בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגיש תושב ארה"ב בטענה שצוואתו זויפה על ידי אזרח ישראלי, שהעביר על שמו קרקע שרכש לפני כעשור בפי גלילות ולאחר מכן מכר אותה לגורמים שלישיים תמורת 5.5 מיליון שקל. השופטת הבכירה רחל ברקאי קבעה שטענת הזיוף הוכחה ושהרוכשים לא יכולים ליהנות מהגנת תקנת השוק, כך שהרישום יחזור על שם התובע.
מדובר באזרח אמריקני שגר בארה"ב וקנה את הקרקע בפי גלילות ב-2012. לדבריו, ב-2018 הגיש הישראלי-הנתבע ללשכת רישום המקרקעין בתל אביב בקשה לרישום הורשה שבה ציין כי הוא (התובע האמריקני) הלך לעולמו. לבקשה צורפה צוואה מזויפת שלו שבה נכלל הנתבע כיורש. על בסיס מסמכים אלה הוא נרשם כבעל הזכויות בשטח.
לטענת התובע, דבר המרמה נודע לו רק במאי 2019. אלא שארבעה חודשים קודם לכן הנתבע כבר מכר את השטח לשלושה אנשים אחרים תמורת 5.5 מיליון שקל, ובמרץ 2019 הושלמה העסקה והזכויות בשטח נרשמו על שמם. לטענת התובע, הרוכשים אינם זכאים ליהנות מהגנת "תקנת השוק" מאחר שהעסקה נגועה בחוסר תום לב והיעדר תמורה ראויה.
מנגד הכחיש הנתבע את מעורבותו במעשה המרמה וטען כי זה בוצע על ידי צדדים שלישיים ללא ידיעתו. הוא סיפר כי פנה אליו אדם שטען שהוא מייצג גוף בשם "שומר קרקעות ישראל", וזה הציע לאתר נכסים שייתכן שיש לו זכויות בהם, בתמורה לעמלה בשיעור של 35% ממכירת המקרקעין. בהמשך, טען הנתבע, הודיע לו אותו אדם שאותרו מקרקעין כאלה. לאחר רישום המקרקעין על שמו ובשל מצבו הכלכלי באותו זמן, הוא נאלץ למכור את השטח.
הרוכשים טענו כי עומדת לזכותם הוראת "תקנת השוק" מאחר ששילמו תמורה מלאה וראויה בעד המקרקעין, הסתמכו על מרשם המקרקעין בתום לב, והעסקה הושלמה ברישום.
עו"ד גיא אבידןאבל השופטת רחל ברקאי דחתה את גרסת הנתבע וקבעה כי הוא היה חלק ממעשה המרמה. היא ציינה שעדותו עוררה קשיים רבים, הוא התחמק ממתן תשובות, הסתיר מידע חשוב ורלבנטי ומסר תשובות אינטרסנטיות ומיתממות.
באשר לרוכשים הבהירה כי הם עצמו עיניים במכוון מסימני האזהרה שנגלו בפניהם אשר היה בהם לעורר ספק כלשהו הפוגם בתום הלב, והם נמנעו מלחקור ולברר את הנסיבות המחשידות. היא ציינה כי מחומר הראיות עלה שפרטי העסקה, כולל המחיר, סוכמו למעשה ללא מעורבות של הרוכשים אלא באמצעות "מתווכים" שונים.
כמו כן, פרק הזמן שחלף בין רישום המקרקעין על שם המוכר לבין החתימה על הסכם המכר עם הרוכשים היה פחות מחודשיים, עובדה שיש בה כדי לעורר חשד בדבר הדחיפות להשלמת המכירה. גם הזמן הקצר שחלף בי "הפטירה" לבין רישום הירושה היה קצר יחסית וצריך היה להדליק אצל הרוכשים נורה אדומה.
בסופו של דבר הורתה השופטת כי רישום הבעלות על המקרקעין יחזור להיות על שם המבקש. הנתבע חויב בהוצאות בסך 30 אלף שקל. הרוכשים חויבו גם הם בהוצאות בסך 30 אלף שקל ולשכת רישום המקרקעין חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקש: עו"ד מוטי קניאל ועו"ד בתאל קניאל
• ב"כ המשיב 1 (הנתבע): עו"ד רובן בן-טובים
• ב"כ המשיבים 2-4 (הרוכשים): עו"ד קרן רייכבך – סגל ועו"ד אבישי סנדר
• ב"כ המשיבה 5 (לשכת רישום מקרקעין - מחוז ת"א): עו"ד עדי אברונין - פרקליטות מחוז תל אביב
• עו"ד גיא אבידן עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
