות זו עבודה קשה ולא מתגמלת כ"כ, לצערי, ותעשיית המזון היא הכי קשה בגלל הרגולציות, זה בכל העולם כך. בגרמנית יש מושג: 'החקלאי הלא חכם'. אתה עובד קשה, תלוי במזג האוויר, ברגולציות, אף פעם זה לא יצליח לך בגדול. זה לא מסחר ולא הייטק. רק מי שחקלאי בדם שורד. אני מביט סביב ורואה עובדים זרים. לא גשם ולא שמש ולא לעבוד קשה, אלא לשבת במשרד עם מחשב".
"מתסכל מאוד לראות לאן הגיעה התעשייה בישראל ובעיקר תעשיית המזון", מוסיף אלי. "זה חכם להשקיע בעולמות ההייטק לטובת המדינה, אבל העולם לא יכול לחיות רק מהייטק. אי אפשר לשפוך את התינוק עם המים. צריך לתת גם לתעשייה את הכבוד שלה. לצערי, היא הפכה ב-20 השנה האחרונות לשקופה. הצעירים לא רוצים לבוא אליה, כי זו עבודה שחורה. בינינו, מי רוצה לשלוח את הילד שלו היום לעבודות כאלו? עם 20 אלף עוקבים הוא כבר מיקרו משפיען. אנשים נכנסים לפס הייצור אצלנו ונעלמים מהעמדה שלהם עם הנעליים ולא רואים אותם יותר. מה עושים? משקיעים הרבה באוטומוציה".
"רק שמישהו צריך להפעיל אותה, והיום גם קשה למצוא פה טכנאים. אפילו טכנאים צריך להביא מחו"ל", מסכם עמי.
אנחנו נמצאים בסלון המשפחתי של פעם. בשיחות סלון אז והיום אתם מדברים על העסק?
"היום פחות, אבל בעבר העסק היה נוכח בסלון. העסק ופוליטיקה".
אמרו לי שעדיף לא לדבר על פוליטיקה.
"זה נכון", מחייך אלי. "לא כולנו מחזיקים באותה דיעה, ואנחנו משתדלים שלא להתרגז אחד על השני, לכן עדיף לא להיכנס לזה. אני לוקח חלק בהפגנות, זה מה שאוכל לומר. מה שבטוח, לכולנו אכפת מהמדינה וממה שקורה פה".
"אני טועם את התחליפים, אבל חוזר לאכול בשר"
גם מזוגלובק, באופן טבעי, לא נעלמה העובדה, שהעולם צועד לכיוון של תחליפי בשר, ואוכלוסיית הצמחונים והטבעונים גדלה משנה משנה. עוד לפני כמה שנים אמרו בזוגלובק, כי עתיד החברה הוא כחברה טבעונית, אמרו ועשו. ב-2018 החלה החברה לשווק מוצרי מזון טבעוניים תחת המותג "זוגלו'ס", וב-2021 מוצרים טבעוניים תחת המותג Wonders of Nature. "יש לי הרבה מה להגיד על הנושא הזה", אומר עמי. "עוד ב-1982 פתחנו מפעל טבע. אבל תראו מה קרה לביונד מיט, החברה האמריקנית שמייצרת תחליפי בשר מבוססי צמחים. המניה שלה מתרסקת. צריך להבין, בשר הרבה יותר זול מהתחליפים שלו, ומי שאוהב לאכול בשר, לא יוותר על זה, בסופו של דבר. אני טועם את התחליפים, הם טעימים, אבל חוזר לאכול בשר".
"בשנת 1995 יצאנו עם שוק תחליפי בשר, ואז מכרתי את המפעל לנסטלה-אסם בארה"ב, שסגרו את המפעל כעבור כמה שנים", מדגיש אלי. "התבטאתי כבר בעבר בזכות הצמחונות והטבעונות, אבל צריך לקבל פרופורציה. שוק תחליפי הבשר בעולם מגלגל 4.5 מיליארד דולר בשנה, בזמן שמפעל לנקניקים גדול בארה"ב מגלגל סכום דומה. זאת בזמן שתעשיית הבשר בעולם היא מעל טריליון או טריליון וחצי דולר. הייתה תקופה של אג'נדות חברתיות סביב הנושא, ויש עצירה של זה עכשיו, לפחות בישראל".
"שוק המזון הולך להשתנות", מכריז עמי. "עוד 10 או 20 שנה יהיה הרבה יותר כבוד למזון ממה שיש היום. האינפלציה סביב מחירי המזון לא תעצור. נוציא הרבה יותר כסף על מזון ופחות על דברים אחרים".
"כמי שניהלה את שוק תחליפי הבשר בארה"ב ובצפון אמריקה כל השנים, מה שהשתנה במשך השנים הוא, שהרבה צמחונים הפכו לטבעונים, אבל בסה"כ עוגת הבשר לא קטנה", מדגישה אנדר-זוגלובק. "גם בישראל, שוק הוגאניזם מתקיים בתל אביב ובמרכז הארץ. בפריפריות הסיפור הוא לגמרי שונה".
בין יתר הנימוקים על זכייתו של זוגלובק באות יקיר העיר, נמצאת פעילותו העניפה בנושאים חברתיים. כדוגמה, ב-2001 הוא זכה בפרס ראשון למעסיק קולט עלייה מטעם הסוכנות היהודית, הוא ידוע כתומך בפרויקטים של העצמה לנשים עובדות, בתמיכה בפרויקטים חינוכיים, מקדם את נושא איכות הסביבה, וביחד עם אחותו הם מעניקים תמיכה קבועה לצה"ל.
בוא נדבר קצת על המפעלים החברתיים שלך. מהיכן זה מגיע?
"ככה גדלנו", הוא משיב לאחר שתיקה וניכר בו שהוא מתרגש. "עוד אמא שלנו תרמה כיתת מחשבים בשלומי. הפעילות החברתית היא חלק בלתי נפרד מהחיים ומההצלחה. אנחנו נותנים, אבל אני מעדיף לא להרחיב על כך. מתן בסתר הוא ערך בפני עצמו עליו גדלנו".
"בזה עמי דומה לאמנו", מעידה יעל. "הוא אינטליגנט, עקבי, חרוץ, צנוע, שקט. איש עבודה. הוא לא מעיד על עצמו, אז אני אעיד בשבילו. אם 25% מתושבי המדינה היו כמוהו – המדינה הייתה נראית יותר טוב".
פורסם לראשונה: 08:18, 27.01.23
