בימים האחרונים נראים ברחבי רוסיה מראות שמזכירים ימים אחרים, רחוקים - מראות שמיליוני רוסים לא האמינו שיכולים לחזור, ודאי לא תחת שלטונו של פוטין: סרטונים ממקומות שונים ברחבי המדינה תיעדו בהלה לסוכר, היסטריה, ואפילו מכות. בסניף גדול של הרשת הקמעונאית הרוסית "מגניט" בעיירה קסימוב, 200 ק"מ דרומית למוסקבה, צולמה קבוצת קונים, רבים מהם נשים קשישות, מתנפלות על עגלת קניות עמוסה בחבילות סוכר שהובאה לאזור המדפים הריקים. בין הקונים נוצרו עימותים אלימים, בניסיון לשים יד על כמה שיותר חבילות. גם בעיר סראטוב בדרום מערב רוסיה תועדו מאות בני אדם ממתינים במרכז העיר בתור ארוך לסוכר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אלה הן רק שתי דוגמאות למתרחש במדינה מאז פתחה רוסיה במלחמה נגד אוקראינה ב־24 בפברואר, ובמיוחד מאז שמדינות המערב בראשות ארה"ב הטילו עליה סנקציות מקיפות וכואבות, ששלחו גלי הדף חזקים מאוד לכיוון הכלכלה הרוסית. האם "מלחמות הסוכר" מלמדות כבר על מחסור אמיתי?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יוליה (שם בדוי), תושבת מוסקבה בשנות החמישים לחייה, שביקשה שלא לזהותה בשמה: "מה שקורה זה שהחדשות מייצרות היסטריה, שגורמת לתושבים לרוץ ולקנות סוכר בכמויות גדולות מהרגיל. לכן, המלאי ברשתות המזון נגמר בתוך זמן קצר וצריך לחדש אותו. לסוכר יש שימושים רבים - לאפייה כמובן, לתהליך ההכנה של ריבות וממרחים שרבים ברוסיה מכינים בבתים ובדאצ'ות שלהם עם בוא האביב, וגם להכנת אלכוהול ביתי". אין מחסור אמיתי, היא אומרת, אבל גם היא עצמה, ליתר ביטחון, כבר אגרה שלושה ק"ג. ההיסטריה ואגירת מוצרי המזון נובעים מחשש כבד מהעתיד, מהלא נודע, מהאפשרות שרוסיה חוזרת ביעף 30־25 שנה לאחור, לתקופה שהציבור הרוסי היה רוצה לשכוח ממנה.
במידה רבה, התקופה הנוכחית גרועה אף יותר: בשנות ה־90 המטורפות שררו בערי רוסיה חוסר יציבות ותחושה של היעדר ביטחון אישי ברחובות בשל מאבקי כנופיות, אוליגרכים בהתהוות, וכוחות הפשע המאורגן, שנאבקו אלה באלה על שליטה במשאבים. היום זהו פחד מסוג אחר, גרוע יותר - מהשלטון, מאיבוד מעט החירות שעוד קיימת, מהתחושה שעל רוסיה שוב יורד סוג של מסך ברזל המבודד אותה מרוב העולם, וגורם בקרב רבים לתחושת מחנק איומה. החששות הללו מוזנים בין השאר גם מהמהירות שבה מידרדר המצב הכלכלי במדינה.
הפלישה הרוסית לאוקראינה גררה שורת אירועים, שהשפיעו במהירות עצומה על הכלכלה הרוסית ועל חיי היום־יום של האזרח הקטן ברחבי המדינה הגדולה בעולם. במקביל לסנקציות הקשות של ארה"ב, האיחוד האירופי ושורת מדינות נוספות, החלו יותר מ־400 חברות ותאגידים זרים לצמצם ולהקפיא את פעילותם העסקית במדינה, ובחלק מהמקרים לעזוב אותה באופן מלא.
הסנקציות גרמו להתרסקות ערכו של המטבע הרוסי, הרובל, ובאופן מיידי - לריצת אמוק של אזרחים לבנקים במטרה להמיר את הרובלים שלהם למט"ח, בעיקר לדולרים וליורו, מה שרק הגביר את היחלשות הרובל. זה גרם לבנק המרכזי להודיע על שורה של הוראות דרמטיות האוסרות על המרת המטבע המקומי למט"ח לחצי השנה הקרובה, כמו גם על העברת סכומי כסף מרוסיה לחשבונות בחו"ל.
במקביל, וכדי לשכנע את האזרחים להמשיך לשמור על כספם בבנק, הקפיץ הבנק המרכזי את הריבית בבת אחת מ־9.5% ל־20%. המהלכים הללו הצליחו לייצב רק במעט את ערכו של המטבע הרוסי, ועדיין - מאז 21 בפברואר צנח ערכו לעומת הדולר והיורו ביותר מ־20%.
בעקבות הודעת חברות האשראי המערביות ויזה ומאסטרקארד כי כרטיסיהן יפסיקו לעבוד ברוסיה, כמו גם שירות התשלום גוגל־פיי של חברת גוגל, שאיפשר לרבים לשלם באמצעות הטלפון - חזרו רוסים רבים, כולל צעירים בני מעמד הביניים, להתנהל אך ורק במזומן, מאפיין נוסף של תקופת שנות ה־90 ברוסיה.
לאלה נוספו גם עליית מחירים מהירה ואינפלציה, שבהכרח משפיעות כמובן על חיי האזרחים. על־פי נתוני הרשות הפדרלית הרוסית לסטטיסטיקה, קצב עליית המחירים בשבועיים האחרונים הוא המהיר ביותר בעשרים השנה האחרונות. רק בשבוע שבין 5 ל־11 במארס לבדו, זינקה האינפלציה ברוסיה ב 2.1%, ושבוע קודם לכן היא זינקה ב 2.2%. יעד האינפלציה הרשמי המקורי של הבנק המרכזי ל־2022 עמד על 4%, אך כבר כעת ברור לגמרי שהוא אינו מציאותי, וברור גם שרוסיה נכנסת למשבר הכלכלי החריף ביותר שחוותה מאז התפרקות ברה"מ ב־1991.
המצב מורכב כל כך, עד שהקרמלין נאלץ להודיע על איסור ייצוא של שורת מוצרים חקלאיים למדינות זרות. כלכלני הבנק המרכזי מתאימים כעת את הערכותיהם לגבי ביצועיה של הכלכלה הרוסית השנה, ובמסמך שפירסם הבנק בשבוע שעבר נטען, כי היא תתכווץ בלפחות 8%, וכי האינפלציה ברוסיה צפויה לזנק ל־20% עד תום השנה. נגידת הבנק המרכזי, אלבירה נביולינה, המכהנת בתפקיד כבר תשע שנים וזכתה לשבחים על ניהול זהיר של המדיניות המוניטרית ברוסיה, מוצאת עצמה במצב בלתי אפשרי כמעט, ונאלצת להתמודד עם שורת אתגרים עצומים במקביל, בסביבה של חוסר ודאות. במוסקבה דווח בשבועיים האחרונים מפי גורמים המקורבים לנביולינה כי היא רצתה להתפטר מתפקידה ואף הבהירה זאת לנשיא פוטין, אך הוא דחה בתקיפות את בקשתה, ואף ביקש ממנה להישאר לתקופת כהונה נוספת.
דובר הקרמלין, דימיטרי פסקוב, ניסה בשבוע שעבר להרגיע את האזרחים, והבהיר כי אין סיבה להיכנס להיסטריה. "אין שום סיבה", אמר, "שאזרחים ירוצו לחנויות ויאגרו כוסמת, סוכר ונייר טואלט. הבהלה הזו סביב מחסור־לכאורה במוצרים ברשתות המזון אמוציונלית באופן קיצוני".
פסקוב עצמו אולי לא מרגיש בכך, אך האזרח הרוסי הממוצע דווקא כן. על־פי דיווחים בעיתונות הכלכלית הרוסית, לפני כמה ימים הודיעה הרשת הקמעונאית הענקית "אושאן", כי היא נאלצת להגביל את המכירה של מספר מוצרי יסוד ברוסיה, שהם "בעלי חשיבות חברתית", כמו סוכר וקמח, בשל הביקוש הגבוה והחשש שיאזלו במהירות מהמלאי.
עליית המחירים ברוסיה מורגשת מאוד, ומקיפה תעשיות ומוצרים שונים - ממוצרי בסיס כמו סוכר, שמן ומלח, שמחירם זינק ב־15%־20%, דרך מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, שרבים מהם מיובאים ולכן התייקרו, וכלה, למשל, במכוניות. על־פי דיווח בעיתון הרוסי "וודומוסטי", סוכנויות רכב ברחבי רוסיה דיווחו כי מחירן של מכוניות חדשות קפץ ב־60%-50% מאז ההכרה הרוסית הרשמית ב"ישויות הפרו־רוסיות" בחבל דונבאס במזרח אוקראינה ב־21 בפברואר ופריצת המלחמה.
לפי יוליה ממוסקבה, למרות עליות המחירים, רוב מוצרי הבסיס עדיין נמצאים בהישג ידו של הרוסי הממוצע: "נכון, הסוכר התייקר, אבל מוצרים רבים אחרים, כולל חלב ומוצריו, תפוחי אדמה וכוסמת (שמאוד פופולריים ברוסיה - י.נ) נמכרים עדיין במחיר סביר ביותר ואינם במחסור".
ומה דעתה על נטישת התאגידים והחברות הזרות את השוק הרוסי, איקאה, למשל, המעסיקה ברוסיה 15 אלף עובדים, ומקדונלדס, שלה 850 מסעדות ברחבי המדינה ו־62 אלף עובדים? יוליה: "לפי מה ששמעתי, שתי החברות הללו ממשיכות עדיין לשלם שכר לעובדים, וזה חיובי כמובן. לגבי מקדונלדס - זה אוכל נחמד, זול וטעים, אבל הרוסים הסתדרו בעבר בלעדיו ויסתדרו גם עכשיו. אנחנו מאוד סתגלנים ונתאים את עצמנו למצב. חיינו בתקופות קשות יותר".
"לגבי איקאה", ממשיכה יוליה, "דווקא חבל, כי אני מאוד אוהבת את הרשת והמוצרים שלה, והיא מאוד פופולרית פה. אבל גם על זה נתגבר, אין לנו ברירה". הדברים מבטאים את גישתם של רבים מאזרחי רוסיה, שמוכנים להרכין ראש ולהתאים עצמם לאירועים, עד יעבור זעם. לא כולם כאלה: על־פי הערכות, בחודש האחרון עזבו את רוסיה בין 100 ל־200 אלף איש בשל המלחמה והידרדרות המצב הכלכלי והפוליטי, חלקם לישראל - בין השאר מתוך מסקנה שעתידה של רוסיה בנסיבות הנוכחיות קודר, וצריך למצוא את המזל במקום אחר.
