מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת לביא, מתל אביב.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אביבה (62), חזי (66).
הדירה? דופלקס בשדרות דוד המלך בתל אביב. ללא משכנתה. אביבה: "בשנות ה-80 גרנו כמה שנים בניו-יורק. לפני שנסענו קנינו דירה בתל אביב ברחוב דב הוז שזה הדבר הכי חכם שעשינו. זו הייתה מציאה. הערך שלה עלה ועלה ומכרנו אותה בזמנו כדי לקנות את הדירה הזו. יש לנו 3 ילדים שגרים בשכירות בתל אביב ואני ממש רוצה שגם הם יצליחו לקנות דירה בעיר".
תל אביב? אביבה: "חזי דור שישי בארץ ונולד כאן. אני עליתי ארצה מניו-יורק בגיל 21 ולדעתי עשיתי החלטה נבונה". חזי: "המשפחה שלי הקימה את פתח תקווה אבל אני נולדתי בתל אביב וזו אחת הערים הכי טובות בעולם. אני זוכר את החיים בתור ילד פה לא רחוק מאיפה שאנחנו גרים. אחרי שאבי נפטר, אמא שלי הייתה בת 42, לא היה לה כסף אבל היא נתקלה בילדים יתומים ועניים שאין מי שמטפל בהם. מחשבון הפנסיה של אבי היא הקימה במטבח שלה עמותה - 'ילדים בסיכוי, המועצה לילד החוסה'. היום זה ארגון שעוזר לאלפי ילדים בסיכון".
מה אתה עושה? חזי: "אני איש פרסום בעברי. התחלתי כקופירייטר אחרי הצבא, המצאתי סיסמאות לקוקה-קולה. עשיתי קמפיינים גדולים מאוד. אחד הזכורים שלי היה של בנק דיסקונט שעשה אז תוכנית לצעירים שנקראה 'עד 18'. כשעברנו לניו-יורק ניהלתי משרד פרסום שם. אחד הקמפיינים המוצלחים היה לנקניקיות כשרות שקיבלתי עליו פרס". אביבה: "בארה"ב התקבלתי לעבוד באל על ועבדתי בחברה יותר מ-30 שנה. בתפקיד האחרון ניהלתי את ההדרכה של קשרי לקוחות. לימדתי את הדיילים ואת העובדים איך להתמודד עם התלונות. אני גם מדריכת יוגה אז הייתי מוציאה אותם לנשום ולעשות קצת יוגה בין התלונות. אחרי שהבת שלנו נולדה בשנת 1988 - חזרנו לישראל. היום הציונות שלי זה הרכיבות שלי בארץ".
אופניים? אביבה: "אני לא גדלתי בישראל ולא היה לי חברים כמו לחזי שיש לו חברים מהיסודי ומהתיכון. כשהייתי קרוב לגיל 40 יצאנו לסקי עם כמה זוגות שלא הכרנו ומאז אנחנו חברים טובים. אחד מהם אמר לי בסקי שאם אני אוהבת סקי אני אוהב גם אופני הרים. מאז כל יום שישי ושבת בבוקר אני יחד עם קבוצה רוכבת בכל הארץ. אני קמה ב-4 וחצי בבוקר ויוצאת לשטח". חזי: "אני בזמן הזה בבית קפה".
אביבה: "את הטריאטלון הראשון עשיתי לפני 15 שנה ובשנה האחרונה זכיתי במקום הראשון בתחרות איירון מן באוסטריה בקבוצת הגיל שלי. זה 3,000 משתתפים שמתחילים בשחייה של 3.8 ק"מ, יוצאים מהמים מחליפים לאופניים ורוכבים 180 ק"מ ואחרי זה ריצת מרתון של 42 ק"מ. זה היה ב-37 מעלות השנה". חזי: "אנשים שם גומרים על אלונקות והיא ניצחה. בשנים האחרונות היא משתמשת באופניים כדי לגייס כסף לבית חולים אלי"ן לילדים עם בעיות גפיים מכל העולם. מסע האופניים הזה נקרא 'גלגלי האהבה'".
גלגלי אהבה? אביבה: "זה בית חולים בירושלים שהוא אחד המובילים בעולם. יש מסע אופניים שבאים מכל העולם כדי לגייס לזה כספים ונדלקתי על זה. אנחנו בעולם של נתינה וזה גם לעזור ולתת וגם אופניים, שזה האהבה שלי. משלמים כ-1,000 דולר כדי להשתתף במסע שהוא 5 ימים, כ-100 ק"מ ליום, ובנוסף כל רוכב מתחייב לגייס עוד 5,000 דולר. הרבה יותר קשה לגייס כסף מלרכוב חמישה ימים. לא אכפת לי אם נותנים לי 18 דולר או 100 דולר - אני פונה למי שאני יכולה כדי לגייס כסף לבית החולים. השנה שמתי לי מטרה לגייס 10,000 דולר ויש לי עמוד משלי לגיוס הכספים https://www.alynactive.org/participant/aviva-lavi/ . הפציעות שלי בספורט הביאו אותי להיות מורה ליוגה ויש כאלה שאני מלמדת ובמקום לשלם לי - תורמים. העיקר לגייס כמה שיותר לילדים".
חזי? "כשהייתי בניו-יורק, טרם עולם האינטרנט, הבנתי שיש עולם של ידע שיכול לעזור למפרסמים ולא קיים בארץ. אז כשחזרנו לישראל החלטתי להקים חברה משלי שתספק את המידע הזה. היא נקראה אדקיט והעסיקה בשיא כמה עשרות עובדים וכשזה התחיל לשעמם אותי מכרתי אותה. באותו זמן גיליתי את עולם האמנות. הייתי באיזו ישיבה עסקית וכשיצאתי משהו החזיר אותי פנימה. זה היה ציור על הקיר. אמרו לי שהצייר הוא אבא של אחת העובדות. זה היה שאול קנז שגר בקיבוץ גן שמואל. נסעתי לשם ופגשתי אותו. נדהמתי מהאמנות שהוא עושה והתברר לי שאף אחד לא מכיר אותו. התחלתי לקדם אותו".
סוכן אמנות? חזי: "התחלתי ללכת לכל הגלריות ולהציע להם את הציורים של קנז. כשהם הבינו שהוא בן 80 הם לא רצו לשמוע. אחרי שנה הצלחתי להגיע לשרה ברייטברג-סמל, אחת האוצרות הכי ידועות בארץ, שקלטה שמדובר במשהו יוצא דופן ועזרה להרים תערוכה שלו במוזיאון רמת גן. זה היה לפני 10 שנים. התמונות כמעט כולן נמכרו ומאז הוא הפך להצלחה. עשינו תערוכות בחו"ל, שינינו אחד לשני את החיים. שאול נפטר השנה אבל אני עדיין מקדם את האמנות שלו. יש לו עוד מאות עבודות שנשארו בסטודיו. אני עושה את זה כי אני מאמין שאנשים צריכים לראות את האמנות שלו".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
