בית המשפט למשפחה בקריות ביטל לאחרונה צוואה שהשאיר גבר שהלך לעולמו, ובמסגרתה נישל את אשתו הראשונה ואת ילדיהם, והוריש את כל רכושו לאשתו השנייה ולבתם המשותפת. השופטת שירי היימן קבעה שהמנוח לא היה כשיר לנוכח ההידרדרות במצבו הקוגניטיבי, וכי הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת.
המנוח נישא לאשתו השנייה ב-2007 והם התגרשו ב-2016. הוא עבר לגור איתה כשעוד היה נשוי לאשתו הראשונה, שממנה יש לו כמה ילדים. ב-2018 הלך הבעל לעולמו והותיר צוואה שעליה חתם באוקטובר 2013. במסגרתה הוא הוריש את כל רכושו לאשתו השנייה וקבע כי אם תמות לפניו - הרכוש יעבור לבתם המשותפת.
לאחר מותו תבעה האישה השנייה לקיים את הצוואה. היא ציינה שהמנוח עזב את אשתו הראשונה על רקע סכסוך ביניהם, והוא אף ניהל הליכים משפטיים נגדה ונגד ילדיהם מאחר שהם עשו קנוניה נגדו כדי לנשל אותו מכל רכוש ולהשתלט על העסק שלו.
בנסיבות אלה, לדבריה, הוא החליט לחתום על הצוואה ולהוריש את רכושו לה, ואחריה לבתם המשותפת. היא ציינה שהמנוח חתם על הצוואה בפני עדים לאחר שזו הוקראה לו ותורגמה לשפתו (ערבית). לדבריה, בזמן החתימה המנוח היה כשיר ולא היו לו בעיות קוגניטיביות.
האישה הראשונה התנגדה לקיום הצוואה. לדבריה, בזמן החתימה המנוח לא היה כשיר וסבל מהידרדרות קוגניטיבית שהגיעה מאוחר יותר לכדי דמנציה קשה. היא הוסיפה כי האישה השנייה ניצלה את חולשתו הפיזית והנפשית והייתה מעורבת בעריכת הצוואה.
עוד לדבריה, האישה השנייה צעירה מהמנוח בעשרות שנים וניצלה את התלות שלו בה כדי להפיק את הצוואה לטובתה תוך ניתוק המנוח ממשפחתו הראשונה.
עו"ד ניר ויינרמןהשופטת שירי היימן מינתה מומחית לבחינת כשירותו של המנוח לחתום על הצוואה. היא קיבלה את חוות דעתה שלפיה הוא לא היה כשיר שכן בשנים הרלוונטיות סבל מהידרדרות קוגניטיבית משמעותית.
בפסק הדין נקבע כי לפי חוות הדעת, ב-2015 אובחן המנוח עם דמנציה קשה (אלצהיימר) ופגיעה קשה בשיפוט, וב-2016 הוכרז פסול דין. זאת ועוד, המומחית קבעה שהמחלה אינה מתפרצת בבת אחת ומדובר בתהליך שנמשך כמה שנים וסביר להניח שב-2013 כבר היו סימנים התחלתיים של המחלה. "קל מאוד להשפיע על רדם קשיש אשר נמצא במצב זה", נכתב.
השופטת קבעה שהוכחה השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה בעריכת הצוואה. בין היתר, המנוח אמנם היה עצמאי פיזית ב-2013 אך מבחינה הכרתית כבר סבל מדמנציה ונזקק לסיוע. זאת ועוד, הוכח שהאישה השנייה בודדה את המנוח מבני משפחתו הראשונה בדיוק במועדים שבהם פתח בהליכים נגדם (תביעת גירושין מאשתו הראשונה, תביעת פינוי נגד ילדיו).
נקבע כי מחומר הראיות עלה שהאישה השנייה הייתה נוכחת בחדר הסמוך בזמן עריכת הצוואה וכי גם אחד מנושיו של המנוח היה מעורב באופן עמוק בתהליך. בנסיבות אלה פסלה השופטת את הצוואה וחייבה את האישה השנייה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד שמעון רביב
• ב"כ הנתבעת: עו"ד פואד פרג'
• עו"ד ניר ויינרמן עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
