בית המשפט למשפחה בקריית שמונה דחה לאחרונה התנגדות שהגישו ילדיו מנישואיו השניים של אדם שהלך לעולמו, לצוואה שבמסגרתה הוריש חצי מעיזבונו לאשתו השלישית. הם ביקשו לקיים מכתב פרידה שלשיטתם הותיר להם את הרכוש, אולם השופט רן ארנון קבע שאין למכתב "אופי ירושתי".
במהלך חייו הביא המנוח לעולם שישה ילדים: שניים מאשתו הראשונה וארבעה מאשתו השנייה, הם המתנגדים. מבקשת קיום הצוואה היא אשתו השלישית, שממנה לא היו לו ילדים. המנוח ערך שתי צוואות: האחת ב-2013, שבה ציווה את כל רכושו לילדיו מנישואיו השניים. השנייה, מ-2019, שלפיה עליהם לחלוק את הרכוש עם אשתו השלישית.
בנוסף, כחצי שנה לאחר צוואתו המאוחרת כתב המנוח כמה מכתבי פרידה. אחד מהם מעניק לכאורה את מלוא רכושו לילדיו תוך הדרת אשתו. בין היתר כתב המנוח במכתב, כמסר לילדיו מנישואיו הראשונים, כי "התבססותכם ועצמאותכם המלאה מביאה אותי לידי שביעות רצון והבנה שאת רכושי אוריש לילדיי מנישואיי השניים, כדי שגם הם יגיעו להתבססות".
כשלוש שנים לאחר כתיבת המכתב הלך המנוח לעולמו. אחרי מותו ביקשו אלמנתו וילדיו לקיים את המסמכים הפועלים לטובתם. כך, האלמנה ביקשה לקיים את צוואת 2019 המעניקה לה נתח מירושת בעלה. לשיטתה מכתב הפרידה מהווה לכל היותר תרשומת אישית, שאינה מהווה צוואה לפי חוק הירושה.
מנגד טענו הילדים שהמכתב הינו צוואה לכל דבר ויש לקיימו. לשיטתם, אביהם בחר לסטות מצוואת 2019 לנוכח הפקרה והזנחה שחווה מרעייתו בערוב ימיו. בתוך כך טענו הילדים שצוואת 2019 נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד אשתו.
אבל השופט ארנון דחה את גרסתם לאור העובדה שכחודשיים בלבד אחרי מכתב הפרידה ערך המנוח ייפוי כוח מתמשך לטובת רעייתו. השופט נימק כי עובדה זו מפריכה את גרסת הילדים להפקרה מצד אלמנת אביהם, שכן מדוע ירצה למנות אותה כאחראית על ענייניו אם היא מזניחה אותו?
מכל מקום, נקבע, מכתב הפרידה אינו בנוסח המתאים לצוואה ועל כן הוא אינו יכול לשמש ככזו. בפסק הדין צוין כי המכתב "אינו נראה כצוואה ולשונו אינה לשון ציווי, המסמך חסר הוראת הנחלה מפורשת". כמו כן, הוא אינו כולל פרטים מהותיים כגון זהות כלל היורשים ופירוט הרכוש, ואין בו כל התייחסות לצוואה הקודמת.
השופט נימק שלכל היותר ניתן לייחס למכתב הפרידה מעין הסבר לילדיו מנישואיו הראשונים מדוע בחר לנשל אותם: "מכתב הפרידה, אם כן, הוא לכל היותר מכתב 'הסבר' לצוואת המנוח שנערכה 6 חודשים קודם לכן".
בנסיבות אלה, לאחר שנדחתה גם הטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד אלמנת המנוח, הכריע השופט כי הצוואה משנת 2019 היא זו שתקוים, כך שהאלמנה תקבל חצי מהעיזבון. המתנגדים חויבו לשלם לה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 40 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האלמנה: עו"ד עירית מלקוביץ-נירקו
• ב"כ המתנגדים: עו"ד לארי גולדשטיין
• עו"ד אמיר קוזקוב עוסק בייפוי כוח מתמשך
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין