בית המשפט למשפחה בתל אביב נדרש לאחרונה להכריע בין שלוש צוואות שונות שערכה חולה סופנית בשנה האחרונה לחייה: בשתיים הראשונות ציוותה חלק מדירתה לנער שהוגדר "מקורב אליה", ובשלישית הורישה את כולה לאחיין שלה בלבד. השופטת סגלית אופק שוכנעה שהמנוחה הייתה כשירה במועד הצוואה האחרונה, ולכן היא זו התקפה.
המנוחה, שלא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם, אובחנה ב-2017 עם מחלה קשה. את שלוש הצוואות היא ערכה ב-2019: בראשונה היא ציוותה את כל דירתה לנער כבן 14 שהיה מקורב אליה. בשנייה ירד חלקו של הנער בנכס ירד לרבע בלבד, ואילו באחרונה הוא נושל מהדירה לחלוטין לטובת האחיין. פחות מחודש אחרי עריכת הצוואה האחרונה הלכה האישה לעולמה בגיל 72.
הנער שנושל הגיש התנגדות לצוואתה השלישית ונשען על שתי טענות: האחת, שהמנוחה לא הייתה כשירה במועד הצוואה האחרונה. השנייה - שהופעלה עליה באותה תקופה השפעה בלתי הוגנת מצד האחיין, השוללת את תוקף הצוואה.
האחיין טען מנגד שדודתו הייתה צלולה לגמרי כשבחרה להוריש לו את הדירה, ומשכך יש לדחות את ההתנגדות ולממש את רצונה האחרון.
השופטת אופק מינתה פסיכיאטר כמומחה מטעם בית המשפט על מנת להעריך את מצבה הקוגניטיבי של האישה לפני חתימתה על הצוואה השלישית. המומחה התקשה להגיע למסקנה חד משמעית והותיר את העניין בספק. ואולם לדברי השופטת, הונחו לפתחה מספיק ראיות על מנת להתיר את הספק ולקבוע שהמנוחה הייתה צלולה כשערכה את הצוואה האחרונה.
ממסכת הראיות עלה אמנם שכשבוע לפני חתימתה על הצוואה השלישית סבלה המנוחה מ"דליריום" (מצב זמני של בלבול הגורם ליכולת החשיבה של האדם להיפגע), אלא שנוכח העדויות האחרות מטעם התביעה, והספק שאליו הגיע המומחה, התרשמה השופטת שהדליריום חלף לפני החתימה.
עו"ד יחזקאל חרלףחגי חרלףאחת העדויות ששכנעו אותה לקבוע זאת הייתה של המטפלת של המנוחה, שסיפרה כי היא הייתה צלולה עד סמוך מאוד למותה. המטפלת אף העידה שלקראת הפגישה עם עורך הדין שערך את צוואתה השלישית היא איפרה אותה, סירקה אותה ועשתה לה פן – מה שמעיד על כך שהייתה צלולה.
לכך הצטרפה עדות עורך הדין. הוא סיפר שהכיר את המנוחה עשרות שנים, ושבמועד החתמתה על הצוואה השלישית "היא הייתה מעולה, ידעה בדיוק מה היא רוצה מעצמה. כשפגשתי אותה היא הייתה מצוחצחת וחדה כמו סכין".
חיזוק נוסף למסקנה שהמנוחה הייתה צלולה הגיע מגורם לא צפוי – אביו של הצעיר המתנגד. הוא סיפר שבימים שקדמו לחתימת הצוואה אפשרה משפחת המנוחה לבנו לשוחח עימה בטלפון, ובפסק הדין צוין ש"היכולת להתעדכן מלמדת על איכות השיחה ויכולותיה הקוגניטיביות של המנוחה לנהל שיחה, באופן שאינו מתאפשר במצב דליריום".
לסיום דחתה השופטת גם את הטענה להשפעה בלתי הוגנת ובכך חרצה למעשה את גורל ההתנגדות לדחייה. הצעיר המתנגד חויב לשלם לאחיין המנוחה הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האחיין: עו"ד ב. קראוס
• ב"כ המתנגד: עו"ד א. יפה
• עו"ד יחזקאל חרלף עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
