בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישו רוכשי דירה בפרויקט ברחוב סטימצקי בתל אביב נגד חברת הבנייה "צרפתי צבי ושות'" ושני שכנים, בדרישה להחזיר להם את החניה המקורית שהובטחה להם, וכיום משמשת דיירים אחרים. השופטת רחל ערקובי דחתה את טענתם שלפיה החברה התחייבה להחזיר להם את החניה אם לא תוצמד לדירה של נכה, וקבעה כי הסכימו לוותר עליה מרצונם בתמורה לחניה חלופית.
התובעים רכשו את הדירה ב-2016. כשנתיים לאחר מכן ביקשה מהם החברה להחליף את החניה שקיבלו כיוון שרצתה לשמור אותה לתקן של חניית נכים לצורך קבלת טופס 4, ונתנה להם חניה חלופית צמודה. לימים גילו התובעים שאת החניה המקורית שלהם קיבלו השכנים, שאינם נכים, והגישו תביעה באמצעות עו"ד נועם קולודני נגדם ונגד חברת הבנייה, בדרישה לקבל חזרה את החניה.
התובעים טענו בין היתר כי הסכימו לחילוף רק לתקופה זמנית, עד אחרי שהחברה תקבל טופס 4 או אם לא תוצמד לדירה של נכה. לטענתם, החברה הטעתה אותם והם ויתרו על החניה לשווא תמורת חניה צרה, בעייתית ולא נוחה.
החברה, שיוצגה על ידי עו"ד מאיר שריקי, טענה כי התובעים הסכימו להחלפת החניות ובמשך כשמונה חודשים השתמשו בחניה שקיבלו מבלי להתלונן. הם החלו לבוא בדרישות רק כשגילו שהשכנים קיבלו את החניה שוויתרו עליה.
החברה הבהירה שמכרה את החניה לשכנים "על תנאי" שלפיו אם נכה ירכוש דירה בבניין הם יצטרכו לפנות אותה, ושסיפקה לתובעים חניה זהה ובאותה איכות.
הרוכשים, שיוצגו על ידי עו"ד שגיא דותן, טענו כי רכשו את החניה בתום לב, ונגררו לסכסוך כשהתובעים החלו להשתמש בחניה שלהם ללא הסכמתם וחסמו את הרכב שלהם, והם נאלצו להוציא נגדם צו מניעה.
השופטת רחל ערקובי קבעה כי בהסכם המכר ניתנה לחברה אפשרות לשנות את מיקום החניה. החברה מימשה אותה כיוון שהחלפת החניה של התובעים בנסיבות, הייתה עבורה הפתרון הזול, המהיר והנוח ביותר, והם הסכימו לכך.
נקבע שהתובעים לא הוכיחו שהוויתור היה זמני או שהובטח להם שיקבלו את החניה בחזרה אם לא תוצמד לדירת נכה. התנאי היחיד שהחברה התחייבה לו הוא להציב מחסום שיאפשר להם להחנות גם אופנוע, והתנאי הזה קוים.
מלבד זאת, השופטת ציינה שכשהתובעים קיבלו את דירתם הם לא העלו כל טענה לגבי החניה שקיבלו, והשתמשו בה במשך חודשים מבלי לבדוק את האפשרות לקבל את הקודמת חזרה. ממילא, השופטת התרשמה שהתובעים קיבלו חניה חלופית טובה ונוחה, בדיוק כמו הקודמת.
היא מתחה ביקורת על כך שהתובעים גררו את השכנים להליך. היא העירה שכשהגישו את התביעה לא כל הדירות נמכרו, ובהחלט יכול היה לקרות מצב שבו השכנים היו נדרשים לוותר על החניה בהתאם לסיכום עם החברה. השופטת תהתה כיצד היו מגיבים אם התרחיש היה מתממש: "האם אז היו התובעים מפצים את הנתבעים על האופן בו התנהלו כלפיהם? על השימוש בחניה בזמן שהייתה בחזקתם? על הגשת תביעת סרק?".
בסיכומו של דבר התביעה נדחתה. התובעים חויבו לשלם לחברה הוצאות של 10,000 שקל ולרוכשים 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד נועם קולודני
• ב"כ הנתבעים: עו"ד מאיר שריקי (בשם החברה), עו"ד שגיא דותן (בשם השכנים)
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
