כשיזם ההייטק גל אלמוג נכנס לחדר, ניכר שהוא יודע עד העצם האחרונה בגופו מה הוא שווה. אבל לצד נחישות, יש בו גם ענווה ופגיעות, שנפרטות לא רק למדדים של כסף, אלא גם למטבעות של ערכים, שאותם הטמיע בספר החדש שלו, "איפה האקזיט — מסעו להצלחה של יזם ישראלי, כנגד כל הסיכויים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זהו ספר העיון הרביעי של אלמוג, והוא לוקח את הקורא למסע אישי מאוד, פוקח עיניים ולפרקים בועט בבטן, בדרך החתחתים אל האקזיט. על הכל הוא מספר בכנות מופגנת: השלבים המתישים והמותחים של גיוס הכספים, הנפילה עם משקיעים הלא נכונים, דירקטוריונים בוגדניים שמרסקים אותך, אבל גם שותפים טובים שמצילים אותך והופכים אחים למאבקים ולהישגים, וגם על רגעי ההתעלות ועל חשיבותן של משפחה ואהבה, כולל אהבה שמנהל צריך להרעיף על עובדיו. וכן, הוא מנהל אבהי מאוד, שלא חושש גם לבכות בנוכחות עובדיו, אולי מפני שהתמזל מזלו לגדול עם הורים שעטפו אותו ואת אחיו מכל הכיוונים, כי כמה גברים בני 66 זוכים לקבל באמצע ראיון לעיתון טלפון מאבא בן ה־90, ששואל אם הכל בסדר? אבל לפני כן, ישנו הפצע.
כתבות נוספות למנויים:
בגיל 58 נזרק אלמוג בדרך מכוערת ו"אמריקאית" מאוד מתפקיד המנכ"ל של ריל מאץ', החברה שיסד בעמל רב באמריקה, לאחר שעבר את כל סבבי הגיוסים המתישים של תחילת הדרך. החברה, שמקשרת בין מעסיקים לעובדים תוך שימוש בבינה מלאכותית, הצליחה מאוד, צמחה ב־60%-50% בכל שנה והתפיחה את חשבונות הבנק של המשקיעים שלה, אבל אז גדל להם התיאבון והם החליטו שכדי לקפוץ לשלב הבא דרוש מנכ"ל אמריקאי.
"עברתי טראומה, אני מגדיר את עצמי פוסט־טראומטי של תעשיית ההייטק", אומר אלמוג, שגם מתאר בספר את ההשפלה שחווה. "אני היזם, וזרקו אותי מהחברה שהקמתי, הביאו מנכ"ל אמריקאי, ביטלו את האסטרטגיה שלי והלכו על תפיסה שדירדרה את החברה. העובדים נפרדו ממני בדמעות".
בהמשך, המנכ"ל האמריקאי עשה את כל הטעויות האפשריות, העובדים התמרדו, המשקיעים התחרטו, חזרו לאסטרטגיה של היזם והמייסד הישראלי, ובזכות זה החברה הגיעה למחזור של 200 מיליון דולר בשנה, נמכרה לחברה אמריקאית ציבורית, ואלמוג, בהיותו בעל מניות, עשה אקזיט מהחלומות. אבל הפצע נשאר, ואלמוג גירד וגירד אותו, ומתוכו כתב את הספר (שיצא בהוצאת כנרת).
אלמוג היה מחיל החלוץ של ההייטק הישראלי כאשר הקים ב־1990 את הסטארט־אפ הראשון שלו, אורנטיקס, בתחום רשתות התקשורת, בימים שבהם עוד לא ידעו איך לאיית את המילה הזנק. בהמשך הוא היה גם מחלוצי תחום הבינה המלאכותית, עוד לפני שהיא בעצמה ידעה שיקראו לה AI. "אפשר להגיד עלי שאני יזם מצליח. הקמתי שתי חברות — את ריל מאץ' ואת טאלניה, שמשלבות טכנולוגיה ובינה מלאכותית בתחום גיוס כוח האדם – ומכרתי אותן בהצלחה רבה לחברות אמריקאיות. זו דרך שקוסמת לרבים, אבל היה לי חשוב לשתף עם הקוראים גם את הקשיים הגדולים, את הסטרס, הלילות ללא שינה, הפעמים הרבות שאומרים לך לא".
אי־ודאות גבוהה ואתגרים מרובים הם בדיוק הקרקע שעליה משגשגים יזמים מוצלחים, אומר אלמוג, וזה לא בכדי שישראל היא אומה של סטארטאפים. "יזם חייב שיהיו לו יכולות בלתי רגילות לעבוד בתנאים של אי־ודאות גבוהה ולקבל החלטות בצמתים קריטיים. יש יותר ישראלי מזה? ותכונה נוספת חשובה היא לא לוותר, וזו תכונה ישראלית שבאה מהחלוציות. כי מה הסיכוי שיבואו למזרח התיכון המזיע כמה אנשים עירוניים דתיים מרוסיה ויקימו יישובים חקלאיים? אז נכון שהיום אנחנו עסוקים בלהרוס את המורשת שלהם, אבל אני יודע שיהיה טוב, כי הכוח העצום הזה התגלה בנו גם במהלך המלחמה, והוא הבשורה הכי טובה שיש לנו לגבי העתיד. אני רואה את זה על הבן שלי, אייל, קצין מילואים בצנחנים, שב־7 באוקטובר לקח את הווסט והנשק ונסע לחלץ אנשים בקיבוץ רעים. זאת הרוח הישראלית".
טוב, סבא שלו, כלומר אבא שלך, שהתקשר עכשיו לשאול מה שלומך, הוא זאב אלמוג, לשעבר מפקד חיל הים ומפקד שייטת 13. העוגן לא הוטל רחוק מהמשחתת.
פניו עוטות חיוך, אבל אלמוג לא נסחף אל חופי הרגשנות: "אני חייתי הרבה שנים באמריקה. כמות היזמים שם היא אחוז מאוד קטן של האוכלוסייה, מכל מיני סיבות, ובעיקר מפני שבאמריקה אם אתה מאבד את מקום עבודתך, אתה עלול להישאר בלי ביטוח רפואי, שעולה המון. הסכנה הזו גורמת לאנשים לא לקחת סיכונים כלכליים. ישראל, לעומת זאת, היא מקום שמאפשר יזמות, כי יש אצלנו סובלנות לכישלונות, ברמה הלאומית והאישית. היכולת להיכשל ולקום וללכת אל עבר המחר היא חלק מהאתוס שלנו, והיא גם חלק מהאופטימיות שלי. אז נכון שאני מדוכא, כי אי־אפשר נוכח מצב החטופים להיות שמח, אבל אני גם אופטימי".
אלמוג אף ממליץ ליזמים לאמץ את מה שהוא מכנה בספר "אילוזיה של אופטימיות": כיזם הוא נוהג קודם כל לדמיין את ההצלחה שלו, עוד לפני שהיא מתרחשת, ומתייחס לקשיים לא כאל מכשולים, אלא כאל צעדים שמקרבים אותו אל היעד.
אז מגיוסים במיליונים אנחנו בדמיון מודרך?
"לא המצאתי את זה. אלה דברים ידועים. כשאתה אופטימי ומדמיין את ההצלחה שלך, אנשים נדבקים בחלום שלך ומתחילים לחיות אותו, ויש לזה דינמיקה. יש מיליון דוגמאות לכך".
ואיך מתמודדים עם כל כך הרבה "לא"?
"אותו דבר. אני דיברתי עם 68 קרנות הון סיכון שאמרו לי לא, וה־69 אמר לי כן. איך לא התייאשתי? ראיתי את זה כמסע. לא האשמתי אותם שהם לא רצו אותי, אלא שאלתי למה, וכך שיפרתי את הסיכוי שלי לספר את הסיפור בפעם הבאה באופן שהמשקיעים יתחברו אליו יותר".
אפשר ללמד מישהו לקחת סיכונים?
"שאלה מעולה. קשה. אבל אם יש לך מנטור טוב, או בן משפחה שתומך, זה עוזר. אני אומר לעצמי, מה הכי גרוע שיקרה? אני אסגור את החברה? זה לפתוח את הראש להתמודדות עם חרדות".
גם החוצפה הישראלית חשובה?
"תכונה מחויבת המציאות כשפותחים עסק, כי אתה בא לאנשים עם רעיון והם צריכים להאמין בך ועל סמך זה נותנים לך כסף, ואם אתה מצליח כולכם מרוויחים. אני עכשיו מגייס כסף לתרומות עבור מפוני העוטף, ואני עובד עם חברים שלא היו יזמים, והם כל הזמן שואלים 'מה יקרה? האם נצליח?' לי אין את השאלות האלה. אני רואה את הגיוס כמשהו שהולך לקרות ב־100%, ואני רק צריך למצוא את הדרך הנכונה לממש אותו, ולא לעצור לפני ההצלחה. אנשים שטוענים שהם לא הצליחו זה מי שעצרו לפני שההצלחה קרתה".
אלמוג מדגיש שחייבים גם מידה רבה של יצירתיות. "יצירתיות עוזרת להתגבר על קשיים. במלחמה הזו נתקלתי בסיפורים של יזמות ישראלית שהפילו אותי מהכיסא. אנשים שמכלום הקימו סטארטאפים של עשייה, ואני לא מדבר על 'אחים לנשק', ששם יש יזמי־על ומימון. אני מדבר על אנשים שבשבוע הראשון כבר נסעו לחלץ כלבים מהעוטף, או בנו מקלחות ניידות ונסעו איתן לחיילים. זה סטארט־אפ לכל דבר. לא אמרו 'אין כסף, זה ייכשל, מי ילך איתי'. וזו בדיוק אותה רוח שהביאה אותנו להקים מדינה ולעבור את כל המכשולים ולקום מכל הקשיים והכישלונות הקולוסליים שהיו לנו. הרי ההיסטוריה של מדינת ישראל היא היסטוריה של התגברות על כישלונות".
הוא נשוי לשלומית, עתירת ניסיון מקצועי בתחום משאבי האנוש, שגם עבדה בחברה שהקים בארה"ב, ושעשתה איתו את כל הדרך במדבר הסטארטאפים עד לארץ האקזיט המובטחת. כיום היא מטפלת זוגית. הם מתגוררים בראש־העין והורים לאייל, גלעד ונועה, "יזמי־על יותר טובים ממני, בתחום הגיימינג והסייבר". לצבא הוא התגייס אחרי מלחמת יום הכיפורים, שירת בסיירת מטכ"ל וכמפקד בחטיבת הצנחנים, ומעיד שהידע וההתנסות שרכש בשטחי האש עמדו לו גם כאשר גייס עובדים (חפשו את הפרק בספר על אתגר כדורי הטניס).
"השירות הצבאי גרם לי להבין שאין בלתי אפשרי. שהכל תלוי באיכות כוח האדם. שתוצאה טובה מתחילה בתכנון מאוד מדוקדק ובתחקור של הביצוע. לפעמים, כשהיינו מסיימים מבצע בסיירת ועולים לספר על חלקנו בפני ראש אמ"ן, הוא היה אומר: 'כשאני מקשיב לכם אני יכול לחשוב שהמבצע נכשל, כי דיברתם רק על מה שיכולתם לעשות יותר טוב'. וזה גם חלק מה־DNA בהייטק — לא מרוצים משום תוצאה ומגיעים לכל דבר עם מידה מרובה של ענווה, בניגוד ליהירות ולשחצנות שראינו במדינה. צריך גם יכולת לפעול ולהגיב במהירות בתנאים של אי־ודאות, ממש כמו שיודע כל לוחם".
ועל דור הלוחמים הנוכחי הוא אומר: "זה דור מופלא. השותף העסקי של בני אייל הוא הלוחם עומרי מיכאלי מדובדבן". את תמונתו המיתולוגית של מיכאלי, פצוע קשה מאוד מהקרבות בצוק איתן ומסמן בידיו לניצחון בעודו שכוב על אלונקה ועטוף בדגל ישראל, זוכרים רבים. בשבת השחורה מיכאלי יצא להציל חיים בכפר עזה ונהרג. אלמוג: "עומרי הקריב את חייו כדי להציל חיים של אחרים. ואנחנו, לפני 7 באוקטובר, חשבנו שזה דור שחושב רק על עצמו".
ומה יעשה הדור הזה כאשר הבינה המלאכותית, שאתה כל כך סוגד לה, תחליף אותו? כתבת ספר שנקרא "תום עידן העבודה".
"אל תתני לפחד מהבינה המלאכותית לנצח אותך. נכון, הולכים להיות שינויים ענקיים בזכות הבינה המלאכותית, שתתגלה כמהפכה הכי גדולה שקרתה לאנושות, וחבל שרוב האנשים עוד לא מבינים את זה. אבל לבינה המלאכותית יש יכולות מופלאות לקחת דברים שאנשים עושים ולעשות אותם טוב יותר. זה לא שהיא קמה בבוקר ואומרת, 'אני אכתוב ספר', אין לה מודעות. אבל זה כלי להעשיר את החיים. אני פעם בשבוע הולך לחוג קרמיקה עם אבא שלי, ואת כל הפסלים אני משלב בתוך תמונות שאני יוצר ב־AI, ואנשים רואים ומתרגשים. ובעסקים אני נתתי ערך למחפשי עבודה ולחברות שהיו צריכות למצוא עובדים, על ידי כך ששידכתי ביניהם באמצעות הבינה המלאכותית. בנינו מאגר של מיליארד וחצי קורות חיים שלתוכו אנחנו עושים את המאץ' בשניות".
לכל הטוב שאליו הגיע אלמוג היו גם מחירים בריאותיים ואישיים, ואלמוג מזהיר שהוא לא ממליץ לכל אחד על אורח החיים הסטארטאפיסטי, שנתון במתח בלתי פוסק. "תמיד יש תקלה, בעיה, נגמר הכסף, הראש שלך לא תמיד נמצא בחיים האמיתיים, אין חופשה שאין במהלכה איזו תקלה".
אבל היו בקריירה שלו גם דמויות מפתח שהיוו עבורו סוג של אבא רוחני וליוו אותו, וגם עליהם הוא מספר בספר בגעגוע. אחד מהם הוא איש העסקים היהודי־אמריקאי אלן שונברג, שהצטרף לחברה כיו"ר, ולבסוף גם השקיע בה והביא גם חברים להשקיע. אלמוג: "הוא היה דמות אב מלאת השראה בחיים שלי, ולמדתי ממנו הרבה על התנהלות בינאישית בסביבה עסקית. למשל, איך להיות ממוקד בהצלחה של העובדים שלי, כי זה המפתח למנהיגות וניהול טובים. זה משהו שכל מנהל צריך לדעת — ככל שתהיה מרוכז בהצלחה של העובדים שלך, זה יטיב עם העסק. אם העובדים לא מצליחים זה בגלל המנהלים — או שהם לא מכשירים אותם ומשקיעים בהם, או שמראש הם בחרו אנשים לא מתאימים לתפקיד. שונברג השקיע שעות בכל יום כדי לדבר עם אנשים, היה מסתכל לך בעיניים וידעת שהוא כל כולו מרוכז בך ובהצלחה שלך, וזה מהלך עליך קסם. עד כדי כך התחברנו שהוא בא להשבעה של הבן שלי בכותל ובכה".
כל אחד צריך מנטור בתחום היזמות?
"כדי שילד יצליח הוא צריך רק מבוגר אחד שיאמין בו, ואני חושב שזה נכון גם בתחום העסקי. אני חונך עכשיו בחור בן 27 שננטש על ידי אביו כשהיה בן שנתיים וגדל אצל אמא שלא היו לה הכישורים לגדל אותו. כשפגשתי אותו הוא גר במחסן והתרחץ בברז בגינה, וחילצתי אותו מהבוץ. היום, ממש היום, הוא התגייס למילואים בפעם השנייה. כשאמרתי לו שאני כאן איתו לתמיד גם אם הוא יטעה וייפול שוב, הוא לא האמין. כי מעולם לא היה לו מבוגר שיגיד לו את זה. וככה זה גם בעסקים. אתה צריך לדאוג שיהיה לך מישהו שאתה יכול לפנות אליו תמיד, שיהיה ממוקד בך ובהצלחה שלך ושלעולם לא יעזוב אותך. כמו ששונברג מעולם לא עזב אותי, וכמו שאני לעולם לא אוותר על הבחור הזה".
וכמו שאמא שלו, ד"ר גאולה אלמוג, לא ויתרה והתעקשה שילמד מוזיקה, והיום הוא גם זמר ויוצר: "גם כשאתה היזם הכי מצליח, אתה חייב תחומי עשייה מחוץ לעבודה. למשל, אחרי שהמנכ"ל האמריקאי הגיע לארץ כדי לפטר אותי, הלכתי לנמל תל אביב, להופעה של מוזיקה שאני כתבתי. החיים הם מנגנון שלם של אפשרויות שרוכבות על גל של יצירה". את מתנת היצירה שאמא שלו העניקה לו הוא עכשיו נותן לתושבי העוטף במסגרת המיזם "עוטף גיטרה" שהקים עם עמותת "לב אחד". המפונים מקבלים שיעורי גיטרה בחינם, וגם את הגיטרה עצמה כמובן. אלמוג: "אני מרגיש שלקחתי את כל הניסיון היזמי שלי ושמתי אותו על 'עוטף גיטרה'. זה מיזם שעולה המון כסף שאני מגייס גם מחברים. המורים מועסקים בתשלום, ונמשיך ככל שיידרש, כי טיפול פוסט טראומטי באנשים שחוו את זוועות 7 באוקטובר לא ייגמר כל כך מהר". ב־9 ביולי בקיבוץ גינוסר אפשר יהיה לראות הופעה של התלמידים המפונים מהמיזם.
- אם המטרה היא להתעשר, אתם עלולים להיכשל. חפשו צידוק אידיאולוגי למה שאתם עושים, זה יעזור גם להתמודד עם כישלונות.
- בחרו עובדים שרוצים להתקדם בקריירה, ולא רק למצוא עבודה. הם יצליחו כי יחשבו איך להתקדם לתפקיד הבא.
- ההצלחה של העובדים היא המשימה העיקרית של המנהל. התרכזו בכך.
- עזרו לעובדים לזהות את הגורמים בתפקיד שמייצרים עבורם הנאה ותשוקה לעבודה. קידום לא יצליח אם לא יספק יותר הנאה.
- עובדים שחוששים לטעות לא ייקחו סיכונים, ולא ישיגו דברים גדולים. אפשרו להם לטעות.
- שמרו על קשר עם הלקוחות. אל תחפשו מחמאות, אלא מה צריך לשפר. הם יהיו השותפים הטובים ביותר שלכם.
- כל כישלון הוא שלב בדרך להצלחה. חוויתם כישלון? ההצלחה קרובה יותר.
- גם ברגעים קשים, זכרו את הדברים החשובים בחיים: המשפחה, החברים והערכים, וצרו לכם גם תחומי עניין שהם לא העבודה, זה ישפר את הביצועים המקצועיים שלכם.
