בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אזרחית אריתריאה שהועסקה בניקיון בחברת "אלבר" באמצעות חברת כוח אדם, וטענה שפוטרה בסיום חופשת לידה, בניגוד לחוק ומבלי ששולמו לה זכויות סוציאליות שונות. השופט אורן שגב קבע ששתי החברות יפצו אותה בכ-84 אלף שקל.
התובעת הועסקה בעבודות ניקיון בסניף אלבר במשך כשנתיים וחצי מטעם חברת כוח האדם "דן תפעול ושירותים לוגיסטיים". לטענתה, היא פוטרה ב-2017 כשהיא בחודש שמיני, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. לדבריה, היא זומנה לשיחת שימוע בהודעת ווטסאפ בעקבות תלונות שהתקבלו על תפקודה.
היא לא הגיעה לפגישה ולמחרת פנתה למעסיקתה, חברת כוח האדם, באמצעות קו לעובד וטענה כי פוטרה בהיותה בהיריון. בעקבות זאת היא הוחזרה לעבודה אך זמן קצר לאחר מכן יצאה לחופשת לידה שלאחריה הסתיימו יחסי ההעסקה.
אלבר טענה כי העובדת הועסקה באמצעות חברת כוח האדם והיא האחראית הבלעדית כלפיה. לטענתה, בינה לבין התובעת לא התקיימו יחסי עבודה.
חברת כוח האדם טענה כי התובעת כלל לא פוטרה אלא סיימה לעבוד, לבקשתה, לצורך יציאתה לחופשת לידה מוקדמת. היא טענה כי מטרתה היחידה בזימון לשימוע הייתה להציב את התובעת באתר עבודה אחר אך התובעת לא התייצבה לשימוע.
היא הוסיפה כי לקראת סיום חופשת הלידה ביקשה העובדת לחזור בדיוק לאותו תפקיד, אך הדבר לא היה אפשרי מכיוון שהחברה הפסיקה לספק שירותים לאותו סניף של אלבר.
השופט אורן שגב קבע שמחומר הראיות עלה שהתובעת לא פוטרה על ידי חברת כוח האדם לפני הלידה, אלא לא הוחזרה לעבודה בתום חופשת הלידה. הוא דחה את טענות חברת כוח האדם בעניין וקבע כי מצופה היה ממנה לפנות לתובעת, ליידע אותה שהיא אינה מספקת שירותים יותר לסניף בו הועסקה ולפרוש בפניה את החלופות הקיימות.
יתירה מכך, לא הוצגה כל ראיה לכך שהחברה אכן הפסיקה לספק שירותים לאלבר בסניף שבו הועסקה התובעת ולא הוצגה שום תלונה על תפקודה. בנסיבות אלה, המסקנה היא שהעסקתה של התובעת הסתיימה שלא כדין בסוף חופשת הלידה בתוך התקופה המוגנת ובניגוד לחוק עבודת נשים.
באשר לאחריות אלבר כתב השופט כי התנהלותה התאפיינה ב"עצימת עיניים" ולא היה מעקב אחר שעות העבודה של התובעת. כפועל יוצא מכך אלבר לא וידאה כי זכויותיה של התובעת נשמרות. מצב זה מעיד על "תמונה מדאיגה" של מתכונת העסקה משולשת הפוגעת בזכויות התובעת.
בנוסף להיעדר הפיקוח אלבר גם לא הציגה את הסכם ההתקשרות עם חברת כוח האדם ולא ניתן לבחון אם ההסדר ביניהן מאפשר תשלום של כלל זכויות התובעת או שמדובר בהסכם מקפח. בנסיבות אלה קבע השופט שהיא "מעסיקה במשותף" של התובעת ואחראית כלפיה.
בסיכומו של דבר חויבו שתי הנתבעות לפצות את העובדת ב-76,299 שקל בתוספת הוצאות של 7,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד מיכאל כהן
• ב"כ אלבר: עו"ד זוהר גיפס
• ב"כ דן תפעול ושירותים לוגיסטים: עו"ד גרא פולגר
• עו"ד לילך סנג'רו עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין