כחמישית מתלמידי א' וכשליש מתלמידי ז' סובלים מעודף משקל, כך עולה מדו"ח מרכז המידע של הכנסת, שהתפרסם בפברואר 2023, בנושא "עודף משקל והשמנת יתר: רקע ונתונים, בדגש על ילדים ובני נוער". על־פי נתוני המדידה במסגרת שירותי בריאות לתלמיד, בשנת תשפ"ב (2021/22) 19.5% מילדי כיתה א' ו־31.4% מילדי כיתה ז' סובלים מעודף משקל, בדומה לנתוני 2010/11.
השמנה בקרב ילדים מעלה את הסיכון לתחלואה בבגרות והיא מהבעיות המרכזיות בבריאות הציבור בשל השלכותיה החברתיות והכלכליות. ישראל פועלת בתחום הטיפול ומניעה של עודף משקל, באמצעות קופות החולים, שאוספות נתוני מדידות בקבוצות גיל שונות וכן במסגרת שירותי בריאות לתלמיד.
בניסיון לצמצם את ממדי ההשמנה השיקה הממשלה בשנת 2011 את "אפשריבריא" - תוכנית לאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא, לצד אמצעים רגולטוריים נוספים. אלא שנתונים מלמדים כי חלקים ניכרים באוכלוסייה מתמודדים עם הבעיה, וששיעורם לא השתנה משמעותית לאורך השנים ובמקרים מסוימים אף התרחב.
"אני לא מבין איך הוא משמין?"
"באים אליי ילדים עם הוריהם בעקבות מקרי השפלה בבית הספר, בחברת הילדים או כשההורים שמים לב שהילד אוכל המון והוא הרבה יותר גדול מהאחים שלו. אבל במקרים רבים הם מגיעים בכלל מסיבות אחרות, כשהם כלל לא מודעים לבעיה. בדיקת ה־BMI מגלה עודף משקל וההורים מופתעים", כך פותחת ומסבירה ד"ר גלית ישראלי, רופאת ילדים ואנדוקרינולוגית מומחית.
איך את מתווכת את הבעיה לילד ולהוריו?
"לא מדברים על המשקל, אלא על אורח חיים בריא, על צלחת בריאה. הגישה שלי היא לדבר בגובה עיניים עם הילד. אחרי שאני מאבחנת, אני שואלת את הילד איזו פעילות גופנית הוא עושה וכמה זמן בשבוע, ולא משנה מי מגיע, מה המשקל ומה הגיל - לכולם מומלצת שעת כושר ביום. אני שואלת אם יודעים מה זה BMI, ומסבירה להם שאצל ילדים מדברים על אחוזונים, כשעד אחוזון 85 – זה BMI בריא, מ־85 עד 95 - עודף משקל ו־95 ומעלה זו השמנת יתר, והשמנת יתר - זה לא משנה איך זה נראה, הם מקסימים ויפהפיים כמו שהם, אבל מה שקורה בגוף שלהם מגביר את הסכנה לחלות במחלות של סבא וסבתא שלהם, כשהיתרון שלהם הוא שהכול הפיך, ושבעזרת תזונה נכונה וכושר גופני הכול יכול להשתנות. אני שולחת את הילדים לסדרת בדיקות, שכוללות פרופיל שומנים, המוגלובין ו־A1C כדי לבדוק אם אין התחלה של סכרת ואולטרסאונד לבדוק אם אין כבד שומני, שולחת לייעוץ דיאטנית ומבקשת לחזור לביקורת".
מה כוללות ההמלצות?
"ההמלצות הן שעת פעילות גופנית ביום וכמה שיותר ארוחות משפחתיות ביחד. ההורים לא תמיד מודעים לכך, כמו שהם לא מודעים לכמויות הפחמימות והאוכל בצלחת של הילדים, שכן בדרך כלל הילדים עצמם מעמיסים לעצמם את הצלחת. הורים אומרים לי 'אני לא מבין איך הוא משמין, הוא לא אוכל ממתקים'. אלא שזה לא עניין של מתוק. סוג הפחמימות והכמות שלהן בצלחת הן שמביאות לעלייה במשקל, בהן קמח לבן, פסטה, אורז, פתיתים".
"תפקיד ההורים קריטי"
לדברי פרופ' גל דובנוב רז, מומחה ברפואת ילדים ורפואת ספורט בבי"ח שיבא והעורך הראשי של נייר העמדה בנושא השמנה בילדים מטעם ההסתדרות הרפואית, ההורים הם הגורם המרכזי בהשמנת הילדים, הן בשל הנטייה המולדת והן בשל ההיבט הסביבתי: "יש מחקרים שבדקו מתי מופיעה ההשמנה לראשונה. המחקרים החדשים מראים שהיא מופיעה בעיקר בשנות החיים הראשונות. ההורים והצוות המטפל הם האחראים הבלעדיים על התזונה והרגלי האכילה של ילדיהם בגיל הזה. ה'הכתמה' של ההשמנה היא גם בהריון וגם בשנות החיים הראשונות, ולכן תפקיד ההורים קריטי. גם בטיפול בבני נוער להורים תפקיד קריטי, והם תמיד צריכים להיות שם".
3 צפייה בגלריה
פרופ' גל דובנוב רז, מנהל מרפאת ספורט ואורח חיים בריא בילדים והמכון הלאומי לרפואת ספורט, המרכז הרפואי שיבא תל השומר
(צילום: פרטי)
לדבריו, יש גורמים שונים שבגינם ילד מועד לפתח עודף משקל, השאלה מה הוא עושה עם זה. "אם הוא חי כמו רוב האנושות כיום בעולם המערבי, עם תזונה פחות בריאה ועם מיעוט פעילות גופנית, הוא צפוי להשמין. אם הוא אוכל בריא ומשחק כדורגל למשל, סביר שלא ישמין. דהיינו, למרות כל ההתקדמות בהבנה שלנו לגבי שורשי ההשמנה וגנים וחיידקי מעי וגורמים תוך־רחמיים, עדיין אין ספק שהסביבה היא הקובעת העיקרית ההשמנה של הילד. ולראיה - מגיעים ילדים למרפאה, אני לא משנה להם כלום בגנטיקה או בחיידקי המעי, אני עוזר להם לאכול יותר בריא, לבקר יותר טוב את התיאבון שלהם, להיות יותר פעילים, ומצב המשקל שלהם משתפר. זו הוכחה נהדרת שהסביבה יכולה בקלות לנצח את הנטייה המולדת, אבל זה דורש התמדה".
במה זה תלוי?
"מכיוון שאנחנו מדברים על עודף משקל בילדים, זה תלוי גם בילד, אבל גם בסביבה התומכת – הורים, הצוות החינוכי, האחים, החברים כל המעטפת שסביבו".
מה מניע לפעולה לקראת שינוי?
"נדרשת בשלות ובגרות של הילד. יש בני 10-8 בוגרים ויש בני 15-14 שטרם בשלו. מיד כשהם מגיעים למרפאה, אני אומר להם אחד משני משפטים בהתאם לקונטקסט: 'כשתלמיד מוכן המורה מגיע' וגם 'אפשר להביא את הסוס לשוקת, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות'. אני שואל הילד או הנער 'למה באת?'. לפני גיל ההתבגרות זה קשה, בטח עם בנים; לא כל כך מפריע להם, לא מעניין אותם, אין להם יכולת התפתחותית להציב לעצמם גבולות. אם הילד לא רוצה, זה קשה מאוד. במקרה כזה חוזרים להורים: צמצמו גודל מנה, תוציאו מתוק, תוסיפו ירקות וחלבון במקום פתיתים, כלומר טיפים חיצוניים.
"כשילד מתבגר מגיע, הוא כבר סטיגמטי, ילדים כבר העירו לו על המראה, וזה כמעט הדבר היחיד שמפריע לו, לא הסוכרת של גיל 30 ולא שום דבר רפואי. האימא אומרת שהוא כל הזמן מושך חולצה. עד כמה שהסטיגמה של עודף המשקל כואבת, זה מה שמביא את הילדים לטיפול ויוצר הנעה פנימית.
"ברור שהרבה יותר כיף לשכב על הספה, לאכול גלידה, ואין כיף בלצאת החוצה לחום או לגשם ולעשות ספורט. תהליך העלייה במשקל קל ונעים יותר מתהליך הטיפול בו. אבל אני מזכיר לילד: 'באת לבקש עזרה, כי אתה רוצה לחולל שינוי במראה שלך'".
“אוכל זה על הדרך”
פרופ' דובנוב רז מעלה סוגיה נוספת, המשפיעה על ההתנהלות התזונתית בעידן הנוכחי: "יש עניין נוסף של שיבוש מנגנוני שובע ורעב, וזה מתחבר לנושא שמדובר בכל תחומי החיים – קשיבות ומיינדפולנס. ילדים, כמו מבוגרים, לא עוצרים שנייה כדי להיות מודעים למה שהם מרגישים ברגע נתון. יש המון גירויים מסביב וכל הזמן טרודים בכל מיני דברים חיצוניים. ילדים עוברים מדבר לדבר, באמצע חוטפים עוגייה, לא מזהים שעמום או לחץ. אוכל זה על הדרך, ללא הקשבה להאם אני שבע או רעב. גישת המיינדפולנס היא עצירה מהגירוי וניסיון להיות קשוב למצב הרעב-שובע שלך, למשל. קודם לשתות כוס מים, ואז לשים לב למה אני מרגיש עכשיו".
יש כללי זהב להתנעה של תהליך?
"צריך להבין שילד לא תמיד יקשיב לאזהרות ההורים. ייתכן שדווקא שאלה עדינה באווירה נעימה מהרופא או מהמורה לספורט תסייע להניע אותו לפעולה. מי שבא למרפאה הייעודית לעודף משקל בשיבא, יודע לשם מה הוא הגיע, אבל אל קופת החולים מגיע ילד שלא נשקל במשך שנתיים, ואני רואה שהוא בעודף משקל. איך אני פותח את זה איתו?
"מצאנו ששני המונחים המועדפים על ילדים והכי מעודדים מוטיבציה הם 'משקל גוף לא בריא' או 'אורח חיים לא בריא'. אלה המונחים שאותם אומרים לילדים, כשלמעשה אנחנו שואלים אותם: 'האם יכול להיות שהמשקל הזה לא בריא בשבילך? יכול להיות שאורח החיים הזה לא מתאים לך כל כך? האם מפריע לך משהו במבנה הגוף שלך?'. עודף המשקל הוא לא הבעיה אלא הוא התוצאה של הבעיה.
"בספר ישן משנת 1920, העוסק ברפואת ילדים, יש פסקה בפרק על אוביסיטי שבה כתוב: 'ילדים עם השמנה במקרים רבים יימצאו כאוכלים יותר מדי ובלתי פעילים. רק לעיתים נדירות זו בעיה רצינית, ובדרך כלל טיפול מצריך קצת שיפור בהרגלי התזונה ופעילות גופנית סדירה. במקרים רבים לא קשה להשיג את זה, כי הפציינטים מאוד מעוניינים לשפר את מצבם בגל ההערות שהם מקבלים בבית הספר ובמקומות ציבוריים'.
“כלומר יותר מ־100 שנה יודעים את זה, וזה עדיין נכון: לאכול יותר בריא, לסדר את גודל המנה ולהיות פעילים מדי יום. הטיפול הוא, כמובן תזונה בריאה ומגוונת והקשבה למנגנון רעב-שובע, פעילות גופנית והעמוד שמחזיק את שתי כפות המאזניים - השינוי ההתנהגותי, בעזרת איש המקצוע. זוהי זרוע סופר חשובה, כשהיא נעשית בדיאלוג ובשיח מכבד עם הילד".
ובכל זאת, אילו פתרונות מציעה היום הרפואה?
"פותחו שתי טכנולוגיות שיכולות לסייע: ניתוחים בריאטריים שמחוללים פלאים בילדים, כי זה מסייע בוויסות תחושת הרעב, וזה נוסף על שלוש הזרועות שמניתי. ניתוח כזה נעשה במקרים שהפן הביולוגי עמיד, והילדים לא מצליחים להתגבר עליו. ילדים קיבלו את חייהם בחזרה, בכפוף לסיבות הנכונות, ההכנה והליווי. הפתרון השני הוא הזריקות החדשות, אם כי הן אינן מפחיתות מספיק במשקל, תלויות בהתמדה בשימוש ויקרות מאוד. אבל אלה סנוניות ראשונות של תרופות יותר פוטנטיות. אני רואה את היום, בעתיד הקרוב, שתרופות להשמנה יהיו כמו תרופות ליתר לחץ דם או כולסטרול. כשיהיה כדור שינרמל את המשקל, זה יהיה האקס פקטור, וחברות כבר עובדות על הפיתוח".
