בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד אדם שמכר להם בית צמוד קרקע בחולון ונגד עורכת הדין שייצגה את הצדדים, לאחר שגילו שלנכס אין היתר ושהמוכר הורשע בעבירת הבנייה כבר בשנות ה-70. הם דרשו פיצוי של כשני מיליון שקל, אבל השופט עדי הדר קבע שהמוכר, עורכת הדין והוועדה המקומית בעירייה יפצו אותם ב-176 אלף שקל בלבד.
התובעים, בשנות ה-50 לחייהם, טענו שהמוכר התחייב למסור את הנכס עם היתרי בנייה. הם ציינו כי כשנה לאחר הרכישה גילו שלדירה יש צו הריסה מאחר שנבנתה ללא היתר. לדבריהם, לא ניתן להסדיר את החריגות ויש להרוס את הנכס ולבנות אותו מחדש. הם הוסיפו כי המוכר ניהל את המשא ומתן מולם שלא בתום לב כשהוא יודע שקיים נגדו פסק דין בגין בנייה ללא היתר הכולל צו הריסה.
נגד עורכת הדין, שייצגה את שני הצדדים בעסקה, טענו בני הזוג כי היא התרשלה כשלא מסרה להם שהדירה נבנתה ללא היתר.
המוכר טען להגנתו כי הרוכשים היו מודעים היטב להיקף החריגות בנכס ומצבו התכנוני ואף בדקו את תיק הבנייה שלו על ידי אנשי מקצוע מטעמם. עורכת הדין טענה שמסרה לתובעים שעליהם לבדוק את מצבו התכנוני של הנכס באמצעות אנשי מקצוע. לדבריה, שמאי ששכרו מסר לה חוות דעת שלפיה הנכס תואם את התוכניות שנבדקו למעט שינויי פנים.
היא שלחה הודעת צד שלישי לעירייה והוועדה המקומית שבה ציינה כי כשערכה את הבירורים לגבי הנכס נמסר לה כי יש לגביו צו הריסה אך נציג הוועדה אמר שהצו אינו בתוקף.
השופט עדי הדר קבע שהמוכר ידע היטב שבנה את הנכס ללא היתר ואף הורשע בגין כך, והיה עליו לגלות עובדה מהותית זו לתובעים. בנסיבות אלה הוא הפר את החוזה הפרה יסודית ועליו לשלם את הפיצוי המוסכם, 176, אלף שקל. הוא הוסיף כי בהתאם לחוות דעת מומחה שמונה בהליך מדובר בסכום דומה לזה הנדרש לצורך הכשרת המבנה, ואין לצורך להרוס אותו כפי שטענו התובעים.
עוד נקבע כי מהראיות עלה שעורכת הדין ידעה או הייתה אמורה לדעת על הרשעת המוכר ומתן צו ההריסה. נציג הוועדה המקומית עדכן אותה בשיחה ביניהם, לפני חתימת החוזה, שישנה הרשעה משנות ה-70, אך סבר בטעות, וכך גם אמר לה, שאותה הרשעה אינה עוד על הפרק.
השופט קבע שעניין זה היה צריך להדליק אצלה נורה אדומה וכי היא הייתה חייבת לציין אותו בחוזה, ומשלא עשתה זאת - היא חייבת בפיצוי, יחד ולחוד עם המוכר. עם זאת, ולנוכח חוות דעת השמאי שנשכר על ידי התובעים, שלא ציין בחוות דעתו כי לנכס הוצא צו הריסה, נקבע שעורכת הדין תחויב רק ב-80% מהפיצוי.
ההודעה לצד שלישי ששלחה עורכת הדין לוועדה המקומית התקבלה חלקית, והוועדה חויבה להשיב לה חצי מהפיצוי בשל המידע המוטעה שנמסר לה. המוכר ועורכת הדין חויבו כל אחד בהוצאות בסך 5,000 שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד איתי אנשל עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
