עד לפני חמש שנים היו לב' חיים של חסיד בויאן טיפוסי. הוא למד בישיבה גדולה, התחתן וכיום הוא אב לארבעה. כשהיה בן 30 התייעץ עם רבו בשאלות פרנסה, וקיבל אישור לפנות ללימודים אקדמיים ולהתחיל בתואר במדעי המחשב. עם הכיפה השחורה והפאות המסולסלות הארוכות הוא לא היה בדיוק הסטודנט הקלאסי באוניברסיטה הפתוחה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ש', הבוס שלו, מספר שכאשר קיבל את קורות החיים של ב', שבלט באדיקותו בתמונתו, הוא תהה עד כמה המועמד יוכל להשתלב. ש', חרדי בעצמו, שקיבל כמה פעמים לאורך הקריירה כתף קרה מחברות הייטק, החליט לזמנו בכל זאת לריאיון. היום ב' הוא אחד העובדים הבולטים בשלוחת הסייבר של רפאל בירושלים, ששוברת הרבה מיתוסים.
"לא עשו לי הנחות כאן", אומר ב'. "אין פה את ההארה הרוחנית של הלימוד בישיבה, אבל אם הייתי ממשיך בכיוון הזה לא הייתי מגיע לעסוק בסוגיות ביטחון המדינה. אני ממשיך במקביל ללמוד בערבים".
זה אחד המקומות המרתקים ביותר בתעשיות הביטחוניות. חלל הייטקי קלאסי עם מגבעות ומעילים שחורים שתלויים בכניסה לחדרים, מאבטחים בכניסה למבנה האזרחי בלב אזור מסחר ותעשייה בבירה, לצד תפילות מנחה וערבית. ובעיקר, הרבה אחריות: אלה האנשים שאחראים לאבטחת מערכות כמו כיפת ברזל ומעיל רוח, טילים כמו ספייק ופיתון, נגד התקפות סייבר, ונגד חשיפת סודותיהם במקרה שייפלו בידי אויב.
בשנה החולפת, שבה הסתערו חברות ההייטק האזרחיות על המוחות של רפאל, מצליחות לפתות מאות עובדים לעבור אליהן, בתנאי שכר עדיפים ובאופציות שחברות ממשלתית לא מסוגלות להציע הצליחה בכל זאת החברה לרשום שיא בגיוס כוח אדם, כאלף איש. השלוחה הלא שגרתית, לא במיקום ולא בזהות העובדים, יותר מהכפילה את עצמה, מ-25 עובדים ל-55.
הכל החל ב-2017, כשרפאל קיבלה פנייה מקבוצה בת תשעה אנשי סייבר שעבדו ב-NDS, חברה ירושלמית שהתמחתה באבטחת טלווזיה בכבלים. החברה נרכשה בידי סיסקו האמריקנית, ובעקבות שינויים במיקוד העסקי בחברה, חיפשו חברי הקבוצה את מקום העבודה הבא שלהם. "מעברים כאלה לא חריגים בהייטק", אומר ש'. "חיפשנו מקום שיוכל לקלוט את כולנו, ויאפשר לנו להישאר בירושלים. עברתי בין לא מעט חברות, כולל בין-לאומיות. חלק נרתעו מהרעיון של פתיחת משרד בירושלים. אחרות מהכיפה השחורה. ברפאל חיפשו אנשי סייבר וגילו עניין".
עובדי הייטק בלי "תן ביס"
אף אחד מהעובדים בקבוצה לא עשה את המסלול שהפך כמעט קלאסי, של לימודים ריאליים בתיכון, שירות ב-8200 או ביחידות טכנולוגיות אחרות, תואר בטכניון או באוניברסיטה גדולה אחרת, ועבודה עם רכב ליסינג וכרטיס תן ביס בחברת הייטק יחד עם החברים מהיחידה. האמת, אלה כנראה עובדי ההייטק היחידים ללא תן ביס, שלא ממש עובד עם מסעדות בכשרות מהדרין. במקומו, יש להם תקציב לארוחות הצהריים ממסעדות מהסביבה שמחזיקות בכשרויות מהודרות שלא תמצאו ברמת החייל או בהרצליה פיתוח. אף אחד מהם לא שירת בצה"ל, ובגילי הגיוס לצבא לא חשב שיגיע למקום עבודה כזה.
ח', בן 52, הוא אחד מהוותיקים. עם 10 ילדים גם הוא רחוק מלהיות איש הסייבר הקלאסי, מה שלא מנע ממנו לעבוד במספר חברות הייטק, עד ששמע על השלוחה. "יש כאן אתגרים שונים מאשר בחברות הייטק אחרות וזה דיבר אליי", הוא מספר.
ש' היא אחת מעשר הנשים החרדיות שמועסקות בשלוחה. בת 23, סיימה תואר במדעי המחשב במכון טל בירושלים, מכללה אקדמית תורנית לנשים שמשלבת לימודי טכנולוגיה ויהדות. "בסמינר נמשכתי לתחום הריאלי, למדתי תכנות ואלקטרוניקה וגיליתי שזה מעניין אותי. אבל אחרי הלימודים לא היה לי קל למצוא עבודה, ושמחתי מאוד לגלות את המקום הזה ולהתקבל".
איך מצליחים תלמידי ישיבה, ללא לימודי ליב"ה, לצלוח את לימודי מדעי המחשב שמאתגרים גם יוצאי מערכת החינוך החילונית שסיימו חמש יחידות מתמטיקה?
"התחלתי את המסע שלי ללימודים כשהידע שלי במתמטיקה הוא ברמה של לוח הכפל", מודה ב'. "אבל אם יש משהו שאתה לומד בישיבה, זה איך ללמוד. איך לצבור ידע ולהעמיק בו. גילית שיש בי כישרון למתמטיקה, ואחרי לימודים במכינה היה לי מספיק יידע כדי להתחיל את התואר, שעשיתי כבר כאבא לילדים".
גם ח' גילה שיש לו כישרון מתמטי שלא בא לידי ביטוי בלימודי הגמרא בישיבה. "מה שמאוד סייע לי הוא שהייתה לי אנגלית מבית ההורים. אנגלית היא תנאי בסיסי להצלחה במקצועות ההייטק לא פחות מאשר מתמטיקה, והיא מכשול לחרדים רבים שלא לומדים שפה נוספת במוסדות החינוך של המגזר, וכשהם מגיעים אליה בשלב מאוחר קשה להם להדביק את הפער".
"יש תוכניות לימודים מצוינות בחלק מהסמינרים, ויש פוטנציאל", אומר ש', בעצמו מרצה במכון טל ובמקבילה שלו לבנים, מכון לב. "גם בתיכונים החילוניים לא כולם יוצאים מוכנים לעבודה בהייטק. גם בציבור החרדי צריך לדעת את מי לבחור ולזהות למי יש פוטנציאל. אבל הוא ישנו שם כמו בכל מקום אחר ואולי אף יותר".
בגלל הרקע שלו וההצלחה של שלוחת הסייבר החרדית, מוזמן ש' לא פעם לייעץ לחברות וארגונים אחרים שמבקשים לשלב חרדים בשוק העבודה, או בחברות ספציפיות. "רפאל לא נבהלה מהכיפות השחורות, וברגע שראתה שהצוות עושה את העבודה המקצועית קיבלתי גב להגדיל אותו ולהתרחב. רפאל יודעת גם לגלות גמישות, להתייחס אחרת לעובדים החרדיים כשמגיעים לאירועי חברה או לנופשים. משפחה חרדית לא תצא לחופש במלון באילת, גם כשזה נופש חברה, וכאן כשיש פעילות שלא תתאים לחרדים, רפאל יודעת ליצור לנו אלטרנטיבות.
"בסוף, גיוס חרדים לעבודה לא יכול להישאר ברמת סיסמה ופלקט. צריך לעשות את זה מכל הלב. המנהל והמגייס צריך להיות שם עם כל הלב. ואולי זו הנוסחה, ככל שיהיו יותר חרדים בתעשייה, הם יביאו חרדים נוספים".
לסגור את פערי ההשכלה
אבל הקבוצה הזאת גם מציגה את הפער בהתייחסות לעבודה במגזר החרדי. הנשים לומדות לימודי ליב"ה בסמינרים, כדי שיוכלו לצאת בעתיד לעבודה ולפרנס את המשפחה. בזכות השכר הגבוה יותר, החליפו בשנים האחרונות לימודי מדעי המחשב בסמינרים ובמוסדות אקדמיים יעודיים לחרדים את לימודי ראיית חשבון, שנחשבו עד לשנים האחרונות למבוקשים ולנחשבים ביותר.
3 צפייה בגלריה
"הדברים צריכים לבוא מתוך החברה החרדית, בתיאום עם ההנהגה. אחרת זה נתפס ככפייה"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אולם, את הגברים ממשיכים לעודד להמשיך ללימודים בישיבה גדולה ולהיות תלמידי ישיבה. רק מי שמגלה עניין ביציאה לעבודה עושה זאת אחרי גיל 25, בהתייעצות ובאישור הרבנים, ואז צריך לסגור את פערי ההשכלה.
איך מעודדים עוד חרדים נוספים להשתלב בשוק העבודה?
"הדבר הכי חשוב הוא לא להתערב, לא ליצור לחצים מבחוץ", אומר ב'. "הדברים צריכים לבוא מתוך החברה החרדית, בתיאום עם ההנהגה. אחרת זה נתפס ככפייה, ויעודד דחייה. יש מי שזה מתאים לו וימצא את הדרך, ולאנשים האלה צריך לפתוח דלתות".
"הילדים שלי לומדים במוסדות הזרם הליטאי, הבנות חלקן הלכו להוראה וחלקן לטכנולוגיה", מוסיף ח'. "הבנים לא יכלו לתחום הטכנולוגי ללא ברכת הרבנים. הם גם יודעים שלא בכל מקום יקבלו אותם בקלות, לא כל מקום עבודה יודע 'לאכול' מועמד חרדי. דווקא מהלימוד עצמו אני לא מודאג. בישיבה הלימוד שלהם מאוד אינטנסיבי ומעמיק. מי שמפנים את האלגוריתמים של היהדות ויש לו כישרון מתמטי, יידע גם ללמוד לתכנת אחר כך".
איך פותחים להם דלתות?
"מסלולי לימוד מתאימים, למשל", אומר ש'. "צעיר חרדי יתקשה להגיע ללימודים לצד סטודנטיות חילוניות. בכל פעם שאוניברסיטאות גדולות מנסות להציע לימודים נפרדים לגברים ולנשים, הן זוכות לביקורת על ה'כניעה' לחרדים, והתוכניות לא מתממשות. אבל צריך ליצור את הסביבה המתאימה כדי להביא את האנשים. בלי זה זה לא יקרה".
עוד מכשול שמזכירים הארבעה הוא לימודי האנגלית. "היום אני מבין עד כמה חשוב ללמוד אנגלית בגיל קטן, כמה שזה יותר קל מאשר בגיל מבוגר. חוגי אנגלית לילדים במגזר החרדי, אחרי שעות הלימודים בישיבה בקטנה ולא על חשבון לימודי תורה, יכולים להיות משהו שרבנים יאשרו, ושיהיו מספיק הורים שירצו לשלוח אליהם את ילדיהם, כדי להעניק להם סיכוי לפרנסה טובה יותר בעתיד. מתמטיקה אפשר להשלים אחר כך, אנגלית קשה הרבה יותר".
"חשוב שהחוגים יהיו מסובסדים ואפילו בחינם", מוסיף ש'. "משפחה חרדית משלמת 450 שקל לחודש ללימודים של ילד קטן בחיידר, ו-1,250 שקל למי שכבר לומד בישיבה קטנה. לא לכולם יש יכולת כלכלית לשלוח ילד לחוג".
ג' (42), אב לארבעה, מנהל צוות בשלוחה, כבר השלים מסלול לרבנות בישיבת חברון לפני שלמד מדעי המחשב במכללת הדסה בירושלים. "רציתי את השינוי מבחינה כלכלית ותמיד אהבתי מחשבים. הילדים שלי למדו אנגלית, והבנות גם עשו בגרות במכינה כדי לפתוח להם דלתות להמשך.
"יש היום שינוי חברתי, נשים שלומדות מדעי המחשב זה אפילו הופך ליתרון בשידוכים, ויש יותר מסגרות שמאפשרות להן ללמוד, עם תחרות בין האוניברסיטה הפתוחה לסמינרים. אבל הבנים ממשיכים בישיבה. הטובים לטיס, שאצלנו זה הלימודים התורניים.
"אני יהודי מאמין. אני מאמין בחשיבות של מה שאנחנו עושים כאן, אבל גם בחשיבות של לימודי גמרא. יש הרבה כוח לכיפת ברזל ולדברים אחרים שרפאל עושה ולא תמיד מוכרים לציבור. אבל יש גם כוח עליון".
עובדי תעשיות ביטחוניות אסורים בחשיפה אישית כדי להגן עליהם ועל הסודות שהם נושאים, ומוגבלים בהתנהלות שלהם ברשתות החברתיות. כאן המרואיינים מחמירים יותר אפילו מהקב"ט, מעדיפים אפילו שלא להצטלם מגב, ובטח שלא להיות מוזכרים בשמם הפרטי, מה שכן מותר. "בסביבה שלי לא כולם יודעים במה אני עובד, אפילו חלק מהאחים שלי. זה לא נושא לשיחה. בסביבה שלי ישיבת חברון חשובה יותר מרפאל. אפילו להורים שלי סיפרתי שהלכתי ללמוד רק אחרי שנתיים. שינויים צריכים לבוא לאט".
