את ההתרגשות הגדולה בבסיס האספקה 6020 בתל השומר, לא היה אפשר לפספס: מסע כומתה מיוחד במינו של מתנדבים ומתנדבות עם צרכים מיוחדים. את הקריאות המסורתיות "מי משוגע? - אני משוגע!" ממסעות לוחמים, החליפו קריאות לא פחות חשובות של: "מי מסוגל? - אני מסוגל!".
אומנם הם לא הלכו מרחק גדול, או צעקו בקול הכי חזק, אבל כל צעד שעשה כל אחד מאותם 30 החיילים החדשים היה מלא בגאווה. ההליכה הסתיימה בזריקת רימוני עשן, כמיטב המסורת ביחידות קרביות. והכול מול עיניהם הגאות של עשרות הורים ובני משפחה נרגשים, שעמדו שם עם ניידים שלופים ולא הפסיקו לצלם את הרגע המיוחד.
השיא של היום המיוחד הזה הסתיים בטקס מרגש, שבו כל אחד מהם קיבל כומתה, תג יחידה, סיכה ודיסקית - ממש כמו כל חייל בצה"ל. "זה לא תהליך של חיול - זה תהליך של שייכות", מסבירה רס"ן עינב לקט, מפקדת מערך מתנדבים. "הם עדיין מתנדבים, אבל הם מקבלים את הכומתה וכל השאר ומרגישים חלק ממשהו גדול יותר, בדיוק כמו כל ילד בגילם".
מה תפקידם בצבא?
"הם פשוט דואגים לכל החיילים ולכל הלוחמים שלנו בצבא, שיקבלו את הציוד הכי טוב שיש, ובסופו של דבר הם תורמים רבות להכנה של הצבא, להגברת הכשירות והמוכנות למלחמה".
30 החיילים החדשים גויסו במסגרת תוכנית "גדולים במדים", שמפעילה עמותת "יד לילד המיוחד", ופועלת כבר עשור. התוכנית פועלת לשילוב נערים עם מוגבלויות בצה"ל ובכך להביא לשילובם בחברה הישראלית. המטרה המרכזית של מי שעומד מאחוריה היא לשלב אותם בסופו של דבר בתעסוקה אזרחית, כדי שיוכלו לחיות חיים עצמאיים ככל האפשר.
במהלך התוכנית הנערים והנערות מקבלים הזדמנות שוויונית להתנסות בעבודה יצרנית עם כלל החיילים במסגרת הצבא - שמצידו מספק להם מעטפת של מקום עבודה מוגן. השילוב ביניהם תורם רבות גם לשאר החיילים בבסיס: הוא מסיר את המחסומים והדעות הקדומות ומאפשר להם לקבל את השונה והחריג כשווה בין שווים.
מאמצים ונהנים
תוכנית "גדולים במדים" של עמותת "יד לילד המיוחד" גדלה בשנים האחרונות בקצב מהיר של 25% בשנה. זה קרה בזכות חברות עסקיות בישראל, שמאמצות יחידות בתוכנית ומממנות את ההוצאות הרבות הכרוכות בשילוב קבוצה חדשה של צעירים עם צרכים מיוחדים בצה"ל. עשרות חברות במשק מאמצות קבוצה של 10 עד 15 צעירים עם צרכים מיוחדים למשך חמש שנים, מה שמאפשר בפועל לעמותה לשלב עוד ועוד צעירים מתוך רשימה של מאות ממתינים.
האימוץ על ידי אותן חברות לא מתבטא רק בתרומה כספית, אלא גם בליווי של הצעירים בכל תהליך הגיוס והשירות הצבאי. המשמעות היא שהנהלת החברה והעובדים שלה מתייצבים בטקסי החיול, הכומתה וההשבעה שלהם, ואף מזמינים אותם לאירועי החברה. במהלך כל השירות הצבאי שלהם נערך מפגש חודשי בין עובדי החברה המאמצת לצעירים, ונוצרים קשרים קרובים ביניהם שתורמים לשני הצדדים. אותם חיילים הופכים להיות אורחי קבע בכל אירוע, טיול או פעילות אחרת שהחברה עורכת לעובדיה, והערך המוסף שהחיבור הזה מביא לחברה הוא אדיר. במסגרת זאת כל חברה אף תורמת את שמה לאותה יחידה.
לטקס החיול של "יחידת סולאיר", שנערך בבסיס החימוש בנחל שורק, התייצבו כל חברי הנהלת חברת "סולאיר אנרגיות" ועובדיה, כדי ללוות את הצעירים ביום המרגש בחייהם, משל היו קרובי משפחתם מדרגה ראשונה. פאולה וילין שגב, יו"ר דירקטוריון סולאיר מספרת, כי "מהרגע שהגיעו נציגי 'גדולי במדים' למשרדי החברה, היה לנו ברור שזאת העשייה החברתית שחשוב לנו להיות חלק ממנה. מדובר בחיילים לכל דבר ועניין. פתיחת "יחידת סולאיר" מסמלת עבורנו את כל מה שיפה במדינה שלנו. את האנושי, המאחד והמחבר ואת תחושת השייכות למשהו שהוא הרבה יותר גדול מכל אחד מאיתנו. הרצון של הצעירים האלה להתגייס ולתרום למדינה ראוי להערכה רבה".
לתת את היד והלב
סולאיר היא דוגמה מתוך חברות רבות במשק שמושיטות יד ל"גדולים במדים".
בחג חנוכה האחרון, ערכה חברת "שיכון ובינוי" פסטיגל עבור עובדי החברה ובני משפחותיהם. אורחי הכבוד היו חיילי "יחידת שיכון בינוי". הם הדליקו את נרות החג ביחד עם "להקת גדולים במדים", שנתנה שם את הופעת החימום. לדברי תמיר כהן, מנכ"ל "שיכון בינוי", "מדובר בצעירים שהם גיבורים, ועבור משפחותיהם הם מקור לגאווה. הם שומרים עלינו! ואנחנו מאמצים אותם בגאווה".
עבור עובדי "קבוצת חיפה" ("חיפה כימיקלים" לשעבר), החיילים שהם אימצו בבסיס חיל הים באילת, הם חלק בלתי נפרד מהחברה עצמה. ברשתות החברתיות של עובדי החברה הם מעלים מדי שבוע תמונות וסרטונים מהוויי השירות הצבאי שלהם. מוטי לוין, מנכ"ל "קבוצת חיפה" מדגיש, "כי כל עובד בחברה שלנו יודע שיש לנו עוד שלוחה שנמצאת בבסיס חיל הים. מניסיון, זה מעניק ערכים נוספים חשובים לחיי היומיום שלנו כחברה".
"החיים של אדם לא נמדדים במספר הפעימות שהלב שלו פועם, אלא במספר הפעימות שהלב מחסיר", אומר אלי אלעזרא, הבעלים של חברת "אפרידר", שגם לה יחידה במסגרת "גדולים במדים". "הפרויקט הזה בהחלט מחסיר פעימה. כל מי ששותף בו - שותף במשהו עצום".
"היום מפקדי צה"ל רודפים אחרינו כדי שנכניס עוד אנשים, כשלפני עשר שנים ראו בזה נטל", מוסיף הרב מנדי בליניצקי, מנכ"ל "יד לילד המיוחד".
ומה זה עושה לצעירים האלה?
"המשתתפים בתוכנית שלנו עוברים תהליך במהלך השירות, שבו הם מתחילים לחשוב ולהסתכל על החיים אחרת. הם מגלים שהם כבר לא בפינה, ולא מתויגים. הם הפכו להיות שווים בין שווים במלוא מובן המילה. אין שמחה גדולה מזו".
האלוף שלהם
מי שעושה בפועל את החיבור בין "גדולים במדים" למגזר העסקי, הוא יו"ר העמותה האלוף (במיל.) גבי אופיר, בעל קריירה מפוארת בצה"ל ועשייה למען החברה. לאופיר עצמו יש ילדה הלוקה בתסמונת וויליאמס (תסמונת גנטית נדירה, הנגרמת בגלל פגיעה כרומוזומלית). אחרי 33 שנות שירות החליט גבי לעשות הכול, כדי שהילדה שלו תשרת בצה"ל ותהיה חלק מהחברה. הוא פתח את פרויקט "גדולים במדים" יחד עם ה־JNF) Jewish National Fund), צירף את סגן אלוף אריאל אלמוג שנטל פיקוד במטרה לשלב צעירים בצבא ובחיים האזרחיים. הפרויקט זוכה להצלחה רבה, והיום מאות צעירים עם מוגבלויות מתגייסים ומשרתים.
אופיר מגייס חברות עסקיות בישראל, שמאמצות יחידות ב"גדולים במדים" ומאפשרות לפלא הזה לקרות. חלק מהחברות החליטו לאמץ יחידות נוספות בתוכנית, לאחר שנוכחו לראות את התרומה הגדולה שהיא מחזירה לעובדיה בהן: בנק דיסקונט, אילקס מדיקל, אדמה ועוד.
אלוף (במיל) אופיר, מה החשיבות באימוץ יחידה?
"זאת בחירה מושכלת של חברה עסקית, שחיה ונושמת את המציאות בישראל. לא מדובר רק בתרומה, אלא בדרך חיים. זו בחירה בשותפות חברתית וחיזוק החוליות החלשות בחברה, בחירה בחיזוקה של מדינת ישראל כולה וצה"ל בפרט".
גם ההורים מאושרים. מרב, אם לשני ילדים על הרצף האוטיסטי, מספרת: "כל חיי לחמתי ונלחמתי בכל כוחי, כדי להוביל את ילדיי במסגרות השונות בחייהם ולהביאם אל דרכים טובות ובטוחות עד כמה שאפשר. אני לא מאמינה ולא האמנתי שאזכה אי פעם לראות את ילדיי במדים. זהו רגע מיוחד ומבורך עבורי, ובטח עבורם".
ומה חושבים על זה החיילים המאושרים? עודד אלון (24), המאובחן על הרצף האוטיסטי, הגיע לבסיס פלמ"חים כמתנדב בשנת 2017. שנה וחצי לאחר מכן הוא גויס באופן רשמי לצה"ל. "היה לי חשוב מאוד להתגייס", הוא מספר. "רציתי לתרום למדינה ולא לתת למוגבלות שלי להשתלט על מה שאני רוצה לעשות. אני רוצה להיות שווה בין שווים".
מה ההבדל בין ההתנדבות שעשית לשירות הצבאי?
"אני הייתי מוכן להישאר יותר זמן בצבא רק כדי שיסכימו שאתגייס כמו כולם. הפריע לי מאוד שלא יכולתי להתגייס, הרגשתי אפליה, שלא מסתכלים עליי באופן שווה. מה זה להיות חייל בלי חוגר בכיס? רציתי לעשות מה שכל חייל עושה. החלטתי שאני נאבק". כיום עודד משרת כעובד רס"ר.
"אני יד ימינו של הרס"ר. אני עובד בגינון, משכפל מפתחות, עוזר לתורני רס"ר ביחידה, מסביר להם מה צריך לעשות. אני רוצה להישאר פה, כי טוב לי בבסיס, יש פה אנשים שאוהבים אותי, ואני מרגיש חום, נעים לי פה. זה היה ככה מהיום שהתגייסתי. בסופו של דבר הצבא נתן לי הזדמנות להרגיש שווה".
האמנת כנער מתבגר שתלבש מדים ותשרת בבסיס חיל אוויר?
"לא. חשבתי שאקבל פטור ולא יהיה מה לעשות עם זה. ידעתי שאני מסוגל, אבל לא חשבתי שיקבלו אותי. המגבלה לא צריכה לעצור אף אחד. הוצאתי רישיון, בקרוב אני אהיה נגד. אני רוצה קריירה צבאית, אני רוצה להישאר פה. זה הבית שלי, וזו מסגרת מעולה לחיים. זה חיזק את האמונה שלי בעצמי, גיליתי שגם אנשים על הרצף יכולים לעשות דברים רגילים, ולא קורה אסון אם הם עושים את זה. לא צריך לפחד עלינו. והינה, עובדה שאנחנו מצליחים".
הניצוץ בעיניים
המענה הצבאי שניתן לצעירים של "גדולים במדים", הוא צעד ראשון לחיים שווים ונורמטיביים בקהילה. דבר שהחברה הישראלית עדיין מתקשה לספק עבור אנשים עם צרכים מיוחדים. האפליה בשוק התעסוקה והקושי במציאת מענים ואפשרויות להשתלבות קהילתית נורמטיבית הם אתגרים, שלא מעט אנשים במצב זה נאלצים להתמודד איתם. אתגרים שרק מגדילים ומעצימים את הפערים החברתיים הקיימים.
בהקשר זה, אומרים בעמותת "יד לילד המיוחד", יש להשתלבות הצבאית משמעות רבה. היא יוצרת רצף, שמאפשר לאותם צעירים עם מוגבלות להמשיך ולהתבגר יחד עם בני גילם. אבל מעבר לכך היא מציגה את היתרונות והכוח של חברה שוויונית, שניתן ליישם בקלות גם באזרחות.
את הנחישות וכוח הרצון שיש לדניאל דפור (21), צעיר לקוי ראייה מתל־אביב, אין להרבה אנשים. דניאל נולד כפג במשקל 500 גרם בלבד, "ולמרות הכול, כנגד כל הסיכויים, שרדתי", הוא מספר. "כשנולדתי, התגלתה אצלי מחלה איומה ונוראית שנקראת R.O.P שפגעה לי מאוחר יותר בעיניים", הוא מסביר. "בגיל 15 התעוררתי בבוקר עיוור לגמרי. באותו זמן לא ידעתי מה לעשות, רציתי לצרוח מרוב פחד, אך עם זאת ידעתי שאסור לי, כי באתי לעולם עם מטרה שידועה רק לי". היום הוא חייל במסגרת התוכנית ומרגיש שהוא מגשים את עצמו.
במהלך הזמן הוכיחה תוכנית "גדולים במדים", כי השילוב בצה"ל הופך את הנערים מתלותיים וחסרי ביטחון לנערים עצמאים, שמשתלבים בחברה ותורמים לה כמיטב יכולתם. עוד הוכח, שהשירות בצה"ל משפר פלאים את המיומנות החברתית שלהם, מעניק להם כישורי חיים בסיסיים, ומחדיר בהם אמונה ביכולותיהם.
"לא משנה בכמה טקסי חיול השתתפתי, אני מתרגש כל פעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה", מסכם הרב מנדי בליניצקי, מנכ"ל עמותת "יד לילד המיוחד".
לדבריו, "את הניצוץ בעיניים שרואים אצל הילדים ואצל ההורים - אי אפשר להחליף בשום דבר אחר. אי אפשר לביים אותו, אי אפשר להמציא אותו, ואי אפשר לתת אותו, הוא בא באופן ספונטני ברגעים האלו, והוא גורם לכולנו צמרמורת והתרגשות שמחסירות פעימה בלב".
