איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת גילם, רעננה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: הוגו (51), ראובן (23), דוד (18), לזלי (51).
מחוץ לתמונה: אהרון (21).
הדירה: דופלקס 170 מטר בשכירות. משלמים 15 אלף שקל. הוגו: "רצינו לקנות אבל בתקופה הזו אי-אפשר. מחכים שאולי יירד קצת".
רעננה? הוגו: "אנחנו כאן שנתיים וחצי, מאז שעלינו לישראל מצרפת, ממש לפני שהתחילה הקורונה. אנחנו מגיעים מבורדו. היה לנו בית גדול עם בריכה ודונם אדמה, ולמרות זאת שם הרבה יותר זול". ראובן: "הגענו ישר לפה כי יש שתי משפחות של חברים של ההורים שעלו לארץ לפני שנים והם ברעננה, אז בכלל לא הייתה התלבטות. זו עיר שקטה עם אווירה טובה וקרובה לים".
עלייה? הוגו: "רצינו שינוי ולתת מתנה לילדים שלנו. אנחנו ציונים ופעמיים בשנה היינו מגיעים לישראל. מהילדות רצינו לעלות". ראובן: "רוב הצרפתים עולים בגלל האנטישמיות, אבל בבורדו זה לא כמו פריז או מרסיי, ואין בעיות עם היהודים. אנטישמיות זו לא הסיבה שהם עלו. הם פשוט מאוד אוהבים את הארץ. אני לא האמנתי שהם יעשו את זה, כי החיים בצרפת היו ממש טובים".
אז מה קרה? ראובן: "אח שלי אהרון היה הראשון שהגיע לפה ללמוד, ואז אני הגעתי. הייתי אמור ללמוד רפואת שיניים בספרד, אבל הייתי מבולבל והם החליטו בשבילי ושלחו אותי למכינה צבאית בארץ. בהתחלה לא האמנתי להם עד שראיתי את כרטיסי הטיסה. כל החיים הם החליטו בשבילי. עשיתי תשעה חודשים מדהימים והייתי אמור לחזור לצרפת, ואז הם הגיעו לאיזה חתונה בארץ. אני לא אשכח את היום הזה, היינו בבית מלון, ובחדר הם פתאום אמרו: 'הגיע הרגע, עוד כמה חודשים אנחנו עולים לארץ'. לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, כי לא הייתה סיבה לעלות. הכל היה מושלם בצרפת, אבל הבנתי שהם רציניים והחלטתי לזרום איתם בלי לדעת מה אני אעשה פה. אמרתי שלום לחיים שלי ובאתי. יומיים אחרי, הייתי עם מדים ונשק, בלי לדעת מילה בעברית". דוד: "אני לא רציתי לבוא כי הייתה לי חברה וחברים שם, אבל עכשיו ממש טוב לי. אני לא מצטער. עוד שבוע אני מתגייס לצנחנים".
ראובן? "אחרי שהשתחררתי עבדתי בחוף כמלצר, ועכשיו אני עובד בעסק שהקמתי עם שותפים. בצרפת אנשים שעובדים הרבה שנים מקבלים כסף לעשות קורסי השתלמות, מדובר באלפי אירו, ואנחנו מתווכים ומוכרים להם את הקורסים. אני גם מיחצ"ן מסיבות אז הכל טוב פה".
לזלי? "אני עובדת עם חברה צרפתית שיש לה סניף בארץ ומטפלת בענייני הכספים פה. אני עובדת מהבית אז זה ממש טוב לי. גם בבורדו עשיתי את זה בשביל הוגו, וגם הייתי אחראית על הביטחון של הקהילה. זו קהילה קטנה יחסית לפריז".
מתגעגעים? הוגו: "בורדו עיר יפה אבל אני לא מתגעגע. אין לי זמן. המשפחה והחברים חסרים, אבל אנחנו לא מצטערים לרגע". לזלי: "אני מצטערת שלא עשינו את זה קודם".
הוגו? "אני רופא בכיר במיון בבית חולים מאיר. בצרפת הייתי מומחה ברפואה דחופה ועבדתי גם כרופא פרטי שעושה ביקורי בית. כשעליתי חיכיתי כמעט שנה לרשיון לעבוד וקיבלתי אותו בסוף בלי מבחן. זו מתנה, אבל זה היה קשה כי זה מתנהל פה אחרת, וגם בגלל השפה. אם אתה לא מדבר טוב, חושבים שאתה גם לא רופא טוב, אבל עכשיו אני בסדר".
מה ההבדלים? הוגו: "הרעש. אני צוחק. צורת הטיפול פה היא כמו בארה"ב ובאירופה, הגישה היא קצת שונה. אז אני מביא את מה שאני מכיר מצרפת. הרופאים פה לא מייצרים יחסים קרובים עם המטופל. באירופה היחסים הרבה יותר קרובים, והישראלים אוהבים את זה. אבל גם בדרך הטיפול יש הבדלים. בצרפת רופא המיון מגיע למקום התאונה ומתחיל את הטיפול שם. חוץ מהמיון, גם הקמתי פה את העסק שלי לרפואה פרטית, שנקרא אס.או.אס דוקטור".
רפואה פרטית? הוגו: "יש אנשים שלא רוצים להגיע למיון, ואני מסיים את העבודה בבית חולים בארבע ואז מגיע למטופלים. אני אוהב לעבוד קשה. בצרפת הביטוח הרפואי מממן את זה, אבל אני חושב שגם בארץ זה נדרש, וחלק מהאנשים יכולים לקבל החזר מהביטוח הפרטי שלהם".
מינוס? הוגו: "לא. אנחנו בסדר".
בילוי? הוגו: מסעדות והופעות של אמנים ישראלים. היינו בהופעות של ישי ריבו ועידן עמדי בקיסריה. היה מעולה".
חופשה אחרונה? הוגו: "היינו בדובאי". לזלי: "אני לא אוהבת, הכל מלאכותי. הילדים נהנו אבל אליי זה לא דיבר". הוגו: "אנחנו מטיילים המון בארץ. עשיתי עם חבר שלושה ימים מים אל ים. היה קשה אבל מדהים. וגם עליתי ממירון ועד החרמון ברגל".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
