מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת פיינסוד מצור הדסה.
בצילום: בנימין (37), אסתר (36), לביא (4), דרור (7)
הדירה? 4 חדרים. נרכשה לפני 6 שנים ב-1.59 מיליון שקל. אסתר: "הקטע של הדירה זה הגג ששייך לנו ויש לנו יציאה אליו מהבית. אבל עדיין לא עשינו שם פרגולה. זה עניין של סדר עדיפויות כלכלי".
צור הדסה? אסתר: "חיפשנו לקנות. רצינו מחוץ לעיר והאידיאל היה במושב או בקיבוץ אבל כלכלית זה היה בלתי אפשרי אז התפשרנו באמצע על צור הדסה". בנימין: "שקט פה ויש נוף נהדר מהחלון". אסתר: "יש נוף פוליטי מאוד. מתחתינו זו גדר ההפרדה ובהרים מולנו זו ביתר עילית". בנימין: "אני עושה קניות בירושלים. לא אוהב להיכנס לביתר עילית".
אסתר? "אני קלינאית תקשורת בקופת חולים בביתר עילית בקרב האוכלוסייה החרדית. כמות הילדים שצריכים עזרה עולה ועולה בכל שנה ויש בעיה בארץ. אנחנו במשבר בכל מה שקשור לילדים ולטיפול בהם. בהקשר הזה אני עובדת במקביל גם בעמותת גושן. זו עמותה שהוקמה על ידי קבוצת רופאי ילדים כדי לשנות ולייעל את השירותים שנותנים לילדים ועוסקת הרבה בתחום הכי חם היום שזה בריאות הנפש".
בנימין? "אני אחראי על הטורפים, קופים ופילים בגן החיות התנכ"י בירושלים. התחלתי בגיל 12 בצורה רשמית, אבל עוד לפני זה הייתי הולך עם אבא שלי שהיה מתנדב בגן החיות. מגיל 15 אני במחלקת הטורפים. אני אחראי לאיכות החיים של בעלי החיים".
איכות חיים? בנימין: "אם נשווה את זה לבני אדם - בסופו של דבר הם בסוג של כלא וצריך לעודד אותם ולתת להם את האפשרות להתנהג בצורה טבעית. למשל במקום סתם לזרוק לקופים את האוכל אנחנו מחביאים להם אותו בכל מיני מתקנים ותולים אותו בגבהים שונים והם צריכים להתאמץ. בטבע הם לא יקבלו אוכל בקערה וזה מעודד אותם לעבוד בשביל האוכל ולהתנהג יותר בטבעיות. או החתולים שמתחברים מאוד לענייני ריח וכשהם מריחים חיות נוספות בטבע הם מסמנים טריטוריה. בגן החיות הם מרוכזים יחד וזה רק הריח שלהם, אז אנחנו לוקחים בשמים וריחות של חיות אחרות ומפזרים להם. במשך שעות אחר כך הם מסתובבים ומסמנים את השטח שלהם, מגרדים את העצים ועושים שתן בכל מיני פינות".
כלא? בנימין: "אני אומר כלא וזה קצת קיצוני אבל הם לא מבינים משהו אחר. 99 אחוז מבעלי החיים מעולם היו בטבע ולרוב הם כבר כמה דורות בגני חיות. אם תיקח את האריה ותשחרר אותו בטבע הוא ימות. יש להם אינסטינקטים, אבל אין להם באמת את היכולת לצוד ולהסתדר אז אנחנו כן מנסים לשפר את איכות החיים שלהם. זה תחום שכל הזמן מתפתח. אם היית שואל את העובדים בגן החיות רובם היו מוכנים להתפטר ושישחררו את החיות לטבע, אבל לצערנו אין טבע ואין באמת לאן לשחרר אותם. המטרה היא לשמור על המינים האלה כי בלי גני החיות מינים רבים היו נכחדים".
את מי אתה הכי אוהב? בנימין: "גדלתי 'בטורפים' ואני מאוד אוהב אותם. נמרים, צ'יטות, דובים, אריות, פנדות. זה כמובן לא אותם בעלי חיים מאז שהייתי ילד והם התחלפו, חוץ מהדובה שנמצאת מאז והיא מאוד מבוגרת ולא מרגישה טוב ואנחנו נערכים ליום שתמות וכבר שנה מחפשים דוב אחר. אנחנו מאוד רוצים את המין של הדובים שחיו פה בארץ - דוב חום סורי. הדוב האחרון בארץ ניצוד ב-1917. יש שמורה בארמניה ששם מגדלים אותם אבל יש גם פה פוליטיקה. אי אפשר להגדיר את זה כ'חרם דובים על ישראל' אבל זה לא פשוט כמו שהיה לפני המלחמה".
מי הכי חכם? בנימין: "האורנגאוטן. הוא כמו ילד בן 4 רק בלי לדבר. אפילו לימדנו אותם להשתמש בטאבלט כדי לבחור את האוכל שהם רוצים. אני אספר לך משהו מצחיק - בנינו להם שולחנות סנוקר שהם מכניסים דרך מבוך כדורים לחורים. הם אלופים בזה. אחרי שראינו שהם עושים את זה כל כך טוב צילמנו את השולחן לסטודנטים וביקשנו מהם לצייר את הדרך הכי מהירה דרך המבוך, ומתוך 40 סטודנטים ומרצים האורנגאוטן הגיע למקום 8. הם גאונים".
מביא עבודה הביתה? אסתר: "החיות במקום הראשון ואני רק אחר כך. זה כמו הילדים שלו. אנחנו מכירים את כל החיות, מי נולד ומי נפטר, מי חולה ומי עשה משהו לא בסדר. אני לא מכירה בן אדם שאוהב את העבודה שלו כמו בנימין. אני קצת מקנאה אפילו. בתקופה האחרונה הוא רץ בין המילואים לעבודה. לא ויתר".
מילואים? בנימין: "אני בלוגיסטיקה בפיקוד הדרום. עשיתי כבר יותר מ-200 ימים ובגלל שזה משמרות בחמ"ל אז אני מצליח להגיע לעבודה לפני או אחרי משמרת. זה קשה אבל מתמודדים".
מצב כלכלי? אסתר: "עד תחילת המילואים היינו במינוס. היה לי מאוד קשה שכאילו הרווחנו מהמלחמה, אבל הוא באמת קורע את התחת. אני הייתי קצת בחרדות כלכליות כי לפני שנה וחצי הבת שלנו אובחנה עם צליאק ופתאום הבנתי שהעלויות מטורפות. התחליפים ללא גלוטן יקרים בטירוף ובאופן כללי מאוד קשה בארץ כי אין מודעות לזה. אבל בכל מקרה אני מעדיפה להיות במינוס - רק שייגמר כבר המצב הזה".
הבילוי שלכם? אסתר: "רוק כבד. אבל זה רק אני. ליום ההולדת הוא קנה לי ולחברה כרטיס להופעה של טול, להקה אמריקאנית שחלמתי 20 שנה לראות והם סוף-סוף הגיעו להופיע באיטליה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
