גבר שנפרד מאשתו יקבל לידיו חצי מחמש הדירות הרשומות על שמה בנס ציונה – כך נקבע בבית המשפט למשפחה בפתח תקווה, ואושר לאחרונה במחוזי בלוד. שופטי הרוב קבעו שזכאותו הינה ל"פירות" בלבד, כלומר לדירות עצמן, ולא לקרקע שעליה הן עומדות, בעוד שופט המיעוט סבר שהבעל זכאי גם לחצי מהקרקע.
ביולי 1996, שבועות ספורים חתונת בני הזוג, קיבלה האישה במתנה מאביה קרקע חקלאית בנס ציונה. מאז הופשרה הקרקע לבנייה ובני הזוג נכנסו לעסקת קומבינציה שבמסגרתה הועברו לאישה מיליוני שקלים במזומן וכן שבע דירות. מאז נמכרו שתיים מהן, והתמורה הופקדה לחשבון המשותף של בני הזוג.
הנישואים הסתיימו כעבור 23 שנים, וביוני אשתקד קבע בית המשפט למשפחה בפתח תקווה שהבעל זכאי למחצית מחמש הדירות בנס ציונה הרשומות על שם פרודתו שלא נמכרו, בקיזוז שווי הקרקע עליה הן בנויות.
הנימוק היה כי בעוד שלגבי הדירות, שהן פרי הסכם הקומבינציה, הוכחה כוונת שיתוף ספציפית מאחר שהבעל היה מעורב עד צוואר בפרויקט הבנייה, ביחס לקרקע ("העץ") לא הוכחה כוונת שיתוף. ומכיוון שהיא הוענקה לאישה במתנה טרם נישואיה – יש להותירה בבעלותה ולא לכלול את שוויה בחלוקת הרכוש.
שני הצדדים סירבו להשלים עם התוצאה והגישו ערעורים למחוזי: האישה – על שיתוף בעלה בדירותיה, והבעל – על קיזוז ערך הקרקע.
שופטי הרוב, יעל מושקוביץ ואבי סתיו, פסקו שיש להותיר על כנה את הקביעה המרכזית שלפיה הבעל זכאי למחצית הדירות ללא הקרקע. הם ביססו את מסקנתם שלפיה לא התקיימה כוונת שיתוף לגבי הקרקע עצמה, על כמה טעמים: הראשון, "מאפייני הנכס". לדבריהם, לא מדובר בדירת מגורים או בנכס המשמש כעסק משפחתי. במקרה כזה, הנטל על הטוען לשיתוף כבד יותר.
עו"ד ירון גרוסהטעם השני שהעלו היה שלצדדים נכסים משותפים נוספים רבים, כך שאי שיתוף הבעל בקרקע אין משמעה הותרתו עירום וחסר כול. צוין שלבני הזוג שתי דירות בבעלותם ברעננה, ושלבעל זכויות מכוח ירושה בחצי דירה בתל אביב.
הטעם השלישי והאחרון נגע לאווירה הכללית בין הצדדים, אשר לא תמיד התאפיינה בשיתוף גורף. לדברי השופטים, הגם שבני הזוג הכניסו לקופה המשותפת נכסים מסוימים, בנוגע לאחרים הם לא היססו לנהוג בחוסר שיתופיות, כך שאין הכרח לראות בקרקע כמשותפת באופן אוטומטי.
בפסק הדין נכתב: "נוכח העובדה שאין מדובר בבית מגורים; לצדדים ישנם נכסים נוספים אשר חלקם אינם משותפים ויוותרו בבעלות הצדדים ללא עריכת איזון כל שהוא; ובהתחשב ביתר הנסיבות ובפרטי המקרה בהתאם לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא – אנו סבורים כי יש מקום להכיר בשיתוף רק לגבי השבח שצמח בתקופת השיתוף".
לפיכך נקבע שחמש הדירות יחולקו שווה בשווה בין הצדדים, כאשר שווי הקרקע עליה הן בנויות, כערכה במועד הנישואים, תיזקף בחלוקת הרכוש לטובת האישה בלבד. לעומתם סבר השופט צבי ויצמן, בדעת מיעוט, כי הבעל זכאי לחצי מהדירות והקרקע גם יחד, ללא הפרדה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד מיכאל אביב
• ב"כ הבעל: עו"ד טליה קופלמן פרדו
• עו"ד ירון גרוס עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
