מידי יום בשבועות האחרונים מתיישב אלי מרזל, מנכ"ל המכללה האקדמית תל אביב-יפו, בקפיטריה של המרכז, כשסביבו סטודנטים וסטודנטיות. חלקם סיימו רק לאחרונה שירות מילואים במסגרת מלחמת חרבות ברזל, חלקם לא גויסו, אבל רישומי המלחמה הנוראה חרוטים בהם. הם מדברים ומספרים, הוא מקשיב. "אירועי ה-7 באוקטובר וכל מה שהגיע אחריהם הם חוויה טראומטית לכל אחת ואחד מאיתנו. חלק מהסטודנטים היו ממש בחזית, חלק בעורף, חלק חוו דברים קשים כמו איבוד חברים או קרובי משפחה. אמנם, התפקיד שלנו כמכללה הוא להנגיש להם את ההשכלה הגבוהה ושיסיימו תואר, אבל לא רק. לא פחות חשוב זה לדבר איתם, להקשיב להם. לא רק אני מקשיב, כל אנשי הסגל נחשפים לסיפורים הקשים שלהם, ונערכנו לזה במיוחד".
איך?
"הכשרנו את אנשי הסגל, יצרנו קו חם לסטודנטים בו הם מקבלים תמיכה פסיכולוגית. אנשי סגל מתנדבים לכך, הכל דיסקרטי ותחת חיסיון. הם קיבלו הדרכה על מה לדבר עם הסטודנטים, מה אומרים להם ומה לא. בנוסף, יש מערך פסיכולוגים לשירותם, שזה אומר שירות פסיכולוגי אישי, כמענה ראשוני או ארוך טווח. המטרה היא לתת להם לדבר כמה שהם צריכים ויכולים, כדי שלא ישאירו דברים לא מעובדים. ברור לנו ולי שהמשימה הכי חשובה היא לא לאבד אותם".
לתפקידו הנוכחי נכנס מרזל בדיוק לפני שנתיים, בתום תקופת צינון של שנתיים מסיום תפקידו האחרון כמנכ"ל משרד מבקר המדינה, תחת המבקר יוסף חיים שפירא. הוא בן 53, מתגורר במוצא עלית, נשוי לד"ר גבריאלה מרזל ספקטור, אב לשניים, בעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת חיפה, ותואר שני נוסף במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב.
למרות ההיכרות המעמיקה שיש לו עם המערכת הציבורית בישראל והיותו שועל ותיק במערכות גדולות, דבר לא הכין אותו לפתיחת שנת לימודים כמו השנה. "המלחמה פרצה רגע לפני תחילת שנת הלימודים האקדמית, כשאירועי השבת השחורה היוו ועדיין מהווים רעידת אדמה", הוא מספר. "עבורי זה אחד מהאתגרים הגדולים שהתמודדתי איתם בתפקידיי השונים, מבחינת התרומה שלנו למול האסון הגדול שקרה לנו. אנחנו פועלים אל מול הקושי, ויש קושי, ועם כל אי הוודאות. מכאן הגיעה ההחלטה לא לבטל את השנה אלא לדחות את פתיחתה, כשבזמן הזה נערכנו למציאות החדשה. מערכת ההשכלה הגבוהה בכללותה הפסידה המון כסף בגלל המלחמה וממשיכה להפסיד, אבל למול הקושי העצום יש כאן אתגר ערכי ולאומי עצום. אני מרגיש גאה להיות מנכ"ל במערכת השכלה גבוהה בתקופה הזו, ולוקח לתפקיד את כל הידע והניסיון שרכשתי בתפקידיי הקודמים".
התאמות וסיוע לסטודנטים המילואימניקים
במכללה הוותיקה, שקיימת כבר כ-30 שנה, 4,220 סטודנטים לתואר ראשון ושני, מספר אנשי הסגל עומד על כ-500. עם תחילת המלחמה גויסו כרבע מהסטודנטים לתואר ראשון ושני למילואים, כ-600 מהם השתחררו לאחרונה, רובם עם צפי לשירות מילואים נוסף בקרוב, 400 עדיין במילואים. 40% מפקולטות מסוימות היו במילואים. לא יודעים כמה יגיעו ואולי יחזרו שוב למילואים, חלקם חזרו עם צווי מילואים ביד. חמישה מהסטודנטים נרצחו ונהרגו במסיבה ברעים ובקרבות, אחד הסטודנטים נרצח בפיגוע הירי באלכסנדריה, שהתרחש ב-8 באוקטובר 2023.
ברקע חזרת חלק ממשרתי המילואים ללימודים האקדמיים, רבים מתחו ביקורת על מתווה התמיכה בהם, שלא עונה על צרכיהם הכלכליים ולא מיושם כנדרש בחלק המוסדות. מרזל מספר, כי בעקבות המלחמה, החליטה המכללה על צעדים מקלים, בהם הקלטה של רוב הקורסים, מתן גמישות רבה בכל הנוגע לנוכחות בשיעורים, שיעורי תגבור מיוחדים, הענקת הציון הגבוה מבין שני מועדי הבחינה בכלל הקורסים בסמסטר א', קורס חוזר ללא תשלום וסיוע כלכלי הכולל פריסת לימודים ללא תשלומי גרירה, ומענק בסך 10,000 שקל לכל סטודנט/ית מיישובי העוטף.
"יצרנו שנה 'צפה'", הוא מוסיף. "זה אומר שאין תאריך התחלה ותאריך סיום, כדי שמי שיצטרף בכל שלב ללימודים יוכל להשלים את הסמסטר כמה שיותר מהר. יש גם התאמות כלכליות ומלגות עבור אלו שחזרו ממילואים, חלקם איבדו את מקומות העבודה שלהם".
4 צפייה בגלריה
"המשימה הכי חשובה היא לא לאבד אותם". אלי מרזל עם סטודנטים במעגל שיח בקפטריה
(צילום: עצמי)
יש לא מעט טענות של מילואימניקים, שמעוניינים לחזור ללמוד בתום שירות המילואים, ולא זוכים למענה במוסדות הלימודי האקדמיים.
"המלחמה השפיעה על כלל הסטודנטיות והסטודנטים, ועל המוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל. במקרה שלנו, הנהלת המכללה, דקני בתי הספר, ראשי התוכניות והסגל האקדמי והמנהלי, בהתייעצות עם אגודת הסטודנטים, הקימו מערך מגוון של תוכניות והשלמות לימודיות לצורך ההשתלבות האקדמית של משרתות ומשרתי המילואים. הנהלת המכללה מקיימת איתם פגישות אישיות לאחר שחרורם מהמילואים, מקשיבה ומוצאת להם פתרונות בתפירה אישית. עבור אלו שמשתחררים בימים אלו מהמילואים, אף נפתח עוד סמסטר במקביל לסמסטר הנוכחי, שיסתיים בתום תקופת הבחינות. המכללה גם הרחיבה את היקף הסיוע הכלכלי לסטודנטים/יות שנפגעו כתוצאה מהמלחמה, בין היתר כדי לסייע לאלו, שמצבם הכלכלי הורע עקב שירות מילואים ממושך.
"ידוע לי שיש סטודנטים, שהתוכניות הגנריות המוצעות לכלל הסטודנטים, לא מתאימות להם. אנחנו פועלים לשלב אותם ולהתאים להם באופן פרטני תוכניות לימודים, כדי שלא יאבדו את השנה האקדמית כולה. אנשי סגל בכירים גם מלווים כל אחד מהם, לצמצם את אי הוודאות בה הם נתונים. המשימה של שילוב הסטודנטים שהיו במילואים בחזרה בלימודים היא המשימה החשובה ביותר העומדת לעיני כל סגל המכללה. זוהי שליחות לאומית עבורנו".
בתפקידך האחרון כיהנת במשך שבע שנים (2012-2019) כמנכ"ל משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. לאחרונה קרא מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, לחקור את אירועי הטבח של השבת השחורה, ודחה את פניית תנועת "אומ"ץ" לחדול מהחקירה, והבג"צ בדרך. מה דעתך על כך?
"לעניות דעתי, מה שעשה אנגלמן הוא לא בסדר. כמובן שאנגלמן נבחר כדין, ויש לו סמכויות לייצר ביקורות על כל מה שהוא רוצה. במשרד מבקר המדינה עובדים אנשים שיקרים לי, שעושים את עבודתם נאמנה. אני שומע את הביקורת שיש על המשרד הזה ועל העבודה שנעשית בו, זה מאוד מצער אותי. יש תפקיד מאוד חשוב לביקורת המדינה, זה מתחבר לאומץ ולחובה לשקף אמת ולא להתחבא. עם זאת, נוצר דיסוננס בין הצהרות המבקר שהוא נתן כשנכנס לתפקיד, שאמר בשעתו, מעל כל במה, שהוא לא יבצע ביקורת בזמן אמת ולפני קבלת החלטות. זו המדיניות שלו ועל סמך זה בחרו בו. ועכשיו נותר דיסוננס גדול בין המדיניות שהוא הצהיר עליה לבין המעשים שלו".
4 צפייה בגלריה
"נוצר דיסוננס". הרמטכ"ל הרצי הלוי ומבקר המדינה מתניהו אנגלמן
(צילום: דובר צה"ל, יאיר שגיא)
בין ההסברים שלו לחקירה בזמן הזה נמצאים טיעונים הגיוניים. בוא גם נסכים, שאנגלמן הוא אדם חושב ולא 'שולף'. למשל, הוא מבקש לייתר ועדת חקירה ממלכתית בהמשך, או כפי שכתב היועץ המשפטי של משרד המבקר, עו"ד יואל הדר: "מבקר המדינה ימשיך לפעול במסגרת סמכותו, על-פי המציאות הנגלית לעיניו, במטרה לחשוף ולמנוע ליקויים, כל שכן אסונות עתידיים, כשלנגד עיניו טובת כלל אזרחי ישראל והם בלבד".
"מתניהו אנגלמן בעצם אומר, שעכשיו, בסופר זמן אמת, הוא יעביר ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות, כי צריך להסביר לציבור מה קרה פה. לי נראה מוזר, שהוא שינה את המדיניות שלו, והחלק הזה, של שינוי המדיניות מייצר אצלי חשדנות כלפי הסיבות. חשוב לי להדגיש. אני מאמין, שהמדיניות הייתה צריכה להיות מלכתחילה אחרת, ואני מברך על גישה אקטיביסטית יותר. אבל אין מקום לחקירה בזמן שהתותחים רועמים, כי ביקורת היא תהליך מעמיק, שלוקח זמן. מעבר לאיסוף מסמכים בכמות ענקית, זה אומר לדבר עם אנשים, להעסיק עכשיו את הצבא. זה חייב יהיה להיעשות, אבל אני לא חושב שנכון לעשות זאת במהלך המלחמה עצמה. אפשר לחכות עם זה, לא יקרה דבר".
כשנכנסת לתפקיד מנכ"ל המכללה הצהרת, בין היתר, על החזון שלך להפוך אותה לראשונה בישראל שמציעה לימודים היברידיים מלאים, למשל שתלמידים יוכלו ללמוד מהבית עם משקפי VR או לבחור להגיע לכיתה, ושיעורים מוקלטים בלייב שיגיעו לענן ייעודי לכל תלמיד. מה קרה עם זה?
"המכללה מובילה בשנים האחרונות את חזונה המרכזי, הפיכתה למכללת אימפקט. מאחורי החזון עומדת אסטרטגיה של צמצום פערים עם הפריפריה, פיזית וחברתית, כדי להנגיש את ההשכלה הגבוהה לכאלה שמרחק פיזי או חברתי מונע אותה מהם. לא ויתרנו על התוכניות, אם כי הביצוע יהיה קצת יותר איטי. אנחנו עומדים לבנות בניין חדש, שבו תהיה סביבת לימודים שונה.
"הסטודנטים של היום מחפשים לא רק חומר אלא מבקשים חוויה של למידה, שיכולה להתבצע לא בדרך המסורתית. לא חייבים כיתה שנראית כמו כיתה. אנחנו רוצים כיתות בהן הסטודנטים יוכלו לצייר על הקירות, השולחנות יהיו שולחנות זזים, ואפשר שכמה סטודנטים ישבו סביבם. תהיה גם מעבדת חדשנות. אנחנו משקיעים כסף בדברים חדשים ומחדשים. אל מול שורת הרווח הראשונה, קבלת התואר, אנחנו מכווינים את הסטודנטים לראות גם את שורת הרווח השנייה והשלישית בפעולותיהם: ההשפעה הסביבתית, החברתית והפוליטית של שורת הרווח הראשונה, כדי להשפיע באמצעות ידע ומיומנויות אקדמיות על המציאות בכל תחומי החיים".
איך עושים את זה?
"באמצעות חיבור בין תיאוריה להתנסות מעשית בשטח, בשיתופי פעולה עם חברות וארגונים מובילים: עסקים, חברות הייטק, ארגוני מגזר שלישי, רשויות מקומיות, יוזמות פרטיות ועוד. מודל הוראה ייחודי זה נותן לבוגרים/ות יתרון לאחר סיום הלימודים שלהם כבר בראיון העבודה הראשון שלהם".
בין תפקידיך הקודמים, כיהנת כסגן נשיאת המרכז הישראלי להעצמת האזרח. בין היתר מתמקדת פעילות המרכז בפיתוח מאגרי ידע מחקרי ואקדמי, ככלי פיקוח ומעקב אחר תהליכי יישום החלטות ציבוריות, וגם בהובלת שיח ציבורי, תקשורתי ופוליטי לטובת העמדת הנושא במוקד סדר היום. זה נראה לך בר ביצוע במציאות של ישראל 2024?
"בהחלט. חלק בלתי נפרד מהביצוע של זה מוטל על כתפי ההשכלה הגבוהה. אזרח מעצים את עצמו באמצעות ידע".
רק שלא פעם זה עומד בניגוד למה שהשלטון רוצה שיקרה. חלק ממקבלי ההחלטות פה לא ממש אוהבים את הרעיון של אזרחים מועצמים.
"השכלה גבוהה נותנת כלים להטיל ספק. זה לחקור, להיות סקרנים, לא לקבל עובדות כמו שהן. זה דבר שמאוד חסר היום במדינה. חלק מזה נובע מהעובדה, שהלוגריתמים של הרשתות החברתיות מעצימות את כל אחד. כדוגמה, אם יש מי שחושב שכדור הארץ שטוח, הוא יקבל מידע על זה מהרשתות ויתחיל להאמין שזה באמת כך. קל להיכנע ללחצים חברתיים. האקדמיה מגיעה כמקום שמעודד ומעורר ספקנות, חקרנות וביקורת. זה כל כך נדרש, אחרת נאמין לכל שטות שאנחנו מקבלים".
כדי ליצור משהו חדש, אנשים צריכים לפעמים ללכת נגד הזרם ולצאת מהקונצנזוס, למרות המחירים שיתבקשו מהם. הם נדרשים לאומץ, לצעוק ש'המלך הוא עירום', עם המחיר שיתבקש מכך.
"נכון. וכאן נכנס תפקיד האקדמיה, לעבוד הפוך מזה. אם לא חוקרים את האמת, לא נתקדם. אני מאמין, שמי שבחר במסלול האקדמי ערוך לספקנות והאקדמיה נותנת לו את הכלים לכך. כשמסיימים את הלימודים? לכל אחת ואחד יש את החירות לעשות עם הכלים שהוא קיבל מה שהוא רוצה".
פה נכנסים לשאלה של מה עתיד האקדמיה.
"נכון. ויש כל הזמן דיונים על כך. פעם חשבו שיגיע סוף לאקדמיה, שלא צריך יותר. כי הרי אפשר לקבל כל מידע באינטנרט. והנה, האקדמיה קיימת ומתקיימת ומביאה תוצאות כמקור מידע. עם זאת, צריך כל הזמן לאתגר אותה. יש השתעבדות לטכנולוגיה, ומקום האקדמיה להמשיך לאתגר את המוסכמות. זו תרומה אדירה להתפתחות האדם, ובעת הזו היא נדרשת יותר מאי פעם".
איפה אתה רוצה למצוא את עצמך בסוף שנת הלימודים האקדמית הזו?
"הייתי רוצה שהסטודנטים שנמצאים במילואים ירגישו ביטחון וודאות לגבי הלימודים שלהם, שידעו שהמכללה תדאג להם. שלא יקרה שהחשש שלהם לגבי העתיד שלהם בהיבט האקדמי יעסיק אותם ויפריע להם למלא את המשימה שלהם, הצבאית והאזרחית. מעבר לזה, אני רוצה לראות את הדור הבא מגיע להשכלה גבוהה, רואה בה ערך, ומבין שאלו הכלים שיש להשתמש בהם כדי להשתלב ולהיות חלק מההנהגה הבאה, כלים שכדאי שיהיו להם למען התקומה ולמען עתיד טוב יותר לדורות הבאים ולמדינה שלנו".
אתה רואה את אחד המנהיגים הבאים צומח מתוך המכללה?
"בהחלט. אני רואה את הרצון שלהם לשינוי, בקטע הצבאי, האזרחי והמדיני-פוליטי. זו תולדה של כל מה שקרה כאן עוד בטרם המלחמה. מה שקרה בשנה האחרונה, שנת המחאה. אני רואה איך הסטודנטים יותר מעורבים ומתעניינים, אני בהחלט מוצא תקווה בזה, להצמחת מנהיגות חדשה, והיא בהחלט יכולה לקום מתוך המכללה".
מרזל אוהב לשטוח את משנתו החינוכית, הכלכלית והציבורית, אך הרבה פחות להשיב על שאלות אישיות. למשל, איך הוא מתמודד אישית עם הקושי, לאיזה קוקפיט הוא מכניס את עצמו, כדי להשיב לעצמו על שאלות ואתגרים, ולהגיע "נקי" למשימה הבאה. כך, כשהוא נשאל על עברו, כשחקן כדור-מים, וכמי שעוסק בצלילה ספורטיבית. "עדיין שחייה וצלילה הן ספורט מועדף עבורי", הוא משיב בסוף בחיוך. "שיחקתי כדור-מים ושחיתי במשך שנים באסא ירושלים ובהפועל ירושלים, כשחקן ליגה וכשחיין. היום אני שוחה לפחות פעמיים-שלוש בשבוע. אני זקוק לזה כדי למקד את המחשבה והאנרגיות, ולצעוד אל האתגרים הבאים. גם הצלילה היא חוויה יוצאת דופן עבורי. אין כמו על השקט שיש מתחת למים. שם אני מצליח למקד את המחשבה, זה סוג של מדיטציה עבורי".
