איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת בלנקפלד, מכפר סבא.
בצילום: אורי (62), ויויאן (60), אילנה (33).
מחוץ לתמונה: הבן מרסל (30) והחתולים טוני (חתול ברזילאי) ופלה (חתול ישראלי). אילנה: "פלה הרבה יותר עצבני".
הדירה? גרים ארבע שנים בדירה שכורה, משלמים כ-6,000 שקל. אורי: "הגענו מסאו פאולו בברזיל. יש לנו שם דירה שאנחנו משכירים ושוכרים פה. שם הרבה יותר זול לשכור דירה, אבל הדירה שם הרבה יותר גדולה, והשכירות היא פחות או יותר אותו הדבר".
ברזיל? אורי: "אבא שלי הגיע לברזיל מאירופה כדי לעשות כסף. היה לו עסק לבגדים. זה היה בית ציוני ודיברו עברית ואירחנו תמיד את האנשים מהשגרירות". אילנה: "אני עליתי לפני שבע וחצי שנים עם הסוכנות. לא הרגשתי קשר לברזיל. מסוכן שם ורציתי תמיד להגיע לישראל, ואחרי שהייתי פה עם 'תגלית', החלטתי שאני רוצה לגור פה. ההורים הגיעו אחרי".
כפר סבא? אורי: "גם אמא שלי עלתה מברזיל וגרה בהוד השרון בדיור מוגן, אז חיפשנו קרוב". אילנה: "חשבתי שלהורים יהיה טוב בשרון, אז חיפשתי להם פה. אחר כך התחתנתי וקניתי דירה בכפר סבא".
מה אתם עושים? אורי: "אני אדריכל עצמאי, ועבדתי יפה בברזיל, אבל פה קשה מאוד לעולה חדש, וגם בגיל שלי, למצוא עבודה. שנה אחרי שהגענו הזמינו אותי לעבוד במכללה האקדמית בנתניה כחוקר במכון לחקר יהדות ספרד והאנוסים, וזה מה שאני עושה. זה נושא שבישראל לא מספיק לומדים אותו. כל נושא האינקוויזיציה הוא מרתק. אומרים שבברזיל חצי מהאוכלוסייה היא צאצאים של אנוסים. חוץ מזה גם כתבתי ספר על כדורגל - סיפורים קצרים על הקבוצה שאני אוהד, סנטוס, שהייתה הקבוצה של פלה".
ויויאן? "בברזיל היו לנו חנויות של רהיטים לחדרי ילדים, ואני אמנית - הייתי מציירת את חדרי הילדים. כשהחלטנו לעשות עלייה חשבתי שזו הזדמנות להתחיל שוב ולעשות בדיוק מה שאני רוצה. להתמקד רק באמנות. ישראל היא השראה בשבילי, הצבעים חזקים ואני מציירת על קירות. יש לי הרבה עבודות כאלה בברזיל, אבל ציירתי גם בכפר סבא באישור העירייה".
ממה מתפרנסים? ויויאן: "אני מציירת גם על קנבס ויש לי עבודות בכמה גלריות בתל אביב. אני גם מציירת פורטרטים בהזמנה. שולחים לי תמונות, בעיקר מברזיל, ואני מציירת את הפורטרט ושולחת להם. חוץ מזה התחלנו אילנה ואני לעבוד ולצייר יחד". אילנה: "פתחנו עסק, אמא אני, שנקרא VILA Prints. אנחנו עושות תמונות יחד, מצלמות את זה, מעלות למחשב ומתאימות את הצבעים לבית של האנשים. אנחנו מדפיסות את זה מאוד איכותי על קנבס, כך שאי-אפשר להבדיל בין המקור שציירנו ביד לבין הפרינט. התחלנו את זה בקורונה. עשיתי ציור לעצמי והעליתי לפייסבוק, והתחילו לבקש ממני לעשות עוד. הרעיון הוא למכור את זה בזול, עד 500 שקל, כדי שיוכל להתאים לכולם".
לצייר יחד? אילנה: "יש לנו קשר חזק ואנחנו חושבות דומה. זה קל כי זה כמו קסם, אני מתחילה והיא ממשיכה אותי. כאילו אנחנו בן אדם אחד. אנשים ממש אוהבים את זה". ויויאן: "לפעמים זה קשה, כשיש לי רעיון שהיא לא אוהבת, אבל בסוף אנחנו מסכימות". אילנה: "לוקח לנו שלושה ימים לעשות את הציור האוריגינלי, כי אנחנו עובדות בעוד דברים. אני מעצבת גרפית ועובדת עם משרדי פרסום והייטק, אבל אני הכי אוהבת לצייר, ועם אמא זה תרפיה".
ישראל בהשוואה לברזיל? ויויאן: "וואו, זה לגמרי שונה. אני אוהבת את שני המקומות. אני אוהבת כאן את האנשים ואת דרך החיים, ההיסטוריה, הביטחון האישי, שאפשר להסתובב ברחוב בלי פחד. אני מרגישה בטוחה. בברזיל אני ממש אוהבת את האוכל ומתגעגעת. חסרים לי הפארופה (מאכל מסורתי מטוגן מקמח מניוק או מקמח תירס - א"ח) והשעועית". אילנה: "אני דווקא אוהבת את האוכל פה, כי אני צמחונית ובברזיל הכל בשר". ויויאן: "הדבר הכי חשוב הוא שאני מאוד קומוניקטיבית וכאן אני לא יכולה להביע את עצמי בגלל השפה, וזה קשה בלי תרבות. למשל אני לא יכולה ללכת לתיאטרון".
ההבדל ברמת החיים? אורי: "בברזיל היה לנו עסק גדול ודירה גדולה מאוד. חיינו ברמה גבוהה, עם שומר, בריכה וחדר כושר בבניין, והיה לנו בית נוסף בחוף. הייתה לנו עוזרת בית קבועה. שם מי שיש לו - יכול לחיות ממש טוב. פה אין לנו עוזרת בית ואנחנו עושים הכל". אילנה: "אחד ההסברים למה עשיתי עלייה זה שהפריע לי שהיו לנו חיים כאלה טובים, ועל ידנו היו פאבלות של אנשים שחיו ברחוב. זה היה כמו לחיות בבועה, וכאן מרגיש לי טוב שכולם פחות או יותר אותו הדבר. היינו עשירים אבל זה לא היה פייר, והעדפתי לוותר על כל זה ולחיות כמו כולם. בברזיל יש פשע כי העוני כל כך גדול". ויויאן: "למרות כל העושר שם, אני אוהבת את הבית הזה בכפר סבא הרבה יותר".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
