בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגיש סוכן מכירות כבן 60 בתחום מוצרי חשמל שפוטר על ידי מעסיקתו במשך 36 שנה, חברת "סמ-ליין": השופטת אסנת רובוביץ ברכש קיבלה את טענתו שלפיה ההחלטה על פיטוריו התקבלה רק לנוכח גילו.
התובע החל לעבוד בחברה ב-1984, תחילה בתפקידים לוגיסטיים וב-20 השנה האחרונות כסוכן מכירות. בעבודתו הוא התנהל בעיקר מול "מחסני חשמל" ו"שקם אלקטריק" ושיווק להן את מוצרי החברה. באפריל 2020 הוא קיבל זימון לשימוע שבו נכתב כי החברה שוקלת לפטר אותו לנוכח צמצום פעילותה על רקע משבר הקורונה. השימוע התקיים כמתוכנן וכחודש לאחר מכן הוא פוטר סופית.
בתביעה שהגיש כחצי שנה לאחר מכן הוא טען שפוטר מחמת גילו ובניגוד לחוק. לדבריו, סוכנים אחרים צעירים יותר שעבדו לצדו לא פוטרו. הוא הוסיף כי מגיע לו פיצוי של 915 אלף שקל, בין היתר עבור הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות והפסדי השתכרות.
מנגד טענה החברה כי מגפת הקורונה, שהביאה לסגירת מרבית העסקים והגבילה תנועה של סוכנים לחנויות, הפכה את תפקידו ללא רלוונטי. לטענתה המשבר גרם לירידה ברווחיות, מה שאילץ אותה לפטר 10% מעובדי החברה שהיו הכי פחות יעילים, בכללם התובע.
אבל השופטת רובוביץ ברכש קיבלה את טענת התובע שלפיה שלמעט גילו, לא הייתה סיבה ממשית לכלול אותו ברשימת המפוטרים. היא כתבה שבחומר הראיות שהונח בפניה אין ראיה אחת המצביעה על חוסר שביעות רצון של החברה ממנו בזמן אמת. אפילו בפרוטוקול השימוע לא פורטו טענות שעניינן חוסר שביעות רצון. לדברי השופטת, טענה זו עלתה רק בשלב מאוחר של ההליך, דבר המעיד על חוסר אמינותה.
עוד צוין כי בניגוד לדברי החברה, מהראיות עולה שמכירות התובע דווקא עלו בתקופה הסמוכה לפיטוריו. השופטת עקצה את החברה כשהוסיפה שאם באמת הייתה אכזבה מתפקודו, כנראה שלא הייתה ממשיכה להעסיק אותו במשך 37 שנים.
היא מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות החברה בהליך, ותהתה מדוע הביאה לעדות דווקא את סמנכ"ל הכספים ולא את הממונה הישיר על התובע שבקיא יותר בפרטי העסקתו. בתגובה אמר לה העד שהאחרון נמצא כרגע בסיור בדובאי. בנוסף, לא הוצגו נתונים השוואתיים שמראים שהתובע מכר פחות מסוכנים אחרים, והחברה לא הוכיחה שהוא היה סוכן פחות טוב מהצעירים שלא פוטרו.
ביקורת נוספת הוטחה בחברה על בחירתה לפטר את העובד מבלי לבדוק קודם אופציות העסקה חלופיות עבורו. כך, היא אפילו לא שקלה להעביר אותו לתפקיד אחר בחברה, אף שהודתה כי במקביל לפיטורים המשיכה לגייס לשורותיה עובדים בתפקידים אחרים.
השופטת ציינה אמנם כי הוכח שהתובע אינו העובד המבוגר ביותר וכי נעשה לו שימוע. ואולם לדבריה, עובדות אלה לא משנות את המסקנה שהוא הופלה על רקע גילו, משלא הובהרה סיבת הפיטורים ובהעדר אינדיקציות להבחנה לגיטימית בינו לבין עובדים מקבילים. היא פסקה לזכותו פיצוי של 80 אלף שקל בגין האפליה ו-20 אלף שקל נוספים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אלי כרוב
• ב"כ הנתבעת: עו"ד בורסי מאיה ועו"ד שירי שושן וגנר
• עו"ד איריס ירדני עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
