ביום שלישי השבוע נערך בטרמינל הנוסעים בנמל חיפה טקס חגיגי במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאף נאם בפני הנוכחים וניסה להרגיע את החששות מפני ההשפעה של הרפורמה המשפטית על הכלכלה הישראלית. אבל לראשונה מזה הרבה זמן כל העיניים בטקס הופנו לכיוון אחר. לצידו של נתניהו ישב המיליארדר ההודי גאוטם אדאני, שכובש את הכותרות הכלכליות בכל העולם. אדאני הגיע לכאן כדי לקבל לידיו רשמית את נמל חיפה המופרט. הטייקון ההודי, ביחד עם חברת גדות, שילמו לקופת האוצר כ-3.9 מיליארד שקל עבור רכישת הנמל - הרבה מעל הערכות השווי הראשונות - במה שנראה כעסקה חלומית עבור מדינת שראל.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבל מאז אדאני, שבשיאו דורג כאיש השלישי העשיר בתבל — לא מפסיק להסתבך. האימפריה שלו כבר מחקה מעל למאה מיליארד דולר משוויה בבורסה, בנקים מובילים בעולם מגבילים את האשראי שניתן לו, והאג"חים של קבוצת אדאני צוללות לרמות שפל. אדאני עצמו הידרדר אל מחוץ לרשימת עשרת עשירי תבל.
בשבוע שעבר פירסמה חברת ההשקעות האמריקנית הינדנבורג ריסרץ' תחקיר שבו האשימה את קבוצת אדאני בביצוע "ההונאה העסקית הגדולה בהיסטוריה", שימוש במניפולציות והונאות חשבונאיות. עדיין לא ברור איך ההסתבכות הזאת תשפיע על עסקת נמל חיפה, אבל על הפנים של אדאני לא היה אפשר לזהות שום דבר מהסערה הגדולה שמתרחשת סביבו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
6 צפייה בגלריה
''יש במוסד רגעים יוצאי דופן, אבל בצד התהילה יש גם קטע פקידותי''. אשל ארמוני
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אדאני, שידוע כמקורב לנשיא הודו, הגיע לטקס במטוסו הפרטי יחד עם שני בניו, שידר עסקים כרגיל, והצהיר כי בכוונתו להגדיל את השקעותיו בישראל ולפתח את הנדל"ן בנמל. "בעזרת הממשלה נשנה את קו הרקיע של חיפה", הבטיח. לא אדאני ולא מארחיו התייחסו בטקס למפולת הכלכלית שמאיימת על עסקיו. ראש הממשלה הודה בטקס לכל מי שעסק בהפרטת הנמל – לשרים, לפקידים ולאשל ארמוני, יו"ר הנמל שפורש לאחר יותר מחמש שנים בתפקיד, במהלכן הצליח להגיע לראשונה להבנות עם העובדים על התייעלות הנמל ותנאי הפרטתו - ולהשלים את התהליך. ארמוני הביא איתו לתפקיד ניסיון של 23 שנה בתפקידים בכירים במוסד, שאליו התגייס לאחר שירות צבאי כקצין בשייטת, ובו התמחה בגיוס והפעלה של סוכנים. לפני פרישתו שימש בתפקיד ראש אגף מודיעין ותפקידים מיוחדים.
בשבוע הבא אמור ארמוני (64) לנסוע לחופשה בפריז. ארמוני, גרוש פעמיים ואב לחמישה, נוסע לרגל יום הולדתן של בתו בת ה-10 ונכדתו בת ה-11. בין מתקן למתקן בדיסנילנד, הוא יצטרך לחשב דרכו מחדש לאחר 35 שנה בשירות הציבורי, מתוכן גם שנתיים כמנכ"ל משרד השיכון. ארמוני מקורב לשר הביטחון יואב גלנט, שאותו הכיר בשייטת, ודרך גלנט, שהיה חבר בעבר במפלגת כולנו, הכיר את שר האוצר לשעבר משה כחלון. ב-2015 מינה אותו כחלון למנכ"ל משרד השיכון והבינוי, כשפרויקט הדגל היה "מחיר למשתכן".
6 צפייה בגלריה
גאוטם אדאני עם ראש הממשלה נתניהו בטקס השבוע. איש לא דיבר על הטענות שהושמעו נגד התאגיד
(צילום: אלעד גרשגורן)
את הפרסום הגדול שלו ארמוני לא קיבל בגלל שורת המבצעים הנועזים במוסד, שיישארו סודיים לנצח, אלא בתוכנית הטלוויזיה "עובדה" שבה הופיע כמי שעמד בהתנדבות בראש הצוות שהצליח לחלץ - לאחר שלוש שנים של הכנה ואיסוף מודיעין - את בנו בן השנתיים של ישראל עמיר מהכת החרדית הקיצונית "לב טהור" במקסיקו, חילוץ שהיה כנראה נועז לא פחות ממבצע של המוסד. אבל כשמדברים על המוסד, ארמוני מקפיד להזכיר שבצד התהילה נוסח ג'יימס בונד יש גם תמיד את חיי היומיום הפרוזאיים. "אנחנו צריכים להיות גאים במוסד לא רק על איכות המבצעים, אלא גם על המוסריות", הוא אמר השבוע. "לפגוע במטרה בתוך רכב שבו יש גם בלתי מעורבים, שלא נפגעים, זה לא מובן מאליו. יש פה ערך מוסרי שלא הכול מותר גם כשאתה נלחם על ההישרדות שלך, יש גבולות. לא בכל העולם מתנהגים לפי קוד מוסר דומה.
"כאיש מוסד, יש רגעים יוצאי דופן, אבל בצד התהילה יש גם קטע פקידותי. למשל, גם אחרי שאתה חוזר ממבצע מוצלח, אתה צריך לכתוב דוח הוצאות. בזמנו לא היינו אמורים, מטעמי תקציב, לנסוע במוניות. אתה יכול להיות בפגישה במלון חמישה כוכבים בפריז, ואחר כך לחזור במטרו. או להשתתף במבצע בחו"ל כשאתה בדמות של בכיר ועשיר, וכמובן לא ניתן לדבר על זה, ואז להגיע הביתה עם החליפה והעניבה – ומבקשים ממך להוריד את הזבל. המתח בין הגלורי, משחקי התפקידים, הסכנות, לבין החיים הוא קשה. בסוף היום גם אם אתה נחשב ג'יימס בונד, אתה עובד בשירות הציבורי. מאיר דגן ז"ל, לשעבר ראש המוסד, תמיד היה אומר לי: 'תסתכל עליי, כשאני עובר ברחוב מישהו חושב שאני ראש המוסד?'"
לאחר שנים של פעילות במחשכים, ארמוני אומר שהוא נהנה מכל רגע בשנותיו בשירות הציבורי האזרחי. ב-2010, לאחר שחרורו מהמוסד, הוא מונה למנכ"ל עיריית כפר-סבא. "זה סיפוק עצום שאתה יכול להשפיע על איכות החיים של התושבים", הוא אומר, "אפילו בהחלטה כמו איזה עצים לנטוע בפארק – לאחר שהתברר לי שבהקמת הפארק שתלו את העצים בצורה שגויה, שמנעה את התפתחותם ואת האפשרות שלהם לתת צל".
גם הפרטת נמל חיפה, שסוף-סוף הושלמה לאחר 17 שנה של דיבורים, גורמת לו גאווה. ארמוני הצליח להגיע להבנות עם תשעת הוועדים של נמל חיפה – שהיו האגוז הקשה לפיצוח – ועם כל הרשויות והגופים הציבוריים, 14 במספר, שאישורם נדרש כדי שהמדינה תוכל להוציא את ההפרטה לדרך. הנמל נמכר כאמור לתאגיד אדאני, שמפעיל כשמונה נמלים בהודו, אוסטרליה ועוד. הוא מחזיק ב-70% מהבעלות על הנמל, וחברת גדות שבבעלות קרן טנא מחזיקה ב-30% הנותרים.
"בסיום העסקה ישבנו עם מנכ"ל האוצר והחשב הכללי, ועד שלא ראו בעיניים שהכסף נכנס לחשבון של המדינה, לא העבירו לאדאני את תעודת המניה של הנמל, שנמסרה ידנית לנציגו"
ארמוני מדבר בזהירות על הכותרות בעולם שמזהירות מפני קריסה של אימפריית אדאני: "גם לאחר זכייתו במכרז היו פרסומים שהוא לא יצליח לגייס את הסכום הנדרש, והם התבדו. כל אדם עשיר בסדר הגודל שלו, יש תהיות לגבי עושרו. אבל אי-אפשר להתעלם מכך שמגזין 'פורבס' דירג אותו כאדם השלישי בעושרו בעולם לאחר אילון מאסק, ובחמישייה הפותחת יחד עם וורן באפט וג'ף בוזס. אני יכול לספר שבסיום העסקה ישבנו בחדר של מנכ"ל האוצר לשעבר רם בלינקוב ועם נציג החשב הכללי, ועד שלא ראינו בעיניים שהכסף נכנס לחשבון המדינה, לא העבירו לו את תעודת המניה של נמל חיפה, שנמסרה ידנית לנציגו. כמו כן, התנאים במכרז היו שחלק מחברי הדירקטוריון, מנכ"ל הנמל וקב"ט הנמל יהיו בעלי דרכון ישראלי שיאושר על ידי שירותי הביטחון הישראלים. לאורך כל הדרך ההודים הפגינו יסודיות ואדיבות. חדר המידע הכיל 2,000 מסמכים, ונשאלנו 1,500 שאלות על ידי המתמודדים. ההודים שאלו הכי הרבה והכי מפורט".
הגעת לנמל חיפה ב-2017. ועדי הנמל היו אז הכוח החזק עם היד על השלטר. מדד היעילות של הנמל היה נמוך מהמקובל בעולם. מה משך אותך לשם?
"זה היה אתגר גדול. לראשונה בתולדות ישראל עמדו להיפתח שני נמלים חדשים שייתנו תחרות מאוד קשה לנמל חיפה ("נמל המפרץ" בחיפה, שהחל לפעול בסוף 2021 על ידי חברה סינית, ו"נמל הדרום" באשדוד, שהחל לפעול ב-2022 על ידי חברה משוויץ – נ"ז). היה ברור שהנמל כמות שהוא יתקשה לשרוד את התחרות, וחייבים לצמצם את כוח האדם, להתייעל ולמכור למשקיע עם ידע וטכנולוגיה. המדינה אמורה להקים תשתיות אבל לא לנהל חברות. המגזר הפרטי טוב ממנה בניהול. נמל חיפה לא היה זקוק ל-1,150 העובדים שלו, אבל אתה לא יכול לפטר, כי הממשלה הגיעה להסכם עם ההסתדרות והוועדים שבתמורה להסרת התנגדותם להפרטה, לא יפוטרו עובדים ולא ישונה שכרם במשך 14 שנים (מתוכן עשר שנים לאחר ההפרטה). כבר ב-2009 המדינה, בהובלת רשות החברות הממשלתיות, החליטה להפריט את הנמל ולא הצליחה. אני הצלחתי".
איך?
"הדרך שלי הייתה לייצר שיח ואמון עם העובדים, כי אחרת השיח מגיע לבית המשפט ואתה מאבד שליטה. היו מולי תשעה ועדים, החזק בהם הוא ועד התפעול, וההסתדרות. היו שנה וחצי של דיונים, שבחרתי לקיים אותם בלובי של מלון עם נוף לנמל החדש שנמצא בבנייה ומהווה איום עליהם, והיה כל הזמן מול העיניים שלהם. בסוף הגענו להסכמה. במשך שנים הוועדים היו בסוג של הכחשה, אבל גם הם הבינו בסוף שמול התחרות החדשה הם עלולים לאבד את פרנסתם".
איך נעשו מהלכי ההתייעלות?
"צימצמנו כוח אדם באמצעות פרישה מרצון, בעלות של כ-2.7 מיליון שקל לפורש. סך כל עלות הפרישה היה 600 מיליון שקל, שבחלקם יישא התאגיד שרכש את הנמל, וחלקם יבואו מרווחי קרנות הפנסיה של העובדים. נתנו מענק הפרטה של שתיים וחצי משכורות לכל העובדים. עד 2024 יישארו 750 עובדים בנמל. ביטלנו 25 משרות שהיו פיקטיביות. יצאנו למכרז ופתחנו חדר מידע למשקיעים. זה היה הכי דומה למה שהיה בימיי כקצין איסוף באגף לגיוס סוכנים: חדר מלא זרים שאתה מספר להם סיפור כלשהו. כל המתמודדים עברו בדיקה על ידי המדינה באספקט הבטחוני. חלק, כמו המועמד הטורקי, נפסלו. התנאי שלנו היה שמיליארד שקל ממחיר העסקה יושקע בתשתית הנמל, השקעה שהמדינה לא ביצעה לאורך השנים, ו-2.9 מיליארד שקל ילכו למדינה".
ולא היית צריך להתמודד רק עם העובדים.
"נכון, מלבדם היו 14 גורמים: משרד האוצר, התחבורה, מינהל מקרקעי ישראל, חברת הנמלים, עיריית חיפה, רשות החברות ועוד ועוד, אפילו חברי הנהלת הנמל, שבמידה רבה אתה מסכן את המשרות שלהם, כי הם אינם מוגנים בהסכמים קיבוציים אלא חתומים בחוזים אישיים. זו הייתה דרך חתחתים. ההסתדרות אומרת: מה פתאום לצמצם במספר העובדים? הם היו בעד ההפרטה אבל הגזימו בדרישות למען העובדים. הממונה על השכר אומר: בוא נחכה שהעובדים יפרשו, בפחות עלויות. אגף התקציבים אומר: למה שנשאיר אצלך מיליארד שקל? בדרך עברתי ארבעה שרי תחבורה, שלושה שרי אוצר, התחלף יו"ר הסתדרות, שלוש פעמים התחלפו הוועדים".
מה היתרונות של תאגיד אדאני עבור הנמל?
"חברה כמו אדאני יכולה לקדם בניית ציר אספקה יבשתי-ימי אלטרנטיבי לתעלת סואץ, שיעבור מאירופה דרך חיפה עד האמירויות וסעודיה, באמצעות שינוע משולב באוניות ובמשאיות. זה חשוב גם מבחינה גיאופוליטית, בהיבט של העמקת הסחר בינינו לבין המדינות הסמוכות".
6 צפייה בגלריה
''הפתרון לגופים 'עם יד על השלטר' הוא תחרות. הנמלים החדשים שהוקמו שינו את כללי המשחק''
(צילום: אלעד גרשגורן)
מה היה הדובדבן שהוצע למתמודדים במכרז, לצד הפעלת הנמל?
"פרויקט 'חזית הים' – 300 דונם משטחי הנמל לטובת הקמת מתחמים מסחריים, מלונות, משרדים, מגורים וכו'. אין סיבה שהנמל לא ייפתח לעיר, שאת הריאיון הזה אני לא אעשה על בירה בבית קפה בנמל על המים. אני חושב שזה יזניק את העיר כולה. יש הסכם עקרונות חתום עם עיריית חיפה על פיתוח השטח, אבל הזוכה יצטרך לסגור את הקצוות".
מהדוח השנתי של הממונה על השכר באוצר עולה כי עובדי נמל חיפה דורגו כשיאני השכר במגזר הציבורי, ועובדי נמל אשדוד וחברת החשמל אחריהם בדירוג. מהי המשכורת הגבוהה ביותר בנמל?
"עובדי הנמל משתכרים יותר ממה שהיו משתכרים אילו עבדו במגזר הפרטי: שני שלישים מרוויחים בממוצע 42,000 שקל. מנופאי המכולות הבכיר ביותר מרוויח 90 אלף שקל. אין ספק שהפתרון לגופים 'עם יד על השלטר' הוא תחרות. זאת הצלחה של שר התחבורה לשעבר ישראל כץ, בגיבוי ראש הממשלה נתניהו, שהוקמו שני נמלים חדשים ושינו את כללי המשחק. אישית אני חושב שפתיחת נמל חדש אחד הייתה מספיקה. הכפילו בבת אחת את יכולת הפריקה, בעוד שכמות המכולות לא השתנתה".
בתקופת כהונתך, בקורונה, היה משבר בנמלים עם תור של עשרות אוניות שחיכו לפריקה. למרות זאת לא עבדתם בשלוש משמרות.
"בישראל 95% מהייבוא והייצוא עובר דרך הים, רובו במכולות. בקורונה היו תורים בכל נמלי העולם. אצלנו המצב היה טוב יותר מאשר בנמל אשדוד. התורים לא היו במכולות, אלא במטען הכללי (מוצרים שמשונעים בבטן האונייה – נ"ז), והיו לכך מספר סיבות. מחיר המכולות זינק מ-3,000 דולר עד 16,000 דולר, ולכן חלק מהיבואנים עברו לשינוע במטען כללי – שהיקפו גדל ויצר עומס על הנמלים. בנוסף, בגלל הקורונה הסוחרים חששו מחוסר וייבאו יותר מהרגיל. וגם צריכת חומרי הגלם בעולם עלתה ב-2021 בעשרות אחוזים.
"בעוד שמכולה מפורקת על ידי מנופים היישר למשאיות, במטען כללי המלגזן צריך להיכנס לבטן האונייה ולפרוק בידיים, מה שאורך זמן ממושך. היה חסר כוח אדם כדי לזרז את פריקת המטען הכללי, אבל היינו לפני הפרטה שכללה תהליך של צמצום כוח אדם, ולכן הגדלת מצבת העובדים כדי להתמודד עם העומס, שברור שהוא זמני, לא הייתה טריוויאלית. למרות זאת הוספנו כ-90 עובדים. אבל להגדיל את מספר העובדים זה לא הפתרון היחיד, צריך היה גם משאיות, והיה מחסור. ההסתדרות והוועדים לא הסכימו שיפרקו מטען כללי בנמלים החדשים, כי על פי ההסכם בין ועדי הנמלים לממשלה ביחס להפרטה, נאסר על הנמלים החדשים לעסוק בפריקת מטען כללי. בסוף בית המשפט הכריע לטובת פריקה בנמלים החדשים. אבל הסיבה האמיתית לסיום הפקקים לא הייתה הפריקה בנמלים החדשים, אלא הירידה בביקושים. המסקנה שלי: כשיש בעיה לאומית צריך לבוא עם פתרון כולל, כשכל השחקנים יושבים במקום אחד ועושים תוכנית – וזה לא קרה. אבל הפקקים לא יקרו יותר, בזכות הנמלים החדשים שנכנסו לפעולה".
קשריו של ארמוני עם השר לשעבר כחלון התחילו כשהיה מנכ"ל עיריית כפר-סבא. בתקופת הבחירות לכנסת ה-20, ב-2015, ארמוני היה פעיל במפלגת כולנו, וכחלון הציע לו להיות מנכ"ל משרד השיכון ולהוביל את תוכנית מחיר למשתכן, שהייתה אמורה להיות "מהפכת הסלולר" של כחלון בתחום הדיור, אך הצלחתה שנויה במחלוקת.
היום, בדיעבד, טוענים שתוכנית מחיר למשתכן הייתה כישלון של כחלון, בין השאר כי הגדלת ההיצע לקבוצה מצומצמת של האוכלוסיה הקטינה את ההיצע לרוב, וגרמה להקפצת המחירים. בנוסף הסתבר שחלק מהרוכשים קנו למטרות השקעה בלבד.
ארמוני: "אני מקבל שהיה צריך להחמיר את תנאי הזכאות לדירה במסגרת התוכנית, ולהוסיף להם גם מצב סוציו-אקונומי".
6 צפייה בגלריה
הפשיטה על כת לב טהור במקסיקו. ''ניסינו לשדל נשים בכת לבוא איתנו, אבל הן סירבו לעזוב''
(צילום: רויטרס)
ספר על המבצע לחילוץ הבן של ישראל עמיר. מי מימן את המבצע?
"המבצע נמשך שלוש שנים. אנשי הכת ברחו מגואטמלה למקסיקו, ולקח זמן לאתר אותם. אורית, הדודה של ישראל, הגיעה אליי עוד לפני שהוא ברח מהכת, בתיווכה של תמי שיינקמן (לשעבר מנהלת הקמפיין לשחרור גלעד שליט – נ"ז). היא הייתה נחושה לחלץ את ישראל ואת בנו. גייסתי בהתנדבות את מי ששירת איתי במוסד, דני לימור, את עו"ד צביקה בר נתן ואת דוד צור, מפקד מג"ב לשעבר, שהיה לו ניסיון בכתות. הכי קשה, מלבד האיתור שלהם, היה הקטע המשפטי: לשכנע את שלטונות מקסיקו שהאפוטרופסות של האבא גוברת על זו של האמא, כדי שזה לא ייחשב חטיפה. המבצע לחילוצו בוצע יחד עם הכוחות המיוחדים של מקסיקו והמשטרה המקסיקנית. זה ארך זמן, כי לא הצלחנו לשכנע את שלטונות גואטמלה לגבי שיתוף הפעולה ולגבי האפוטרופסות. אנחנו מעריכים שלחברי הכת היו קשרים בתוך הפוליטיקה המקומית, כנראה באמצעות תשלומים שהם מעבירים. הכת נתמכת כספית על ידי חצרות קיצוניות בחו"ל, למרות שביומיום הם חיים בעוני מרוד. גם ה-FBI היו בעבר בעקבותיהם, ואחד מהנהלת הכת יושב בכלא האמריקאי בעקבות תלונות של משפחות אמריקניות שילדיהן היו בכת. את המימון לפעילות העניקו יהודים טובים, ששמו לעצמם למטרה למוטט את הכת".
למה לא חילצתם בהזדמנות הזאת עוד אנשים מקרב ה"שבויים" בכת?
"ניסינו לשדל נשים בכת לבוא איתנו, אבל הן סירבו לעזוב. יש לנו עדויות על התעללויות שמבוצעות בנשים וילדים בכת, אבל מבצעים נוספים כאלה ייתכנו רק אם יהיה שיתוף פעולה של מדינת ישראל ברמות הכי גבוהות. המדינה צריכה לדעתי לקחת על עצמה כמשימה לאומית לחלץ נפגעי כתות. ההורים של ישראל, שהצטרפו לכת כשהוא היה ילד, יצאו מהארץ למרות שהיה נגדם צו עיכוב יציאה מהארץ. יש גורמים שמבוקשים על ידי מדינת ישראל כתוצאה מעדויות על התעללויות, ובכל זאת במשך השנים לא נעצרו. במשך שנים לא הייתה הצלחה בגיוס גורמים במשרד המשפטים לפעול למען המשפחות. הגישה הייתה, בגדול, לא להתערב. לשמחתי, בשנתיים האחרונות ישנו במשרד החוץ אייל סיסו, ראש האגף הקונסולרי, יוצא השייטת, שממונה במשרד על מבצעים מיוחדים, והוא מוביל צוות בינמשרדי לטובת העניין".
פעלת שנים ארוכות למען המדינה. מה אתה חש עכשיו לנוכח תוכניות הממשלה החדשה למהפכה משפטית?
"אני לא מאלה שאומרים הלכה המדינה. לדעתי יש הגזמה. יש חסרונות במערכת המשפט. רפורמת המשפט מבטאת תסכולים שהצטברו כתוצאה מהתגברות של הגופים המשפטיים. יכול להיות שחלק ממה שמוצע הוא קיצוני. אני מאמין שיהיו איזונים בדרך לרפורמה: יש דיונים בכנסת, יש קריאה ראשונה, שנייה ושלישית, דברים יכולים להשתנות. יש במדינת ישראל רוב למרכז-ימין ליברלי, ואפשר היה להגיע לקואליציה שתממש שלטון ימני ליברלי. זה לא קרה כי היו מי שאמרו רק לא ביבי, ואז לליכוד לא הייתה ברירה אלא לחבור למי שכן מסכים, החרדים. מי שצעק רק לא ביבי, הביא אותנו למצב הנוכחי. יש אובדן משילות בנגב ובצפון וטרור של משפחות פשע בכל המדינה. למה על זה אני לא רואה 100 אלף איש יוצאים לרחוב? לדעתי אובדן המשילות בנגב מסוכן הרבה יותר מהרפורמה המשפטית.
"שיהיה ברור: אני בעד ההפגנות, הן חשובות ולדעתי ישפיעו, אבל יש הרבה חסרונות במצב הקיים במערכת המשפט – לוחות זמנים ארוכים, הומוגניות מוגזמת בהרכב השופטים. ליועצים משפטיים יש מעורבות מעבר לייעוץ המשפטי. לדוגמה, בהפרטה של הנמל היה סיכון שקשור בהעברת מידע לידי המתמודדים במכרז, כי חלקם היו מתחרים של נמל חיפה. אני קיבלתי החלטה שיותר חשוב שהחברות הזרות ייגשו למכרז ויתמודדו על הרכישה, גם אם במחיר המידע שיתגלה להם על הנמל, שבמילא היה ידוע. היועץ המשפטי של הנמל התנגד. רציתי לקבל ייעוץ משפטי נוסף ואמרו לי שאסור לי. הפריע לי מאוד שהיועץ היה מעל לכל. מצד שני, גם הרפורמה, שמדברת על יועץ משפטי כמשרת אמון, היא קיצונית. ונגיד שהתרחיש הקיצוני אכן יתממש. זאת דמוקרטיה, יש לנו עוד ארבע שנים ונוכל לבחור מחדש. אני מתקומם נגד ההתלהמות האפוקליפטית נגד הממשלה".
אולי אתה אומר שההתנגדות מוגזמת כי אתה רוצה להשתלב בהמשך בחיים הפוליטיים?
"אני אחשוב על זה, יכול להיות. אני חושב שיש עיוות כעת במדינה. הימין-מרכז הליברלי לא הצליח להגיע לקואליציה, ועל זה אני מצטער. אבל מי שמתוסכל ומאשים, שיסתכל גם על עצמו, על האסטרטגיה השגויה שלו".
אתה חושב שכחלון עוד יחזור לפוליטיקה?
"אני חושב שכן. הוא מביא איתו חמלה ומנהיגות חברתית. לצערי, כולנו הצטמצמה בבחירות השניות ואז התמזגה לתוך הליכוד. לדעתי זו הייתה טעות. יש בישראל מקום למפלגה חברתית שיונקת את הכוח מאוכלוסיות חלשות".
