בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה לאחרונה תביעה שהגישה חברת הבנייה "מידר פסגות" לפיצוי של 1.2 מיליון מדיירי בניין בראשון לציון, שביטלו הסכם שחתמו עימה לפרויקט תמ"א 38. השופטת חנה קיציס קבעה שהחברה לא עמדה בהבטחותיה לדיירים בעניין השגת היתר הבנייה, והם איבדו את אמונם בה.
בהסכם המקורי מ-2011 התחייבה החברה שאם לא יתקבל היתר בנייה בתוך 12 חודשים, הצדדים יהיו רשאים לסגת מההסכם. באוגוסט 2012 חתמו נציגי הדיירים על תוספת להסכם שבה אישרו ליזמית לשנות את התוכניות כך שיבנו שמונה דירות חדשות, ואילו החברה התחייבה להוסיף לדירות הדיירים מרפסת שמש.
ב-2014, ובעקבות שינוי תכנוני שאפשר תוספת קומה בבניין והגדלת מספר יחידות הדיור, נחתם בין החברה לבין הדיירים נספח נוסף שבו נקבע שהיא תבנה 10 יחידות דיור ב-2.5 קומות, וגם ממ"ד בכל הדירות. החברה התחייבה לוודא את קבלת ההיתרים בתוך שבעה חודשים מיום הגשת התוכניות.
בספטמבר 2015 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון את בקשת ההיתר בתנאים. אבל במרץ 2016, ולאחר שהחברה לא עמדה בתנאים, הודיעו הדיירים שהם מבקשים לסיים את ההתקשרות. החברה השיבה שהיא עובדת בשקידה ומשקיעה מאמצים רבים על מנת לקבל את היתר הבנייה והיא תמשיך לקדם את הפרויקט. היא העריכה שהיתר הבניה יתקבל עד לאפריל 2016.
הדיירים הודיעו כי הם מוכנים להארכה נוספת עד יולי 2017 אך גם במועד זה לא התקבל היתר הבנייה, ובאוקטובר 2017 שלח בא כוח הדיירים הודעה על ביטול ההסכם. היזמית דחתה את ההודעה והמשיכה לטפל בבקשת ההיתר אך הדיירים סירבו להמשיך לשתף פעולה.
עו"ד ארז הימןצילום: פז ברבתביעה שהגישה טענה החברה כי היא השלימה את כל דרישות הוועדה המקומית וכל שעמד בינה לבין קבלת ההיתר היה חתימת בעלי הזכויות על תוכניות הבניה. לדבריה, רבים מהם נאותו לחתום אך אחד הדיירים פעל כדי לסכל את החתימה. לשיטתה, ההסכם בוטל שלא כדין, ולחילופין על הדיירים להשיב לה את הכספים שהוציאה בקשר לבקשת ההיתר בסך כ-1.2 מיליון שקל.
הדיירים טענו מנגד כי ההסכם בוטל כדין, והחברה מסרבת להשלים עם הודעת הביטול ומונעת מהם להתקשר עם קבלן אחר. ואכן, השופטת חנה קיציס הסכימה איתם.
בפסק הדין נקבע שגם לאחר אישור בקשת ההיתר בתנאים, הייתה היזמית רחוקה מרחק רב מקבלת היתר הבנייה והיה עליה להשלים מסמכים רבים. כך לדוגמא חסרו לה חוות דעת קונסטרוקטור, אישור אגף איכות הסביבה, אישור אדריכל אגף הרישוי, אישור תכנית חניה, אישור הג"א ועוד. נדחתה גם הטענה שלפיה רק אחד הדיירים החליט להפסיק את ההתקשרות.
עוד כתבה השופטת כי הקשיים שתיארה היזמית להשגת היתר הבנייה אינם מצדיקים איחור כה ממושך: היא התחייבה ב-2014 להשלים את ההיתר בתוך שנה ולא הצליחה לעשות זאת גם בחלוף שלוש שנים מחתימת הנספח להסכם. החברה חויבה לשלם לדיירים שכר טרחת עו"ד של 80 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בסק הדין
• עו"ד ארז הימן עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
