צעד חשוב לקראת קביעת גבולות הגזרה בנושא השימוש ב-AI ליצירת תוכן קרה כשחוק ה"No Fakes Act" הוצג בסנאט האמריקני. מדובר בחקיקה שמנסה לקבוע גבולות גזרה לשימוש המותר בבינה מלאכותית ליצירת תוכן. הקווים האדומים די ברורים: "ג'ינרוט" (יצירת שיר באמצעות פקודות לכלי בינה מלאכותית) של קולות ו-Likeness של אמנים הוא בלתי מקובל ויש צורך בהגנה פדרלית מפני פרקטיקות כאלה. בכובעי כעו"ד ו-Hip Hop head עוד מהיום שקניתי את הדיסקים של אמינם ונלי בקניון מלחה בירושלים אי שם ב-2001, אשמח לנסות להסביר מה הוביל לצעד הזה.
ראשית המונח לייקנס (likeness) מתייחס לזכותו של אמן לשלוט בשימוש בדמותו, קולו או תדמיתו, במיוחד בהקשרים דיגיטליים ויצירתיים. דמיינו את J. Cole, אחד הראפרים המובילים בתעשייה והאהובים עליי באופן אישי. מעבר ליכולות ראפ והפקה מעולות, מאזינים מתחברים אל הדמות שלו ולסיפור שלו: אינטליגנטי, יודע לספר סיפורים ולהעביר אותם בצורה מאוד אותנטית (עם הרבה רפרנסים ל-NBA), ובעל ערכים שבעד העצמת המאזינים שלו ("No such thing as a life that's better than yours" למשל). כל אלה מובילים לאותנטיות והתחברות לקהל.
אם בינה מלאכותית הייתה יוצרת שירים או דמויות דיגיטליות שמשתמשות בקולו או בדמותו של J. Cole ללא אישורו, המאזינים לא היו יכולים לנתק את הקול והדמות שהם מכירים מהיצירה שנוצרה בכלל ב-AI. כאן אנחנו כבר נכנסים למחוזות של פגיעה במוניטין ובזכויותיו האומנותיות והכלכליות של האמן, וכיוצא מזה עשיית עושר ולא במשפט – כלומר התעשרות על חשבון האמן.
הסיפור המוזר של סלים שיידי
צריך להיות כנים: איגוד התקליטים האמריקאי (RIAA) ותעשיית המוזיקה שמובילים את חוק ה-No Fakes Act בהחלט התנסו כמה פעמים בשימוש ב-AI בצורה זו או אחרת עד שהגיעו לנקודה זו. כתבתי בעבר על השימוש שהראפר דרייק עשה בקולו של טופאק שהוביל אותו ל-L (הפסד) גדול ב"beef" עם קנדריק לאמאר, אבל סיפור פחות מוכר במחוזותינו הוא של FN Meka.
FN Meka היא דמות וירטואלית שנוצרה על ידי בינה מלאכותית ושימשה כראפר. זה קרה בין השנים 2022-2019, הרבה לפני שכל בנק, חברת רכב, ביטוח לאומי ומורים פרטיים למתמטיקה פרסמו עצמם ליד האותיות AI. הדמות זכתה בפופולריות מסוימת בתחילת דרכה בעיקר בטיקטוק, כשהיא מתבססת על ארבעה ראפרים שהיו פופולריים אז לטובת הג'נרציה – IcyNarco, Lil Pump, Trippie Redd, Tekashi69.
הפרויקט נתקבל בתגובות מעורבות, בעיקר בשל היעדר אותנטיות והתחברות לקהל. נוסף על כך, הדמות נקשרה לשערוריות גזעניות, מה שהוביל לסיום שיתוף הפעולה של חברת התקליטים קפיטול רקורדס שחתמה עם מפתחי הדמות על חוזה של חמישה מיליון דולר. הכישלון של FN Meka מדגים את האתגרים העומדים בפני פרויקטים המנסים לשלב בינה מלאכותית ביצירת תוכן מוזיקלי, ואת החשיבות של שמירה על אותנטיות ואמינות בעיני הקהל.
בחודש שעבר ראינו סיפור מעט יותר מוצלח של שימוש ב-AI באלבומו האחרון של אחד הראפרים הכי מצליחים בכל הזמנים, אמינם, שיחד עם המגזין Complex ג'ינרט את עצמו וראיין את "עצמו מפעם" במסגרת קידום אלבומו האחרון The Death of Slim Shady. אם אתם שואלים את עצמכם מה בדיוק הוא עשה, צריך רגע להסביר משהו למי שנולד לפני 1980.
כשאמינם פרץ לעולם ב-1999, הוא היה האנדרדוג הלבן בז'אנר שכמעט ולא היו בו סיפורי הצלחה של ראפרים לבנים. הוא פרץ את התקרה הרבה בזכות האלטר-אגו שלו Slim Shady. בקצרה, באלבומיו הוא הופך לסלים וקורע לגזרים את כל מה שאנחנו מכירים כפוליטיקלי קורקט. מאז הוא התמכר לתרופות ונגמל, וחזר עם הרבה פחות Slim Shady.
באלבום החדש הוא בעצם מביא את סלים שיידי מפעם לעולם של היום. בגלל שהוא כבר בן 50, והוא רצה להביא באלבום את הדמות מצעירותו, אמינם חזר להשתמש בקולו של סלים שיידי באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית שמשלבות את הדמות הישנה עם אלמנטים מודרניים. אפילו שאין עוררין שה-Likeness של אמינם שייך לו, גם השימוש הזה התקבל בתגובות מעורבות. יהיה מעניין לראות האם הסייגים של החקיקה יתייחסו גם למקרים כאלה ויאפשרו אותם.
הצעה לפתרון
גם לפני שהאינטרנט נכנס לחיינו, עולם זכויות היוצרים בהקשר למוזיקה ואופן חלוקת התמלוגים ממוזיקה לא היה נושא פשוט להבנה, אבל אנסה להסביר את המורכבות עם הדוגמאות של FN Meka ואמינם.
כשאמינם משתמש ב-AI עבור יצירות שלו, איני רואה בעיה בהקשר של זכויות יוצרים משום שהוא משתמש במוניטין ששייכים לו וכותב מהפרספקטיבה שלו. לעומת זאת, כשהמתכנתים של FN Meka באים לכתוב זכויות יוצרים על היצירות שלהם, האירוע יותר מורכב.
האם הזכויות במילים שייכות להם כי הם כתבו את הקוד? ברור שהקוד משתמש במוניטין של הראפר שנתן את קולו ל-FN Meka, ויש שיגידו (ואני ביניהם) שגם ארבעת הראפרים שהתוכנת ה-AI למדה והתבססה עליהם זכאים להיכתב כיוצרים של היצירות (בגלל השימוש במוניטין שלהם).
אז מה הפתרון? מעבר לחקיקה האוסרת, צריך לקבוע כללי שוק למקרים שבהם השימוש האסור כבר נעשה, ולו מהסיבה שבית המשפט יצטרך לחלק את הכסף איכשהו כשיגיעו אליו תביעות בעניין.
לפי כל תפיסה עסקית, בעלי זכויות יוצרים לא יכולים להרשות שישתמשו בהן ללא תמורה. אמנים, ידוענים או סתם בני אדם לא יכולים לקבל מצב שבו משתמשים בלייקנס שלהם בחופשיות ובחינם. לכן לדעתי צריך לקבוע כללים הדומים לנהוג בשוק היום במקרה של גרסת רימיקס לשיר, בה היוצר מקבל לרוב עד כ-10% מהעיבוד החדש של יצירה קיימת.
עו"ד גלעד ליברגללתפישתי המשפטית, יצירה מג'ונרטת היא בעצם רמיקס של יצירות קיימות, ולייקנס של אנשים עם עיבוד מסוים. לכן אני מציע את המודל הבא: 60% ילכו לבעלי זכויות היוצרים שכלי ה-AI השתמש בהן, 30% יועברו לדמויות והאנשים שכלי הAI עשה שימוש בלייקנס שלהם, ואילו היוצר המג'נרט או כלי ה-AI יהיה זכאי ל-10% מהיצירה המג'ונרטת לכל היותר.
הפתרון הזה לא מושלם. גם בתרחיש שהצגתי בעלי זכויות היוצרים והלייקנס יצטרכו לאפשר את השימוש בזכויות שלהם ותעלה הטענה שקשה להתחקות אחרי כל היצירות ובעלי הלייקנס (הייתי מציע לאמן את כלי ה-AI למצוא אותם, אבל אני עו"ד ולא מתכנת). עם זאת, רק קביעת גבולות גזרה תניע את השוק להתמודד עם המצב הקיים.
לסיכום, חוק ה-No Fakes Act מציב גבולות חיוניים במאבק המתמשך נגד השימוש הלא מורשה ב-AI ליצירת תוכן מוזיקלי ואמנותי. הוא מתמקד בהגנה על זכויות האמנים והלייקנס שלהם, ומנסה למנוע ניצול בלתי מוסרי של קולם ותדמיתם באמצעות טכנולוגיה. אבל מעבר לאיסורים משפטיים יש צורך בקביעת תנאי שוק.
כעת נותר רק לראות כיצד יישומו של החוק ישפיע על יצירת תוכן בעזרת AI בעתיד, ומה יהיו ההשלכות המשפטיות והתרבותיות. מה שברור הוא שהמאבק להגנה על זכויות האמנים והאותנטיות ביצירת המוזיקה ימשיך להיות נושא מרכזי בשנים הבאות.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד גלעד ליברגל עוסק בתחום הבידור, המוזיקה והקניין הרוחני. מספק ייעוץ משפטי מקיף לאמנים, יוצרי תוכן, וחברות סטרט-אפ, עם התמחות במונטיזציה, ניהול זכויות יוצרים והגנה על נכסים דיגטליים
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
