סערת דיפלומט: יבואנים מקבילים בריאיון לאולפן
(צילום: אסף חן)
אחד הפתרונות שאמורים לסייע על הנייר להוריד את המחירים ברשתות השיווק וברשתות הפארם הוא הייבוא המקביל. לא סתם מדברים על כך בימים האחרונים מאז שהחלה "סערת היבואנים", בדגש על דיפלומט ושסטוביץ', שהודיעו על העלאת מחירים לקמעונאים (רשתות השיווק וכו'), שבסופו של דבר אמורה להיות מגולגלת אלינו הצרכנים.
"הייבוא המקביל בהחלט יכול לתת מענה אם הוא יקבל הזדמנות שווה ברשתות השיווק הגדולות", אומר בשיחה עם אולפן ynet אלירן בן שלוש, מבעלי בן שלוש יבוא, שמבצעת יבוא מקביל. "זאת אומרת, הרבה פעמים רשתות השיווק הגדולות מצפות שאנחנו עכשיו נמלא את החוסר שלהן מדיפלומט או משסטוביץ, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה ביום אחד.
"אם יינתן לנו זמן ההתארגנות בצורה שווה, אמיתית, ולא כפלסטר חד פעמי, אז הייבוא המקביל יוכל לתת מענה. כיום, לצערי, אנחנו לא יכולים לתת את ההזדמנות הזאת אפילו".
אוהד סנדלר, מייסד ומנכ"ל גוד פארם, שהשתתף גם הוא בשיחה עם אולפן ynet, מחדד את הדברים: "בסוף כשהצרכן רואה את הדיאודורנט על המדף זה לא מעניין אותו אם זה הגיע בייבוא רשמי או מקביל. כשאלירן אומר שהוא מוכר בשוק הפרטי, זה כי הוא לא יכול לעמוד בכמויות סחורה שרשתות השיווק צורכות. בעצם, הייבוא המקביל זה סוג של עודפי יצוא שיש במדינות, ואז אין לך כיבואן מקביל רצף ואתה לא יכול להבטיח שתייבא כל הזמן את המוצר הספציפי".
כמה יבוא מקביל באמת יותר זול, ב-30%-20%?
סנדלר: "זה זול, לפעמים אפילו בלמעלה מ-60%, ככה לפחות אצלנו בגוד פארם. יש המון מוצרים שהחדרנו לשוק וריסקנו את המחירים שלהם. לדוגמה ליסטרין. לפני גוד פארם המוצר הזה היה נמכר ב-55 שקלים, ואנחנו מהיום הראשון שלנו מוכם אותו ב-14.90 שקל, שאלו המחירים בהם הוא נמכר באירופה. אז המתחרים שלנו הורידו את המחיר שלהם מ-55 שקלים ל-35 שקלים".
יש לכם חיכוכים עם היבואניות הגדולות, כמו דיפלומט?
סנדלר: "יש מקומות שאנחנו מסכימים איתן ויש מקומות שלא. מהיום הראשון האסטרטגיה שלנו הייתה 'לקנות בזול כדי למכור לצרכן בזול'. אם היבואניות ימכרו לנו במחיר הוגן ותחרותי נקנה מהן, אם המחיר יהיה גבוה ולא פרופורציונלי, נעשה יבוא לבד".
אתה יכול לספר על התהליך של יבוא מקביל?
"בחודש האחרון הייתי בשש מדינות שונות כדי לנסות להביא מוצרים בייבוא מקביל. הייתי בטורקיה למשל, ואחת ממשחות השיניים המובילות בשוק שעולה אצלנו 30 שקלים, נמכרת שם ב-6 שקלים. רציתי לקנות במחיר של הצרכן שם, אפילו לא של היבואן, אבל מה אומרים לי פה בארץ? 'משחת שיניים, היבואן הרשמי מביא אותה מפולין אז אתה לא יכול לקנות אותה מטורקיה, אלא רק מהמדינה שהיצרן המקומי מביא'. זה מגוחך.
"עוד דבר זה מכון התקנים. אם אני רוצה למשל להביא אבקת כביסה מספרד, אומרים לי לך תעשה בדיקות של מכון התקנים, איכות הסביבה. בסופו של יום לא משתלם לי להביא את כלכלית. דורשים כאן דרישות שלא קיימות במדינות באירופה".
גם כתבת הצרכנות של ynet, מירב קריסטל, השתתפה בשיחה, והתייחסה ליחסים בין היבואנים הרשמיים לאלה שעושים יבוא מקביל: "זה עולם מורכב. לפעמים הייבוא המקביל מועיל דווקא ליבואן הרשמי, כי ברגע שאנשים רואים שפע של מותג מסוים זה מחזק אותו. אבל כן עכשיו הציבור דוחף לייבוא מקביל, ואותם יבואנים יכולים לצמוח יותר. האם זה באמת יקרה? לא בטוח. אסור גם לשכוח שהיבואנים הגדולים היו פעם קטנים, וברגע שהם צומחים - יכול להיות שהם יעלו מחירים או יתנהגו כמו הגדולים".
מי מפחד מהייבואנים הגדולים?
(צילום: אסף חן)
"רשתות השיווק חוששות"
יואל נווה, בעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר, התייחס לחשש של רשתות השיווק מהיבואנים הגדולים: "זה לא חדש, יש ריכוזיות בישראל גם בייצור וגם בייבוא. וכשאין ליבואנים בלעדיים תחרות - אז המותגים שלהם מאוד נחשקים ורשתות השיווק מפחדות להיות בסיטואציה שהן לא יוכלו למכור את אותם מותגים".
בדומה לסנדלר, שציין את הבירוקרטיה של מכון התקנים, גם הכלכלן משה מעוז, התייחס לכך: "העניין עם מכון התקנים קיים כבר 40-30 שנה. אנחנו צריכים תחרות, ואני לא מבין מה כל השטויות האלה לעשות בדיקות אם המוצרים מאושרים נגיד בצרפת, שהיא מהמדינות המחמירות בעולם, או בארה"ב. אבל כאן מבקשים ממך 'תעשה מעבדה, תעשה אישור, תחקור'. זה עולה המון כסף. פעם אמרו שחוסמים את הייבוא המקביל דרך מכון התקנים כדי לייצר בארץ על מנת שיהיו מקומות עבודה. היום האבטלה נמצאת בשפל, אז אין באמת סיבה לאסור יבוא מקביל".
