גד ליאור על המשברים והסערות סביב הדלק
(צילום: משי בן עמי)
המשברים והסערות סביב הדלק, חלק שני: כבר בעת הקמת המדינה היו לישראל קשיים בקשירת קשרים לאספקה סדירה וקבועה של נפט, בעיקר משום שהליגה הערבית החרימה כל קשר עם ישראל ותבעה שוב ושוב מחברות בינלאומיות להחרים לחלוטין את ישראל. ברית המועצות סיפקה אמנם תחילה נפט לישראל, אולם לאחר מלחמת סיני ב-1956 הפרה את חוזי הנפט שחתמה עמה בשל לחצן של מדינות ערב, שהיו בין ידידותיה העיקריות בעולם.
מי שהצילה את ישראל החל מ-1957, לאחר מלחמת סיני, ועד ל-1979 הייתה, היום קצת קשה להאמין - איראן. זאת, לצד מקסיקו ונורבגיה. אספקת הנפט הייתה סדירה, למעט קשיים מעטים בלבד בשנת מלחמת יום הכיפורים. אולם כאשר השאה הפרסי הודח ובמקומו עלה חומייני לשלטון באיראן – הסתיימו שנות העדנה של ישראל.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לאחר מלחמת יום כיפור ב-1973 החריף משבר האנרגיה בעולם, שהחל לאחר שמדינות ערב הטילו חרם נפט על מנת ללחוץ על מדינות המערב להסיר את תמיכתן מישראל בעת מלחמת יום הכיפורים.
ב-4 בנובמבר 1973 הכותרת בעיתון "ידיעות אחרונות" היא: "הערבים מתכנסים לקבוע: מי יקבל נפט - ומי לא יקבל. סעודיה, ה'חלוצה' במלחמת-הנפט, וכבר הודיעה כי תפסיק לספק נפט לכל מדינה שתעביר דלק ומוצריו לארה"ב. מחירי הדלק הרקיעו באמריקה, והמחסור מעיב על אירועי חג המולד המתקרב. חברות התעופה האמריקניות מבקשות לצמצם הטיסות, וחיל האוויר ביטל טיסות אימון. מדינות השוק האירופי מתכנסות להחליט על עמדה".
13 צפייה בגלריה
"הערבים מתכנסים לקבוע: מי יקבל נפט - ומי לא יקבל". הידיעה מ-4 בנובמבר 1973
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ב-21 בנובמבר הכותרת היא: "מדינות ה'שוק' החליטו כנראה לספק להולנד נפט 'מתחת לשולחן'. שרי החוץ של הקהילה האירופית גיבשו בקופנהגן עמדה חדשה לגבי המשבר במזה"ת: החלטתם נשמרת בסוד. דיפלומטים ערבים בהאג: 'ננהג בהולנד במידת הרחמים אם היא תבהיר שהיא מתנגדת למדיניות כיבושים, עינויים וסחטנות נאצית של הציונים'. שר הנפט הסעודי: 'איננו סחטנים, אך אם רוצים האירופים נפט ערבי – עליהם ללחוץ על ארצות הברית וישראל". ההסתערות של הערבים על הולנד נבעה מתמיכתה הפומבית המלאה בישראל באותם הימים.
ב-22 בנובמבר מספר מלך סעודיה, פייסל, בראיון לעיתון מצרי כי אמר לשר החוץ האמריקני, הנרי קיסינג'ר, בעת שביקר בסעודיה: "על הנשיא ניכסון לתת הצהרה בזכות נסיגה ישראלית. חרם הנפט יימשך עד לפתרון בעיות פלשתין וירושלים". ב-10 בדצמבר 1973 מתפרסם כי "בעקבות משבר הנפט, החליטה גרמניה על הנהגת יום שבתון לרכב".
ב-16 בדצמבר 1973 הכותרת מהדהדת "ליל-הסחטנות בקופנהגן" והידיעה של כתב העיתון בקופנהגן, עלי כהן, מספרת: "ארבעה שרי חוץ ערביים, שהזמינו עצמם לבירה הדנית בעת שהתקיימה שם ועידת הפסגה של מנהיגי 'השוק האירופי', נתנו למארחיהם לחכות להם עד 3 לפנות בוקר – ואז איימו עליהם כי 'לא יהיה נפט כל עוד לא תיסוג ישראל'". ב'פסגה' אושרה הצהרה 'מאוזנת' המבטיחה סיוע כלכלי לערבים, מכירה בצורכי הביטחון של ישראל ומזהירה את הערבים לבל ירחיקו לכת בהפעלה של נשק הנפט".
ב-18 בדצמבר כותרת מתאימה ממש לימים האלה: "גם בריה"מ תקצץ בצריכת הדלק. הסיבה: רצונה להיענות לדרישה הגוברת של המדינות הרוכשות ממנה נפט. מוסקבה מודאגת שמא יפגע החרם הערבי בייצור התעשייתי באירופה ויגרום לעיכוב מכונות וציוד להם נזקקת ברית-המועצות". מי יכול היה לצפות אז שכעבור כמעט 50 שנה שוב רוסיה תהיה מעורבת במערבולת כזאת, רק הפעם מהצד ההפוך.
13 צפייה בגלריה
מי יכול היה לצפות אז שכעבור 50 שנה שוב רוסיה תהיה מעורבת במערבולת כזאת, רק הפעם מהצד ההפוך. 18 בדצמבר 1973
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ב-26 בדצמבר ידיעה מעודדת מעט: "שביעות רצון באירופה וביפן מריכוך אמברגו-הנפט הערבי. אך הכל מדגישים: ייקור הדלק יחייב קימוצים נרחבים".
ב-14 במרץ 1974 ידיעה בעיתון מבשרת: "מדינות הנפט הערביות החליטו להסיר את חרם הנפט מעל ארה"ב וימסרו את החלטתם בעוד שלושה ימים בווינה. בכך יבוטל חרם הנפט". הכותרת ב-19 במרץ מבשרת שהאמריקנים נושמים סוף סוף לרווחה: "בארה"ב מצפים להצטמקות תורי הדלק. וושינגטון מרוצה, אך נמנעת מלהגיב רשמית על ביטול החרם הערבי".
ב-24 במרץ מדווחת כותרת כי בעלי הטור האמריקנים הידועים אוונס ונובאק כותבים כי "מיניסטר החוץ הצרפתי הסית את הסורים להתנגד להסרת חרם-הנפט". ואכן ב-27 במרץ מדווח, כי "דמשק תוקפת בחריפות את מצרים: 'הותירו אותנו בודדים במערכה. סגן נשיא סוריה תובע לחדש חרם הנפט על ארה"ב".
בחלק ממדינות ערב מבינים כי שפת נשק חרם הנפט עלולה לעלות גם להן ובעתיד בעיקר להן ביוקר, אולם הן מתקשות להגיע לפשרות בעניין הסכסוך עם ישראל.
ב-23 בספטמבר 1974 הכותרת היא: "מלך סעודיה, פייסל: 'איננו רוצים לחדש את חרם-הנפט, אך על ידידינו להבין היכן האינטרס שלהם. כל מה שנדרש הוא שישראל תפנה כל שטח ערבי שכבשה ותחזיר לעם הפלשתינאי את מלוא זכויותיו הלאומיות, כולל השלטון בירושלים, שהיא עיר קדושה לאיסלאם".
ב-18 בנובמבר 1974 אומר נשיא ארה"ב ג'ראלד פורד: "אין להתעלם מהאינטרס הלגיטימי של העם הפלשתיני. המצב במזה"ת עדין ומסובך, ואין להשלים עם כך שיימשך תקופת-זמן בלתי מוגבלת. עימות צבאי במזרח-התיכון עלול לגרום חרם נפט ערבי מחודש".
13 צפייה בגלריה
נשיא ארצות הברית מוטרד מחרם נפט ערבי מחודש בשל המצב במזרח התיכון. 18 בנובמבר 1974
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ב-19 בנובמבר 1974 יש כבר אווירה אופטימית יותר: "שר האוצר האמריקני: 'משבר האנרגיה הולך ונפתר. גילויי הנפט האחרונים וליכוד צרכניות הנפט עשויים לאכוף על הערבים הורדת מחירים".
ב-3 בדצמבר 1974 מגלה כותרת כי "כוויית היא המדינה שרכשה 14% ממניות 'מרצדס'. דובר גרמני מתנחם: לעסקה יש יתרונות משום שאם אילי נפט ערבים ישקיעו במשק הגרמני, הם לא יהיו מעוניינים לפגוע בו ע"י חרם נפט".
ב-6 בפברואר 1975 אומר הסנטור צ'ארלס פרסי, כפי שמצטט העיתון: "בעיית הנפט – המפתח לשלום במזה"ת. מלחמה חדשה באזור תפגע קשות בכלכלת ארה"ב".
ב-11 בפברואר 1975 העיתון מדווח: "השאח הפרסי: לא יוטל שוב חרם נפט. וגם אם יוטל - לא יהיה יעיל כי איראן לא תצטרף". יצוין, כי היו אלה עדיין ימי תור הזהב ביחסי איראן-ישראל, טרם עלייתו כעבור בדיוק ארבע שנים, בפברואר 1979, לשלטון באיראן של האייתוללה חומייני. תשעה ימים קודם לכן, ב-2 בפברואר 1975, אכן מדווח על היחסים הטובים: "השאח: ישראל תקבל נפט אך תצטרך לשלם עבורו". ברור, לא?
תוצאות הרסניות לצד שינויים חיוביים
תוצאת החרם הייתה הרסנית במדינות רבות. ההיצעים בשוק העולמי הצטמצמו עד מאוד, הביקושים עלו עוד ועוד, המחירים זינקו, תחילה בעשרות אחוזים ועם התגברות החרם והמחסור בנפט גם במאות אחוזים. כתוצאה מהחרם הקשה נקלע העולם למיתון מהקשים שידעו המדינות. התחבורה במערב אירופה ובצפון אמריקה שותקה כמעט כליל. עשרות אלפי מפעלי תעשייה נסגרו, כיוון שלא יכלו לבצע שום עבודות ללא נפט ודלק. חברות ענק קרסו ופשטו רגל. בארצות מערב אירופה הקרות לא יכולים היו האזרחים לחמם את הבית.
השינויים בעולם הכלכלי היו רבים: מכוניות גדולות נותרו בחניה, מכוניות קטנות וגם זעירות, עם מנועים בעלי נפח קטן, הצורכות מעט דלק, הפכו לפופולריות ונמכרו במחירים מוגזמים. חברות הדלק היפניות פרחו ולעומת זאת חברות אמריקניות ידועות נקלעו לקשיים חמורים. העולם הדרדר במהרה למיתון עמוק ולאינפלציה גם יחד, מה שמכונה בכלכלה סטגפלציה.
לתוצאת חרם הנפט הייתה עם זאת גם צדדים חיוביים. צרכניות הנפט הגדולות החלו לחפש תחליפים, בהן אנרגיה גרעינית, אנרגיה ירוקה ואנרגיה מתחדשת, שישמשו אותן שנים רבות לאחר מכן. הגברת חיפושי הנפט והגז בים הצפוני הניבה תוצאות והפחיתה לעתיד לבוא את סכנת השימוש בנשק הנפט.
13 צפייה בגלריה
בעקבות חרם הנפט, צרכניות הנפט הגדולות החלו לחפש תחליפים, בהן אנרגיה גרעינית, אנרגיה ירוקה ואנרגיה מתחדשת
(צילום: shutterstock)
עוד התפתחות הייתה, שיצרניות נפט קטנות יותר, שלא השתייכו לעולם הערבי, שבו שלטו המדינות באותו זמן בכ-60% מכמויות הנפט בעולם, הגבירו את הייצור והקשר עם מדינות שונות שבהן הוחלט לא להסתמך עוד כמעט רק על הנפט הערבי. במדינות רבות הוחל בעוד ועוד מבצעים של חיפושי נפט, כדי למצוא עוד מקורות, ובאותם הימים גם היו ניצני גילוי הגז הטבעי בים הצפוני ובאזורים נוספים בעולם.
עוד התפתחות חשובה הייתה שמדינות רבות בעולם, ובראשן ארה"ב, הקימו מאגרי ענק של נפט לשעת חירום. בה בשעה הוקמה גם סוכנות האנרגיה הבינלאומית, על ידי המדינות צרכניות האנרגיה העיקריות בעולם, כדי לשלוט בנתוני הנפט העולמי ולתכנן מדיניות אנרגיה מגובשת לכל העולם.
ובינתיים בישראל: המחירים זינקו והמכוניות "הושבתו"
חרם הנפט הגדול השפיע גם על אזרחי ישראל, בכל תחומי החיים. ב-14 בינואר 1974 מבשר "ידיעות אחרונות" כי "בעקבות התייקרות הדלק עלו מחירי החשמל, התחבורה והמים. הכלכלנים מעריכים כי המדד יעלה ב-3%-4%. מחירי הדלק הועלו הלילה בכ-50%". ואנחנו חשבנו שעלייה של 39 אגורות בראשית החודש הזה הייתה "שיא". ממש לא, לעומת העבר.
כך, למשל התייקרו תעריפי החשמל והמים בעשרות אחוזים בתוך שנה וגם מחירי ההובלה זינקו. ב-15 בינואר 1974 הכותרת היא: "ועדת שרים מיוחדת עומדת להחליט היום על העלאת תעריפי החשמל לצריכה ביתית. צפויה התייקרות של 40%-50% וייתכן שיבוטלו הגבלות הצריכה". ובימים האלה התרגשו והתרגזו בארץ מהכוונה להעלות את מחיר החשמל ב-5.7%, מה שהביא להפחתת ההעלאה של תעריפי החשמל רק ב-3.4%.
ב-15 בינואר 1974 מוזהר הציבור גם מראש מההשלכות האפשריות: "בעקבות העלאת מחירי הדלק חבלי הסתגלות קשים צפויים בכל ענפי המשק. בודדים ומפעלים ייאלצו להתאים עצמם לנהגי-צריכה ולתחשיבים חדשים".
וכך ב-22 במרץ 1974 מתואר במוסף "7 ימים", תחת הכותרת "כך נחיה עם משבר האנרגיה", המצב שנוצר: "הראשונה שנפגעה מהעלייה הפתאומית ממחיר הדלק הייתה המכונית הפרטית, וכתוצאה – כל אורח החיים שנלווה אליה. צפויה נהירה מן הפרברים בחזרה אל הערים ומעבר מכלי רכב פרטיים לאמצעי תחבורה המוניים. הדיור יהיה צפוף ופונקציונלי יותר. הלבוש – אפור ורב-שנתי, והמזון – דל יותר".
וההתייקרויות נמשכו: ב-9 באפריל 1974 - "חברות התעופה יעלו תעריפיהן בעוד 8 אחוזים ופירוש הדבר שבתוך 8 חודשים התייקרו הטיסות ב-21 אחוז" – התייקרות חסרת תקדים בתולדות התעופה האזרחית". ידיעה ב-15 בנובמבר 1974 מבשרת: "ההובלה התייקרה ב-22 אחוז. דרישת המובילים הייתה העלאה של 37 אחוז".
ב-3 בפברואר 1974 מבשרת ידיעה, כי "חברת החשמל שוקלת בניית תחנת-כוח שתונע בפחם". ב-15 בינואר 1975 מדווח העיתון כבר כי "ארבע תחנות כוח יותאמו לשימוש בפחם. חלק ניכר מן החשמל שתפיק חברת החשמל בעוד 6 שנים יתקבל מתחנות כוח שיונעו ע"י פחם".
חלפו 48 שנים ובישראל נערכים, כמעט בחוסר סבלנות, להפסקה המוחלטת בשימוש בפחם לצרכי הזרמת החשמל עד סוף שנת 2025.
השפעת משבר האנרגיה העולמי ב-1973 הייתה קשה פחות בישראל מאשר בארצות רבות אחרות ולמעשה האספקה נמשכה כמעט כסדרה. אולם, בהשראת הגזירות הקשות במדינות המערב, כאשר תנועת כלי רכב הושבתה, מפעלים נסגרו, ערים מרכזיות כמו לונדון ופריז הוחשכו בערבים, כנראה מתוך חשש מהבאות, הורתה ממשלת ישראל לבצע צעד חריג:
כל בעלי המכוניות בישראל נאלצו להשבית החל ב-16 בדצמבר 1973 את מכוניותיהם ליום אחד בשבוע, על פי בחירתם, כדי לקצץ בצריכת הדלק, שמחירו עלה. עם זאת, היה זה יותר צעד של הזדהות ישראל עם המדינות שתמכו בה בעת המלחמה ולאחריה, למרות חרם הנפט. "יום השבתון" הכעיס את הישראלים מאוד והממשלה נאלצה לבטלו חודשיים וחצי בלבד לאחר שנכנס לתוקף.
הנהגת "יום השבתון" הביאה גם למחלוקות בין דתיים לחילונים, סביב השבתת הרכב בשבת. ועוד: חלק מהנהגים "צפצפו" על החוק והמשיכו לנסוע ברכב גם ביום שעליו הכריזו כשבתון, כאשר מדבקה בולטת על המכונית ציינה מהו היום הזה, למשל יום שני או יום חמישי. השוטרים לכדו חלק מהנהגים וגם כאלה שהתחמקו מההוראה ולא הדביקו כלל מדבקת "יום שבתון" על רכבם.
ב-27 בנובמבר מתבשר ציבור הנהגים, כי "חלוקת התוויות להשבתת הרכב תתחיל ב-9 בדצמבר – יום השבתון השבועי יופעל החל ב-16 בדצמבר". ב-29 בנובמבר עוד פרט חשוב עם הפעלת יום השבתון בקרוב: שבתון הרכב ביום שישי יתחיל ב-2 אחר חצות ועד צאת השבת, ולא מכניסת השבת ביום שישי ועד צאת השבת, כפי שפרסם תחילה הראש הראשי לישראל, שלמה גורן.
ב-9 בדצמבר מתפרסם: "חשש בקואופרטיבים כי שבתון הרכב יגרום לקשיים בתחבורה הציבורית".
ב-9 בדצמבר מזהיר העיתון גם כי "חוק שבתון הרכב עשוי לפגוע במגויסים". חייל מגויס שואל איך יוכל לקבל את תווית היום שיבחר אם הוא משרת בסיני ואין שם סניף דואר שבו מחלקים את התוויות עד ל-14 בדצמבר. חייל המילואים נענה כי מאחר שהחלוקה בסניפי הדואר תהיה רק בין ה-9 ל-14 בדצמבר, יהיה עליו לגשת בחופשתו הראשונה למשרד הרישוי "הקרוב למקום מגוריך" ולקבל שם את התווית. עיסוק מיוחד ליום חופשה מהמילואים.
ב-10 בדצמבר מתפרסם צילום בעיתון ובו נראה שר התחבורה והתקשורת, שמעון פרס, מדביק את תווית יום שבתון הרכב על שמשת מכוניתו. פרס בחר את האות "ש", שפירושה שישבית את רכבו בשבתות.
13 צפייה בגלריה
שמעון פרס החליט להשבית את מכוניתו בשבת. הצילום מה-10 בדצמבר 1973
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ב-16 בדצמבר 1973 מבשר העיתון, כי "שבתון הרכב הפרטי נכנס הבוקר לתוקפו. השבוע תסתפק המשטרה במתן אזהרות בלבד לעוברים על התקנה, שהקנס עליה יהיה 3,000 לירות או שלילת רישיון הנהיגה לשלושה חודשים או שניהם גם יחד. חיילים הבאים לחופשה קצרה יוכלו להשתמש ברכבם גם ביום השבתון". אולם, ב-20 בדצמבר מתפרסם כי קנסות קלים הוטלו על ראשוני מפירי שבתון-הרכב. הם נידונו בבית המשפט לתעבורה בחיפה לקנסות של 200 ו-250 לירות בלבד.
באותו היום מתפרסם, כי "מכלי הדלק בתחנות מלאים אך המכירה הולכת ופוחתת. מאז המלחמה ירדה ב-25 אחוז צריכת הדלק לרכב. תיתכן התייקרות גדולה נוספת בעקבות העלייה הניכרת במחירי הנפט".
ביום לאחר מכן, ב-17 בדצמבר, מתפרסם כי "שבתון הרכב החמיר העומס באוטובוסים. שני הקואופרטיבים לתחבורה לא היו ערוכים אתמול, ביום הראשון להגבלות, לקליטת הנוסעים הנוספים, שהשביתו רכבם הפרטי".
ב-18 בדצמבר הכותרת היא: "השר גד יעקובי שוקל מתן יתרונות נוספים לתחבורה הציבורית על פני שימוש ברכב פרטי".
ב-23 בדצמבר 1973 מבטיח שר התחבורה שמעון פרס כי "לא יונהג יום שבתון נוסף לרכב. פרס הכחיש את השמועות על כוונה להשבית את הרכב הפרטי במדינה ליום נוסף בשבוע. עוד אמר פרס כי תוספת הנוסעים בתחבורה הציבורית, כתוצאה מהנהגת יום השבתון, אינה משמעותית כלל, בהשוואה לחיסכון הגדול למדינה מהשבתון. התוספת מתבטאת ב-2 אחוז בממוצע ליום". עוד ציין פרס כי מתוך כ-200 אלף בעלי המכוניות הפרטיות במדינה בחרו כ-70 אלף בשבת כיום השבתון.
ב-24 בדצמבר, על מנת להקל על מצוקת התחבורה הציבורית שהשימוש בה עלה, מבשרת ידיעה כי "רב אלוף דוד אלעזר הודיע לשר התחבורה שמעון פרס על הסכמתו שצה"ל ישחרר 160 נהגי אוטובוס, במטרה לסייע בהקלת המצוקה בתחבורה הציבורית העירונית".
ב-1 בינואר 1974 מפרסם העיתון על עוד בעיה שהתעוררה: "מגויס קנה מכונית עם 'יום שבתון' שאינו מתאים לו". התברר שהבעיה התעוררה אצל כל מי שקנו רכב מה-17 בדצמבר ולא יכולים להחליף את "יום השבתון", בהתאם לתקנות השבתת הרכב שלא אפשרו שינוי ביום, כדי למנוע ריבוי מדבקות והונאות.
ב-11 בינואר מתברר כי "הנהגים מעדיפים לנסוע דווקא ביום ו' העמוס, שבו קיימות בעיות תנועה מיוחדות. אחוז משביתי הרכב בשבת קטן מן המצופה, למרות היתרונות שניתנו להם. אולם, תוספת הרכב החדש תאזן את אחוז הרכב המושבת".
ב-3 בפברואר 1974 הכותרת היא: "אישורים צבעוניים יחולקו לחיילים הנוהגים בשבתון. שמועות על אפשרות ביטול שבתון הרכב נוכח ייקור הבנזין וביטול הגבלות התנועה באחדות ממדינות אירופה".
עוד לפני ביטולו של שבתון הרכב, שהתברר בסופו של דבר כמה שהיה די מיותר בישראל, באה ההקלה. ב-1 במרץ מתפרסם, כי "מהיום – שבתון הרכב מקוצר ל-12 שעות, מ-6 בבוקר עד 6 בערב". ההקלה באה בהשוואה לשבתון של 24 שעות שהיה נהוג עד כה ושהחל כל לילה ב-2 אחר חצות.
ב-6 במרץ בא הרמז הראשון לסיומה הקרוב של הגזירה שהכעיסה את כל אזרחי הארץ: "נטייה לבטל את שבתון הרכב החל מיום שבת".
ב-8 במרץ מגיעה הידיעה שכולם ציפו לה בכיליון עיניים וכהגדרת העיתון "מאות אלפי בעלי מכוניות פרטיות ינשמו לרווחה": "לאחר 72 יום בלבד – שבתון הרכב יבוטל הערב. תקנות החירום בדבר השבתון פגו היום, ותוקפן לא הוארך בשל התנגדות חברים רבים בנשיאות הכנסת להעלות את הבעיה לדיון במליאה".
תוכנית החלוקה
לאחר ששבתון הרכב בוטל, צפו עם זאת דרישות מחודשות, כל אימת שהתברר שיש קשיים באספקת הנפט בעולם, לחדש את שבתון הרכב בישראל, כפי שהופעל וחודש במספר מדינות בעולם. ב-30 בדצמבר 1974 מתפרסמת ידיעה שמספרת כי "4 הצעות לשבתון רכב הוגשו לממשלה. ביניהן: ההצעה לשבתון חובה בשבת וההצעה לסגירת מרכזי הערים הגדולות לתנועת רכב".
הידיעה מספרת, כי "הביקורת הציבורית עשתה את שלה: ועדת השרים לחיסכון בדלק (מתברר שהייתה פעם כזאת) כונסה אתמול בבוקר על ידי היו"ר שלה, השר משה קול, וביטלה את החלטתה להשבית כל מכונית פרטית במדינה בכל שבת שנייה".
צבי קסלר, הכתב הכלכלי בירושלים, דיווח על אחת ההצעות שהונחו על שולחן הוועדה: הנהגת שבתון רכב כללי בכל שבת, שיחסוך 6-8 מיליון דולר בשנה. אולם, ההצעה נדחתה מאוחר יותר בשל "היעדר תחבורה ציבורית בשבת ולכן היא תפגע באוכלוסייה"
אולם, מהר מאוד ירדה הממשלה מהרעיון להשבית שוב את כל הרכבים הפרטיים בישראל ליום אחד בשבוע. ב-1 בינואר 1975 דווח: "נדחתה הצעה להמליץ על יום שבתון רכב. ועדת הכלכלה של הכנסת דחתה את הצעתו של ח"כ הלל זיידל ממפלגת ל"ע (הליברלים העצמאיים), שנימק את הצעתו להשבתה 'באווירה הכללית הקיימת בעולם לחיסכון בדלק ובהזדהות עם המאבק נגד סחטנות הנפט של הערבים'. מנכ"ל משרד התחבורה, דן חירם, הסביר כי החיסכון בדלק מיום שבתון שבועי הוא קטן יחסית ואפשר להשיגו על ידי ייקור הדלק". בזה הסתיים הוויכוח.
לעניין הזה מצטרפת גם ידיעה מה-15 בינואר 1975 לפיה "יונהגו הסדרי תנועה וחנייה בת"א שיבטלו הצורך ביום שבתון לרכב. בשעות השיא בבוקר ייסגרו המרכזים המסחריים – ברחובות עליה, אלנבי והמלך ג'ורג' – למכוניות פרטיות ותיאסר בהן החנייה. מספר המכוניות הנכנסות לעיר יפחת ב-3,500".
ב-30 במאי 1975 עולים עוד רעיונות, חלקם מוזרים, בארץ הפטנטים: "חילוקי דעות מעכבים צעדי חיסכון באנרגיה", מדווחת הכותרת: "ועדת השרים תתכנס שוב בשבוע הבא. בין ההצעות העומדות לדיון: סגירת תחנות דלק בשבתות וחגים, ייקור רכב גדול, הגבלת מהירות הנסיעה, יום שבתון שבועי, פיזור שעות תחילת העבודה בבוקר וסיום העבודה אחר הצהרים, היתר להתקנת מנועי דיזל ברכב מסחרי קטן יחסית, העלאת מס הקנייה והמכס על רכב פרטי שנפח מנועו גדול ב-30-40 אחוז". אף אחת מההצעות לא התקבלה באותה עת ולמעשה גם לא עד היום הזה.
וזה מוביל אותנו לרגע לאחור, לשנת 1950, כאשר "פטנט" אחר שנועד להביא לחיסכון בדלק נוסה ללא הצלחה במדינת ישראל החדשה. ב-6 בנובמבר 1950 הודיע משרד התחבורה על תקנות להגבלת התנועה של מכוניות פרטיות שייכנסו לתוקפן ב-14 בחודש בחצות. הסיבה לא הייתה אז שימוש בנשק הנפט, כי אם משהו אחר לחלוטין: מחסור בדלקים בשל פעילות מוגבלת של בתי זיקוק, שהיו בבעלות בריטית ועבדו בתפוקה של 15% בלבד.
כדי להגביל את הנסיעה חולקה מדינת ישראל הקטנה לעשרות אזורים, שסומנו כל אחד באות. כל בעל מכונית קיבל מדבקה, שאותה היה עליו להדביק בפינת השמשה הקדמית ואז היה רשאי לנוע רק עוד באזור שאות המדבקה סימלה. למשל, האות א' התירה נסיעה בתל-אביב בלבד. האות ג' התירה נסיעה של עד 25 ק"מ בגוש דן, ממרכז תל אביב.
הניסיון הוכרז ככישלון סוחף. אלפי בעלי רכב ערערו על ההגבלות, רבים הצליחו להשיג יותר ממדבקה אחת ושדרגו את היקף התנועה המותר לרכבם. מתוך 8,500 מכוניות פרטיות שנסעו על כבישי ישראל לקראת סוף שנת 1950, רק 5,000 הוגבלו בסופו של דבר בתחומי נסיעתן. החיסכון בתצרוכת הדלק היה לא משמעותי והגיע ל-5% בלבד ותוך שבועות ספורים ההגבלות והמדבקות הפכו לנחלת העבר.
בימים אלה, ללא קשר לעלייה במחירי הדלק אלא בשל הפקקים ההולכים ומתארכים הציעו דווקא לאחרונה פוליטיקאים וכלכלנים כאחד להנהיג בישראל שוב "יום שבתון" אחד בכל שבוע, שבו ייאסר לעשות שימוש במכונית. אולי אפילו לא רעיון רע.
13 צפייה בגלריה
בשל הפקקים ההולכים ומתארכים הציעו לאחרונה פוליטיקאים וכלכלנים כאחד להנהיג בישראל שוב "יום שבתון" אחד בכל שבוע, שבו ייאסר לעשות שימוש במכונית
(צילום: דנה קופל)
ואיך השפיע "יום השבתון" על התנועה בסוף 1973 ותחילת 1974? מתברר שהיקף התנועה כמעט שלא פחת, והכל בשל התחכמות נהגים רבים, שלא נשמעו לחוק המרגיז. מה שכן קרה הוא שהתחבורה הציבורית תוגברה, אף כי רק במעט, והורגשה בה עלייה מסוימת בשימוש באוטובוסים באותם הימים. אחת הבעיות להגביר את תדירות נסיעת האוטובוסים הייתה שנהגים רבים עדיין היו בשירות מילואים, זמן כה קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים.
וכיצד השביתו הישראלים את רכבם? 10% מרבע מיליון בעלי המכוניות בישראל השביתו את הרכב בימי ראשון, 20% בימי שני, 16% בימי שלישי, רק 9% בימי רביעי, 10% בימי חמישי ורק 4% בימי שישי, שהפך ליום המועדף לשימוש ברכב הפרטי.
היום שזכה ל"הצלחה" הרבה ביותר, בעיקר בזכות שומרי המצוות, היה שבת. עם השבתה של כמעט שליש מהמכוניות, 31%.
ב-8 במרץ 1974 תם שבתון הרכב בישראל. שר הכלכלה גד יעקובי הודיע כי ישראל חסכה בימי השבתון 10% מצריכת הדלק הרגילה, אך גם בלאי המכוניות פחת מעט והיה שימוש קטן יותר בחלקי חילוף ובצמיגים חדשים.
מי שולט בשוק?
לחרם הנפט הייתה יחד עם זאת השפעה כלכלית קשה על המשק הישראלי, כמו גם על הכלכלה במדינות אחרות. התייקרות הנפט במאות אחוזים ועליית מחירי חומרי הגלם שיובאו לארץ הביאה לסחרור של עליות מחירים בישראל, שנקשרו גם לקשיי תובלה. עידן האינפלציה הגדולה החל. בשנת 1973 הגיעה האינפלציה בישראל כבר ל-20%, ב-1976 ל-40% ובראשית ועד אמצע שנות ה-80 הסחרור האינפלציוני הגיע עד לקצב עליית מחירים של 500% בשנת 1985.
זה בדיוק מזכיר לנו שגם בימים אלה משבר נפט ותובלה בעולם, לצד עליות מחירים עצומות בחומרי גלם רבים, מאיץ את האינפלציה. המחסור בנפט ובגז כבר מתחיל להיות מורגש באירופה ושימוש המערב הפעם בנשק הסנקציות הכלכליות, כולל עצירת רכישת הנפט והגז מרוסיה, עלול להביא את העולם לתוצאות כלכליות לא קלות גם בשנת 2022.
שנים רבות לאחר שנשבר חרם הנפט, כוחן של יצרניות הנפט ושליטתן במחירי השוק של הנוזל השחור עדיין כאן וכך אנחנו מגיעים לימים האלה, שבהם החרם הוא הפוך, אך תוצאותיו די זהות – עליית מחירים מסחררת של האנרגיה בעולם.
הפעם המדינות שאינן יצרניות נפט, או בעלות עתודות נפט גדולות, הן המטילות חרם נפט וגז על רוסיה, כאשר אוקראינה מתקשה לייצא את מקורות האנרגיה שלה.
התוצאה היא הרסנית בכיוון ההפוך: דווקא מטילות החרם הן הסובלות העיקריות ומחירי חבית הנפט אף הוכפלו בתוך זמן קצר, מ-72 דולר לחבית נפט בנובמבר האחרון ל-140 דולר בשבוע הראשון למלחמה שכפתה רוסיה על אוקראינה.
השנים האחרונות יצרו משברים כלכליים חמורים, בעיקר בשל התפשטות נגיף הקורונה הקטלני ופריצת מלחמה פתאומית בטבורה של אירופה, ולעומת זאת חווינו גם בעשורים האחרונים זינוק עצום בהיקף התנועה בכבישים ובאוויר בעולם כולו. לכן, אין להוציא מכלל אפשרות שמשבר אנרגיה בסדר גודל דומה, או גם הצורך להיאבק בפקקים המתארכים ברוב הערים הגדולות בעולם, יחזירו ויחמירו את הגבלות התנועה שהכרנו לפני עשרות שנים.
מי יודע אם לא נצטרך להדביק שוב בקרוב מדבקה על שמשת רכבנו, שלא תבשר רק מתי הרכב עבר טסט לאחרונה, אלא מהן ההגבלות שבעליו יצטרך לעמוד בהן בעתיד.
