העיר קריית-שמונה נחשבה בשנים האחרונות לאחת הערים המבטיחות מבחינת משקיעי נדל"ן בשל מחירי הדירות הנמוכים יחסית שבה. אולם המצב הביטחוני שינה את התמונה, והעיר המופגזת נעלמה כמעט כליל ממפת הביקושים. רוכשי דירות להשקעה בעיר, שהדיירים שלהם השכירו את הדירות פונו מהן, נותרו ללא שכר דירה ועם משכנתא לשלם.
דוגמה לכך היא פרויקט מתחם מגורי הסטודנטים "BE" של קבוצת ברזילי והיזם גלעד מור, שהקימו ב-2019 קומפלקס הכולל 316 דירות ל-400 סטודנטים אשר נמכר כולו למשקיעים. "לפני 5 שנים קנינו דירת 2 חדרים תמורת כ-550 אלף שקל והייתה אופטימיות גדולה", מתארת אחת הרוכשות. לדבריה, "הרעיון היה יפה על הנייר - קומפלקס מגורים עבור סטודנטים, בעיקר ממכללת תל חי, ומאז שווי הנכס אפילו טיפס ל-850 אלף שקל. אבל כבר לפני שנתיים עם קבלת המפתח האופטימיות הצטננה. גם היזמים לדעתי הופתעו, נראה שסטודנטים רבים העדיפו לגור בקיבוצים, להיות קרובים לטבע. בנוסף הריביות עלו והכבידו על המשכנתא".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
1 צפייה בגלריה
מעונות הסטודנטים הנטושים בקריית שמונה
מעונות הסטודנטים הנטושים בקריית שמונה
מעונות הסטודנטים הנטושים בקריית שמונה
(צילום: אפי שריר)
בעקבות המלחמה החליטה המדינה לשלם דמי פינוי לתושבי העיר המופגזת. "אבל בגלל שמדובר בפרויקט למגורי סטודנטים, למרות שהנכס הוא שלי, אני לא יכולה להעביר את הכתובת שלי לשם", מסבירה הרוכשת. "הבעיה היא שגם הסטודנטים לא. במשרד הפנים מסרבים לשנות לסטודנטים את הכתובת בטענה כי מדובר במעונות סטודנטים, למרות שהפרויקט הוא פרטי לחלוטין – וכך הם לא מקבלים את דמי פינוי. אז הם פשוט ביטלו את הוראת הקבע, ואנחנו נתקענו – לא יכולים לדרוש את דמי הפינוי כי אנחנו לא רשומים בכתובת, ולא יכולים לקבל אותם מהדיירים".
"אני משלמת משכנתא של כ-2,500 שקל כל חודש ואין לי שום הכנסה. אני לא יכולה למכור את הדירה לאף אחד, אלוהים יודע מתי הדיירים יחזרו, אני לא מקבלת את דמי הפינוי – ואין מי שאוכף את זה", היא ממשיכה. "זה לא מעניין אף אחד כי אני נחשבת משקיעה, כאילו אני מיליונרית. אם היה לי מספיק הון, הייתי קונה דירה בתל-אביב, אבל קניתי מה שיכולתי, מה שקיבלתי בירושה. בינתיים פיטרו את בעלי בעקבות המלחמה ואני משלמת כפול".
בעקבות המצב החריג, סטודנטים מפונים מקריית-שמונה ומשדרות הגישו כבר במארס האחרון עתירה לבג"ץ המתייחסת לכך שהם לא מקבלים דמי פינוי. גם יזמי הפרויקט מודעים לבעיה ואף סובלים ממנה. "בעלי הדירות מצויים במצב הכי גרוע כרגע כי אין מסלול פיצוי למי שלא יכול להשכיר את הדירה", אומרים ל"ממון" גלעד מור ונדב ברזילי. "גם אנחנו מפסידים כ-200 אלף שקל בחודש, גם לנו יש בפרויקט מספר דירות ושטחי מסחר שאמורים להיות מושכרים ולא קיבלנו הקלות. גם הסטודנטים שאמורים לשכור את יחידות הדיור לא קיבלו פיצוי, והעתירה שהגישו נמרחת בינתיים".
עו"ד רעות כהן מהקליניקה המשפטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שהגישה את העתירה מציינת כי בשלב זה המדינה ביקשה זמן נוסף כדי לבדוק את הנושא. "הכיוון הוא להקים מעין ועדת חריגים שתבחן אפשרות לתת את מענקי הפינוי גם למי שלא שינה את הכתובת במשרד הפנים, וצריך לעשות עבודת חשיבה לגבי הקריטריונים. הבעיה היא שביקשו עוד 45 יום רק כדי לעדכן איפה זה יעמוד. התנגדנו, אבל בינתיים בג"ץ אישר למדינה את הארכה, ורק ביולי אנחנו אמורים לקבל הודעה מעודכנת בנושא".
מרשות ההגירה והאוכלוסין נמסר: "רשות האוכלוסין וההגירה אינה קובעת מי מקבל דמי פינוי ומי לא, אלא אמונה על קביעת מען. כן נציין שמי שרוכש דירה ולא גר בה, למעשה לא 'פונה' ממנה ולכן גם המען לא ישתנה למען של אזור שפונה".
המבנים החדשים של קיבוץ בארי הזמני בחצרים
(צילום: אלדד מרקוס כאן הפקות קיבוץ חצרים)