בשיתוף קרן משפחת סילבן אדמס
"אין לי חלומות, רק יעדים שאני משתדל להשיג", מכריז איש העסקים והפילנתרופ סילבן אדמס. אחרי שהביא לארץ את מירוץ הג'ירו, הנחית את מדונה להופעה באירוויזיון, הביא את מסי למשחק הידידות בין ארגנטינה לאורוגוואי, ואחרי שבנה בתל אביב את הוולודרום הראשון במזרח התיכון, אדמס מסתער על היעד הבא והשאפתני ביותר שלו עד כה – להביא את המונדיאל לישראל בשנת 2030.
נשמע מטורף? אדמס משוכנע שזה לגמרי אפשרי. הוא אפילו הניח כבר את ההצעה על שולחנו של נשיא פיפ"א, ג'אני אינפנטינו, אשר הביע את תמיכתו. כל מה שצריך לגרום לזה לקרות, הוא מסביר, זה שיתוף פעולה אזורי בין איחוד האמירויות, סעודיה ומצרים. "הסעודים משוגעים על כדורגל בדיוק כמו הישראלים והדרך היחידה שהם יוכלו לארח את המשחקים היא להתחבר אלינו, כי הם לא ממש פופולאריים כרגע בזירה הבינלאומית. יש לי קשר עם שר הספורט הסעודי ואני מקווה לפגוש אותו בקרוב ולהציע לו את ההצעה".
"עשיתי עלייה למדינה נורמלית וחופשיה"
סילבן אדמס (63) הוא בנו של איש העסקים והפילנתרופ היהודי-קנדי מרסל אדמס, שהלך לעולמו לפני שנתיים. אדמס האב, ניצול שואה שעלה לישראל מרומניה, לחם במלחמת העצמאות והקים בקנדה את אימפריית הנדל"ן איברוויל דיוולופמנט, השקיע רבות לקידום המדע בישראל.
אדמס הבן הלך בעקבות אביו ובמשך שנים תרם לישראל במקביל לניהול עסקי הנדל"ן של המשפחה. רק כשעלה ארצה לפני 6 שנים, הוא הפך את הפילנתרופיה לפעילות המרכזית ולמשימת חייו. "החלטתי שאני הולך לקדם את המדינה הזו. אני רוצה להראות לאנשים שיש דברים שהם לא יודעים, שיש כאן מקומות מדהימים, שאנחנו עם פתוח, רב גוני, סבלני והכי דמוקרטי שיש".
אדמס מכנה את תוכנית האב שלו 'ישראל הנורמלית'. "לא עזבתי את קנדה כדי להגיע למדינה שקיים בה אפרטהייד או כל מיני האשמות מהסוג הזה. אני עברתי למדינה נורמלית, דמוקרטית וחופשיה. אנשים לא מכירים אותה בגלל הסיקור התקשורתי או בגלל השונאים כמו ה-BDS, שמטפטפים רעל ושקרים. אני רוצה להראות את הפנים האמיתיות של ישראל, והחלטתי שאני הולך להקדיש את החלק הזה של החיים שלי למטרה הזו", הוא אומר בעיניים בורקות.
מאיפה הגיע החזון על ישראל הנורמלית?
"ביקרתי בישראל הרבה פעמים, עוד לפני שעשיתי עלייה, והבאתי לפה מבקרים שזו הייתה בשבילם הפעם הראשונה בארץ. הם לא האמינו למראה עיניהם, זה לא מה שהם ציפו לו. אנשים חושבים שאנחנו חיים באזור מלחמה. כמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שקיים סכסוך, אבל זה לא מה שמעסיק את רובנו בחיי היום יום, גם לא את הפלסטינים".
לשיר את התקווה באבו דאבי
הדרך של אדמס להראות לעולם את "ישראל הנורמלית" היא באמצעות קידום הספורטאים הישראלים בעולם וקיומם של אירועי ספורט בינלאומיים בישראל. הספורט, לטענתו, הוא כלי דיפלומטי והסברתי רב עוצמה. "הספורט הוא פעילות שמדברת לאנשים דרך הרגש. אוהדי הספורט הם הרוב הדומם, רובם הם לא אנשים פוליטיים. זה קהל גדול שאפשר להגיע אליו ולשכנע אותו שאנחנו מדינה דמוקרטית וחופשיה".
אדמס, אוהד ספורט בעצמו ורוכב אופניים חובב בעל הישגים מרשימים בתחרויות ומרתונים ברחבי העולם, החל את נדבנות הספורט שלו עם פריסת חסותו על קבוצת הרכיבה המקצועית הראשונה "ישראל סטארט אפ ניישן".
בפברואר 2020 הנבחרת נסעה למרוץ באיחוד האמירויות, כמה חודשים לפני שהאזור נפתח רשמית לתיירים ישראלים. "רכבנו ברחובות עם דגלי ישראל על החולצות וילדים אמירותים חיכו בתור כדי לקבל את חתימות הספורטאים ובקבוק למזכרת עם דגל ישראל", הוא נזכר בגאווה.
אדמס משקיע רבות גם בענפי ספורט נוספים כמו ג'ודו. ב-2018 הוא תמך בהשתתפות הנבחרת הישראלית בטורניר הגרנד סלאם באבו דאבי. הג'ודוקא שגיא מוקי עשה היסטוריה כשזכה במדליית הזהב בתחרות ועלה על הפודיום לשיר את המנון התקווה, שהתנגן לראשונה באיחוד האמירויות.
כל הפעילויות הללו, סובר אדמס, נתנו דחיפה משמעותית לחתימה על הסכמי אברהם עם מדינות ערב. אדמס אף הוזמן על ידי האמריקאים לטקס החתימה בבית הלבן בספטמבר 2020, מעמד שהוא מדבר עליו בהתרגשות רבה. "הייתי בין הישראלים היחידים שלקחו חלק בטקס. זו הסיבה שאני מאמין שהפעילות שלי תורמת ושיש לה את היכולת לבנות גשרים".
במקביל לקידום הספורטאים הישראלים בחו"ל, אדמס מפנה את מאמציו גם לזירה המקומית. יריית הפתיחה הייתה ב-2018 כשהביא לראשונה לישראל את הג'ירו ד'איטליה, מרוץ אופני הכביש השני בחשיבותו בעולם אחרי הטור דה פראנס. מאז הוא לא עוצר לרגע וכל הזמן מתכנן את הדבר הבא. והדבר הבא, כאמור, הוא אירוח המונדיאל בישראל, אשר תהווה לדבריו קפיצת דרך משמעותית בשיפור תדמיתה של ישראל בעולם.
דיפלומטיה באמצעות ספורט היא לדעתך האלטרנטיבה להסברה המסורתית?
"יש הרבה דרכים לספר את הסיפור שלנו - פוליטיות והיסטוריות - ואת כולן צריך לספר. אני עושה את זה בצורה שונה. יש אנשים שיודעים להגן זכויותינו בדרכים פוליטיות, והדרכים האלו הן לגיטימיות וחשובות. אני פונה לקהלים אחרים, אני מנסה להגיע לחובבי הספורט והתרבות. אלו לא אנשים פוליטיים במיוחד ורובם לא מכירים אותנו. אם ישאלו אותם, סביר להניח שיהיה להם משהו רע להגיד עלינו בגלל הסיקור התקשורתי או ה-BDS. אבל כשיש להם הזדמנות להכיר את ישראל האמיתית, הם אומרים 'וואו, לא ידעתי שישראל היא כזאת. אני ממש מופתע'. אל האנשים האלו אני רוצה להגיע".
מה לדעתך אנחנו צריכים עוד לעשות מבחינה הסברתית כדי להעלות את תדמיתה של ישראל?
"אנחנו חיים את חיינו, עושים עסקים ועובדים לפרנסתנו. אלו לא חיים שמבוססים על הסברה. עבור הפלסטינים, הסברה היא צורך קיומי. הם תלויים בתרומות ובכסף מהעולם. הדרך שלהם להתפרנס היא באמצעות יחסי ציבור. זה נכון שיש לנו בעיה בהסברה, אנחנו לא מצליחים לספר את ההיסטוריה שלנו בצורה נכונה. אמנם גורשנו מאדמתנו למשך אלפיים שנים, אבל חיינו כאן 50 אלף שנים לפני כן, אנחנו הילידים של המקום הזה".
הפרויקטים השאפתניים שהוא מוציא לפועל לא היו יכולים לקרות לולא תמיכה ממשלתית, מעיד אדמס ומספר כי בתחילת הדרך, כשפנה לפוליטיקאים ומקבלי החלטות, הם לא ממש ידעו איך לאכול אותו. "לא האמינו שאני מסוגל להרים את האירועים האלו, אמרו שאני מדבר כמו בלון נפוח. כשהראיתי תוצאות בשטח, הם הודו שהם לא האמינו שזה יקרה". היום, אחרי שכבר הוכיח את עצמו, הוא מודה שקל יותר לגייס תמיכה. "אבל הייתי רוצה עוד תמיכה. אגב, אם אקבל תמיכה נוספת, אני לא אשקיע פחות אלא אכנס לעוד פרויקטים".
אתה חושב שזה ראוי שהספורט, המדע והתרבות ייתמכו על ידי פילנתרופים כמוך?
"לממשלה יש כמובן הרבה אחריות, אבל אני רוצה לעשות את זה. זה דבר טוב למדינה וגם לי. זה ממלא אותי בהרגשה טובה. המדינה קיבלה אותי בזרועות פתוחות, בלי תנאים, ואני גאה מאוד להיות ישראלי. ירדו לי דמעות מהעיניים כשקיבלתי את תעודת הזהות שלי. הייתי כל כך נרגש. אני לא לוקח את כל זה כמובן מאליו ואני מרגיש מחויב לתת בחזרה למדינה היפה שלי, המדינה של היהודים שהיא מגדלור לכל העמים. זה נכון שיש לנו עוד הרבה בעיות לפתור ואם אני יכול לעזור לזרז את הפתרונות – אני גאה שיש לי את האפשרות לעשות את זה".
- ועידת "האנשים של המדינה" תתקיים ביום שני, 21במרץ, בבנייני האומה בירושלים, והיא תועבר בשידור ישיר ב-ynet החל מהשעה 9:30 בבוקר.
בשיתוף קרן משפחת סילבן אדמס
