בחזרה ל"עשור האבוד של הכלכלה הישראלית": ריאיון עם גד ליאור
(צילום: ליאור שרון)
כמעט עשרה חודשים לאחר שפרצה המלחמה הארוכה בתולדות המדינה - איש עדיין לא יודע מתי וכיצד תסתיים מלחמת "חרבות ברזל". אולם, עובדה אחת ידועה כבר: מלחמות בכל העולם ומאז ומתמיד לא רק גוזלות חיי אדם רבים, פוגעות בגוף ובנפש בעוד רבים אחרים וגם גורמות להרס עצום של ישובים ובתים - אלא עולות גם כסף גדול מאוד.
רבות מהמלחמות בעולם לאורך השנים ערערו את היציבות הכלכלית של מדינות, חברות ואזרחים ופגעו כמעט בכל תחום - מהתיירות ועד המסחר - וכתוצאה מכך גרמו גם לירידה, חדה לעיתים, ברמת החיים.
עם זאת, ולמרות הבשורה הרעה מבחינת ההשלכות הכלכליות בטווח הקצר, כדאי לזכור שברבים מן המקרים מלחמות העבר הביאו עמן לאחר תקופת התאוששות מסוימת גם שנים של צמיחה גבוהה ושגשוג. הסיבה: הצורך לשקם את כל מה שנהרס ונפגע במלחמה, לחדש מלאים וחלילה – גם להתכונן למלחמה הבאה, אם תפרוץ כזאת.
אולם, לא תמיד היציאה ממלחמות מביאה לשגשוג. ספק לכן הוא מה שתהיה התוצאה של הימים האלה, אחרי המלחמה הנוכחית, הארוכה והכואבת במזרח התיכון.
העשור האבוד
הדוגמא הטובה ביותר למשבר כלכלי חמור שהיה קשה להתאושש ממנו היא של מדינת ישראל אחרי מלחמת יום הכיפורים. שנת 1973 סימלה משבר כלכלי חסר תקדים במדינת ישראל הצעירה. הממשלה והמשק נקלעו למשבר עמוק, שנמשך לעשור שלם של בעיות קשות במאזן התשלומים ושל סחרור אינפלציוני החמור בתולדות המדינה. אותה אינפלציה הגיעה עד קרוב ל-500% בשנות השמונים, עד שבקיץ 1985 תוכנית ייצוב כלכלית מוצלחת במיוחד חילצה את המשק מהאינפלציה הדוהרת.
מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, ובמהלך משבר הנפט שפרץ בעקבותיה, נקלעה כלכלת ישראל למה שכינו כלכלנים "תקופת כיפורים כלכלית", שנמשכה במשבר כלכלי וחברתי עמוק, שזכה לתואר המפוקפק של "העשור האבוד בכלכלת ישראל".
מי שהיה לימים נגיד בנק ישראל, הפרופסור מיכאל ברונו, הדגיש בניתוח הכלכלי של מה שהתרחש בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, כי אחת הבעיות הייתה שרוב הציבור בתקופה ההיא כלל לא היה מודע לעומק המשבר ולחומרת המצב. הסיבה העיקרית לכך, כפי שניתח ד"ר דן גלעדי את המצב, היא שגם באותן השנים המשיכה רמת החיים של רוב האוכלוסייה לעלות, אף כי בקצב איטי יותר מאשר בשנים הקודמות, מה עוד שהתעסוקה הייתה מלאה ועובדים לא חששו אז לאבד את מקום עבודתם. וכך נפוצה אז האמרה כי "המדינה ענייה, אך תושביה עשירים".
ואכן, כאשר פורצת מלחמה הכותרות של כלי התקשורת כולן עוסקות במאורעות המלחמה, באזורי הלחימה, בנפגעים, בירי ובנפגעים. אולם, בכל מלחמה, כבר כעבור ימים אחדים מתחילות לבצבץ הידיעות הראשונות בנושא הנקשר תמיד לאירועים המלחמתיים באופן הדוק – עלות הלחימה והמצב הכלכלי של האזרחים, בתי העסק והחברות. עד מהרה מגיעות גם התוכניות הכלכליות הראשונות בניסיון לממן את המלחמה ולסייע לאזרחים הנפגעים כלכלית.
ואכן, התקופה שאחרי מלחמת יום הכיפורים הביאה עמה שורת צעדים לא מקובלים, בהם הנהגת "שבתון רכב" ראשון מסוגו בישראל, בשל המחסור בדלק, וקבלת החלטות על "מלווה מלחמה" מרצון ושלא מרצון שהציבור נאלץ לשלם בגינם כסף גדול.
האם כאלה יהיו גם חלק מהגזירות שאזרחי ישראל ייאלצו לעמוד בהן אחרי המלחמה הארוכה, שפרצה בשבעה באוקטובר וסיומה עדיין לא נראה באופק?
כהרגלנו בסדרת הכתבות "אוצר מהעבר", סקרנו את האירועים הכלכליים במהלך ובעיקר אחרי מלחמת יום הכיפורים, בשפע הכתבות שהתפרסמו באותם הימים בעיתון "ידיעות אחרונות". כבר ב-9 באוקטובר 1973, שלושה ימים אחרי פרוץ המלחמה ההיא, התפרסם הרעיון הכלכלי הראשון למימון המלחמה.
20 צפייה בגלריה
הרעיון הכלכלי הראשון למימון המלחמה. מתוך "ידיעות אחרונות" 9.10.1973
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
הכותרת בשער "ידיעות אחרונות" לידיעה הכלכלית הראשונה שהתפרסמה לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים היא של לא אחר מאשר מי שהוכתר בימים אלה כחתן פרס ישראל, העיתונאי שלמה נקדימון: "ההחלטה על מלווה חובה צפויה היום. הכוונה לגייס מיליארד לירות למימון הוצאות המלחמה – פנייה לבעלי יכולת לתת תרומות". מלווה מרצון הוא מלווה שאזרחים קנו מבלי שחייבו אותם, כדי לסייע לתקציב המדינה בשעה קשה למדינה.
כבר ב-12 באוקטובר מגיעות התוצאות, בכותרת בעמוד הראשון: "שר האוצר פנחס ספיר: ההיענות למלווה המלחמה מרצון 'עברה על כל הציפיות'".
20 צפייה בגלריה
הישראלים תורמים במרץ. ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות", 12.10.1973
(ארכיון "ידיעות אחרונות" )
אולם, גם בימי מלחמה באוצר תמיד חוששים ממשהו. ב-17 באוקטובר 1973 הכותרת בעמוד הראשון של העיתון היא: "האוצר מתנגד להלבנת הון ברכישת מלווה ביטחון". לדברי הידיעה, בכירים באוצר דחו הצעה לאפשר לבעלי הון שחור להלבין את הונם תמורת רכישת מלווה ביטחון למלחמה.
יומיים לאחר מכן, ב-19 באוקטובר, מספר כתב העיתון בוושינגטון, יוחנן להב, על "מאמץ לגייס 1.5 מיליארד דולר בארה"ב למימון צרכי המלחמה".
20 צפייה בגלריה
"סכום שלא היה כמותו מעולם בשנה אחת". מתוך עיתון "ידיעות אחרונות" 19.10.1973
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-25 באוקטובר הכותרת בעיתון היא, כי שר האוצר פנחס ספיר מציע לכונן גוף לניהול משק-חירום. הידיעה מספרת גם כי "עקב הגיוס שורר מחסור ניכר באמצעי תובלה – ומשום כך הוחלט להזמין אלפי משאיות בחו"ל".
יום לאחר מכן מתפרסם, כי גם במדינות ערב כבר מגיבים נגד יהודים, ממש כמו בימים האלה. כותרת בעיתון מדווחת כי במרוקו דורשים להחרים את כל נכסי משפחת המיליארדרים היהודית הידועה רוטשילד.
עידן הגזירות הכלכליות
ממש לאחר הכרזת הפסקת האש, כבר ב-28 באוקטובר 1973, מתחיל עידן הגזירות הכלכליות על הציבור: "בעקבות ייקור הדלק יעלה מחיר החשמל. האוטובוסים לא יתייקרו. בנזין 81 אוקטן התייקר מ-68 ל-96 אגורות לליטר. 94 אוקטן עלה מ-81 אגורות ל-1.14 ל"י לליטר. סולר – מ-24 ל-36 אגורות לליטר. נפט – מ-31 ל-50 אגורות לליטר. היו ימים.
ב-5 בנובמבר מדווח העיתון על חבילת הגזירות בגין מלחמת יום הכיפורים: "כדי לממן את הוצאות המלחמה – הועלו מיסים, הופחתו סובסידיות. מחצות התייקרו מוצרים" – מבשרת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". המחירים עלו כיוון שהמדינה הפחיתה את הסובסידיות על מוצרים רבים שבמחיריהם תמכה, והעלתה מיסים שייקרו את עלויות היצרנים והסוחרים, שנאלצו על כן להעלות מחירים.
הידיעה מספרת: "בשר קפוא, אורז ומלט התייקרו בצורה ניכרת. התייקרו גם טלוויזיות, נעליים, בגדים, רהיטים. סיגריות חוץ התייקרו ב-20 אחוז, מקומיות ללא שינוי. כל המוצרים שעליהם חל מס קניה מתייקרים ב-5-6 אחוזים. ההתייקרות הכללית הממוצעת במשק – כ-3%. האוצר יפצה מיעוטי יכולת. הכנסותיו יגיעו למיליארד ל"י".
20 צפייה בגלריה
הגזירות הכלכליות החלו. ידיעה מעיתון "ידיעות אחרונות" 5.11.1973
(ארכיון "ידיעות אחרונות" )
"יום בלי רכב"
יום לאחר מכן – אין אזעקת הרגעה: "בסוף השנה ייתכנו עוד התייקרויות. דנים בהנהגת 'יום בלי רכב'". לראשונה מוזכרת גזירה חדשה – בעלי המכוניות בישראל יצטרכו להימנע מלנסוע ברכבם יום אחד שיבחרו בכל שבוע.
למחרת, ב-7 בנובמבר מבשר העיתון בהדגשה נוספת כי צפויות "הגבלות בשימוש בדלק ובחשמל".
ובינתיים מתברר שכבר בחודש המלחמה הראשון האינפלציה מזנקת. ב-16 בנובמבר 1973 מתפרסם כי "מדד המחירים עלה ב-1.8 אחוזים באוקטובר. אולם, הכתב הכלכלי בירושלים צבי קסלר מציין כי "עליית המחירים קטנה יחסית ממה שניתן היה לצפות בתקופת מלחמה". בינתיים.
20 צפייה בגלריה
"עליית מחירים קטנה מהמצופה", בינתיים. כתבה מ"ידיעות אחרונות" 16.11.1973
(ארכיון "ידיעות אחרונות" )
אחת ההמצאות המקוריות של הממשלה למימון נזקי המלחמה וכמאבק נגד חרם הנפט העולמי היה הרעיון להשבית את המכוניות ברחבי הארץ יום אחד בכל שבוע, לפי בחירת בעל הרכב. המבצע הזה, אגב, יצא אל הפועל, אך הציבור מאוד לא אהב אותו ולכן לא החזיק מעמד זמן רב מדי.
ב-19 בנובמבר מתברר שגם בעולם שבתון רכב הופך ליוזמה שמתחילה לצבור תאוצה. הכותרת מספרת מעט בבדיחותא: "בריסל חזרה לתחילת המאה: שוב הופיעו בה סוסים וכרכרות. בעקבות הולנד הנהיגה גם בלגיה שבתון רכב בימי ראשון".
ב-29 בנובמבר מובאים פרטים על הפעלת שבתון הרכב: הוא יופעל בשבת ויתחיל ב-2 אחר חצות, בין שישי לשבת, וימשך עד לצאת השבת ולא מכניסת השבת. זאת בניגוד לפרסום של הרב הראשי, שלמה גורן. דהיינו, שהכוונה הייתה שהמשביתים את הרכב בסוף השבוע ישביתו אותו למשך יותר מיממה, בעוד שבשאר הימים כל רכב יושבת מ-2 בלילה עד ל-2 בלילה ביום שלמחרת.
20 צפייה בגלריה
אחת ההמצאות המקוריות של הממשלה במסגרת המאבק נגד חרם הנפט העולמי. ידיעה מתוך "ידיעות אחרונות" 29.11.1973
(ארכיון ידיעות אחרונות )
ב-27 בנובמבר יש כבר בשורה אמיתית: "חלוקת התוויות להשבתת הרכב תתחיל ב-9 בדצמבר. יום השבתון השבועי יופעל החל ב-16 בדצמבר".
ב-14 בדצמבר כבר יש מי שפועלים במסגרת התנגדותם להפעלת שבתון הרכב בהגשת עתירה ובה צו על תנאי נגד שר התחבורה, שמעון פרס, בדבר רעיון קיום שבתון רכב בישראל במתווה הנוכחי. "המשביתים בשבת מופלים לטובה", טען בעתירתו העיתונאי אריה לביא מבת-ים.
ב-8 בדצמבר מסופר כי במשרד התחבורה (לתשומת לב מירי רגב) דנים עתה על צעדים שיעניקו יתרונות נוספים לתחבורה הציבורית על פני שימוש ברכב פרטי, כדי להקטין את עומס התנועה בכבישים בשעות השיא ואולי אף לחסוך בדלק.
ב-30 בדצמבר הכותרת בעיתון מבשרת כי הביקורת הציבורית עשתה את שלה: "4 הצעות לשבתון רכב. ביניהן: ההצעה לשבתון חובה בשבת וההצעה לסגירת מרכזי הערים הגדולות לתנועת רכב". אגב, הדיון התקיים בוועדת השרים לחיסכון בדלק, בראשות השר משה קול מהליברלים העצמאיים. רעיון לוועדת שרים נוספת וחדשה גם בימים האלה.
ב-11 בינואר 1974 מבשר סקר של המכון למחקר חברתי שימושי, שהיה ממכוני המחקר הנחשבים באותה תקופה בארץ, כי "הנהגים מעדיפים לנסוע דווקא ביום ו' העמוס. אחוז משביתי הרכב בשבת קטן מן המצופה, למרות היתרונות שניתנו להם. תוספת הרכב החדש תאזן את אחוז הרכב המושבת".
כבר ב-18 בפברואר עולה הצעה לבטל במהרה את שבתון הרכב, אך הכותרת בכתבה של ישראל תומר (ראול טייטלבאום) היא: "משרד התחבורה אינו נוטה לבטל את שבתון הרכב. הנימוקים: ויסות העומס בכבישים וחיסכון. כלכלנים חולקים על הפתרון בדרך של ההתנגדות הקלה: הגזרה הקשה על 280 אלף בעלי הרכב הפרטי מסבה נזקים כבדים למשק".
ב-8 במרץ 1974 מפרסם העיתון כי מבצע השבתון יסתיים: "לאחר 72 יום בלבד – שבתון הרכב יבוטל הערב מ-6. תקנות החירום בדבר השבתון פגו היום ותוקפן לא הוארך בשל התנגדות חברים רבים בנשיאות הכנסת להעלות את הבעיה לדיון במליאה". מתברר שגם אז, אחרי מחדל מלחמת יום הכיפורים, הפוליטיקה ניצחה בסופו של יום, בלא מעט מקרים.
20 צפייה בגלריה
גם ב-74', הפוליטיקה ניצחה לא פעם. כתבה מ"ידיעות אחרונות" 8.3.1974
(ארכיון "ידיעות אחרונות" )
אגב, כעבור קרוב לשנה, ב-1 בינואר 1975, מבשר העיתון כי "ועדת הכלכלה בכנסת דחתה הצעה של ח"כ הלל זיידל (הליברלים העצמאים) להמליץ שוב על יום שבתון רכב, כפי שהיה נהוג בשנה שעברה, בשל האווירה הכלכלית הקיימת בעולם לחיסכון בדלק וכהזדהות עם המאבק נגד סחטנות הנפט של הערבים".
כעבור כשנה וחצי, ב-26 במאי 1976 עלתה הצעה מעניינת, גם היא תולדה של התוצאות במשק בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שנדחתה גם היא: "במטרה לחסוך בדלק – הצעה להגביל מהירות הנסיעה ולקבוע חוקים לשימוש בחשמל".
תוצאות המלחמה ניכרות היטב בכלכלת הארץ בראשית 1974. העיתון מבשר ב-15 בינואר כי "תקציב נוסף אושר אתמול: 11 מיליארד – רובו לביטחון (מזכיר ממש את אשר אירע עם התקציב כעבור 50 שנה). התקציב הנוסף כולל גם תשלומים לתוספת שכר, לשיכון ולפירעון חובות. המימון – לא מכיסי האזרחים, אלא מתרומות", מנסה הידיעה לנחם את הקוראים.
ב-23 בינואר 1974 מבשרת הכותרת בידיעה של מנחם ברש: "1.7 מיליארד ל"י – הפסדי התפוקה הלאומית ב-1973. ההפסד הצפוי ב-1974 – 3.3 מיליארד ל"י".
רבים נרתמים באותם הימים לתשלום מלווה המלחמה מרצון, אולם מתברר שיש גם תקלות. ב-21 במרץ 1974 כותרת ידיעה מבשרת כי "פנסיונרית חויבה לשלם מלווה מרצון – בגלל טעות". והידיעה מספרת: "כאשר הוטל מלווה מלחמה מרצון, האם תארו לעצמם אנשי משרד האוצר כי אחת העובדות שלהם לשעבר, גברת סילביה היימן, תצטרך להסתדר עם משכורת של 61 אגורות בחודש? הפנסיה של הגברת מגיעה ל-521.75 לירות ברוטו, אולם ללא ידיעתה נוכה ממשכורתה מלווה בסכום המשכורת כולה, מעבר ל-25 לירות מלווה חובה".
ב-3 בפברואר מדווח ישראל תומר כי "אגרות חוב ב-1.5 מיליארד לירות נרכשו בשלושת החודשים האחרונים". מעט הקלה לקופת המדינה המתדלדלת באותם הימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים.
ב-22 באפריל מצטטת ידיעה של יחזקאל המאירי, הכתב המיתולוגי בצפת, כי ראש עיריית צפת טוען כי "לא יתכן שמורים יתחמקו מחובה אזרחית, שכן הם מסרבים לשלם מלווה מרצון". ארגון המורים העל יסודי אף מאיים, לפי הידיעה, להגיש תביעה נגד עיריית צפת על הלנת שכר בטענה שהעירייה מנכה מלווה ביטחון מרצון בניגוד לרצונם של המורים.
20 צפייה בגלריה
מורים מסרבים לשלם מלווה מרצון. ידיעה מ"ידיעות אחרונות" 22.04.1973
(ארכיון ידיעות אחרונות )
ב-6 במאי מספר העיתון כי "בעלי הכנסות גבוהות השתמטו ממלווה מרצון, כטענת מזכיר מועצת פועלי חיפה, אליעזר מולק, שמתנגד להטלת המלווה פעם נוספת.
הכלכלנים לוחצים על "תוכנית חירום"
המצב הכלכלי בישראל הלך והחמיר לאחר המלחמה, מה שעלול להתרחש גם בעצם הימים האלה, עם התמשכות מלחמת "חרבות ברזל". שמונה חודשים לאחר פריצתה - ממש כמו בימים האלה ממש - מחפשת הממשלה פתרונות לעצור את התדרדרות המשק במה שמכונה "צעדי ריסון כלכלי".
ב-31 במאי 1974 הכותרת היא: "צעדים כלכליים דראסטיים ייתכנו כבר בעתיד הקרוב. עם פרסום דו"ח בנק ישראל לשנת 1973 מזהיר הנגיד מפני מצב שבו תגבר תלותנו הכלכלית בארה"ב" (שוב תזכורת לאשר קורה 50 שנה מאוחר יותר). יו"ר הרשות לתכנון כלכלי מצוטט בכתבה כאומר "יש צורך במיסים חדשים בסכום של 2 מיליארד ל"י מדי שנה, כדי להביא לשיפור המצב".
ב-24 ביוני 1974 מספר הכתב הכלכלי ישראל תומר כי "כלכלנים בכירים דורשים תכנית-חירום כלכלית (מזכיר משהו מהימים האלה!) ותובעים נקיטת פעולה נמרצת למניעת התדרדרות במשק.
20 צפייה בגלריה
"פורום הכלכלנים" של לפני 50 שנה. כתבה "מידיעות אחרונות" 24.06.1974
(ארכיון "ידיעות אחרונות" )
ואכן בו ביום הכותרת בעיתון היא: "האוצר דן בתוכנית לריסון כלכלי – מניחים שהאוצר ינקוט בצעדי הריסון עוד לפני שתשולם תוספת היוקר ביולי". והנה מה שמוצע להיות בה, כפי שכותב הכתב הכלכלי של העיתון, צבי קסלר:
ייגבה לראשונה אחרי המלחמה מלווה חובה, שכן עד כה היה רק מלווה מרצון שגבייתו תסתיים בחודש הבא. עוד מוצע להטיל מיסי עקיפין, על מוצרי מותרות ומוצרי מותרות למחצה. מיסים אלו יוטלו בשלב ביניים עד אשר יוטל מס ערך מוסף בישראל. יהיו גם קיצוצים בתקציב – בעיקר בבנייה ציבורית, ומתוכננת גם העמקת גביית המיסים, בעיקר מעצמאים. כמו כן מוצע להטיל 'מס על רווחי מלחמה'". בידיעה נאמר גם כי "בחודש האחרון ירדו יתרות מטבע חוץ בעשרות מיליוני דולרים".
ב-1 ביולי הכותרת מבהילה את הקוראים: "במשרד האוצר מתכננים להטיל כבר מחר חלק מהמיסים החדשים". ועוד: בימים הקרובים צפויה התייקרות מוצרים – ביניהם רכב, סיגריות ומשקאות. וכך גם ב-2024, לפני חודשים ספורים, התייקרו הסיגריות בישראל כדי להעשיר את קופת רשות המיסים.
ב-2 ביולי 1974, מתפרסמים רוב פרטי התוכנית הכלכלית, שאמורה לטפל בבעיות הקשות של תקציב המדינה והמשק לאחר מלחמת יום הכיפורים:
10 אחוז היטל-יבוא, 3 אחוז מלווה חובה, 5 אחוז מס רכש. מעתה יחול 3 אחוז של מלווה מלחמה גם על השבח שנוצר ממכירת מקרקעין, שעליו לא היה נהוג עד כה היטל.
בין השאר יוטל גם היטל של 10 אחוז גם על מלאי של מוצרים שונים, אם הוא עולה על 10 אלפים ל"י ותהיה חובה להצהיר על המלאי. מס רכוש לא יוטל על דירות. תיגבה ריבית על הלוואות פיתוח. מעיינים באפשרות שחברות – לא יחידים – ישלמו מס על הפרשי הצמדה.
בנוסף, תועמק גביית מס הכנסה, בעיקר של עצמאים, בהיקף של מיליארד וחצי ל"י. תוטל ריבית פיגורים למאחרים בתשלום המס, וזאת תעלה מ-8% ל-10%. על הלוואות פיתוח הריבית תעלה מ-9% ל-12%. חשודים בהעלמות יוזמנו לחקירות.
ועוד: הוצאות משרדי הממשלה יצומצמו בכ-800 מיליון לירות. מעריכים את התייקרות היבוא ב-2 עד 8 אחוז. יוטל מס רכש של 5 אחוז – גם על מכוניות. מי שיקדים לשלם מס רכש וישלמו בבת אחת – יקבל הנחה של 7.5 אחוזים.
באותו העיתון, ב-2 ביולי, מופיעה גם ידיעה של העיתונאי אריה אבנרי: "5 שעות נמשך הדיון בין הממשלה וההסתדרות, שמתנגדת חריפות לכל צורה של עיקור תוספת היוקר". ב-4 ביולי מדווח כי "האופוזיציה מתחה ביקורת – אך לא הצביעה נגד התוכנית הכלכלית". שר האוצר רבינוביץ: "אם תסכים ההסתדרות לעיקור מחצית תוספת היוקר – יקבלו אותה, בכל זאת, העובדים ששכרם נמוך. נציגי הליכוד והמפד"ל: מעט מדי ומאוחר מדי. ח"כ שלמה לורנץ (חזית דתית): הממשלה גורמת לבהלת קניות. ח"כ יצחק בן-אהרון: זו תחבושת קרה שאינה מכסה אפילו את ראשו של המשק".
ב-12 ביולי הכותרת היא: "היום בממשלה: מס מעסיקים, מלווה מלחמה, החמרת מס-נסיעות". הידיעה מספרת, כי "הממשלה מתכנסת לישיבה מיוחדת, בה יוחלט כנראה על הטלת מלווה חובה ומס מעסיקים. המטרה היא לספוג בדרך זו סכום של 800 עד 900 מיליון לירות, במקום הכספים שהיו צריכים להיספג על ידי עיקור תוספת היוקר ומס המעסיקים על פי התוכנית הכלכלית".
ב-5 באוגוסט 1974 הכותרת בעיתון היא: "הקיצוצים המוצעים בתקציבי הממשלה: יידחו התקנות טלפונים (היו זמנים), סלילת כבישים והפיתוח בבתי החולים. יועלה שכר הלימוד ויצומצמו התמיכות ברשויות המקומיות".
20 צפייה בגלריה
בין הקיצוצים - דחיית התקנות טלפונים. היו זמנים. כתבה מ"ידיעות אחרונות" 05.08.1974
(ארכיון "ידיעות אחרונות" )
שנה אחרי פרוץ המלחמה – המצב ממשיך להחמיר
אולם, המצב הכלכלי, שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ממשיך להחמיר והממשלה צופה עליות מחירים ומתכננת עוד ועוד צעדים שיפגעו בכיסם של האזרחים.
ב-16 באוקטובר הכותרת מבשרת כי "צפוי קיצוץ של מיליארד לירות בתקציב כתוצאה מההאטה במשק. ההאטה בעיקר בתחום הבנייה ורכישת מוצרים בני קיימא – גרמה לירידת הכנסות הממשלה ממיסים".
ה-23 באוקטובר 1974 הכותרת היא: "תיתכן התייקרות מוצרי מזון חיוניים בשנת הכספים הבאה – כך משתמע מדברים שהשמיע שר המסחר והתעשייה, חיים בר-לב: דרושים צעדים נוספים – כלכליים ומנהליים – לצמצום היבוא".
הדיווחים הקודרים נמשכים ב-25 באוקטובר: "תחזית כלכלית קודרת – קיצוץ רציני בתקציב – מזהיר הממונה על התקציבים ארנון גפני (לעתיד נגיד בנק ישראל השלישי) והוא מתריע, כי בקצב הנוכחי של ירידת יתרות מטבע החוץ לא יהיו כסף לחומרי גלם.
מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, יעקב ארנון, מזהיר כי "עלינו להחליף את כל אורח-החיים אותו אנו מנהלים עתה". האם גם ב-2024 זה מה שנצטרך לעשות?
ב-1 בנובמבר הכותרת מבשרת: "החלטה על צעדים כלכליים צפויה בירושלים כבר בימים הקרובים". הנתונים קשים: הגירעון בין היבוא והיצוא הגיע ל-1.9 מיליארד לירות. יתרות מטבע החוץ ירדו ב-800 מיליון דולר ועומדות עתה על 900 מיליון דולר בלבד. לשם השוואה היתרות כיום מגיעו ליותר מ-200 מיליארד דולר!
ב-3 בנובמבר עוד כותרת מבהילה, שמצביעה על ערעור יציבות המשק: "קצב ירידת יתרות מטבע חוץ הגיע ל-3-4 מיליון דולר ליום – נוכח השמועות על הפיחות".
ב-4 בנובמבר 1974 הכותרת בעיתון היא: "באוצר דנים בייקור ניכר". הצעדים: היטל של 25 אחוז על הדלק, צמצום השימוש בדלק ע"י קביעת יום או יומיים של איסור נסיעה, צמצום הסובסידיות של המוצרים החיוניים, כגון סוכר, קיצוץ דרסטי בתקציב, שיקפיא ואף יקטין את השירותים הממשלתיים, הגדלת תמריצי היצוא, הקפאת יבוא מוצרי מותרות והטלת מיסי עקיפין על מוצרי המותרות".
באותו היום העיתון מדווח כי מזכ"ל ההסתדרות, ירוחם משל מצהיר: "תנאי לכל תכנית כלכלית – תעסוקה מלאה. אם הממשלה לא תיוועץ עם ההסתדרות – אנו עלולים לא לקבל תוכניתה. ההסתדרות לא תיתן ידה, בשום פנים, לאותו הלך רוח בציבור, שתכליתו להביא את המשק לידי מיתון ובעטיו לחוסר תעסוקה".
20 צפייה בגלריה
ההסתדרות עושה שרירים מול התוכנית הכלכלית של הממשלה. כתבה מ"ידיעות אחרונות"
(ארכיון "ידיעות אחרונות" )
ב-7 בנובמבר הכל מכינים עצמם לגזירות. הכותרת שהודלפה לעיתון (והייתה נכונה): "ההכרעות הכלכליות – היום בממשלה – מניחים כי שעת האפס להפעלת הצעדים הכלכליים החדשים תהיה מוצאי שבת. צפוי צמצום דרסטי של כל השירותים הממשלתיים. משרד המסחר: אספקת הסוכר מהמחסנים לחנויות כסדרה ואם קיים מחסור – הרי הוא בגלל אגירה".
ב-9 בנובמבר 1975 אומר שר האוצר יהושע רבינוביץ: "אין מקום לפסימיות. המצב ישתפר החל מסוף 1977". תחזיתו, אגב, לא התאמתה - המצב רק הוחמר.
20 צפייה בגלריה
אופטימיות כלכלית של שר האוצר רבינוביץ'. כתבה מ"ידיעות אחרונות"
(ארכיון "ידיעות אחרונות" )
ב-10 בנובמבר מתברר כי הפיחות שבוצע בלירה הישראלית מול המטבעות הזרים נשמר שבוע בסוד: "עוד בשבת שעברה החליט שר האוצר על התוכנית הכלכלית החדשה. מאז הוכנסו בסוד העניינים, בהדרגה, שרים ופקידים בכירים שונים. אולם לרוב חברי הממשלה נודע הדבר רק אמש – בישיבה מיוחדת שנמשכה כשש שעות".
ב-12 בנובמבר מדווח הכתב הוותיק בכנסת, אליהו עמיקם, כי "כמה מחברי העבודה בכנסת עשויים להצביע נגד התוכנית הכלכלית". ח"כ לובה אליאב אומר: "התוכנית – מלחמה בין אלה הגרים בפנטהאוז לבין הגרים בצריפים". באותה הידיעה מצוטט שר האוצר יהושע רבינוביץ, שאמר בישיבת סיעת המערך כי "לא רציתי בתפקיד שר האוצר, כי ידעתי לאן אני הולך".
אולם, המצב הכלכלי המתדרדר, שנגרם עקב מלחמת יום הכיפורים, גולש גם לשנה הבאה. ב-15 במאי 1975 מדווח העיתון כי "תוכנית חומש כלכלית צופה עליה גדולה במיסוי, פיחות ואבטלה. השנתיים הבאות תהיינה קריטיות למשק. ב-1976 תגיע האבטלה לשיא של כ-120 אלף איש. מומלץ להגדיל נטל המיסים מ-28 אחוז ל-42 אחוז מהתוצר הלאומי. רמת הצריכה הפרטית לנפש ב-1976 תרד ב-8.5 אחוזים".
20 צפייה בגלריה
עלייה במיסוי, פיחות ואבטלה. כותרת מעיתון "ידיעות אחרונות" 15.05.1975
(ארכיון "ידיעות אחרונות )
ההידרדרות האיטית עד התוכנית ששינתה את התמונה
שנת מלחמת יום הכיפורים, 1973, סימלה נקודת שבר חסרת תקדים במדינת ישראל הצעירה, בכל נתון כלכלי: הצמיחה הגבוהה של אחרי מלחמת ששת הימים נעצרה, מדינת ישראל נקלעה למשברים חריפים במאזן התשלומים והחמור מכל – האינפלציה שזינקה כאמור עד קרוב ל-500% בשנות ה-80, בין השאר בעקבות השלכות המלחמה.
אחרי מלחמת יום הכיפורים והמחדל הגדול שהוביל אליה החלה תקופת כיפורים בתחום הכלכלי, כפי שניתח זאת הפרופ' מיכאל ברונו בזמנו. התקופה הזאת נקראה "העשור האבוד", ששידר משבר כלכלי וחברתי עמוק, במבנה המערכת המשקית וגם בנורמות ההתנהגות הכלכלית-חברתית.
היה זה ההפך הגמור מהמפנה החריף ממיתון לגאות אחרי מלחמת ששת הימים. הצירוף המדאיג של קיפאון כלכלי ברוב ענפי המשק, אינפלציה דוהרת, משבר הבנקים, המשבר במאזן התשלומים, הגירעון המזנק בתקציב המדינה והעלייה בשיעורי העוני, הוליך את הכלכלה למשבר עמוק שנראה ללא מוצא.
מה שהציל את המצב הייתה התוכנית הכלכלית המצוינת, הנלמדת גם היום בחוגי הכלכלה באוניברסיטאות העולם, "תוכנית הייצוב", שהגתה ממשלת האחדות בשנת 1985.
התוכנית, בניצוחם של ראש הממשלה שמעון פרס, שר האוצר יצחק מודעי ומי שמונה כעבור שנה לנגיד בנק ישראל, הפרופ' מיכאל ברונו, החזירה את המשק הישראלי לפסים של צמיחה גבוהה, אינפלציה נמוכה יחסית ובעיקר לעידן טכנולוגי מרשים שהוביל את ישראל להיות מהכלכלות המובילות בעולם. לכתבה במדור "אוצר מהעבר" שעסקה בהרחבה בתוכנית הייצוב.
10 חודשים אחרי פרוץ מלחמת השבעה באוקטובר - קיים חשש כבד שהמשק הישראלי ייכנס לסחרור קטן לא פחות בנסיבות הנוכחיות: סופה של המלחמה הארוכה בתולדות המדינה לא נראה עדיין, וזאת, כאשר הגירעון בתקציב הולך וגדל ובה בשעה אין מתקיימים דיונים במשרד האוצר לביצוע צעדים דחופים, שאת חלקם ביצעו משרד האוצר והממשלה אחרי מלחמת יום הכיפורים.
רק בימים האחרונים התריע ראש אגף התקציבים של היום, יוגב גרדוס, כי צריך יהיה לבצע בדחיפות קיצוצים בתקציב והעלאות מיסים בסכום עצום של 50 מיליארד שקל. המשמעות: החשש שההידרדרות של המשק שאפיינה את השנים שאחרי מלחמת יום הכיפורים יתרחשו גם בשנים שאחרי מלחמת אוקטובר 2023 - גובר. נותר לקוות שאזהרת ראש אגף התקציבים, או בכלל האזהרות מגורמים מקצועיים בכירים, יהוו אזעקת צבע אדום וישנו את הכיוון אליו צועדת כלכלת ישראל ב-180 מעלות, לפני שזו תספוג מכה קשה עוד יותר כתוצאה מהמלחמה הקשה שנכפתה על המדינה בשבעה באוקטובר.
