בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש נאמן שמונה לנכסיו של שמעון שינה, ממורשעי "פרשת השמאים", נגד אשתו: הנאמן ביקש לממש את זכויותיה של האישה בשלוש דירות שרכשו בני הזוג, אך השופטת אילת דגן קבעה החובות של שינה נוצרו בפעולות מרמה חריגות, וכי לא הוכח שהאישה נהנתה מהסכומים העצומים.
שינה, שהיה שמאי בשירות המדינה, הורשע בכך שהונה יחד עם שמאים נוספים את ביטוח לאומי במיליוני שקלים שאותם לקחו לכיסיהם. ב-2017 הוא נכנס להליכי חדלות פירעון בגין חוב של 30 מיליון שקל לביטוח לאומי, שנוצר בעקבות הליך אזרחי שהגיש נגדו המוסד.
בתביעה עתר הנאמן להצהיר כי מכוח יחסי השיתוף בין בני הזוג, האישה חייבת בחובות של בעלה יחד עמו. לטענתו, יש לבטל העברות שביצעה האישה לילדיה בשנים 2010, 2012 ו-2014, שבמסגרתן העבירה להם את זכויותיה בשלוש דירות משותפות לה ולבעלה, להחזיר את הרישום על שם האישה ולממש אותן לטובת ביטוח לאומי.
האישה טענה מנגד שאינה חייבת בחובות בעלה ו-50% מהזכויות בדירות הן שלה, ולכן היא הייתה זכאית להעבירן לילדיה. היא הדגישה כי היא אדם נפרד מבעלה וההליך הפלילי והאזרחי אינם מחייבים אותה. לדבריה, הדירות שבהן מדובר נרכשו לפני 1996, השנה בה החלו מעשי המרמה ונוצרו החובות של בעלה. היא הוסיפה כי חזקת השיתוף לא רלוונטית משום שבני הזוג בחרו מלכתחילה לכונן הפרדה בזכויותיהם באופן שרשמו את הדירות בבעלות שניהם בחלקים שווים.
הנאמן השיב כי בני הזוג חיו חיי נישואים תקינים ונהנו ממנעמי החיים המשותפים ובכלל זה מכספי המרמה בהיקף עצום שנטל הבעל, כך שהם חייבים שניהם בחובות שהתהוו כתוצאה מכך.
אבל השופטת אילת דגן הבהירה שאין כל ראיה לכך שהאישה הייתה שותפה למעשי המרמה או ידעה עליהם. היא ציינה כי אמנם לפי הפסיקה השיתוף בחובות הוא תמונת המראה של השיתוף בזכויות בין בני זוג. עם זאת, הלכה זו לא נועדה לסייע לנושים להפוך את בן הזוג תם הלב לחייב נוסף אוטומטי.
לדבריה, השיתוף יהיה כל עוד מדובר בחוב שנוצר במהלך חיים תקינים כהוצאה מקובלת לקיום משפחה. החזקה אינה חלה על חוב אישי שיצר אחד מבני הזוג או מפעולה חריגה שלא שירתה את התא המשפחתי. היא הדגישה כי במקרה זה, החוב לא נוצר בקשר לנכסים שבמחלוקת.
זאת ועוד, אין לדעת למה שימש הכסף שהושג במרמה, והנאמן לא הצליח להתחקות אחריו ולא הראה איך בוזבז או נשמר. נקבע שהוא לא הביא כל ראיה שתלמד על הנאת האישה מהכסף ואין הוכחה לסכומי עתק שהוכנסו לקופת החיים המשותפים.
בנסיבות אלה היא קבעה שיש לכבד את רצונם של בני הזוג לבצע הפרדה רכושית ביחס לכל אחת מהדירות שנרכשו זמן רב לפני האירועים מושא התיק. לפיכך דחתה השופטת את התביעה וחייבה את הנאמן בשכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד מסלה אייצ'לותם עוסק בחדלות פירעון
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
