שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, השופט עודד מאור, שם סוף לתובענות הייצוגיות בנושא ההנגשה. השופט קבע היום (שני) באופן תקדימי שיש לפנות בכתב למפר טרם הגשת התובענה הייצוגית, וזאת על מנת שיוכל לתקן את ההפרה. המדובר בתביעות שאינן עוסקות בעצם ההנגשה עצמה, אלא בפרסום הסדרי הנגישות באתרי האינטרנט.
התיק בו דן השופט עסק בשש בקשות נפרדות לאישור תובענה ייצוגית, שעניינן הכללי הוא טענות להפרה של הוראות תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. המבקש פירט בבקשותיו את הטענה העובדתית שלפיה גלש באינטרנט, חיפש עסקים מסוגים שונים, גילה שאתרי האינטרנט שלהם מפרים הוראות שונות בתקנות הנגישות, ועל כן סבר שהעניין מעורר סוגיה שמצדיקה פנייה לבית המשפט בבקשות.
מהחלטת השופט עולה כי המבקש לא טען שאתרי האינטרנט אינם מונגשים כדין, לא טען שהעסקים אינם מונגשים כדין ולא טען שעסק שמחוייב במינוי רכז נגישות לא עשה כן. "ההליכים ננקטו רק בשל כך שלא פורסמו באתר האינטרנט אותם הסדרי נגישות פיזיים שבבית העסק, לא פורסמה הצהרת נגישות האתר (שבעיקרה כוללת הוראות טכניות), ולא פורסמו פרטיו של רכז הנגישות (ככל שיש חובה למנות בעל משרה זו), ובמילים אחרות - אין המדובר בהיעדר הנגשה בפועל אלא המדובר בהיעדר פרסומה של עצם ההנגשה".
זמן קצר אחרי שהגיש לבית המשפט את הבקשות לאישור, ועוד טרם הוגשו תשובות בעלי העסקים שנתבעו, הגישו הצדדים, בכל אחד מהתיקים בנפרד וללא קשר לאחרים, הודעות הסתלקות - והתובע תוגמל. ההסדרים שאליהם הגיעו הצדדים לא באו בשל הודאת בעלי העסקים בטענות המבקש, אלא לאחר שכפרו בהן, אולם הגיעו להסכמות, בין היתר, "על מנת לחסוך זמן שיפוטי, חסכון במשאבים ובהוצאות ניכרות לצדדים עצמם".
השופט עודד מאורצילום: הנהלת בתי המשפטהשופט מאור קבע בהחלטתו כי טענות בעלי העסקים כפי שעלו בדיון "מלמדות כי לעסקים הקטנים נגרמים נזקים והוצאות בסך עשרות אלפי שקלים, בתשלום הוצאות לעורך הדין שלהם, לעורך הדין של התובע ועבור גמול לתובע, ומכאן שהם בוחרים בדרך המהירה והיעילה מבחינתם וקונים את דרכם החוצה בתשלום נמוך יותר. ההתרשמות היא שההפרות נבעו לא מכוונה רעה, אלא מחוסר ידע של בעל העסק, ובעיקר בהיסח הדעת. בדרך כלל מדובר בעסק או בחנות קטנה שאין להם יועץ משפטי אשר ידריך אותם בנבכי התקנים, וכמי שסמכו על איש מקצוע שיבנה את האתר עבורם".
"תביעות משוכפלות"
השופט מאור ציין בהחלטתו כי "אודה ולא אבוש, כי מספרן יוצא הדופן של הבקשות לאישור, שאינן אלא 'תביעות משוכפלות', כשלעיתים נמצא שחסרות בהן עובדות רלוונטיות, מעמיד באור חיוור את האמירה שממנה ניתן ללמוד כי הכוונה היא להרים את נס השוויון לזכויות אנשים עם מוגבלויות. השימוש בכלי התובענה הייצוגית צריך להיות מידתי ביחס להפרה הנטענת, ובמצב דברים זה, אינני משוכנע כי נעשה כן".
עוד קבע בית המשפט כי "מעיון בבקשות לאישור עולה שאין המדובר בפגיעה בזכויות או הדרה של ציבור אנשים עם מוגבלות מהמרחב הציבורי, אלא לכל היותר ניתן לראותן כהפרות לא מהותיות של תקנות הנגישות שניתנות לתיקון עם הפניית תשומת לב המפר לדרוש תיקון, כפי שקורה הלכה למעשה לאחר הגשת הבקשה לאישור".
השופט הוסיף וקבע כי רובן המוחלט של עשרות הבקשות לאישור האחרות שהגיש המבקש, הן כנגד עסקים קטנים, שחלקם משפחתיים ללא עובדים מעבר לבעליו של העסק עצמו או לכל היותר מעסיקים מספר מצומם של עובדים (כך למשל, הגיש בקשה כנגד קוסמטיקאית, שמאי מקרקעין, בעלי צימר, חנות לחיות מחמד, סלון לעיצוב שיער, חנות לממכר מוצרי בשר, רופאי שיניים וחנות צעצועים).
השופט ציין כי בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מכך שאחת מהתכליות המרכזיות של התובענה הייצוגית בדמותה של קבוצה הנאבקת על זכויותיה מול תאגיד חזק, לא באה לידי ביטוי בבקשות לאישור בהן דן.
לשיטת השופט: "פנייה מוקדמת היא הפתרון הראוי, ההוגן והמועיל ביותר לטענותיו של המבקש. המציאות מלמדת שהליכים רבים מסתיימים ממש לאחר שהעסקים הקטנים מקבלים את הבקשה לאישור, ופועלים מיד לתיקון ההפרות, ממש כפי שהתרחש בענייננו... פנייה מוקדמת לבית העסק הייתה חוסכת את הגשת הבקשה, את עוגמת הנפש שנגרמה לאדם שמנהל עסק קטן בדמות תובענה ייצוגית בסכום של מיליוני שקלים, ולציבור כולו, עת המשאב המצומצם של בתי המשפט היה מופנה לתיקים אחרים, וראוי שהמחוקק ייתן דעתו לעניין זה על מנת לצמצם מחלוקות".
כאמור, הבקשות לאישור נדחו.
עו"ד יוסף ויצמן, המשנה לראש לשכת עו"ד (שלא ייצג בתיק), מסר בתגובה: "פסק הדין הגיע בזמן. בדיוק השבוע קיבלתי כמה שיחות מעורכי דין שחזרו ממילואים או עו"ד שהבן זוג במילואים או סתם עו"ד שקשה להם הפרנסה, וקיבלו תביעה ייצוגית הזויה שהוציאה אותם מאיזון. דיברו איתי עם דמעות ממש. כאב לי מאוד. פסק הדין החשוב עושה צדק וסדר בבלגן של תביעות כנגד עסקים קטנים בתוכם עורכות ועורכי דין שיש להם אתרי אינטרנט".
ח"כ ארז מלול מש"ס , סגן יו"ר הכנסת פנה בתחילת ינואר, בטרם ניתן פסק הדין של השופט מאור לשר המשפטים, יריב לוין וביקש לפעול להבהרת התקנות והסדרה של הנושא. "אני מתכבד לפנות אליך בעניין חשוב ודחוף זה, בשים לב למצב בו כי קיימת תחושת ניצול לרעה של מכשיר התובענה הייצוגית, העולה ממתכונת ״שכפול״ התביעות. איתור אקטיבי של בעלי מוגבלויות על ידי עורכי דין, שלעיתים אף לא נתקלו באתר האינטרנט של המשיב הפוטנציאלי, כדי להציבם בחזית תביעה שהוגשה עשרות פעמים (בשינויים מינוריים), מעוררת תחושה קשה. מטרת תקנה 35א לתקנות שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלויות היא לגרום לעסקים להנגיש את שירותי האינטרנט שלהם למגוון רחב ככל האפשר של קהלים, באופן שישפר ויקל על חייהם של אנשים עם מוגבלויות ויראה גם בהם חלק בלתי נפרד מחיי המסחר בישראל. אלא שעם הוספת חובת הנגשת שירותי האינטרנט לחוק ולתקנות, החלו תובעים ובאי כוחם לנצל את החוק לרעה, כמכשיר להכנסות אישיות פסולות במקום לפעול לשיפור המצב. עסקים לגיטימיים שניסו להנגיש את שירותי האינטרנט שלהם אך שגו ולא עמדו בכל הדרישות הטכנולוגיות הסבוכות נאלצו לעמוד בפני תביעות עתק. מצב דברים זה פגע בעסקים לגיטימיים וחמור מכך – יצר נזק לקהל האנשים עם המוגבלויות עצמם. אבקשך להורות לאנשי משרדך להוציא חוות דעת משפטית אשר מבהירה את פרשנות התקנות או לחילופין לתקן את התקנות האמורות; כי תקנה 35א(ד) (הקובעת כי תיקון התקלה בתוך 60 ימים מהדרישה) חלה גם ביחס לאי פרסום הצהרת נגישות מקוונת (המוסדרת בתקנה 35א(ה))".
עורכי הדין רונית סיטון זלקינד ושי ממת ממשרד עורכי דין פירון שייצגו חלק מבעלי העסקים מסרו בתגובה: "אנו מברכים על החלטת בית המשפט לפיה, תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לאכיפת החובה לפרסום באתרי העוסקים את הסדרי הנגישות שבוצעו במקומותיהם. טוב עשה בית המשפט כאשר החיל חובת פנייה מוקדמת על הליכים בנוגע לתקנות הנגישות ואף קרא למחוקק לתקן את הדין. מדובר בעניין מהותי שיש בו כדי להשפיע באופן רוחבי על הליכי תובענות ייצוגיות מסוג זה, בנסיבות בהן עד כה כבר הוגשו מאות הליכים משוכפלים נגד עוסקים קטנים וגדולים".
